לעת ערב אסף קצין תורכי את כל אנשי המושבה זכרון יעקב בבית הכנסת. עמד לפניהם חמור פנים ונוקשה וקרא: "אם עד מחר בבוקר לא תמסרו לידי את מקום מחבואו של יוסף לישנסקי ואם לא תספרו לי את כל הידוע לכם על רשת הריגול ניל"י שמוצאה ממושבה זו, אצווה להרוס את כל המשובה הזאת בתותחים. אף אבן לא תשאר כאן, אף נפש חיה לא תיוותר בחיים. הכל אפוצץ, אעלה באש. אני אתן לכם עד מחר בבוקר להחליט." ...
במקרה המתואר מספר את הבעיה שעמדו בפניה אנשי מושבת זכרון יעקב במהלך מלחמת העולם הראשונה. הם ידעו היכן אחד מחברי המושבה מסתתר, אך לא ידעו האם מותר להם להסגיר את יוסף לישנסקי לתורכים.
בעל הדילמה?
אנשי המושבה
שאלת דילמה - האם על אנשי המושבה לתת את מקומו של חבר המושבה יוסף לישנסקי ולהציל את כל המושבה מחורבן או האם לא יסגירו אותו ובעקבות זאת יפגעו בצורה קשה מאוד חברים רבים מהמושבה.
התנגשות ערכים - ערך חיי יוסף לישנסקי מול ערכי חיי אנשי המושבה. (חיי היחיד מול הרבים)
בתוך המקורות אנו מכירים מקרים נוספים בהם הכרעה על הדילמה הנדונה:
מהי התוספתא?
ספר הלכות מקביל למשנה. נאסף בו חומר מתקופת התנאים שלא הוכנס למשנה על ידי עורכיה. הספר ערוך בדיוק כמו המשנה עצמה: יש בו שישה סדרים ובהם מסכתות לכל סדר, המסכתות נחלקות לפרקים, והפרקים נחלקים להלכות. בתוספתא כונסו "ברייתות", משניות שלא נכללו במשנה, ועריכתה יוחסה במסורת לתלמידיו של רבי יהודה הנשיא. התוספתא מכילה כמות מקורות העולה פי שלושה עלו שבמשנה.
תוספתא , מסכת תרומות סוף פרק ז':
"סיעה של בני אדם שאמרו להם גויים:
"תנו לנו אחד מכם ונהרגהו
ואם לאו-
הרי אנו הורגים את כולכם"
יהרגו כלן
ולא ימסרו להן נפש אחת מישראל.
אבל אם ייחדוהו להם,
כגון שייחדו לשבע בן בכרי
יתנו להן ואל יהרגו כולן"
בדומה למקומות נוספים, התוספתא מפרקת את המקרה בשביל למצוא מגוון פתרונות:
אם לא ציינו שם אם שם כמו "שבע בן בכרי"
מה עושים? לא מוסרים מותר למסור
בשני המקרים אין נימוק אבל אנו מבינים את העקרון ואז נוכל להבין את ההבדלים.
אם לא ציינו שם, אסור בעצם "לבחור" את מי לתת למוות בטוח.
אם ציינו שם - מותר למסור את אותו אדם, במידה והוא מקרה דומה למקרה "שבע בן בכרי".
אם כך, מיהו שבע בן בכרי?
שבע בן בכרי, היה אדם שמרד במלכות דוד המלך. דוד רדף אחריו עד לעיר מסוימת שם הסתתר. דוד נתן לאנשי העיר זמן למסור אותו או שיהרוס את כל העיר.
מתוך כך, אומרים בתוספתא, כי אם יש מקרה דומה של מרד במלכות מותר למסור את אותו אדם בשביל להציל את שאר האנשים.
אז מותר למסור את יוסף לישנסקי לתורכים?
בשביל זה, עלינו לשאול האם המקרה דומה... יש שיאמרו שכן שהרי יוסף מרד בשלטון. אחרים יאמרו כי זהו מקרה אחר לגמרי משום שיוסף לא מרד במלכות הדומה לדוד המלך.
מהו התלמוד הירושלמי? אסוּפה של דיונים והרחבות ופירושים למשנה, שנערכה בידי אמוראי ארץ ישראל בסוף המאה ה-4 לספירה.התלמוד הירושלמי כולל דיונים הלכתיים רבים, אך בדרך כלל אין בו פסיקת הלכה אלא הצגה של הדיון. הדיונים בתלמוד מבוססים על חשיבה משפטית, ובהם טיעונים וטיעוני נגד, ויכוחים ומחלוקות. בתלמוד משובצים גם מדרשי אגדה, דברי מוּסר, תיאורים הנוגעים להוַוי החיים ולמנהגים. הוא כתוב ברובו בארמית בניב גלילי.
תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק שמיני, הלכה ד'.
ייחדו להן אחד, כגון שבע בן בכרי -
ימסרו אותו ואל יהרגו.
אמר רבי שמעון בן לקיש:
והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי.
ורבי יוחנן אמר:
אף אל פי שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי.
מה למדנו מהתלמוד הירושלמי?
יש לנו ויכוח בין שני תלמידים חכמים.
ריש לקיש, או רבי שמעון בן לקיש טוען כי במקרים בהם מציינים שם של מישהו בדילמה הנתונה, מותר למסור את אותו אדם רק אם "חייב מיתה" כמו שבע בן בכרי. כלומר, יש עליו גזר דין מוות. במקרה כזה מותר למסור אותו אבל בכל מקרה אחר, עדיין מעדיפים למסור את כולם ולא להלשין.
לעומתו, רבי יוחנן טוען כי אם מציינים שם של מישהו אחד, מותר למסור אותו, גם אם אין הוא חייב מיתה. כלומר, כל עוד מציינים שם של מישהו אחד, מותר למסור אותו, בין אם הוא אשם או לא.
אנחנו יכולים לראות שבתוך הדיון על מסירת אדם יחיד לעומת הרבים, יש ניסיון לשמור שיוויון בין חיי יחיד לרבים. להראות כי ברוב המקרים, חיים של אדם אחד שווים לחיי רבים. אבל במציאות, גם חז"ל הבינו כי יש מקרים בהם מותר ועדיף אפילו למסור את היחיד למען הצלת הרבים.
אז מה עושים עם יוסף לישנסקי?