לפעמים באופן לא צפוי ובלתי נשלט, עולה בי רגש נוסטלגי, געגוע מטושטש. הצפה של רגשות הנובעת ממערבולת חושית. הזיכרון חמקמק ונמתח. היצירה מנסה לשחזר את הרגעים האלו ולעורר פרגמנטים של חוויות. כמו זיכרונות, היצירה עומדת על התפר הנזיל שבין העבר להווה, בין הזייה למציאות.
הפרטיטורה של הנגנים מורכבת ממילים שמובילות אל תבניות מלודיות. ההקלטות משמשות גירוי אסוציאטיבי שמפעיל את הנגנים לבחירת תיבות לנגינה.
הביצוע הוא תוצר של הקשרים במוחם של הנגנים בין המילים הכתובות בפרטיטורה לבין הקשבה להקלטות, למבצעים, לקהל ולכל התרחשות אחרת במרחב.
הנגנים מפוזרים בחלל והקהל מוזמן להסתובב בין הנגנים והרמקולים לאורך כל היצירה. הרצון היה ליצור כמה מרחבים המתקיימים במקביל ולתת לקהל ולנגנים לחוות את היחסים שנרקמים ביניהם. ההקלטות בשילוב הנגנים החיים, מייצרים בו זמניות של זמן ומרחב.
הקלטה היא זיכרון של חלל, מרחב של העבר. הנגנים הם סוכנים שמקשרים בין המרחב של ההקלטות למרחב שבו מתבצעת היצירה, לבין העכשיו.
לנגנים יש הרבה חופש בחירה, אך עם זאת, הם כפופים למערכת חוקים ונדרשים לריכוז גבוה והקשבה. הקשבה למרחב היצירה והקשבה פנימית - לאסוציאציות, לזכרונות ולרגשות. במידה ואחת המילים שכתובות בפרטיטורה מתקשרת לנגן עם המתרחש בחלל ההופעה, לנגן יש את החופש להחליט אם לנגן את התיבה שאליה מובילה המילה, וכמה פעמים לחזור עליה. על הנגן לשמור על היחסים הריתמיים שבתיבה, אך הוא רשאי לשנות את הטמפו כראות עיניו.  אין טמפו קבוע ליצירה, הקצב של היצירה הוא כקצב העולם. אפשר לדמות את התקשורת בין הנגנים לזו הקיימת בעולם הצומח. הנגנים (עצים) מעבירים זה לזה אותות חשמליים דרך ההקלטות (פטריות). המילים שכתובות על הפרטיטורה יהיו בעלות סמנטיקה רחבה ויהיו ניתנות מגוון פירושים.

הנגנים שמבצעים את היצירה עונים על שאלון אסוציאציות שבו הם נדרשים לרשום אסוציאציות שעולות להם בזמן שהם מקשיבים להקלטות של סאונדים שונים ומגוונים.
ככה יש לי בנק מילים אישי לכל נגן/ית, שמתחבר עם עולם הדימויים והחוויות הפרטי שלהם. בבנק הזה אני משתמשת לכתיבת מילים על הפרטיטורה. כדי לשמר ספונטניות ביצירה, כל ביצוע יקבל מילים חדשות מתוך בנק המילים.

אפשר גם לבצע גרסה של סולן ללא הקלטות. במקרה כזה, יחליף מרחב עם מגוון התרחשויות סונוריות (למשל רחוב) את ההקלטות ואת הנגן שמפעיל אותן.