יצירת תקשורת שוטפת המאפשרת יחסי גומלין משמעותיים עם בני המשפחה, הסביבה הקרובה ובני הגיל היא צורך חיוני בהתפתחות ילדים. בקרב ילדים כבדי שמיעה וחירשים חל לעיתים קרובות עיכוב בתהליך רכישת כישורי התקשורת והשפה. לפיכך בחינוך תלמידים אלו נהוגות שיטות תקשורת שונות, שמטרתן לתת מענה לקושי זה. שלוש שיטות התקשורת המרכזיות:
השיטה האורלית – שמה דגש על הקניית השפה הדבורה.
השיטה הסימולטנית – שמה דגש על הקניית השפה הדבורה באמצעות תמיכה של סימנים השאולים משפת הסימנים וסימנים נוספים שנועדו לייצג את דקדוק השפה הדבורה. שיטה זו מכונה גם "תקשורת כוללנית".
השיטה הדו-לשונית – שמה דגש על הקניית השפה הדבורה (בישראל השיטה מיושמת בדרך כלל בהקניית השפה הדבורה בתמיכת סימון) ולצידה הקניה נפרדת של שפת הסימנים כשפה עצמאית ומלאה העומדת בפני עצמה.
הבחירה בשיטת התקשורת המתאימה ביותר לצורכי התלמיד.ה נעשית בשיתוף מלא עם ההורים.