מוגבלות בשמיעה נובעת מפגיעה במנגנון השמיעה. פגיעה זו מונעת את היכולת לקלוט ולעבד באופן תקין צלילי סביבה ודיבור. לעיתים מוגבלות השמיעה מופיעה מיד עם הלידה ולעיתים בשלבים מאוחרים יותר. המוגבלות יכולה להיות דו-צדדית (בשתי האוזניים) או חד-צדדית (באוזן אחת), זמנית או לצמיתות, ברמה קבועה או תנודתית, פרוגרסיבית או פתאומית.  הסיבות למוגבלות בשמיעה הינן גנטיות או נרכשות.  הסיבות הנרכשות יכולות להיות קשורות לתקופת ההיריון, לתהליך הלידה או לשלב מאוחר יותר בחיים וביניהן מחלות זיהומיות מסוימות, דלקות אוזניים כרוניות, חשיפה ממושכת לרעש, הזדקנות ועוד.

ניתן לאפיין מוגבלות בשמיעה על-פי סוג המוגבלות, חומרת המוגבלות ותצורת המוגבלות.

סוג המוגבלות בשמיעה - קיימים שלושה סוגים בסיסיים של מוגבלות בשמיעה על-פי מיקום הפגיעה במערכת השמיעה.  

ירידה הולכתית בשמיעה  מאופיינת בפגיעה המתרחשת באוזן החיצונית, בקרום התוף או באוזן התיכונה, וגורמת לכך שעוצמת הצליל הנשמע נפגעת. ירידת שמיעה הולכתית יכולה להיגרם כתוצאה מדלקת אוזניים, שעווה מרובה בתעלת השמע החיצונית, נוזלים באוזן התיכונה, נזק לעצמימי השמע, נקב בעור התוף או גוף זר בתעלת השמע החיצונית. בדרך כלל  ניתן לטפל בירידה זו באמצעות התערבות תרופתית או ניתוחית.

 ירידה תחושתית-עצבית בשמיעה מאופיינת בנזק לאבר השבלול הממוקם באוזן הפנימית ולעיתים אף בנזק לעצב השמיעה המוליך את הגירוי מהשבלול אל המוח. ירידה  תחושתית-עצבית בשמיעה הינה סוג הירידה הקבועה בשמיעה השכיחה ביותר. מעבר לפגיעה  בעוצמת הצליל הנשמע ירידה זו פוגעת גם בתפיסה של איכות הצליל וגם ביכולת לעשות הבחנה בין צלילים שונים. בדרך כלל לא ניתן לתקן את הנזק באמצעי רפואי או ניתוחי, והשיקום השמיעתי נעשה באמצעות עזרי שמיעה.

 ירידה מעורבת בשמיעה  מאופיינת בשילוב של ירידה תחושתית-עצבית עם ירידה הולכתית.

 על סוגים אלה המתייחסים למוגבלות פריפרית בשמיעה, נוספת הפרעה בעיבוד שמיעה מרכזי. במקרה זה, חרף תגובות תקינות המתקבלות בבדיקות השמיעה השגרתיות, נכרת פגיעה ביכולת העיבוד השמיעתי שמקורה במערכת העצבים המרכזית, כלומר במרכזי השמיעה במוח.

חומרת המוגבלות בשמיעה - מדורגת לפי רמות: מזערית, קלה, בינונית, בינונית-חמורה, חמורה  ועמוקה. נהוג להבחין בין כבדות שמיעה וחירשות בהתאם לדרגת החומרה של המוגבלות בשמיעה אך אין אחידות מלאה בדבר הקריטריון האודיולוגי להבחנות אלה. על פי אחד התבחינים המקובלים כבדות שמיעה הינה מירידה מזערית ועד ירידה חמורה בשמיעה, ואילו חירשות היא אך ורק ירידה עמוקה בשמיעה. על פי תבחין אחר, כבדות שמיעה היא ירידה בסף השמיעה בטווח הרמות שבין מזערית ועד בינונית-חמורה בלבד, ואילו חירשות היא ירידה בסף השמיעה ברמות חמורה ועמוקה.

תצורת המוגבלות בשמיעה - התצורה מתייחסת  לתדירויות אליהן האוזן מסוגלת להגיב, ולעוצמה בה מתקבלת התגובה בכל אחת מהתדירויות. לדוגמה, תתכן פגיעה בשמיעה בתדירויות הגבוהות בלבד, פגיעה בשמיעה בתדירויות הנמוכות בלבד, או פגיעה ברמה דומה בכל טווח התדירויות הנבדק.

השלכות התפתחותיות וחינוכיות של המוגבלות בשמיעה

חוש השמיעה מעורב בתפקודים חיוניים אחדים כמו ביסוס תפקודי השפה הדבורה ויצירת תקשורת באמצעותה, פיתוח תחושת ביטחון בסיסי בסביבה, ערנות לצלילי הסביבה ובכללם צלילי אזהרה והתמצאות במרחב על-ידי אתור כיוון מקור הצליל. נמצא שלמוגבלות שמיעה ממושכת עלולות להיות השלכות רחבות היקף על ההתפתחות התקינה בהיבטים הבאים: עיכוב ברכישת יכולות ההבנה וההבעה של השפה הדבורה,  קושי בביסוס תקשורת שוטפת במשפחה ובחברה, פערים בידע עולם בהשוואה לבני גיל, אי מיצוי הפוטנציאל הלימודי וקשיים בהסתגלות החברתית-רגשית. אף כי לחומרת המוגבלות השפעה מכרעת על ההתפתחות, מאפיינים אישיים של הילד.ה, מאפיינים סביבתיים ומאפייני הטיפול והחינוך משפיעים אף הם על ההתפתחות והתפקוד. מחקרים מראים שגם ילדים עם מוגבלות שמיעה ברמה קלה, או ירידה חד-צִדדית בשמיעה עלולים לגלות קשיים. אבחון וטיפול מוקדמים ככל הניתן חשובים ביותר כדי למתן את השפעות המוגבלות על התפתחות הילד.ה. שיקום שמיעתי באמצעות עזרי שמיעה וטיפול המותאם ליכולות הילד מאפשרים לנצל את הפלסטיות של מרכזי השמיעה והשפה במוח ולהגיע למיצוי מיטבי של היכולות הטמונות בו. 

שיטות תקשורת מרכזיות בחינוך כו"ח

הקושי של ילדים עם חסך שמיעתי לפתח שפה דבורה הוביל להתפתחותן של שלוש שיטות תקשורת עיקריות:

(א) השיטה האורלית (aural-oral approach) - לפיה מוקנות לילד מיומנויות השפה הדבורה בלבד על בסיס תהליך השיקום השמיעתי ובתמיכה של תהליכי קריאת דיבור והפקת דיבור בהתאמה לצרכי הילד.

(ב) תקשורת כוללנית - אשר לפיה התקשורת נעשית בשפה דבורה המלוּוה בו-זמנית בסימון. הדקדוק אשר מוקנה לילד הוא הדקדוק של השפה הדבורה והסימנים המלווים את הדיבור שאולים ברובם משפת הסימנים. תקשורת זו מכונה בספרות המחקרית גם "תקשורת סימולטנית" (simultaneous communication) בשל השימוש הבו-זמני בדיבור ובסימון. ביישום של שיטה זו בארץ נהוג גם המונח "עברית מסומנת" או "ערבית מסומנת".

 (ג) הגישה הדו-לשונית - דו-תרבותית - בגישה זו מקנים לילד שתי שפות זו בצד זו - את שפת הסימנים אשר נהוגה בקהילת החירשים ואת השפה הדבורה. בשיטה זו כל שפה מוצגת לתלמידים כשפה נפרדת ומלאה העומדת בפני עצמה, בדומה להוראה של שתי שפות דבורות במודל דו-לשוני.

 הטיפול החינוכי בילדים כבדי שמיעה וחירשים הינו ארוך טווח והוא דורש הנגשה אקוסטית של סביבת הלמידה, בחירה בשיטת תקשורת בהתאמה ליכולות הילד ולאפיוני המשפחה והעדפותיה וכן הפעלת אסטרטגיות תקשורתיות, תכניות לימודים ודרכי התערבות  המותאמות  לתלמידים אלה.

ילדים כבדי שמיעה וחרשים זקוקים לסיוע של עזרי שמיעה כדי שתהיה להם נגישות שמיעתית לגירויי דיבור ולצלילים סביבתיים. עזרים אלה מותאמים באופן אישי לכל ילד.ה על פי חומרת המגבלה ואפיוניה. בעידן הנוכחי חלה התקדמות טכנולוגית מואצת בתחום עזרי שיקום השמיעה;  מכשירי שמיעה דיגיטליים, עזרי שמיעה אלחוטיים, שתל בהולכת עצם ושתל השבלול. טכנולוגית שתל השבלול מזמנת אפשרויות חדשות בשיקום השמיעתי והיא משתכללת באופן תדיר.

במקביל לפיתוח המואץ של עזרי השמיעה חלה ירידה בגיל הממוצע של תחילת הטיפול בילדים כבדי שמיעה וחירשים. מקורה של זו בהתקדמות בתהליכי האיתור המוקדם ומבדקי הסינון של ליקוי השמיעה בקרב ילודים ופעוטים. בעולם כמו גם בישראל ההכרה החברתית הגוברת בזכויות אנשים כבדי-שמיעה וחירשים ובצרכיהם באה לידי ביטוי במדיניות ההכלה וההשתלבות ובקידום הנגשת הסביבה, הנגשת המידע ותהליכי החקיקה בתחומים אלה.

מונחים שונים לתיאור האוכלוסייה

מונחים שונים לתיאור האוכלוסיה של אנשים עם מוגבלות בשמיעה משקפים מגוון תפיסות ועמדות בהתייחסות לחסך בשמיעה.  נוסף על נקודת הראות האודיולוגית, המבחינה בין כבדות שמיעה לחירשות על בסיס קריטריון אודיולוגי (ראה לעיל סעיף חומרת המוגבלות), קיימת הגישה התפקודית, המבחינה בין כבדות שמיעה לחירשות על פי יכולתו של האדם לרכוש שפה מדוברת ולהשתמש בה ביעילות בחיי היום-יום. נקודת הראות החברתית-תרבותית מדגישה את הזהות הייחודית של האדם החירש כמי שמשתייך לקהילת החירשים, נוטל חלק בפעילויותיה ודובר את שפתה - שפת הסימנים, להבדיל מאדם המתקשר בשפה מדוברת, ותופס עצמו כמשתייך בעיקר לחברה השומעת. לאחרונה התגבשה גישה המכירה בצורך של רבים מהאנשים החירשים או כבדי השמיעה בפיתוח זהות גמישה, כזו המאפשרת קבלה עצמית וניעות בין חברת החירשים או כבדי השמיעה, וחברת השומעים. לגישה זו השלכות הנוגעות לפיתוח תחושת השלומות (תחושת רווחה חברתית-רגשית וגופנית) בקרב ילדים עם חסך שמיעתי.

במערכת החינוך  גוברת כיום הנטייה להישענות על הקריטריון התפקודי בהבחנה בין כבדות שמיעה לחירשות. שני גורמים עומדים ביסוד נטייה זו; האחד קשור בשינוי שחוללה טכנולוגית שתל השבלול המאפשרת לילדים רבים עם חירשות עמוקה תפקוד שמיעתי באופן שמאפיין ילדים כבדי שמיעה, והשני קשור בביקורת גוברת על גישה מתייגת ובמעבר לגישה שבמרכזה מושג איכות החיים וקידום המודל התפקודי בהתייחס לאנשים עם מוגבלות. המונח המקובל בימינו בהתייחסות לכלל האוכלוסייה הוא "כבדי שמיעה וחירשים", מונח המבטא את ההשקפה שהאדם שהוא מתייחס אליו הינו אדם שלם עם יכולות רבות וזהות חברתית העשויה להיות ייחודית.

מקורות

דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת: שירותי בריאות לחירשים ולליקויי שמיעה בישראל, יוני 2016 (כתיבה: מתן שחק).

אתר אגודת קלנאי התקשורת האמריקאי -  (ASHA)

American Speech-Language-Hearing Association 

ICF - CY International Classification of Functioning, Disability and Health: Children & Youth Version (2007). Geneva , Switzerland : WHO Press, World Health Organization.

Knoors, H. & Marschark, M. (Eds.). (2015). Educating deaf learners:  creating a global evidence base. New York, NY: Oxford University Press.  

 Marschark, M. & Spencer, P.E. (Eds.). (2011). The Oxford handbook of deaf studies, language, and education, volume 1, second edition. New York, NY: Oxford University Press.

 World Health Organization, Deafness and hearing loss, 2 February 2024. https://www.who.int/news-room/fact-sheets/detail/deafness-and-hearing-loss