בית מיא (דירת גולנד וארבטובה)  מאת דני רכט בבנייה

בית חברת מיא הוא בית דירות המיועד לשימור אשר נבנה בשנים 1947-1948 בשדרות הקרן הקיימת 72 (שדרות בן-גוריון משנת 1974) ובו שלוש קומות מגורים מעל קומת עמודים מפולשת. מדובר בסביבת מגורים שנבנתה בשנות השלושים והארבעים בסגנון הבניה הבינלאומי ובה כמה פנינים אדריכליות. הבית נבנה  על אחד ממגרשי אדמת אלישר סלונים (פרדס ויינמן לשעבר) ביוזמת הקבלן מיכאל שנץ (1906-1986) ובאמצעות חברת מיא של שנץ ושלושת שותפיו ה"ה הירשוולד, כהן-אקסל ואלפרין. המגרש נרכש מהבעלים הקודם אליהו גוטוורצל. את הבית תכנן המהנדס זאב גולדמן (משרדו ברחוב לוריא 5) שעיצב אותו לפי עקרונות הסגנון הבינלאומי המאוחר שהיה נפוץ בעיר בשנות הארבעים. הבית מעוצב בקפידה והוא בנוי בסגנון נקי וסימטרי עם מרפסות בולטות כלפי חוץ שנסגרו במהלך השנים. 

מיכאל שנץ נולד בשנת 1906 בפולין, בן למשפחה דתית אמידה שהיתה בעלת בית חרושת מצליח לטקסטיל.  הוא נישא לגילה בת שמואל גורמן, ואמצע שנות השלושים הם עלו לארץ. בני הזוג שכרו דירה בבית ביזר ברחוב בלפור שבנייתו אך הסתיימה. שנץ הגיע לארץ עם הון עצמי ובהשפעת קרוב משפחתו מיכאל רייז שבנה בתים בתל אביב הוא בחר בתחום עיסוק זה. 

שנץ בנה רק בתי דירות ורק בחלק  מסוים של תל אביב: ברחובות ויזל, הקליר, שלמה המלך, אלחריזי, פנקס, פרופסור שור, מוזיר, ז'בוטינסקי והירקון. שנץ ומשפחתו התגוררו בדירת ארבעה חדרים בקומה הראשונה המשקיפה אל שדרות בן גוריון. במהלך הבנייה הם התגוררו זמנית בבית ממול (מספר 87). שנץ התגורר בבית מיא מיום איכלוס הבניין בשנת 1948 ועד למותו בחודש פברואר 1986. בראשית שנות השבעים הוא פרש מעסקי בניית בתי הדירות. להנאתו הדריך שנץ קבוצות תיירים מחו"ל שהגיעו לתל אביב תוך שהוא מנצל את שליטתו בשפות אנגלית, צרפתית, גרמנית, פולנית, ועברית. 

במהלך השנים התחזק שנץ באמונתו, שימש כגבאי בית הכנסת תפארת צבי ברחוב הרמן כהן והיה מעוזריו של הרב ישראל מאיר לאו שכיהן כרב בית הכנסת ובהמשך כרב לשכונות צפון תל אביב. רחל רמתי, אחת משתי בנותיו, המשיכה במובן מסוים את דרכו במקצוע. רמתי החלה את דרכה המקצועית כאדריכלית ומתכננת ערים בתפקיד זוטר בצוות התכנון של העיר ניו יורק. ולימים נבחרה לתפקיד האדריכלית הראשית של התפוח הגדול. 

בראשית חודש מרץ 1984 חוו מיכאל וגילה שנץ ארוע קשה. מיכאל בן ה-77 התעורר בבוקר יום שישי ויצא מחדר השינה לכיוון המסדרון, אלא ששם המתין לו צעיר שהתנפל עליו חמוש במברג, הפיל אותו לרצפה, סתם לו את הפה והפליא בו את מכותיו. שנץ ניסה להתגונן וזעק לעזרה. אלא שאז התברר לו כי הפורץ אינו לבד. זה הגיע למקום עם שני חבריו ואחרי שניסרו את הסורגים בחלון המטבח נכנסו השלושה לדירת שנץ. הפורצים יצאו מהאירוע עם שלל של 7500 שקל במזומן ושטרות כסף בלגי. זוג הקשישים יצאו מהאירוע חבולים והעבירו את סוף השבוע בבית החולים. הרעייה גילה הלכה לעולמה זמן קצר אחר כך. מיכאל שהתעקש להמשיך ולגור בדירתה נפטר שנתיים אחר כך, בסוף חודש פברואר 1986. בני הזוג קבורים בבית העלמין קרית שאול. 

בדירה אחרת בבית חברת מיא התגוררו בני הזוג יוסף גולנד ומיה ארבטובה. בשלט שהוצב בכניסה לבית נרשם: "בבית זה גרו ויצרו בני הזוג, האמנים מיה ארבטובה תרע"א-תש"ן 1911-1990 חלוצת הבלט הקלאסי בישראל שהפעילה בבניין את הסטודיו לבלט. יוסף גולנד תשס"ט-תשל"ד 1906-1973 ממקימי תאטרון הזמר והקברט העברי".  יוסף גולנד (1907-1973) היה זמר ואיש תיאטרון אהוב, שקולו הלירי המרגש היה חלק בלתי נפרד מהנוף המוזיקלי של תקופת היישוב וראשית המדינה. לאחר שעלה מפולין (1925) הוא הפך במהרה לאחד הקולות המובילים בארץ וביצועיו לשירים עבריים רבים הפכו לקלאסיקה. גולנד גם היה מראשוני תיאטראות דו-רה-מי ולי-לה לו. 

רעייתו, מיה ארבטובה (1911-1990) הייתה כוריאוגרפית, מורה למחול קלאסי ורקדנית פורצת דרך שהטביעה את חותמה בעולם המחול הישראלי. ארבטובה ילידת רוסיה, עלתה לישראל ב-1938 לאחר שכבר כיככבה בבלט האופרה של ריגה והפכה במהרה לאחת הדמויות המרכזיות בעיצובו וקידומו של המחול בארץ. ארבטובה הקימה וניהלה מספר להקות מחול חשובות, ויצירותיה שילבו בין מסורת למודרניות. 

בקומת הקרקע בבית מיא פעל סטודיו מיה ארבטובה. ראשיתו של הסטודיו ברחוב יונה הנביא ובהמשך נדד בין כתובות זמניות עד שהתמקם בביתו האחרון בבית מיא. הכתובת האחרונה בטרם הושלמה בניית בית חברת מיא היה המועדון במעונות עובדים ז'. ככל הנראה היה זה הסטודיו למחול הראשון בעיר שפעל בסטנדרטים אירופאים עם רצפת עץ, מראות מקיר לקיר ופסנתר. בשנת 1985 היתה ארבטובה ליקירת העיר תל אביב-יפו. לזכרה מתקיימת מדי שנה, החל משנות השמונים, תחרות מיה ארבטובה לבלט. בשנת 2005 יצא לאור הספר 'מלכה בלי ארמון' המוקדש לחלוצת הבלט הקלאסי.