שכונת פלורנטין מזרחי  מאת דני רכט  בבנייה

אז כחלק מאיזו שכונה היסטורית נבנה בית שמעון חמדי-לוי (בית האוניה)?  עוד לפני שהפך לאחד מהסמלים הבולטים של אדריכלות הסגנון הבינלאומי בתל-אביב של שנות השלושים, היה הבית לאחד מסמליה של שכונת נווה שאנן. אחר כך נכתב כי הבית הוא חלק משכונת גבעת מרקו ובהמשך שוייך הבית לשכונת שובע. אלא שכל שלושת התשובות לא נכונות!   

הבית הכי קרוב המשוייך לשכונת נווה שאנן נמצא בפינת רחובות לבנדה ועין הקורא. שכונת גבעת מרקו  מעולם לא התפרסה ממזרח לרחוב לבנדה, ושכונת שובע נמצאה בכלל ממזרח למסילת הברזל.  הרצף הבנוי הכלוא בין החומה שנבנתה לצד מסילת הברזל לירושלים ממזרח (בתוואי המסילה לשעבר נסלל בהמשך רחוב החרש), רחוב לבנדה ממערב וקו בהמשך רחוב עין הקורא מדרום נבנה ברובו באמצע שנות השלושים מחוץ לגבול המוניציפלי של תל-אביב. שכונה הספר הקטנה נבנתה בשנות בשותפות של משפחת פלורנטין עם משה בנימין מזרחי. מזרחי רכש את הקרקע באמצעות הלוואה ע"ס של כמאתיים לירות מצריות. שקיבל מהיזם סלומון פלורנטין (1864-1946), לאחר שלא החזיר את הסכום התגלגל העניין בשנים 1927-1928 לפתח משרד ההוצאה לפועל ביפו. אלא שאז במקום להמשיך ולהתקוטט, החליטו הצדדים לפתח יחד את הקרקע ולבנות במקום שכונה חדשה תוך שיתוף פעולה. משפחת פלורנטין יזמה באותן השנים את הקמת שכונת פלורנטין בדרום העיר. גם היא מחוץ לשטחה המוניציפלי של תל אביב, וגם בתיה יועדו לשמש פתרון דיור לפועלים מיעוטי אמצעים, רובם יוצאי מדינות הבלקן. 

שכונת פלורנטין מזרחי מחולקת לשני בלוקים עירונים. מפריד ביניהם רחוב קצר ללא מוצא - חלקו המזרחי של רחוב מירון. בגוש הצפוני בנויים שבעה בתים. ארבעה מתוכם הוגדרו כבתים לשימור. בית שמעון חמדי-לוי הוא הצפוני והבולט שבהם. גוש נוסף ובו ארבעה מגרשים לבנייה נראה בתכנית הפרצלציה מעבר למסילת הברזל, אלא שמגרשים אלה הופקעו לצורך בניית גשר ראש פינה והרחבת המשך רחוב ראש פינה (לימים רחוב המסגר).    

במקור נבנו בתי השכונה על גבעת כורכר אלא  שעם הקמת גשר ראש פינה למרגלות הגבעה לצורך מעבר הרכבת (בנייתו הושלמה ב-1943) נחפרו חלקים מרחובות לבנדה וראש פינה עד לעומק של כמה מטרים. גובה קיר התמך יכול להעיד על גובהה של גבעת הכורכר ומפלס קומות הקרקע המקורי של בתי השכונה.  באחד מבתי השכונה פעל בית תפילה (שטיבל) של חסידי מודזש.

מאחר ובתי שכונת פלורנטין מזרחי נבנו מחוץ לשטח המוניציפלי של תל-אביב, התרחשו עימותים רבים בין אנשי המחלקה הטכנית בעיריה לבין בוני הבתים בשכונה שהוסיפו בנייה לא חוקית ואף הגביהו חלק מהבתים בניגוד להיתרי הבנייה. כשמדובר במקרים דומים, התבקשה התערבות המשטרה העירונית להפסקת הבנייה הלא חוקית, אלא שבאזור זה שהיה אז מעבר לגבול המוניציפלי של העיר לא היו למשטרה העירונית סמכויות לעקוף את החוק. 

במכתב של המהנדס העירוני יעקב בן-סירה לועדה המקומית לבניין ערים יפו, הוא מציין כי מר מזרחי (מיוזמי הקמת השכונה ובעל חלק מהבתים בה) "בנה בניין נוסף לבניין הקיים וכמו כן בנה קומה שלישית בלי רשיון לכך". בהמשך אותה השנה פנה המהנדס בן-סירה למפקח על משטרת הכפרים (שפעלה מבית המשטרה בשרונה) בבקשה שהם יפעלו לאכיפת החוק. מהמצב בשטח הנראה לעין גם כיום (נכון ל-2024) עולה כי הצלחתם היתה חלקית בלבד.