ביח"ר מטמור בגבעת הרצל  מאת דני רכט

בשנת 1924, כשהיה בן עשרים, עלה אברהם (אברשה) שליגרסקי לארץ עם אמו דבורה. הם התגוררו תחילה בשכירות בחדר ברחוב חובבי ציון. לפרנסתם עבד אברשה כפועל בניין וכן בסלילת כבישים. שש שנים אחר כך נשא אברשה לאשה את פסיה לבית לב. ליעקב אביה היה בית מלאכה בשכונת מכבי הישנה לייצור קופסאות פח והוא החל לעבוד אצל חתנו. לאברשה היתה קליטה מהירה וחושים עסקיים חדים. בתום ארבע שנים הוא עזב את המקום (לימים ביח"ר יעקב לב ברחוב הרכבת) ופנה לדרך עצמאית. 

באותה תקופה נוסדה גבעת הרצל, שכונה של בעלי מלאכה בדרום העיר, בשטח המוניציפלי של יפו. בעזרת הלוואות ניתן היה לרכוש שם מגרש בעלות נמוכה ואברהם רכש את מגרש מספר 115 ((כתובתו כיום היא רחוב העמל 4) והקים במקום את בית החרושת מטמור לייצור קופסאות פח. לאברהם ופסיה שליגרסקי נולדו שלושה ילדים והמשפחה גרה בדירה באגף החדש שנוסף לבית אלבז ובסמוך לכיכר המלך אלברט. 

לאחר החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר החלו קרבות בשכונות לאורך קו התפר המוניציפלי וזה כלל גם את גבעת הרצל שהוטרדה קשות מהכפר אבו כביר השכן. רבים מבעלי העסקים בסביבה לא נכנעו למציאות החדשה והמשיכו להפעיל את בתי המלאכה. עוד קודם, היה בביח"ר מטמור סליק של ההגנה. ב-8 בדצמבר 1947 יצא שליגרסקי  מדירתו אל בית העסק שלו. צעדים מספר לפני שנכנס למבנה, הוא נורה על ידי צלף ערבי מצריח הכנסייה במוסקוביה או ממינרט מסגד אבו כביר. אברשה הובהל באמבולנס אל בית החולים הדסה ברחוב בלפור אך הגיע למקום ללא רוח חיים.  דקות אחר כך נורתה על ידי אותו הצלף מתוקה צוקר שהתגוררה ברחוב הרצל 115 וניסתה לחצות את רחוב הרצל עם בנה בן השמונה בדרכם אל רחוב התעשייה (כיום רחוב רבנו חננאל). האם נפצעה וטופלה בית החולים הדסה אולם הילד לא נפגע. 

הלווית אברהם שליגרסקי (1904-1943) יצאה מחדר המתים של בית החולים ברחוב מזא"ה והוא הובא למנוחת עולם בבית הקברות נחלת יצחק. הבעלות על ביח"ר מטמור הועברה לידי האלמנה פסיה. היא לא הקשיבה להפצרות קרוביה שתמכור את העסק או שתיקח שותף שינהל אותו בפועל, והחליטה לנהל אותו בעצמה. וכך עשתה במשך שנים ארוכות.