בית זונדוביץ-מייזל  מאת פנינה גרינבלט-ויט

במרכז סיפור תולדות הבית הניצב מאז אמצע שנות השלושים ברחוב מאפו 4 (רחוב הגליל אז) נמצא את שלושת האחיות לבית מייזל. אבל נתחיל מהתחלה.  בשנת 1922 רכש זאב רייכרט שלושה מגרשים בשכונה החדשה תל נורדאו: ברחוב הירקון ושני מגרשים (מספר 201, 237) ברחוב הגליל (כיום רחוב מאפו). בסביבות שנת 1926 מכר רייכרט את שני מגרשיו ברחוב הגליל ובנה את בית זאב ואידה רייכרט ברחוב הירקון.  

האדריכל בלה לפלר (שותף ב'החברה ההנדסית הכללית בורגר-לפלר-שטרק') תכנן בשנת 1925 עבור זאב רייכרט בית מגורים בן שתי קומות בשטח מגרש מספר 201 (רחוב הגליל 4). תכנית זאת לא יצאה לפועל מאחר והמגרש עבר לבעלות 'חברת הכשרת היישוב'. על פי מפה מנדטורית משנת 1936 המגרש היה עדיין ריק. 

באוקטובר 1932 רכשה חנה מייזל-שוחט את המגרש  מ'חברת הכשרת היישוב'. חנה ובעלה אליעזר שוחט היו ממייסדי מושב נהלל. חנה ניהלה משנת 1923 את בית הספר החקלאי לצעירות שייסדה במושב. (כיום 'כפר הנוער ויצו נהלל'). בשנת 1934 עלו מהעיר חרבין (סין) ליפשה (אחותה של חנה) ובעלה ברקו-לייב זונדוביץ. הם התגוררו זמנית בבית לאה ואברהם וילנסקי שברחוב מנדלי מוכר ספרים 28 - ביתה של לאה (האחות של חנה וליפשה). האח ברוך מייזל, התגורר גם הוא בסביבה, ברחוב בן יהודה 54. 

מוצא משפחות מייזל וזונדוביץ מעיירה גרודנו (רוסיה הלבנה, כיום בלארוס). משפחת זונדוביץ עסקה שם בסחר בעורות. ליפשה מייזל (1879 – 1961) האחות הגדולה, נישאה לברקו-לייב זונדוביץ (1874 – 1947). בתחילת שנות העשרים הם עברו לחרבין, סין, שם יסד בוריס זונדוביץ את מפעל הפרוות 'ב.זונדוביץ ובניו', לו היו סניפים במוקדן, טיינג'ין וניו יורק.  באפריל 1922 הוקם בחרבין סניף ארגון נשות ויצ“ו העולמית. ליפשה זונדוביץ נבחרה לממלאת מקום יושבת ראש הסניף, ובמאי 1929 נבחרה ליו"ר הסניף. כאמור, בשנת 1934 עלו ליפשה וברקו-לייב לא"י עם בתם, רחל. 

במרץ 1936 מסרה חנה מייזל-שוחט ייפוי כוח לאחיה ברוך מייזל לחתום ולהגיש בשמה תוכנית לבניין בית על המגרש בבעלותה ברח' הגליל 4. באותו חודש הכין האדריכל קרל רובין תוכניות לבניית בית מגורים בן שלוש קומות אשר  עוצב בסגנון הבינלאומי. התוכניות הוגשו על שם ברקו-לייב וליפשה זונדוביץ, אם כי המגרש היה עדיין בבעלות חנה. בו זמנית באותה שנה, תכנן האדריכל קרל רובין את ביתו החדש (במקום הבית הישן שנהרס) של ברוך מייזל.

ב-1937, לאחר תחילת עבודת הבנייה, מכרה חנה מייזל-שוחט  את המגרש עם רישיון הבנייה לאחותה וגיסה, בני הזוג זונדוביץ, ובאוגוסט 1937 הועבר רישיון הבנייה על שמם. בסוף שנת 1938 עברו ליפשה וברקו-לייב זונדוביץ להתגורר בביתם החדש שברחוב הגליל 4. שלוש שנים אחר כך, בדצמבר 1941, שונה שם הרחוב למאפו.

באוגוסט 1946 שינו בני הזוג את שמותיהם לבר-לב זונדוב ועליזה זונדוב. בתם רחל נישאה לאלכסנדר גורביץ, אשר היה שותף עם גיסו ברוך מייזל לניהול מפעל 'אמיקו' לייצור מחברות.  גורביץ איש בית"ר כיהן בשנת 1959 כיו"ר 'מכון ז'בוטינסקי' שבמצודת זאב. 

משנת 1944 לפחות התגוררו בשכירות בבניין זה  היזם ואיש העסקים מנחם מנדל לולב ואשתו צילה. קודם לכן הם התגוררו בבית לולב בשדרות רוטשילד. לולב נפטר בעת מגוריו בבניין בתאריך 18.6.1946 והובא למנוחות בבית העלמין נחלת יצחק. צילה אלמנתו התגוררה במקום לפחות עד 1947, אך בעת פטירתה ביום 27.12.1958 התגוררה ברחוב חנה סנש 2. היא הובאה למנוחות בקיבוץ אפיקים, מקום מגוריי בנם, שמואל לולב.

בשנת 1947 נפטר בר-לב זונדוב.  בשנת 1960 בגיל 77, פרשה חנה מייזל-שוחט מניהול בית הספר החקלאי בנהלל ויצאה לגמלאות. חנה ואליעזר שוחט שהיו חשוכי ילדים, עברו להתגורר עם האחות עליזה זונדוב בבית שברחוב מאפו. כשנה לאחר מכן, ביוני 1961, נפטרה עליזה. 

חנה ואליעזר שוחט המשיכו להתגורר בבית שברחוב מאפו 4. אליעזר נפטר בתאריך 18.8.1971. חנה מייזל-שוחט נפטרה בתאריך 28.3.1972. שניהם הובאו למנוחות בבית העלמין בנהלל. גם רחל ואלכסנדר גורביץ המשיכו להתגורר בבית זונדוב-מייזל, אך בין השנים 1972–1981 נוהל הבניין על ידי עו"ד משה פירר בשם היורשים. אלכסנדר גורביץ נפטר במרץ 1980 ורחל גורביץ נפטרה באוקטובר 1981. בתם תמרה גולדמן, עברה שנים קודם לכן להתגורר בארה"ב.