בית זברצקי  מאת דני רכט

בית דוד בן-גוריון בשדרה הנקראית על שמו הוא שריד כמעט אחרון לבתי שכונת פועלים א'. בשכונה זו בנו את ביתם עוד כמה מהדמויות הבולטות של מחנה הפועלים. אחד מהם, אברהם זברסקי (1897-1981) בנה את ביתו בשדרות קרן קיימת 11 (לימים שדרות בן-גוריון).

באמצע שנות העשרים הביא גל עלייה גדול להחמרה במצוקת המגורים בארץ ישראל ובעיקר בתל אביב. עולים רבים התגוררו במחנות ארעיים של אוהלים וצריפים: מחנה ברנר, מחנה בלפור ומתחמים נוספים שהוקמו על מנת להקל על המצוקה הרבה. יוקר המחיה הגבוה והקושי להשיג עבודה קבועה (פועלים רבים הועסקו על בסיס יומי) הקשה על רבים לרכוש דירות. נעשו ניסיונות שונים לפתור את הבעיה, כמו אגודות לרכישת קרקעות למגורים וייסוד שכונות במימון חסכונות. עם זאת, כשמדובר בציבור הפועלים, נכשלו היוזמות בדרך כלל עקב קשיי מימון, חוסר יכולת לעמוד בתשלומים ודרישות להחזר המימון. אחד מאלה שהובילו את אותן היוזמות היה אברהם זברסקי, מי שהיה בהמשך מהיוזמים והמייסדים של שכונת פועלים א'.

זברסקי יליד רוסיה, היה דמות מרכזית בתנועה הציונית ובמשק ההסתדרותי. פעילותו הציונית החלה באגודת סטודנטים כסטודנט למשפטים באוניברסיטת חרקוב, והתפתחה להקמת תנועת צ"ס וקואופרטיב 'כלכלה'. לאחר מעברו לליטא, המשיך בפעילותו הציונית וניהל רשת בנקים עממיים. בשנת 1924 עלה לארץ ישראל והצטרף למפלגת 'אחדות העבודה' ואחר כך למפא"י. הוא כיהן כנציג סיעת ההסתדרות (סיעות מועצת פועלי יפו. אח"כ סיעת מפא"י בפועל) במועצת העירייה.

כחבר מועצה במשך 25 שנה (1925-1950) הוא תרם רבות לפיתוח העיר והמשק ההסתדרותי, כולל הקמת 'קופת מלווה וחיסכון' הראשונה ב-1925. 11 שנה אחר כך הוא עמד בראש רשת קופות מלווה, שהתאחדה עם בנק הפועלים, ובהמשך ניהל את הבנק. זברסקי היה פעיל גם בתחום השיכון, בביטחון ובכלכלה, וייצג את ההסתדרות באינטרנציונל של הקואופרטיבים. הוא היה ממייסדי בנק משכן (1950) ואח"כ מיוזמי 'הרבעון לכלכלה', כיהן כמנכ"ל בנק ישראל-אמריקה לפיתוח התעשייה. ואף זכה בתואר יקיר העיר תל אביב. בתו חביבה נישאה ב-1940 לפסל יחיאל שמי (1922-2003). זברצקי הלך לעולמו בחודש דצמבר 1981 ונקבר בבית העלמין קריית שאול. במקום בו עמד בעבר ביתו של זברצקי נבנה בית דירות משותף.

אברהם זברסקי באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו:

אברהם זברסקי נולד בפסטוב, פלך קיוב, רוסיה, בשנת תרנ"ז (31.3.1897), לאביו זלמן (סוחר) ולאמו הני בת אברהם משה כהן. גמר גימנסיה באודיסה ולמד משפטים באוניברסיטת חארקוב והיה שם חבר הועד של הסתדרות הסטודנטים הציונים "החבר". הצטרף לתנועת צ.ס. (ציונים-סוציאליסטים) ופעל בה כחבר המרכז תחת השלטון הבולשבי. ובשנות 1919/20 פעל כמנהל בפועל של הקואופרטיב היהודי הגדול "כלכלה" בחארקוב. כתב ב"ייברייסקי ז'יזן" ובעתוני המפלגה ברוסיה.

ב-1920 הצליח לצאת מרוסיה ולהגיע לקובנה שבליטא. באותה שנה נשא לאשה את שרה בת משה סרגוביץ. גם כאן נבחר למרכז מפלגת צ.ס. והמשיך בה את עבודתו הציונית. יצג אותה בשני קונגרסים ציוניים בקארלסבאד (1921, 1923), בועד קהלת קובנה, במרכז "תרבות" ובועד הלאומי ליהודי ליטא בתקופת האוטונומיה. המשיך גם את פעילותו הכלכלית כמנהל מרכז הבנקים היהודיים העממיים ובמרכז הקואופרטיבי "החלוץ" וכחבר הנהלת "אורט". היה חבר מערבת "אונזער וועג" ו"אידישער קאאפעראטאר" בקובנה.

ב-1924 עלה לארץ, הצטרף למפלגת "אחדות העבודה" (בעלת ברית לאיחוד העולמי של צ.ס. פוע"צ) והחל להמשיך את פעולתו הכלכלית-הצבורית כחבר הנהלת "המשביר'', מ-1925 ואילך מנהל קופה מלוה וחסכון של העובדים בתל-אביב ואח"כ יו''ר הנהלתה, מ-1936 מנהל מרכז קופות המלוה, מ-1933 חבר הנהלת בנק הפועלים ומ-1949 מנהלו בפועל, שנים רבות חבר המועצה של הבנק המרכזי למוסדות שיתופיים, חבר המועצה הקואופרטיבית הממשלתית שליד רושם האגודות השיתופיות, שנים אחדות חבר המזכירות של מרכז הקואופרציה לפיתוח הקואופרציה היצרנית והשרותית ; השתתף בכמה קונגרסים קואופרטיביים בינלאומיים (וינה 1930, לונדון 1934, פאריס 1937, ציריך 1945, 1946) ונבחר לנציג א"י בועד המרכזי של האינטרנציונל הקואופרטיבי. חבר מועצת ההסתדרות ומועצת המפלגה (אחדות העבודה, ומאז האיחוד ב-1931 - מפא"י) ופעיל בכמה מוסדות כלכליים של ההסתדרות; חבר הנשיאות של חברת הביטוח '"הסנה'', חבר המזכירות של ברית הפיקוח לקופות תגמולין, חבר המערכת של "המשק השיתופי''. פעיל כל השנים בשטח השיכון, יסד שכונות פועלים א' בתל-אביב והנו חבר ההנהלה הפעילה של החברות לשיכון עובדים "השיכון" (בערים) ו"נוה עובד'' (במושבות).

מ-1925 חבר מועצת עירית ת"א, במשך שנים רבות חבר בהנהלת העיריה ובועדת המצב שלה, כל השנים חבר ועדת הכספים וב-1936 מנהל המחלקה הטכנית. מרצה וכותב מאמרים רבים על נושאים מוניציפליים, מיצג את העיריה בהנהלת החברה לפיתוח תל-אביב ויצג את העיריה במשך 10 שנים בהנהלת נמל ת"א (חברת אוצר מפעלי ים). פרסם מאמרים בארץ ב"דבר'', "הפועל הצעיר" "קונטרס" וב"ידיעות עירית ת"א''. ב-1930 פרסם בהוצאת "חברה" את ספרו "הקואופרציה", פרקים בספר "בנקאות", "מגמות ומעשים" ו''מדות הקליטה". חוברתו באנגלית על התנועה הקואופרטיבית בארץ יצאה בשתי מהדורות ותורגמה גם לרוסית ולבולגריה.

מאוקטובר 1947 שרת בהתנדבות כגזבר משרד הבטחון בממשלה הזמנית ואח"כ בממשלה החוקית של מדינת ישראל. שוחרר ב-1.4.49 וחזר לעבודתו במוסדות הכלכליים הנ"ל. בתו היחידה חביבה ובעלה יחיאל שמי (חברים בקיבוץ בית הערבה ליד ים המלח ואח"כ בכברי שבגליל המערבי).