בית דניאל קמחי  מאת דני רכט

במרץ 1948, חודשיים לפני הכרזת העצמאות, החליטו ראשי ארגון ההגנה להקים 'שירות ארטילריה' שיפעל במסגרת הארגון לקראת המלחמה שעתידה לפרוץ נגד הצבאות הסדירים של מדינות ערב. חודש אחר כך,  אורגן כנס של אנשי ארטילריה יוצאי הצבא הבריטי בתוספת של תותחנים ששירתו בצבאות אחרים במהלך מלחמת העולם השנייה. כינוס זה הביא לגיוס 113 לוחמים ולחייל החדשנוספו עוד  29 חיילים שהועברו מיחידות אחרות. שמואל אדמון מונה למפקד הכוח.

בתחילת דרכו סבל הכוח הארטילרי ממחסור ניכר בציוד. עם פתיחת מלחמת העצמאות היו ברשות כוחות היישוב כ-5 תותחי שדה בלבד. שני תותחי השדה הראשונים, תותחי נפוליונצ'יק בקוטר 65 מ"מ, נקנו מחיילים בריטיים. לתותחים אלה הייתה חשיבות עצומה, והם תרמו לנסיגת הצבא הסורי בקרב עמק הירדן ולנסיגת הצבא המצרי בקרב בארות יצחק. במהלך המלחמה נעשו מאמצים רבים להשיג תותחים נוספים ממקורות שונים, כולל קנייה של מספר תותחים מיושנים בקוטר 75 מילימטר שהגיעו ממקסיקו.

רחוב הזית הוא הרביעי מתוך חמשת הרחובות בשיכון יוצאי הצבא הבריטי נווה דוד. מדובר בסמטאות ללא מוצא שתחילתן ברחוב הנרייטה סאלד (רחוב הדר בעבר). למי שהסתובב משנות החמישים ובמהלך העשורים הבאים ברחוב הזית חיכתה הפתעה. בחצר ביתו של דניאל קמחי (רחוב הזית 5) ניצב אז תותח נפוליונצ'יק בצבע שחור. 

ראשיתו של הסיפור באוקטובר 1940. כמה צעירים תל אביבים ששבו ממקום עבודתם מצאו בתיבת הדואר צו גיוס לבן מטעם מפקדת ההגנה (המעטפות החומות עם החותמת המשולשת נכנסו לשימוש רק בראשית שנות החמישים) בו נכתב: "עליך להתייצב מחר בבוקר בשדרות בן-ציון ליד כיכר הבימה לצורך גיוסך לצבא הבריטי". למחרת בבוקר ניצבו כשמונים מתגייסים חדשים ליד הקיוסק בקצה השדרה. אוטובוס ישן אסף אותם אל הבסיס הצבאי הבריטי בסרפנד (לימים צריפין) בו עברו טירונות. עם סיומה הועברו לבסיס הבריטי ליד בת גלים בחיפה, שם עברו הכשרה להפעלת תותחים קטנים ששימשו בעיקר להגנה נגד מטוסים. בתום ההכשרה הוצבו התותחנים הראשונים בסמוך לאתרים אסטרטגיים בארץ כמו נמל חיפה, סטלה מאריס, תחנת הכוח בנהריים ומפעלי ים המלח. תפקידם היה ליירט מטוסים גרמנים. בסוף שנת 1941 הועברו התותחנים הארץ-ישראלים לקפריסין. חלקם שירת בהמשך גם באיי יוון, באלכסנדריה (מצרים), ובדרום איטליה. ב-1945 השתחררו התותחנים מהשירות בצבא הבריטי ושלוש שנים אח כך, התחיילו במחנה קריית מאיר והיוו את הבסיס לחיל התותחנים של צה"ל. 

אחד ממפקדי התותחנים הארץ-ישראלים במלחמת העולם השניה היה דניאל קמחי (מילמן במקור). בתום מלחמת העצמאות החל קמחי לעבוד בחברות פרטיות וציבוריות, בעיקר בתחום האנרגיה. בין השאר שימש במהלך העשורים הבאים כנציגה בארץ של קבוצת משקיעים מחו"ל שהתאגדה לצורך חיפושי נפט,  ניהל את חברת מגל (מפעלי גז לישראל), וכיהן כסמנכ"ל החברה הממשלתית נתיבי נפט. בשנת 1949 היו דניאל קמחי ואשתו מרים (לבית אסנין) מהמתיישבים הראשונים בשיכון המפקדים יוצאי הצבא הבריטי שנקרא בהמשך אותה השנה נווה דוד.  

בראיון לעיתון 'במחנה נחל' (יוני 1968) תיאר קמחי את הסיפור לפרטיו: "התותח העומד בחצר ביתי הוא תותח הרים צרפתי בעל קוטר של 65 מילימטר זהו אחד משני התותחים שהגנו על ישובי עמק הירדן במלחמת השחרור מפני הפולש הסורי התותח הובא לארץ ישראל מצרפת, עם החמרת המצב בכל הגזרות. הצרפתים עצמם השתמשו בו במלחמתם בהודו-סין שם עסק התותח במתן חיפוי לכוחות רגלים צרפתיים שהסתערו בג'ונגלים והוכיח את עצמו. התחילו לייצר אותו עוד בשנת 1901. אני עצמי שהייתי בפריז בתחילת 1948 ועסקתי ברכש תותחים וכלי נשק אחרים. הנציג הישראלי באותה תקופה בפריז היה מר פישר שהפגיש אותי עם רב סרן מצוות צרפת שזה אתה חזר מהודו-סין. אותו קצין צרפתי הדריך אותי בכל הקשור בתפעול התותח בפרט הוא הזהיר אותי כי בשעת הירי יש והקנה 'נשפך' ואז נשקפת סכנת חיים לצוות העומד בסמוך לקנה. כדי למנוע סכנה הזו מניחים שקי חול מתחת לקנה. בעודו מספר לי פגם זה שבתותח' הופעלו כבר מספר תותחים בארץ ישראל על ידי חיילינו. על סכנה  זו שבתותח לא ידע איש בארץ ישראל. הרב סרן הצרפתי עוד לא הספיק לסיים את דבריו, קפצתי לנציגות הישראלית ומשם דיווחתי לישראל על תופעה זו שבתותח מאוחר יותר התברר כי בשעה שדיווחתי לארץ על כך הופעלו התותחים הראשונים בהרי יבנאל שם הקנה היה מעל התהום כך ש'שפיכת' קנה אפילו אם הייתה, לא סיכנה את חיי הצוות המפעיל. התותח כשלעצמו היה טוב ופגיעותיו מדויקות. הצרפתים השתמשו בו גם במלחמתם באלג'יר שם הציבו את התותח על גבי פרידות וכך נוספה לתותח תכונה נוספת - ניידות". 

המשלוח הראשוני של נשק כלל ארבעה תותחים בלבד. קצין המבצעים דאז, יגאל ידין, וראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון, ניהלו ויכוח ממושך של חמש שעות בנוגע למיקום הצבתם של ארבעת התותחים. בסופו של דבר, הוחלט לשלוח שני תותחים לדגניה, עם תכנון להעבירם בהמשך לירושלים, ושני תותחים נוספים להציב בנגב כדי להתמודד עם הפולש המצרי. כך, שהמערכה הראשונה בה השתתף באופן פעיל התותח מחצר בית קמחי הייתה הקרב על דגניה.

בין קמחי לבין מפקדו שמואל אדמון, שמונה לקצין תותחנים ראשי בצה"ל נשמרו קשרי ידידות. באחת מפגישותיהם סיפר אדמון לקמחי כי תותחי הנפוליונצ'יקים הוצאו מהתקן ובכוונת הצבא להתיכם. אדמון בירר ונודע לו שהפלדה המופקת מכל תותח כזה היא בשווי של 27 לירות. קמחי המזועזע לא היסס, שילם במקום את שווי הפלדה, העמיס את התותח על מכוניתו תוך והציל אותו מהתכה. בעקבות שיחתם, פעל  אדמון לשינוי הוראות הצבא וכך ניצלו גם שלושת הנפוליונצ'יקים האחרים והם הוצבו כאנדרטאות זכרון בטבריה, בחולון ובצריפין.

ד"ר ניר מן מוסיף שעם הקמת המדינה הועברו משרדי הפיקוד העליון מתל-אביב לרמת-גן בגלל החשש מהצי המצרי. מטה חיל התותחנים הועבר ב-22.5.1948 ל'בית ריסנר' ברמת-גן (הבית החד-קומתי של משפחת ריסנר היה ב"דרך החדשה לרמת-יצחק" בצומת הרחובות עציון ושדרות ירושלים ברמת-גן), ונקרא – מחנה נדב. לאחר זמן קצר הועבר מטה חיל התותחנים למחנה צבאי בפרדס-כץ.

תודה לעידו ששון.