גבעת בן יהודה  מאת דני רכט

רחוב בן יהודה הוא מהרחובות הארוכים בתל אביב. ראשיתו בכיכר ב' בנובמבר וקולנוע מוגרבי, סופו בחלקו האחרון של רחוב דיזינגוף עשרות מטרים מכיכר פלומר, השער למתחם יריד המזרח. נראה שהרחוב המרכזי מוכר לכולם, אבל מי מכיר שכונה קטנה בשם זה שלא נקראה על שמו של מחיה השפה העברית? 

יריד המזרח בתל אביב בשנת 1936 התקיים בנסיבות מורכבות וקשות שהשפיעו באופן משמעותי על היקפו ואופיו. 11 יום לפני פתיחתו, ב-19 באפריל 1936, פרץ המרד הערבי הגדול בארץ ישראל, שכלל שביתות כלליות, פעולות אלימות ופגיעה בתשתיות. במסגרת המרד הכריזו גם פועלי הנמל הערבים ביפו על שביתה ממושכת, שכתוצאה ממנה סחורות שהיו מיועדות לתצוגה ביריד, כמו גם מוצגים של חברות זרות, נותרו תקועות בנמל ולא ניתן היה להעבירן אל מתחם היריד בצפון העיר. המצב הביטחוני המתוח הביא לביטולים מצד חברות רבות מחו"ל, והאווירה הקשה בישוב הביאה לכך שמספר המבקרים ביריד היה נמוך יותר מזה שקדם לו (יריד 1934 שדורג במקום הרביעי בין ירידי העולם).

מי שהתעקש לשדר אווירת 'עסקים כרגיל' למרות הנסיבות הלא פשוטות היה הנציב העליון סיר ארתור גרנפל ווקופ (Sir Arthur Grenfell Wauchope) שהגיע ב-30 באפריל לפתוח את האירוע הבינלאומי הבולט ביותר שהתקיים באותן השנים בפלסתינה (ארץ ישראל) המנדטורית. בצילום שנמצא בארכיון ההגנה נראים הנציב העליון והשליש הצבאי שלו מגיעים לאירוע, מלווים בשלושה חברי ארגון ההגנה ששימשו כשומרי ראש. בצד ימין נראה ישראל (איצוק) בן יהודה. 

ישראל (איצוק) בן יהודה נולד להוריו אסתר ויהודה בשנת 1911 באסטוניה, שהיתה אז חלק מהאימפריה הצארית. בנעוריו היה חבר בתנועות הנוער הציוניות מכבי והחלוץ ובשנת 1933 הגשים את חלומו ועלה לארץ ישראל. בן יהודה עבד כפועל בבית חרושת החרש, אולם כל מחשבותיו וזמנו הפנוי הוקדשו לארגון ההגנה שהוא נמנה בין חבריו. 

בלילה שבין 4-5 באפריל, חמישה ימים לאחר שליווה את הנציב העליון ווקופ בטקס פתיחת יריד המזרח, דווח על יריות על בתים בשכונת שפירא . אנשי ההגנה ישראל (איצוק) בן יהודה וחברו שמואל הרשברג היו מוצבים בסביבה כשארוע הירי התרחש בגבול שכונת הצריפים הקטנה גבעת משה א' (סביבת רחובות ראב"ד ודה מודינה כיום). הפרדסים שהיו סמוכים לשכונה הקטנה היו כר פעילות נוח לפורעים ערבים שהגיעו בחסות החשכה והפרדסים עד למרחק נגיעה מבתי השכונה. הרשברג ובן יהודה ירו לתוך אחד הבתים אותו חשבו למקור הירי אלא שבמקום הפורעים הופיעו מולם שוטר אנגלי מלווה בשני שוטרים ערבים.

השוטר האנגלי לא היסס וירה לכיוון השניים כדור שחצה את ירכו של הרשברג ואז נכנס לבטנו של בן יהודה וקרע את מעיו. שניהם נפלו מתבוססים בדמם. למקום הגיע הרב כתריאל פישל טכורש (1895-1979), רבה של שכונת שפירא, שביקש מהשוטר הבריטי שיאפשר לו להזעיק את מגן דוד אדום (מאחר והסביבה היתה בתחום האסור בהליכה בלילה), אלא שהבריטי לא שהה לתחנוניו ושני הפצועים הגיעו לבית החולים הדסה ברחוב בלפור באיחור לאחר שאיבדו דם רב. 

בן יהודה גסס בבית החולים כחצי יום בטרם עצם את עיניו. הוא נטמן ב-6 באפריל בקבר האחים שבבית הקברות ברחוב טרומפלדור, וברל כצנלסון (1887-1944), מראשי ההסתדרות ועורך עיתון הפועלים 'דבר', ספד לו: "אין תנחומים לא רק להוריו השכולים כי אם גם לנו. למדנו להוקיר ביותר כל נפש בונה. ואנו יודעים כי נפלת על לא חטא ועל לא פשע, אלא רק משום שאחרים אינם יודעים לעשות את המוטל עליהם". בשם תושבי השכונה שבן יהודה נחלץ לעזרתם ושילם על כך בחייו, ספד הרב טכורש.  

על שמו של ישראל (איצוק) בן יהודה (1936-1911) הוקמה שכונה קטנה שנקראה גבעת בן יהודה בסמוך לגבול הדרומי של שכונת שפירא. מדובר בסמטה קצרה ללא מוצא, רחוב גבעת בן יהודה, היוצאת מרחוב התיבונים מזרחה ולצידה כעשרים בתים בני קומה אחת. מקומה של הסמטה כיום מאפשר לנו להבין טוב יותר את גודלה של שכונת שפירא באותן השנים.

יצחק הרשברג, אב הפצוע, העיד כי: "בני היה בסכנה גדולה, והחליטו לקטוע לו את הרגל. שכב בהדסה 11 חודש ושמרו עליו משטרה אנגלית כי הם האשימו אותו שירה על שוטר אנגלי. בהיות והרגל היתה קצרה מהשניה ב-14 סנטים, נסע לוינה ושמה עשו לו כמה ניתוחים. תודה לאל הניתוחים הצליחו והרגל כעת קצרה רק ב-7 סנטים. כעת הוא ברוך השם בריא. אמנם נשאר אינבליד, אבל מצב בריאותו בסדר גמור. כעת הוא מנהל טכני במחסני סולל בונה ובזמן המלחמה העכשווית (מלחמת העצמאות, ד.ר.) לא ישן בלילות ויצר כל מיני טנקים וכלי נשק אחר למופת".