בית שיה (מועדון המרתף)  מאת דני רכט

הקטע האחרון של רחוב  בן יהודה משתרע מפינת רחוב ירמיהו ועד למפגש עם רחוב דיזינגוף. בסוף שנות החמישים עדיין היה בקטע רחוב זה שאורכו קצת יותר ממאה מטר מגרש ריק שיועד לבניית בית דירות מעל קומה מסחרית. כתובתו של המגרש כיום היא רחוב בן יהודה 256. מדובר במגרש בשטח של 320 מ"ר שצורתו כמעין משולש. אורך הצלע המשיקה למדרכה הוא 18 מטר, בעוד שאורך הצלע הנגדית בעומק המגרש היא רק שני מטר. צורה המהווה אתגר לכל מתכנן.

הראשון להתמודד היה האדריכל מרדכי גולדנברג (משרדו בבית אלט ברחוב אלנבי) שתכנן במקום בניין חדש עבור חיים ויצחק סגלוביץ, אולם אלה מכרו את המגרש ואת התכניות לאדון זאב יוסף קיפר, בעל עסק בבית פסאז' פנסק. בסוף חודש אפריל 1946 התקבל היתר לבניית בניין חדש ובו קומת קרקע (שלוש חנויות ודירת שני חדרים), קומת יציע (דירת שני חדרים), שתי קומות מגורים (בכל אחת מהן דירת שלושה חדרים ודירת שני חדרים), וקומת גג (דירת שני חדרים). תכנית זו לא בוצעה והמגרש החליף שוב ידיים.

בסוף שנות החמישים היה המגרש בבעלותו של דוד שיה שהתגורר בשכונת כרמיה. שיה החליט לממש את הבנייה במגרש. לצורך זה הוא הקים את חברת חלקה 78 בגוש 6145 בע"מ באמצעות עו"ד ד"ר משה ישי שמשרדו בבניין המרכזי ברחוב אלנבי. מר שיה שכר את שירותי אלבין גלזר (1919-1993) אדריכל ניצול שואה שמשרדו פעל ברחוב הירקון 115. גלזר שהיה אדריכל וצייר שהה בגטו טרזיינשטט מהיום בו החל לפעול ועד יום שחרור הגטו. לאחר עלייתו לארץ עבד כשכיר במשרד האדריכל יעקב רכטר ובהמשך הקים משרד עצמאי. בשנות השבעים תכנן גלזר את בית טרזין בקיבוץ גבעת חיים איחוד. בחודש מרץ 1961 התקבל היתר "לבניין בית בן 3 קומות, ביניים, קומה ד' חלקית ומקלט במרתף". גם בתכנית זו נכללו שלוש חנויות בחזית הבית.

באמצע אותו העשור עבר תיכון עירוני ה' לפעול בכתובתו הנוכחית ברחוב בן יהודה, מול בית שיה שבנייתו הסתיימה מעט קודם. בראשון בינואר 1970, בפתחו של עשור חדש, החל לפעול בבית שיה מועדון המרתף. מדובר היה באולם מופעים קטנטן שהכיל פחות מארבעים מקומות ישיבה. המועדון נוהל על ידי מוני יקים, מדוברי תנועת הפנתרים השחורים ופעיל חברתי רדיקלי. המועדון שימש אולם בית להצגה 'זה מסתובב' מאת יוסף מונדי (1935-1994). המחזה האנטי ממסדי אשר הוצג אלפי פעמים נחשב לגולת הכותרת של יצירתו והביא את מונדי לתודעת הקהל הישראלי.  

ממסד התרבות המקומי סירב לתמוך במיזם האמנותי יוצא הדופן. לאה פורת (1922-1980) יושבת ראש המועצה לתרבות ולאמנות שביקרה במקום לא הבינה מה הצורך במקום כמו מועדון המרתף: "בשביל מה צריך אוונגרד?" היא שאלה בתמימות. שלמה לאופר כתב במדור התיאטרון של 'להיטון' (15.6.1971): "את תיאטרון המרתף מבקשים עתה לסגור מכל מני טעמים מפוקפקים ומפולפלים. נראה אכן כי קיימים גורמים שקיומו של תיאטרון עצמאי המעיז להשמיע דעות נוקבות בלתי שגרתיות הוא לצנינים בעיניהם… המרתף הוא התיאטרון המתקדם היחיד שקם לנו עד כה. כל נסיון לתקוע טריז בגלגליו יהיה פשוט צעד גדול לאחור ויום חג לשמרנות האמנותית שלנו". ואכן, התיאטרון פעל כשנה וחצי בטרם נאלץ לסגור את שעריו, בעיקר עקב התנכרות הממסד שסירב לתמוך במקום ועקב התנכלויות השכנים. 

עשור אחר כך, בשנות השמונים, אירח מוני יקים מדי יום שישי את 'מוני יקים מארח ומכסח' - אירוע שבועי שהתקיים בבר האדום של כוכבי שמש (1944-2019) גם הוא מיוצאי הפנתרים השחורים. בקומת הקרקע של בית שיה פועלת מאז 1995 מסעדת שצ'ופק המתמחה במאכלי ים.