מגרש הפועל הצפון / כיכר איסר הראל  מאת דני רכט

אם יצא לכם לעבור בצומת הסואן של ראול ולנברג ודבורה הנביאה, שניים מהעורקים הראשיים של תל אביב מעבר לירקון, ודאי שמתם לב למעגל התנועה בצומת המחבר בין שכונות נווה שרת, רמת החיל ואזור התעסוקה קריית עתידים. הכיכר נקראת על שמו של איסר הראל שהתגורר בשכונת צהלה הסמוכה והיה מענקי קהילת המודיעין הישראלית. הראל, שניהל ביד רמה את השב"כ והמוסד בשנות ה-50 וה-60, חתום על אחד המבצעים המהדהדים בהיסטוריה: לכידת הפושע הנאצי אדולף אייכמן בארגנטינה והבאתו למשפט בישראל. בדיוק באותם עשורים שבהם הראל פיקד על מבצעי צללים נועזים ברחבי העולם, שימש השטח שבו עומדת כיום הכיכר למשהו אחר לגמרי — מגרש הכדורגל של אגודת 'הפועל הצפון תל אביב'. אז הנה קו שמחבר בין היסטוריה מודיעינית, נוסטלגיה ספורטיבית וצירי תחבורה בתל-אביב של ימינו.

השורשים של אגודת 'הפועל הצפון תל אביב' חוזרים אחורה לשנות הארבעים של המאה הקודמת, ואל הצפון הישן של העיר. באזור היתה נוכחות רבה של שכונות פועלים שהוקמו עשור קודם לכן, ולכן מבחינת 'מרכז הפועל', נוכחות חזקה בשטח הייתה צו השעה כשהמטרה היתה לחזק את הזהות המעמדית של הצעירים, ובעיקר למנוע מהנוער החלוצי 'לזלוג' לאגודות ספורט יריבות, שנתפסו בעיניהם כבורגניות או לאומניות. וזה עבד להם. לצד מחלקת כדורגל מצליחה, צמחה באגודה גם סקציית כדורסל בולטת, זו שתיקרא לימים 'הפועל אריה תל אביב'. קבוצת הבת הקטנה של סקציית הכדורגל עשתה חיל, ובעונת 1946/1947 אף קטפה את אליפות הליגה השנייה. אבל גולת הכותרת הייתה הכישרונות הצעירים שצמחו שם. בין הילדים שרצו עם חולצת הפועל הצפון בשנות ה-40 היו שני שמות שיהפכו לאגדות כדורגל: אשר בלוט (1932–2019) ודוד שוויצר (1925–1997). השניים התחילו ככדורגלנים צעירים בקבוצת הבת, ומשם הגיעו לפסגות הקריירה ככוכבים בקבוצת האם הפועל תל אביב ובמדי נבחרת ישראל.

כדי להבין איך המגרש הזה נולד, צריך לחזור אחורה בזמן. לפני קום המדינה, האזור שמעבר לירקון היה כמעט ריק לחלוטין. רק שתי שכונות החלו להיבנות סמוך להקמת המדינה: תל ברוך של הבולגרים, ואגודת הדר יוסף (שמעולם לא התפתחה כשכונה). הבום הגדול הגיע אחרי 1948, וכך, עד אמצע שנות החמישים, צצו שם שכונות חדשות בזו אחר זו. לחלק מהן הייתה זהות פועלית מובהקת. קחו למשל את שיכון דן (שנקראה אז יד המעביר) שהוקמה על ידי חברי אחד הקואופרטיבים הבולטים בהסתדרות, או את אפקה שנוסדה על ידי מפקדי ההגנה באזור תל אביב, כולם אנשי הסתדרות.

בניית השכונות החדשות בשנות החמישים מעבר לירקון הביאה את ההסתדרות להקים סניפים של 'הפועל' בכל אחת מהשכונות כמו גם למעבר קבוצת הפועל הצפון תל אביב שהוקמה מחדש לאזור זה. בראשית חודש דצמבר 1955 נחנך מגרש הפועל הצפון תל אביב. המגרש הוקם על ידי מועצת פועלי תל אביב יפו בעזרת מוסדות ההסתדרות כשהוא מיועד לתושבי שכונות עבר הירקון כמו גם לתושבי מעברת העולים יד המעביר (בשטחה החלה להיבנות עשור אחר כך שכונת נווה שרת) וכן על מנת לשמש את קבוצות הפועל המקומיות בשכונות שמסביב. המגרש נחנך במשחק  בין קבוצת מכבי בת ים לבין קבוצת 'הפועל עבר הירקון' ושר האוצר לוי אשכול הוזמן לכבד בנוכחותו את הארוע. המקום שימש למעשה כמגרש בית של שתי קבוצות: הפועל הצפון תל אביב והפועל עבר הירקון, ובחלק מהשנים שימש בית גם לקבוצת הפועל אפקה.

בשנת 1958 החל ג'ורג' בורבה לשחק בקבוצת הנוער של הפועל הצפון. בורבה הנער התגורר עם משפחתו בקרבת המגרש. במהלך שנותיו כשחקן נוער הבקיע בורבה בצרורות. בעונת השיא שלו הוא הבקיע 36 שערים, מה שצד את עיני הצוות המקצועי של קבוצת האם. ומשנת 1965 הוא קרע רשתות  במדי הפועל תל אביב. 

הקשר בין ההסתדרות לקבוצת הבת הקטנה לא תמיד היה במיטבו. בזמן שקבוצת האם הפועל תל אביב הייתה יהלום הכתר וגאוותה של מועצת פועלי תל אביב, הפועל הצפון נשכחה מאחור ונותרה להיאבק על פירורי תקציב. ההזנחה הזו הולידה בשנת 1963 פרשייה מוזרה, מפותלת ומביכה במיוחד. הנהלת הקבוצה באותם ימים, בראשות האדונים גורניק ויחזקאל, הגיעה לנקודת שבירה. בעקבות מצוקה כספית חריפה קיבלו השניים החלטה דרמטית: לפרק את קבוצת הכדורגל. כתוצאה מהצעד הזה, שוחררו במהלך אחד 13 שחקנים  ועברו היישר לזרועותיה של הכח מכבי רמת גן. ההעברה כבר אושרה כחוק בהתאחדות לכדורגל, אלא שאז החלה הדרמה האמיתית. פתאום צצו נציגים חדשים מטעם הפועל הצפון, שזעקו חמס. הם טענו כי פירוק הקבוצה והעברת 13 השחקנים נעשו בצורה בלתי חוקית לחלוטין, על ידי אנשים שכלל לא היו מוסמכים לכך. ההתאחדות לכדורגל שנלכדה באמצע נאלצה ללחוץ על בלם החירום ולהקפיא את כל 13 ההעברות עד לבירור העניין.

ראשי ההנהלה הקודמת לא התבלבלו. הם השיגו בזריזות ייפוי כח מ-42 חברים (מתוך שמונים חברי האגודה) וזימנו אסיפה כללית 'רשמית'. וכאן מגיע הטוויסט הכי מוזר בסיפור. למרות שבתל אביב פזורים עשרות אולמות לכנסים וארועים (כולל אולמות הסתדרותיים מובהקים), הם בחרו לקיים את האסיפה דווקא בבית האזרח ברמת גן, מעוזה של מפלגת הציונים הכלליים, היריבה הבורגנית. במקביל ממש, כחלק ממלחמת הגרסאות, כינסה מועצת פועלי תל אביב אסיפה כללית 'רשמית' משלה במועדון האגודה שבעבר הירקון. בסופו של דבר, אחרי כל הבחישות והתככים, הסדר שב על כנו. המושכות חזרו לידי העסקנים מבית ברנר שחזרו לשלוט בקבוצה. שחקני הפועל הצפון תל אביב המשיכו לרוץ על המגרשים. זאת עד סוף שנות השבעים של המאה הקודמת.