בית הכנסת לכל השנה מאת דני רכט
בתמונה מראשית שנות השישים מופיע מבנה ששימש עשרות שנים קודם לכן את בית החרושת לעבודות ברזל של שטיין. הצלם פיני בן שחר (1925-2017) עמד לצד רחוב המרד, שנודע לאחר קום המדינה כרחוב מספר 3, כשהוא מביט מערבה. רחוב המרד דמה באותם ימים לגזע עץ רחב שממנו התפצלו סמטאות אל השכונות השונות של רובע מנשייה, הלוא הוא נווה שלום.
בסמוך לדופן הצפונית של הבניין הגדול היה סלול רחוב שברבות הימים הפך לביתם של עולים רבים ולמשכנו של בית כנסת ייחודי. הרחוב, שחיבר בין חוף הים לרחוב המרד, נקרא בימי המנדט הבריטי רחוב אירשיד וסימן את הגבול הצפוני של השכונה המוסלמית. לאחר קום המדינה שונה שמו לרחוב 269, ובסוף יוני 1959 הוסב שמו שוב, והוא נקרא על שם 'החזון איש' שהלך לעולמו שש שנים קודם לכן. הרב אברהם ישעיהו קרליץ (1878-1953), ממנהיגיה הרוחניים הבולטים של היהדות החרדית במאה העשרים, עיצב מחדש את עולם התורה בארץ ישראל לאחר החורבן באירופה והנהיג את הציבור החרדי בשנותיה הראשונות של המדינה.
לצד שינויי השמות הללו, עברה השכונה עצמה תהפוכות דרמטיות. כבר במהלך מלחמת העצמאות החלה עיריית תל אביב, בהנחיית ראש העירייה ישראל רוקח (1896-1959), להרוס חלקים מנווה שלום (מנשייה), בעיקר בחלק הצפוני בו נכללו חלק מבתי שכונת קרטון (חארת' אל טאנאק). לעומת זאת, השכונות הדרומיות של הרובע עברו מסלול שונה לחלוטין. שכונת אירשיד, שהיתה מוכרת קודם גם כסכנ'ת אל-ראשיד, ושכונת התחנה (אל-מאחט'ה) הסמוכה אליה ממזרח, כמעט שלא ניזוקו בקרבות.
הודות לכך, שימשו בתי השכונה פתרון מגורים מיידי לאלפי עולים שהגיעו לחופי הארץ תוך כדי המלחמה, ובהם ניצולי שואה רבים ממזרח אירופה. כמה מהם הקימו ברחוב 269 בית כנסת בנוסח אשכנז בשם 'בית הכנסת לכל השנה'. מקור השם מגיע מן המסורת ביידיש "אַ גאַנץ-יאָריקע שול", אותה הביאו עמם העולים. בעיירות אירופה, בתי כנסת גדולים ומפוארים נפתחו לעיתים רק בשבתות ובחגים בשל העלויות הגבוהות של ההסקה והתחזוקה. אך לצדם פעלו שטיבלך חסידיים ובתי מדרש קטנים שנשארו פתוחים ברציפות 365 ימים בשנה. הקמת בית כנסת כזה בשכונה של עולים עובדי כפיים נועדה להבטיח מקום תפילה פעיל מסביב לשעון, שבו בעלי מלאכה ואנשי עמל יכלו להתפלל שחרית, מנחה וערבית לפני ואחרי עבודתם, תוך שימור השם המוכר והחם מבית אבא.
שלושה בתים משם, באותו הרחוב, פעל במהלך שנות החמישים גם שטיבל של חסידות גור. בראשית שנות השישים נספרו 78 בתי כנסת פעילים ברובע נווה שלום (מנשייה). בית הכנסת לכל השנה ושטיבל גור היו שניים מהם. אולם הפריחה הקהילתית הזו הייתה זמנית. באמצע שנות השישים החל הרס יזום של סביבת מגורים זו, וכך הגיע הקץ גם על 'בית הכנסת לכל השנה'.