מכתב רב סמל נחושתן - דברי ההבל של אלוף אלמוג

                                                                                                                    31.12.2014

 

אל: זאב אלמוג (אלוף מיל.)

מאת: דני נחושתן (רס"ל מיל.)

הנדון: סיפרך -  "מפקד שייטת 13, הפלגות חיי" .  

 

מר אלמוג שלום.

מצאתי לנכון לקרוא את סיפרך שלעיל, מחמת הצורך שלי להבין – אישית – האם עשית תיקון כלשהו בכתובים נוכח העדויות העולות מן התחקיר המוקלט שתמללתי ושלחתי אליך לפני חודשים רבים.

באותה הזדמנות – וזה עניין לצל"ש כשלעצמו – הצלחתי לצלוח חלקים ניכרים מן הספר שאינם קשורים אך ורק לקרב מרסא תלמאת (בלילה הראשון של מלחמת יום הכפורים) אשר בו השתתפתי ונפצעתי. מצאתי גם את גרסתך לקרב מול הדה-קסטרו ב-13.8.1973 שגם בו השתתפתי. (בשני הקרבות הייתי תותחן ירכתיים).

את תחקיר (תמליל) קרב מרסא תלמאת כבר חקרתי וניתחתי עד דוק.  כולל מסקנות חד משמעיות באשר לצורת התחקיר שניהלת, אונס העדויות ואונס תוצאות התחקיר, כפי שיכול להבין כל בר-ביי-רב באם יעשה כמותי.

כך גם עשיתי לגבי קרב הדה-קסטרו:

תמליל הקלטת תחקיר קרב "מארסה תלמת" ומסקנות:

https://drive.google.com/file/d/0B7H3SSm15k-1dk1iQW1JOWhxNkE/view?usp=sharing

הקרב עם ספינת דה-קסטרו  ב-13.8.1973 - https://drive.google.com/file/d/0B7H3SSm15k-1b0xuQzQ0eFFOQUU/view?usp=sharing

בשנתיים האחרונות ספגתי והתמודדתי עם ניסיונות הכפשה והלעגה, באשר שלוחיך ניסו להילחם נגדי ונגד הצפת הסיפור. לוחמים עלובים למדי, אלמוג. ואתה עצמך?  "אינני מבין מאיפה נובע הזעם של דני נחושתן כלפיי – הרי הייתי, כידוע לך, בלימודים בארה"ב בעת שוועדות הצל"שים של צה"ל דנו בזכאים ולא שותפתי בדיונים אלו. מדוע אינך מזכיר לו זאת? מדוע מפקד פלגה 915 דאז, עמי אילון, לא המליץ להעניק לו צל"ש אם אכן הגיע לו?" (מתוך מייל לכוכבי ונמענים אחרים, 16.1.2014).

 

הייתי מוצא טעם לנסות להסביר לך שמדובר על אמת מול שקר ולא על צל"שים, אך "לפני עיוור לא תשים מכשול"....בהיפכא מסתברא. הגעת עד הלום ודילגת על המכשול ששמו "אמת". מברוק. קטונתי.

לא רק שאתה מסיר מעצמך אחריות אלא מטיל אותה על עמי אילון? "זיכרונך הטוב" בוגד בך שוב, מן הסתם. עמי לא היה מפל"ג בלילה הראשון אלא בצפון, באשר סיים את תפקידו זמן מה לפני כן. 

כך או אחרת: אתה האדם שערך את התחקיר וניצח עליו, ואתה הבכיר שהמליץ על צל"שים חסרי שחר לרוב, בלי קשר למציאות ולאמת היחסית - ככל שעלתה מן העדויות. (להוציא שלום נחמני, שהוא גיבור הקרב הזה. בלבד).

פיקוד חיל הים הנוכחי עשה את התיקון הראוי, כפי שאתה בוודאי יודע. מפקד החייל הקים וועדה וקבלתי הכרה, כמו גם הוקרה.

ממילא, ברגע שעשה חיל הים את שעשה במקרה שלי, הרי שסתר ב"מחי תעודה" את מסקנותיך השקריות והמומחזות. לכבוד לי.

עתה, לעיקר.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------

העיקר

עד נובמבר 2012, עת שלף נמרוד ארז מהיכן ששלף את קלטות התחקיר, הייתה לי הערכה לא מבוטלת כלפיך. שמעתי אודותיך משך השנים דברים כאלה ואחרים, אך זכרתי את שארם, את קרבות הדבורים שהיו לתפארת, ואת התחושה הטובה שהייתה לי בכל הנוגע לפעילותנו שם ואת השליטה שלנו בזירת ים סוף לאחר המלחמה, כולל התקופה בה חזרתי לזירה אחרי פציעתי.

משך השנים האחרונות אירע שנפגשנו מדי פעם במפגשים שארגן כוכבי למפקדי הדבורים אליהם הוזמנתי. גיליתי די מהר שאני אמור להיות פיון במלחמה שבין הקצינים המעוטרים על ידך, מלחמת אגו מן הסוג שלא חשבתי מעודי שקיימת או שאהיה חלק ממנה. יחד עם זאת, באותה תקופה ערך כוכבי את הראיונות עם לוחמי הדבורים שלחמו במלחמה והאמת היא שאף שמחתי, משום הנתק שהיה לי עם כולם מאז הימים ההם וקצת מאווירת שארם הטובה.

נפגשנו גם בהרצאה לקורס קצינים מתקדם, שם ספרתי על קרב המרסא ואתה הרצית על מהלך הקרבות.

במהלך אחד מאותם מפגשים, בביתו של עמי שגב, נשאת דברים. אז הסברת, בהחלטיות אקסיומטית, כי מה שחשוב ומי שחשובים הם הקצינים. בלבד. החיילים אינם חשובים ואין להם משמעות. אני הייתי היחיד שאינו קצין ותהיתי על כך, אך אתה חזרת ושנית.

משנמצאה בידי הקלטת, הבנתי שאתה "נושא בנטל ההוכחה" של האמירה האיומה הזו: אינך מתייחס לדברי החיילים לחלוטין, משתיק ומעליב ונוזף בהם. לעומת זאת, אתה בהחלט שומע את דברי הקצינים המעידים על עצמם ללא כל עדות מסייעת ומקבל אותם כפשוטם.

האבסורד הגדול הוא – כפי שעולה מן התמליל - שמתברר מן התמליל, שהחייל שלום נחמני הוא שהציל אותנו, והחייל דני נחושתן הוא היחיד שירה אש יעילה, שיתק את מקורות האש והבעיר את הברטרם, ואם היית מתייחס היית שומע שאני מספר על עוד סירה שפגעתי בה...בעוד שהקצינים ירו בעוזי אל שומקום, לא פיקדו ולא דומה לכך.

איני מאשים איש מן הקצינים על התנהלותם בעת הקרב. התנהגות אנושית ונורמאלית בסיטואציה כזו, שלא הייתה כמותה לפני כן ושמעולם לא שיער איש שתיתכן.

במפגש אחר, כאשר חקירתו של כוכבי ואחרים העלתה שככל שהעדויות מן הזיכרון אומרות – יש הצלבה של מה שאני זוכר ומה שזוכרים אחדים. הסברת לי אז שיש לך ניסיון גדול בתחקירים ואין טעויות. אמרת – אמרת.

או אז, הוזמנתי לקבל את הקלטת התחקיר. כששמעתי אותו לראשונה כמעט וקרסתי. לאחר מכן הקשבתי שוב, ושוב, ושוב. החלטתי לתמלל. השקעתי מאות שעות בכדי לדייק ולדלות את כל שניתן, והתוצאה המדהימה נמצאת אף אצלך.

משהבנתי שמדובר בהפקרתנו בלב המלחמה, בטיוח, במתן אתנן ובשקרים בוטים, המשכתי וחקרתי. או אז גיליתי גם שבהמשך, אילולא עמי אילון מפקד ימי מעולה, היו התוצאות עלולות להיראות אחרת לחלוטין. זו הייתה בחירה שלך – שהצליחה, וסללה את קידומך. עם זאת, סכרת את פיות הקצינים שהמשיכו לשרת בחלוקת עטורים סיטונית. לצערי, על פי משנתך, הפכו גם הם לשקרנים ושותפים לדבר עבירה. קבוצת אנשים ישרים שהשחתת (פרט לעמי שגב, שהביא עימו גירסא שקרית והזויה, הוליוודית ממש, שאימצת בחדווה) והורדת לשפל המדרגה.

בהמשך, מצאתי באתר פלגה 915 את גרסתך לקרב מול הדה קסטרו מאוגוסט. נבעתתי ולא האמנתי לאשר אני קורא.

על הספר

הודיתי לך בדברים שהעליתי לרשת על פרסום הספר, על שום המיקוד שניתן להתייחס אליו בכל הנוגע לקרבות שהשתתפתי בהם.

כיוון שכך, כפי שכתבתי בתחילה, יצא שקראתי חלק נכבד מ"הפלגות חייך". אנסה לתמצת כיוון שהדברים הכתובים שם מעוררים קבס, על אחת כמה ושש כשזוכרים מה דרגת הכותב ואילו תפקידים מילא.

אתה משמיץ קצינים בכירים, מטיל דופי עד לרמת רפש וכותב לא פעם ברמה של רכילאית מצויה ושל ילד קטן ופוחד המצטדק ומטיל אשמה על אחר. כפנקסן זוטר אתה מעלה פתקים, מכתבים, עניינים אישיים של אחרים. כל זה להאדרת שמך?

 אתה משמיץ (רשימה חלקית מאד) את אלוף מיל. שלמה אראל ומציגו כבדאי, את אלוף מיל.אברהם בוצר (צ'יטה), את אלוף מיל. מיכאל ברקאי (יומי) ז"ל, את אלוף בנימין תלם (ביני) ז"ל, את תת אלוף (מיל.) אלי רהב, סגן אלוף (מיל.) אמנון בן ציון ועוד רשימה ארוכה ומכובדת של קציני ים מקצועיים, מפקדי שייטת 13 ועוד ועוד.

מרשה לעצמי להשתמש באשר כתבת על העיקרון הפיטרי, אודות מי שמתקדם עד לדרגת חוסר היכולת שלו. (הטלת דופי שלך באי מי היא תעודת כבוד עבורו, על שום שערכיך נשתבשו היכן שהוא). ובכן, מר אלמוג – ככל שנוגע לשייטת 13 והפיקוד עליה, ככל הנראה עשית עבודה טובה, ואני מסתמך גם על מכתבם של ארבעת המפקדים בשייטת 13, ביניהם עמי אילון, המדברים בשבחך ומספרים שאכן עשית מהפך חיובי כשהגעת לפיקוד.

בהסתמך על תפיסת הקרב הימי שלך והבורות בהבנת הקרב כפי שאתה מוכיח בעליל אודות עצמך – מרגע שהגעת לכלים שמעל פני המים, הגעת אתה לדרגת חוסר הכישרון והכישורים שלך.

אתה מבזה בכתיבתך ובתפיסתך את דרגת האלוף, את תפיסת הפיקוד ואת תפקיד החיילים, ומטיל צל כבד על כל ההחלטות שנתקבלו בזמנך כמפקד מאז הפיקוד על שייטת 13.

היהירות, תפיסת ה"אני ואפסי עוד", הטרחנות שבפירוט הבלתי סביר והמייגע, הזלזול והרפש שאתה מטיל באחרים, השקרים, הטיוח וה"ידעתי קודם ש..." ועוד כהנה וכהנה אודות רבים וטובים, אינם מעידים אלא עליך, על הכותב.

הספר שלך תואם להלך הרוח השולט היום: עטיפת הספר – החיצוניות - יפה ומושכת תשומת לב. תוכו – שלא כברו. מכוער מאד.

חשבתי בשלב כלשהו שניתן למחול קמעא ולא לכתוב לך, יען הגיל המתקדם אינו מיטיב עימנו, והכתוב הוא כה פאתטי. אך העדות מן התחקיר ומן החוויה האישית מולך בהיותך עדיין במלוא אונך, ומן הקיטורים והתלונות שאתה טורח לאמת במכתבים ומסמכים שאספת, מבהירים שאינך זכאי גם לחסד הזה, השמור לזקנינו.
חורה לי עד מאד ומצער לבלי די, שחיל הים - שנולדתי לתוכו, כבן למשפחת הפלי"ם - אינו ביתי יותר, מחמת האירועים שהתרחשו לי בעטייך.

 

דני נחושתן 

Comments