ראובן וימר

משלי לאדינו


להשיג בסטימצקי, צומת ספרים, דורון ספרים מיד אחרי סוכות 2008

דפי הספר:  משל הבן שהתנצר    

מתוך המבוא הספרותי     מתוך המבוא ההיסטורי  

 

הקדמת המחבר: החצר הקסומה

 

„יום אחד שוטטתי בחנות ספרים, ועל אחד המדפים מצאתי ספר בשם 'אל קוז'ירו אנקנטדו: החצר הקסומה'. נטלתי אותו לידיי ועלעלתי בו, ומבלי משים שקעתי בקריאתו שעה שלמה כשאני עומד על רגלי. היה זה ספר מעשיות לאדינו שאספה וההדירה מתילדה כהן-סראנו. שפע של מעשיות משעשעות ומלאות חוכמת חיים ממסורת היהדות הספרדית. אמרתי לעצמי: 'איזה חומר נהדר לכתיבת משלים! אך מכיוון שאני עסוק עכשיו בתרגום כל משלי לה-פונטיין, בוא לא נתפזר, ונעשה את זה אחר כך כשאגמור את העבודה הענקית הזו'. קולות הסגירה שעשה בעל החנות ניערו אותי, והחזרתי את הספר למדף בהבטחה שאחזור אליו.

חלפה שנה והספר 'כל משלי לה-פונטיין' הובא לדפוס, ואז חזרתי לחנות לחפש את הספר 'החצר הקסומה', אבל הוא כבר לא היה שם וגם לא בשום מקום אחר. הוא אזל מן השוק ולא הצלחתי למצאו, עד שבחנות 'קול קורא' לספרים ישנים ברחוב פרישמן בתל אביב השיגו אותו בשבילי במחיר מפולפל.

 

התחלתי לקרוא את הספר, ופתאום הציפו אותי זיכרונות מלפני חמישים שנים, ממעון היתומים גאולה שבחיפה, תמונות הילדים היושבים בחצר האספלט (שקראו לה גינה) ושרים ומספרים רומנסות ומעשיות ששמעו בבית. קראו לנו 'היתומים של העזרה הסוציאלית', ורוב הלדים היו מרחוב השומר בחיפה, שבו גרו יוצאי סלוניקי שהובאו בזמנם לארץ על ידי אבא חושי לעבוד כסוורים בנמל. כמו בשיר:

וִירָה מָיינָה, הָבוּ זֶמֶר לַמָּנוֹף

וִירָה מָיינָה, כִּי הַזֶּמֶר טוֹב.

הֵי הֵי, לְהָרִים, לְהָרִים,

הֵי הֵי, סַוָּרִים.

 

במלחמת ששת הימים שהיתי בניו יורק. בתום המלחמה הגיעה לעיר הזמרת רחל הדס. ערב אחד התאספנו בביתו של חבר ישראלי ורחל סיפרה על הניצחון הגדול אחרי תקופת ההמתנה המייאשת, תיארה את שחרור ירושלים והכותל ושרה את 'ירושלים של זהב', שהפך להמנון שאחרי המלחמה. לאחר מכן הנעימה רחל ברומנסות ובשירי לאדינו, ולהפתעתי הרבה הכרתי כמעט את כל השירים בתערובת של מילים בעברית ובלאדינו.

 

עתה, משגמלה בלבי ההחלטה להכין קובץ של 'משלי לאדינו', התחלתי ללקט ספרים העוסקים בנושא. רוב ספרי המעשיות היו מאסופותיה של מתילדה כהן-סראנו, שתרגמה אותם מלאדינו לעברית והביאה אותם כמסירתם על ידי המספרים. כשהפכתי את המעשיות האלה למשלים השתדלתי ככל יכולתי לשמר את ניחוח הלאדינו ולשמור את דרך הסיפור ואת המילים שבהן הן סופרו.

 

בסתיו 2007, ערב הורדתי הספר 'משלי לאדינו' לדפוס, הזדמנתי להתארח בערב שנערך לכבוד מתילדה כהן-סראנו לרגל הוצאתו לאור של הספר 'זיקנתך כבחרותך' בהוצאת 'בית אבות ע"ש רקנאטי' בפתח-תקווה. הערב נערך בבית להקת המחול ענבל שבנווה-צדק ולוּוה בשירי לאדינו. כשנכנסתי לאולם התברר לי שלמרות גילי המכובד הייתי הצעיר בקהל הנאספים, שהיה מורכב ברובו משוכני בית רקנאטי והם עצמם היו מספרי הסיפורים שמתילדה ליקטה בספרה.

 

החלטתי להקדיש את הספר 'משלי לאדינו' ל'מתילדה' – לכל המתילדות שהכרתי בחיי ושהיו תמיד נשים מיוחדות עד מאוד.“