שקיעה ורודה, ים כחול, תחבושת לבנה - חלק שני

או
מי אמר חופשה קסומה בתאילנד (ולא קיבל)?
 
נכתב וצולם על ידי ורד שביט בקו-סמוי, דרום תאילנד, קיץ 2011

זריחה, קו-סמוי

זה החלק השני, ובו אני ממשיכה לתת תשובות לתשובות שקיבלתי כששאלתי תיירים "למה?". ניתן לקרוא את החלק הראשון כאן.

ארבעה ישראלים מהזן הצעיר במיוחד עלו לגירסה המקומית של מונית שירות בה נסעתי ("“Songthaew - "סונגטיאו" - טנדר שבחלקו האחורי שני ספסלים). הם סיפרו שהם מתכוונים לשכור אופנועים ולהגיע איתם לכל פינה באי. זרקתי לאוויר מילים כמו "קסדה", "ביטוח" ו"חבל על האימהות שלכם" בתקווה שהמסר ייקלט. אחד מהם פתח זוג עיניים גדולות ואמר "יו, באמת נגמר לי הביטוח!". חבר אחד אמר לו: "אין בעיה, נרים טלפון לארץ ונסדר לך" אבל חבר אחר אמר: "מה, חבל, עזוב, אם תהיה תאונה, נתקשר לארץ ונוציא ביטוח אז". התגברתי על הרצון העז לחפש משהו לחבוט בו באמצעותו רק כדי לוודא שתהיה לו סיבה טובה להוציא ביטוח כבר באותו היום, ובמקום זה אמרתי במתיקות הרבה ביותר שהצלחתי לגייס ש"זה לא עובד ככה, ועדיף שיהיה לך ביטוח מראש".

"כי אין לי כח להתעסק עם זה עכשיו"

באי יש חמישה בתי חולים: ארבעה פרטיים – בינלאומיים: "סמוי אינטרנשיונל הוספיטל", "תאי אינטרנשיונל", "בנדון אינטרנשיונל הוספיטל" ו "בנגקוק הוספיטל סמוי" ואחד ממשלתי (ללא אתר).

גבי קלוזק, גרמנייה שעובדת בהנהלת בית החולים "בנדון אינטרנשיונל הוספיטל" כ-15 שנה: "אני ממליצה לך להודיע לחברת הביטוח שאתה הולך לרכב על אופנוע, לוודא שהביטוח מכסה רכיבה על אופנועים, ואם לא, ויש צורך להרחיב כדי שהרכיבה תהיה מכוסה – לשלם את ההרחבה. נתקלתי במקרים ששאלתי פצועים שהגיעו האם יש להם ביטוח והם אמרו שכן – ואחר כך הסתבר שהביטוח לא כיסה רכיבה. כשפצוע מגיע לכאן, אנחנו שואלים אותו האם יש לו ביטוח. אם כן – מתחילים לטפל בו. אם לא – נותנים לו הערכה של עלות הטיפול בו: אם הוא אומר שהוא לא יכול להרשות את זה לעצמו, אנחנו ממליצים לו לעבור לטיפול בבית החולים הממשלתי, שם עלויות הטיפול נמוכות בהרבה".

גורמים מקומיים שביקשו להישאר אנונימיים אמרו שלבית החולים "בנדון" יש מוניטין של בית חולים שהרווח הכספי עומד לנגד עיניו יותר מאשר רווחת החולה, ושאם אין לך כסף לשלם עבור הטיפול אצלם – הם פשוט לא יטפלו בך.

דימיטרי וורינג, אנגלי שחי באי כעשר שנים, מתאם הביטוח בבית החולים "סמוי אינטרנשיונל הוספיטל" (“Samui International Hospital”): "לרוב הפצועים שמגיעים אלינו יש ביטוח. אם אין להם ביטוח, עדיף להם ללכת לבית החולים הממשלתי בנאטון (Nathon): הטיפול שם טוב ומשמעותית יותר זול. גם למי שיש ביטוח אני ממליץ לקרוא את האותיות הקטנות: לפעמים הביטוח מכסה דו-גלגליים רק עד ל 50 סמ"ק בלבד ומעל לכך יש להרחיבו. קחו בחשבון שבדרך כלל הביטוח לא מכסה מקרים בהם שתית אלכוהול, צרכת סמים או לא חבשת קסדה, ולא ישלמו עבור הטיפול שלך במקרים אלו גם אם היה לך ביטוח בתוקף. כששוכרים אופנוע צריך להשאיר דרכון כעירבון בחלק מהמקומות, וצריך לשלם את הנזקים שנגרמו לאופנוע לפני שמקבלים את הדרכון בחזרה וזה יכול להגיע לעלויות מאד גבוהות. אם היה מעורב אדם אחר, צריך לשלם גם על הנזקים שנגרמו לו בהרבה מהמקרים – מאד יקר. אנחנו מטפלים בפחות נפגעי כבישים מאשר בתי חולים אחרים מסיבה אחת: אנחנו לא משלמים לנהגי המוניות / אמבולנסים "דמי הובלה" על כל פצוע שהם מביאים אלינו, כמו שהאחרים עושים. התשלום הזה נגבה מהמטופל אחר כך, בלי ידיעתו, במסגרת החיובים של בית החולים עבור הטיפול בו. לפעמים אני רואה את האמבולנס חולף על פני בית החולים שלנו וממשיך לאחד אחר, למרות שאנחנו יותר קרובים".

אלן ברואיס (Alan Brewis), אופנוען אנגלי בן 56, חי באי תשע שנים, מתנדב ב"סמוי רסקיו" ("Samui Rescue"), ארגון ללא כוונת רווח המתמחה במשימות חילוץ, הצלה והענקת טיפול רפואי ראשוני במקרי חירום (בטלפון: 077-421444): "אין כאן אמבולנסים ממשלתיים. לכל איזור יש שירותי הצלה מקומיים, המתופעלים על ידי מתנדבים בלבד. כל מתנדב עובר הכשרה רפואית. בקו-פנגן יש צוות של כעשרה מתנדבים, בקו-סמוי יש כ- 300, מתוכם חמישה זרים. באי פרושות שמונה תחנות שלנו ובהן אמבולנסים ועגלות החייאה. מזעיקים אותנו במכשירי קשר ומי מהמתנדבים שהכי קרוב, מגיע. אם אפשר לתקשר איתך, נשאל אותך האם אתה מבוטח, האם הביטוח מכסה רכיבה על דו-גלגלי ולאן אתה רוצה שיפנו אותך. אם אתה לא יודע, ניקח אותך לבית החולים הממשלתי בנאטון (Nathon). אם אחר כך יסתבר שיש לך ביטוח או שהפגיעות שלך חמורות יותר, תועבר משם לאחד מבתי החולים הפרטיים. אם יש לך ביטוח, כדאי שהפרטים שלו יהיו נגישים בארנק שלך, כי נעבור עליו אם אתה מחוסר הכרה. אם יש לך פגיעות חמורות, ניקח אותך לאחד מבתי החולים הפרטיים ונקווה שיהיה לך איך לשלם את החשבון. אם זה ממש חמור, ניקח אותך לזה שהכי קרוב. אם פחות, כנראה ניקח אותך ל"בנגקוק אינטרנשיונל" כי שם הצוותים שלנו מקבלים את ההכשרה הרפואית שלהם ויש לנו קשרי עבודה טובים איתם, אבל אנחנו מודעים לכך שהחשבון שלך שם יהיה הרבה, הרבה יותר יקר. בבית החולים הממשלתי אין מכשיר CT מצד אחד, אבל בדיקת CT בבית החולים "בנגקוק אינטרנשיונל" תעלה לך 20,000 באהט (כ- 2,500 ש"ח) מצד שני. נדיר שלאופנועים שכורים יש ביטוח, ואם אתה נפגע או פוגע בעצמך ו/או באחרים ו/או גורם נזק לדו-גלגלי שלך, קח בחשבון שזה יעלה לך הרבה כסף, ושאם היה מעורב בכך אזרח תאילנדי זה יעלה לך יותר, ושאם שתית, זה יעלה לך עוד יותר. טנדר שלנו יפנה את הדו-גלגלי שלך לתחנת המשטרה, משם תוכל לאסוף אותו כשתשתחרר מבית החולים". - שירות חשוב כיוון שזה מסיר ממך דאגה לגורל הדו-גלגלי השכור שלך (אם אתה בהכרה כדי לדאוג, כמובן).

ד', ישראלית שנפצעה כשרכבה על דו-גלגלי וטופלה בשניים מבתי החולים הפרטיים, משווה: "שניהם מצויינים, מקצועיים ומיומנים. ה"בנגקוק סמוי הוספיטל" יקר בערך פי עשרה מה"סמוי אינטרנשיונל", וצריך לבדוק בקפידה על מה חוייבת ולא להתבייש לשאול על כל דבר: "מה זה?". ב"סמוי", בכל פעם שביקשתי חוות דעת של רופאה היא הגיעה ולא חוייבתי על כך. ב"בנגקוק", אם עברה רופאה ואפילו רק אמרה "יופי, הכל בסדר" – חוייבתי על זה ב 1,000 באהט (כ-120 ש"ח) נוספים. ב"בנגקוק" יש חומרים וטכניקות טיפול מתקדמים יותר והטיפול מכאיב פחות – אבל הרבה יותר יקר".

קארה אפליארד (Cara Appleyard), אנגלייה בת 28 שחיה כאן תשע שנים ונפצעה בספטמבר 2011 כשרכבה על הקטנוע שלה: "הביטוח לקטנוע עולה לי 350 באהט לשנה (כ- 45 ש"ח לשנה), ומכסה נזקים עד 10,000 – 15,000 באהט (כ-1,200 – 1,800 ש"ח). על התיקונים של הקטנוע מהנפילה הפעם שילמתי 8,000 באהט (כ-960 ש"ח).

הקטנוע של קארה אחרי הנפילה

הקטנוע של קארה אחרי הנפילה

הקטנוע של קארה אחרי הנפילה

הקטנוע של קארה אחרי הנפילה
 

"כי ככה אני מרגיש שאני בחופש: 
בלי נעליים, בלי בגדים, בלי קסדה, בלי חוקים"

רכיבה בכפכפים ובלי קסדה

רכיבה בכפכפים ובלי קסדה

רכיבה בכפכפים ובלי קסדות

רכיבה בכפכפים ובלי קסדות

רכיבה בכפכפים ובלי קסדות

רכיבה בכפכפים ובלי קסדות

רכיבה בכפכפים ובלי קסדות

ישראלים רגילים לרפואת החירום הישראלית: נמצאים על יבשה, יש אמבולנסים יבשתיים, ובמקרי חירום – יש גם מסוק. באיים אתה נמצא, ובכן, על אי – מה שאומר שאם צריך לנייד אותך לבית חולים טוב יותר (למשל – מהאי קו-פנגן לאי קו-סמוי) – הדרך היחידה לעשות את זה היא על פני המים, ולא תמיד ההעברה אפשרית בגלל גובה הגלים. אם אתה לא אוהב הפלגות או לא מרגיש טוב על המים – אז זהו, שאין לך ברירה. תיאורטית יש כאן מסוק – אבל הוא בבעלות Bangkok Airways ובפועל לא נמצא כאן רוב הזמן. אם ממש אין ברירה אפשר להזמין מסוק מהעיר הגדולה הסמוכה, Surat Thani (סוראט תאני), אבל לא הייתי בונה על זה.

קארה אפליארד: "כלב התפרץ לכביש. האטתי אבל פגעתי בו בכל זאת. הוא ברח, הקטנוע נטה ונפלתי. למזלי זה היה די לאט, לא היו מאחורי מכוניות והכביש היה ראשי אז היה מי שיעזור לי לעבור לשול הכביש ויתקשר ל"סמוי רסקיו" שהגיעו מהר, טיפלו בי במקום ופינו אותי לבית החולים. התקשרתי לחבר שגר קרוב שיבוא לשמור על הקטנוע ולבעלי שיבוא לפגוש אותי בבית החולים. הנסיעה היתה מפחידה כי האמבולנס דהר אבל המקומיים עדיין לא רגילים אליו, אין להם את המודעות של לפנות לו דרך, הם לא יודעים איך להגיב כששומעים סירנה ורואים אור מהבהב. בבית החולים ניקו וחבשו את הפצעים. נזקקתי לחמישה תפרים במצח, כנראה מפגיעת משקף הקסדה. שיטות הטיפול יעילות אך מיושנות ומכאיבות. חזרתי לבית החולים פעם ביום במשך תשעה ימים לניקוי וחבישת הפצעים. אם הייתי באנגליה הייתי צריכה לגשת רק פעם בשלושה ימים, אבל כאן בגלל החום והלחות צריך ללכת פעם ביום כדי שהפצעים לא יזדהמו. ביקשתי מחברים שיש להם רכב שיסיעו אותי כל יום, אבל אם הייתי תיירת, הייתי צריכה להוסיף לעלויות הטיפול בנפילה גם מוניות". (תשקלו לבקש שיפנו אתכם לבית החולים שהכי קרוב למלון שלכם. זה יקל עליכם את ההגעה היומית אליו אחר כך).

"כיוון שזו היתה "רק נסיעה קצרה" נעלתי כפכפים ולא נעלי ספורט כמו בדרך כלל. לבשתי חצאית קצרה וגופיה אבל למזלי גם ז'קט נגד מים למרות שלא ירד גשם. הוא נקרע, אבל הגן על העור מהאספלט לפחות חלקית. בלעדיו מצבי היה הרבה יותר גרוע".

קארה אחרי הנפילה: הפגיעה באצבעות הרגליים (נעלה כפכפים)

קארה אחרי הנפילה: הפגיעה בברך (לבשה חצאית)

קארה אחרי הנפילה: הפציעות בכתף,במרפק ובבטן
(לבשה גופיה ומעליה מעיל גשם דק)

קארה אחרי הנפילה: הפגיעה במצח (כנראה מהמשקף של הקסדה)

אלן, אופנוען ומתנדב ב"סמוי רסקיו": "בלילה, אם אתה יוצא לשתות - שים בארנק או בכיס את שם המלון, כדי שאם יקרה לך משהו, נוכל לאתר מי אתה. אנשים לא רוצים לקחת ארנק אז הם יוצאים רק עם קצת מזומן בכיס וזהו, ואנחנו לא יודעים מי הם ועם מי ליצור קשר. אם יש מידע רפואי שחשוב לדעת עליך כמו אלרגיה לתרופות או סוג דם – שים גם את זה. פיסת נייר אחת קטנה בכיס יכולה לעשות את כל ההבדל.

אני יודע שאופנוענים אמורים להיות מורדים – אבל יש לך חברים, משפחה, יש לך אחריות - כלפיך וכלפיהם".

"כדי להשתזף תוך כדי רכיבה"

הרצון לרכב בכמה שיותר עור חשוף לרוח ולשמש גורם לכך שגם התהפכויות קלות במהירויות נמוכות שלא מעורבים בהן כלי רכב נוספים מסתיימות בחבלות רבות. מספיק שהצמיג יאבד אחיזה על הכביש בגלל חול כדי שהמשך החופש שלך יראה כך: תחבושות, כאבים, חזרה לבית החולים על בסיס יומי להחלפת התחבושות, איסור על הרטבת התחבושות (כלומר בלי בריכה ובלי ים), איסור על חשיפת העור לשמש לאחר הסרת התחבושות (כלומר בלי טיולים, בלי ים, ובלי שיזוף) וחוסר יכולת לקבל מסאז'ים. מישהו אמר חופשה בתאילנד (ולא קיבל)?.

הרבה יותר מדי עור חשוף בשביל רכיבה

הרבה יותר מדי עור חשוף בשביל רכיבה

הרבה יותר מדי עור חשוף בשביל רכיבה

גבי מהנהלת בית החולים "בנדון": "רוכבים פצועים קלות מגיעים על בסיס יומי. הפגיעות השכיחות בהן הם שפשופים ופגיעות בעור (Abrasion wounds) וחתכים עמוקים ושסעים (Laceration wounds). רוכבים פצועים באופן רציני יותר מגיעים בערך פעם בשבוע, ובהם הפגיעות השכיחות הן עצמות שבורות. גם בפציעות הקלות צריך לטפל פעם ביום, במשך לפחות שבוע – עשרה ימים".

תייר חבוש ממשיך לרכב רק בכפכפים ובמכנסיים קצרים 

דימיטרי וורינג מ"סמוי איטרנשיונל": "המים בים כאן חמים ולכן חיות בהן בקטריות שלא חיות למשל בים התיכון לידכם, כי הוא קר יותר. כשחבושים אי אפשר לשחות כי המים בים לא נקיים והפצעים יזדהמו. כל כך הרבה אנשים נכוו כאן מאגזוזים של דו-גלגלי שהכוויה הזו כבר נקראת "כתובת קעקע קו-סמוי" - וגם כוויות אסור להרטיב. גם עם פגיעות קלות תצטרכו להגיע כל יום לבית החולים כדי לנקות את העור ולמנוע זיהום בפצעים – תהליך מאד, מאד, מאד, מאד מכאיב".

קארה: "כששכבתי על הספה בבית עשרה ימים אחרי הנפילה ולא עבדתי הייתי מתוסכלת, אבל תוך כדי חשבתי "איזה מזל שאני לא תיירת, כי אם הייתי תיירת וזה היה הנופש שלי, זה היה כל כך הרבה יותר מתסכל. בעלי חפף עבורי את הראש בימים הראשונים ואני עדיין יושבת עם הרגל למעלה כשאני מתקלחת. נשארה לי עוד תחבושת אחת שאסור לי להרטיב. צריך לקחת בחשבון שההחלמה לוקחת זמן ואצטרך לשים שמן על הצלקות פעמיים ביום במשך שלושה חודשים. המחשבה הראשונה שלי כשיצאתי חבושה מבית החולים היתה: 'אוי לא, אני נראית כמו תיירת! ככה תיירים נראים'".

"כי זול לשכור כאן אופנוע גדול כמו שתמיד רציתי"

אלן ברואיס, אופנוען אנגלי ומתנדב ב"סמוי רסקיו": "הישראלים מפורסמים באי בשכירת אופנועים גדולים. אפשר לשכור הארלי או היאבוסה בזול – אז שוכרים, ואפשר לרכב בלי קסדות, אז רוכבים, כי זה "מסעיר"".
(היאבוסה? באמת? כאן? נהיה לי רע רק לחשוב על זה).

"בעלים של חנות המתמחה בהשכרת אופנועים גדולים שאני מכיר, מנסה להיות אחראי: הוא שואל את השוכר האם יש לו ניסיון ומבקש לראות הדגמה של רכיבה קצרה על האופנוע המבוקש על ידו, לראות אם הוא יכול להתמודד איתו. אבל בשורה התחתונה זה עסק, והם רוצים לשכור, אז הוא משכיר. הוא מכריח את הלקוחות שלו לקחת קסדה אז הם לוקחים אבל לא תמיד חובשים, ואת זה הוא כבר לא יכול להכריח.

כשאתה רוכב, תהיה מודע לכך שמשוגע כאן. תרכב כאילו כל השאר שם כדי להרוג אותך. אל תשכור אופנועים גדולים אלא אם אתה מאד מנוסה – אין טעם, אין איפה לרכב מהר כאן מבלי לסכן את עצמך. זה לא מקום לשכירת אופנועים לכיף או לריגוש – הסיכון גבוה מדי. זו דרך נהדרת לראות את האי – אבל תראה בזה רק כלי להגעה ממקום למקום ותהיה דרוך ועירני.

באנגליה רכבתי רק על אופנועים מעל 1,000 סמ"ק. כשהגעתי לכאן לפני תשע שנים היה לי אופנוע מירוץ. עכשיו יש לי אופנוע שאם הייתי איתו באנגליה, היו צוחקים עלי. אני הייתי צוחק על מישהו אם היה לו כזה: 400 סמ"ק Chopper. אבל לכאן הוא נהדר, ופה הוא נחשב בין הגדולים, והוא בטוח לי לרכיבה".

"כי כאן אני סוף סוף יכול לרכב למרות שאין לי רישיון"

Jai, רב סמל ב"משטרת התיירות" של קו-סמוי (Sergeant Major, Tourist Police):

"תיירים רק הגיעו, עוד לא מכירים את האי ואת ההתנהגות כאן על הכבישים, אין להם רישיון ואין להם ניסיון – אבל הם ישר על היום הראשון הולכים ושוכרים דו-גלגלי, כי זה נראה להם קל. למשכיר לא אכפת אם אתה יכול לנהוג או לא – אכפת לו האם אתה יכול לשלם או לא. הוא צריך את הכסף – אז הוא משכיר והוא לא דורש ממך רישיון בשביל להשכיר לך. זה מאד נפוץ כאן, לראות מישהו שנפצע ביום הראשון ששכר דו-גלגלי, או 100 מטר אחרי החנות ממנה שכר, או דקה אחרי שהתניע - והיחידי שמופתע זה התייר עצמו. כשמסתכלים על רוכב מנוסה זה נראה קל, אבל לא כל אחד יכול לרכב.

מנוחה בחניה - אבל כך בדיוק זה נראה גם ברכיבה

תייר וילדה

רביעיית תאילנדים רוכבת: כובע הצמר הסרוג הקטן הוא ראשו של תינוק צעיר מאד, שמוחזק על ידי אחת מהמורכבות, כנראה אמו

מבוגר וילד

שלישיית תאילנדים רוכבת, אחד מהם ילד

הזמן הכי מסוכן לרכב הוא אחרי שתיים - שלוש בלילה. הכבישים מלאים באנשים שתויים והלומי בילויים שלא שולטים בכלי הרכב. אם אתם יוצאים בלילה – אל תצאו עם האופנוע. תקחו מונית או את הגרסה המקומית למונית שירות – סונגטאו (Songthaew).

זמנים מסוכנים נוספים לרכיבות הם העונה הגשומה (בדרום: מאי – דצמבר, כשהגשמים הכבדים ביותר הם בספטמבר-נובמבר). הדרכים רטובות, כלי הרכב רטובים, והנהגים מתקשים לשלוט בהם. גם אם אין פגיעות גוף, הנפילות הרבות שיש בזמנים האלו גורמות לרוכבים לשלם הרבה על תיקונים.
ב"עונה הבוערת" תיירותית: סוף דצמבר עד אמצע אפריל ואמצע יולי עד אמצע ספטמבר, הכבישים מלאים בתיירים שיכורים מתחושת החופש גם כשהם לא שתויים".

כשאתה שוכר דו-גלגלי כדאי לך לצלם אותו לפני, כדי שלא יאשימו אותך כשתחזיר אותו בגרימת שריטות או חבלות שהיו עליו מקודם. זה לא קשור לבטיחות של הרכיבה שלך, אבל זה כן חשוב לבטיחות של חשבון הבנק שלך.

אלן: "כשאתה שוכר דו-גלגלי, לפני שאתה עולה עליו, תבדוק תקינות לפחות של אורות, בלמים, שרשרת וגלגלים. אם אתה לא יודע לבדוק את האופנוע בעצמך, תביא איתך מישהו שכן.

נהיגה במכונית ובמיוחד רכיבה על אופנוע בתאילנד צריכה להיעשות רק על ידי נהגים ורוכבים מנוסים. זה פשוט מסוכן. כל מה שאפשר לעשות כדי למזער את הסיכון – שווה לעשות. אם לא רכבת בעבר – כאן זה לא המקום ללמוד. רכיבה זה לא רק להחליף הילוכים, זה הרבה יותר מזה. אופנוענים מנוסים יודעים על הסיכונים שברכיבה. את הרוכבים הלא מנוסים זה תופס בהפתעה. איך למזער סיכונים? תרכב רק עם קסדה, רישיון, ניסיון, בזהירות, על אופנוע לא גדול, ואל תיקח את האופנוע כשאתה הולך לשתות. אם תמיד רצית לרכב על אופנוע "גדול" ולא יצא לך, אל תתפתה לרכב על אחד כאן. תיקח את אחד מהקטנים, ותמיד תחבוש קסדה! אם לא מציעים לך, תבקש. כשאתה על הכביש, תנהג בזהירות, תשתמש במראות כדי לראות מה קורה מאחוריך, ותהיה מוכן בכל רגע להופעתה של משאית מלט ענקית דוהרת בצד הלא נכון של הכביש מעבר לעיקול הבא. לפני שאתה מחליט לשכור אופנוע, תשכור סיבוב על אחד מהמוניות-על-אופנוע. זה יתן לך מושג על מצב הכבישים, מצב התנועה, התנהגות מקומית בדרכים ועוד".

דימיטרי: "רוכבים מחליקים על החול שיש על הכביש או נופלים מהאופנוע כי לא רגילים לרכב. הרבה שותים אם כי הם לא מודים בכך בבית החולים כדי לא לפגוע בכיסוי הביטוחי. תיירים שלא רגילים לכך מתקשים לנהוג בצד שמאל. מאד מסוכן ולא מומלץ ללמוד לרכב כאן. חוקי הנהיגה כאן הם כמו באירופה, אבל לא היישום שלהם, כיוון שלתאילנדים אין רישיונות נהיגה – רק כלי רכב. מעטים מהם חובשים קסדות. כלבים רצים לתוך הכביש. בחור שכבר נפטר היה מאושפז כאן בתרדמת (קומה) מעל שנה כתוצאה מהתנגשות בכלב שרץ לכביש. אי חבישת קסדה מסכנת. הרבה מקרים דקה אחרי ההתנעה הרוכב כבר מתהפך והקסדה שלא רכס כי הוא "רק התניע", עפה. אני מכיר בעלי מסעדה שממוקמת מול חנות להשכרת אופנועים. הם נאלצו לגשת ולדבר עם בעל החנות אחרי שיותר מדי פעמים מישהו התניע – ונכנס לתוך המסעדה".

קארה: "אנשים שאף פעם לא היו על אופנוע, ועוד רגילים לנהוג בצד השני – מה אתם שוכרים אופנוע? אתם יודעים איך לנהוג כאן? האם בת הזוג שלכם או החבר שמטייל אתכם יודעים איך להיות מורכב/ת? האם אתה מורגל בלהרכיב? זה משנה לך את שיווי המשקל. אל תהרוס למורכב/ת שלך את הסיכוי לאהוב אופנועים! חבל להפוך חוויה נהדרת ויפהפייה לטראומטית".

ההמלצות של הבעלים של מרינת Petcherat, מבוססות על ניסיון עשיר בחילוצים מהאיים הסמוכים, לצערו:

מי שלא יודע לנהוג על אופנוע – שלא ינהג על אופנוע. אל תנסו ללמוד כאן, תוך כדי תנועה. כמו שבארץ היה לוקח לכם זמן ללמוד לנהוג על דו-גלגלי – גם כאן זה יקח לכם זמן, וכאן אין מדריך צמוד וסביבה מוגנת.
אופנוע הוא כלי רכב "לא סלחני": אם טעית בנהיגה במכונית, ברוב המקרים יש לך הזדמנות לתקן ולא יקרה כלום. באופנוע, אם טעית, גם במהירות נמוכה – אתה עלול למצוא את עצמך משלם עליה מיד.
בתאילנד נוהגים בצד שמאל של הכביש, כלומר הפוך מבישראל. לאנגלים, אוסטרלים ושאר הנהגים שמנוסים בנהיגה בצד שמאל יש כאן יתרון על פני הישראלים ושאר התיירים שרגילים לנהוג בצד ימין. האינסטינקטים של הישראלים כנהגים וכרוכבים מראש הפוכים ביחס לנהיגה כאן: בא מולך מישהו, אתה צריך לשבור שמאלה – אבל כישראלי אתה שובר ימינה – ויש התנגשות.

"כי קסדה שכורה זה מגעיל"

ב-2011 הכריז משרד הבריאות התאילנדי על תוכנית פעולה רשמית, " Decade of Action for Road Safety" (עשור פעילות לבטיחות בדרכים), להורדת כמות הפצועים וההרוגים בכבישים ב % 50 עד 2020. הפעולה החשובה ביותר לדעתם היא עידוד רוכבים ומורכבים לחבוש קסדות: ב 2010 נהרגו בכבישי תאילנד 11,000 איש, מתוכם 6,000 רוכבי דו-גלגלי שלא חבשו קסדות. ב 2009, 11,750 אנשים נהרגו בכבישים – בערך 30 איש ביום. כ-6,000 מהם היו על דו-גלגלי, ויותר מ 700,000 הגיעו לבתי חולים עם פציעות הקשורות לרכיבה. בערך מחצית מהם סבלו מפגיעות ראש עקב אי חבישת קסדה.

בתאילנד אין תקן לקסדה וכל זמן שאתה חובש משהו על ראשך, ולא משנה מהם כישוריו להגן עליך במקרה של נפילה, אתה "מכוסה" (חוקית).

העיתונות המקומית בפוקט (Phuket), אי גדול אחר כאן בדרום, דיווחה בהרחבה בזמנו כי מה-1 ביולי 2010 נכנס לתוקפו חוק "חדש", המחייב גם מורכבים לחבוש קסדה. לא ברור למה המשטרה בחרה להציג את החוק כ"חדש", שכן חובת חבישת קסדה נכנסה לתוקף בפוקט כבר ב 1996. כנראה מה שהופך אותו ל"חדש" זה שהמשטרה גם תתחיל לאכוף אותו, אחרי 14 שנים בהן הוא היה בגדר המלצה בלבד. ההערכה של מפקד תחנת המשטרה המקומית שם היא שהאכיפה תציל כ 30 איש בשנה. ניתוח צילומים שהתקבלו מטלויזיות במעגל סגור בפוקט הראה שכמות חובשי הקסדות יורדת פלאים עם רדת החשיכה, כיוון שאז פחות שוטרים מסיירים, ושמבוגרים נותנים לחבוש קסדה יותר מצעירים, בעוד ילדים ותינוקות לא חובשים כלל.

מנתוני בית החולים "Vachira Phuket Hospital" ליוני 2008 – נובמבר 2009 עולה שכ- % 70 מרוכבי הדו-גלגלי שנזקקו לטיפול רפואי לא חבשו קסדות.

בעקבות החוק ה"חדש" ניסתה מתנדבת החיה באי לפתוח קבוצה בפייסבוק על מנת לגייס תרומות לסיבסוד רכישת קסדות לילדים (Helmets Save Lives in Thailand), כיוון שהחוק מחייב מבוגרים לחבוש קסדה – אבל לא ילדים. מסיבות כלכליות, מבוגרים רוכבים עם קסדות (כדי להימנע מקנסות), אבל ילדים ותינוקות – רוכבים בלי. בפברואר 2010, 1,550 איש נפגעו קשה או אנוש ובממוצע 15 אנשים מתים בחודש בפוקט בלבד, בפגיעות הקשורות לדו-גלגלי. היא העלתה לקבוצה הזו כמה תמונות קשות.

רק המבוגר חובש קסדה

רק המבוגרים חובשים קסדות
 

גבי: "כ % 80 מהפצועים שמגיעים אלינו לא חבשו קסדה, ולפעמים גם כשהם כן – הקסדה עפה כי היא לא תקינה ולא נסגרה כמו שצריך. במקרים רבים בחנות של השכרת האופנועים יש הרבה אופנועים אבל מעט קסדות".

אופנועים להשכרה

אופנועים להשכרה

קסדות להשכרה - באותו המקום

ג'אי: "יש מקרים שבחנות להשכרת האופנוע לא מציעים לך לשכור גם קסדה, אבל יש מקרים הפוכים, שתיירים לוקחים את הקסדה – ושמים אותה מתחת למושב. החנות יכולה להכריח אותך לקחת קסדה, אבל הם לא יכולים להכריח אותך לחבוש אותה".

קארה: "אם הקסדה לא במצב טוב – תיקח אחרת. אם אין קסדה להשכרה – תשכור דו-גלגלי במקום אחר. יש מאות מקומות להשכרה. אם הקסדות להשכרה נראות לך מלוכלכות – תקנה חדשה בסופר. קסדה חדשה תעלה 650-180 באהט (כ- 25 – 80 ש"ח).

קסדות למכירה בסופר ששמו Tesco-Lotus

קסדות למכירה בסופר ששמו Big C

קסדות למכירה בסופר ששמו Big C

אלן: "ביבשת % 99 חייבים לחבוש קסדה, אבל בתרבות של האי, גם מבחינת המשטרה, לא. לפעמים אני עוצר תיירים ומראה להם תמונות מזוויעות של פציעות בתקווה שהפחד יניע אותם לחבוש קסדה. אני רואה פצועים שאם היתה להם קסדה היו יוצאים רק עם שריטות שיכולנו לטפל בהן במקום ואפילו לא היו מגיעים לבית חולים, אבל בגלל שהראש נחבט בכביש מהנפילה, הם נפגעים אנושות - וזה יכול לקרות גם במהירות אפסית.

לפני כמה ימים הגענו למקום בו הרוכב נהרג במקום. הקסדה היתה במרחק כחמישה מטר ממנו, ניסינו להבין מה קרה ואיך – האם היתה עליו אבל לא רכוסה? עד ראייה אמר שרכב כשהקסדה בסלסלה, והיא גם הסתירה חלקית את הפנס הקדמי".

אלן אופנוען מגיל 15. כשקסדות הפכו לחובה באנגליה בשנות ה-70, הפגין נגד: "אין להם זכות להגיד לנו מה לחבוש!" (החוק נכנס לתוקף ב 1973). כשהגיע לאי לפני תשע שנים היה לו קוואסאקי גדול ובשתיים בלילה היה נוסע במירוצים סביב האי. בדיעבד, הוא נדהם ששרד, אם כי אז התנועה היתה אחרת. הוא התחיל להתנדב ב"סמוי רסקיו" וקנה קסדה אחרי שראה פגיעות ראש. "אני בעד חופש בחירה, אבל זה פשוט לא שווה את הסיכון בקו-סמוי. אולי באנגליה הייתי אומר אחרת, כי הנהגים האנגליים צפויים".

ראיתי שלושה ישראלים צעירים ומלאי ביטחון רוכבים על דו-גלגליים, מדברים אחד עם השני תוך כדי, לבושים בכפכפים, מכנסיים קצרים וגופיות בלבד. אחרי שחנו, אני מודה שהדבקתי עם סלוטייפ פתק על לוח השעונים של אחד מהם: "תעשו טובה, לפחות תשימו קסדה" * .

-----------------------------------------------------------------------------------------------

* מאז שטל שביט, אחי, נהרג מפגיעת מכונית ב-2/3/11, אני לא משתמשת בביטוי "תאונת דרכים", וגם לא השתמשתי בו כאן. השימוש במילה "תאונה" מעביר לדעתי את המסר הלא נכון, כאילו מדובר במשהו "מקרי", ש"קורה מעצמו", בעוד שאנשים נפגעים בדרכים כתוצאה מפעולות שאדם אחר עושה – או לא עושה, ולא מפגיעות ברקים.
פרופ' אליהו ריכטר, מומחה למניעת קטל בדרכים מהאוניברסיטה העברית, סיפר לי שהפסיק להשתמש במינוח "תאונות דרכים" כבר בשנות ה- 70, ושבספרות הרפואית המקצועית הפסיקו להשתמש במינוח “Road accident” כבר לפני שנים רבות.

מה שכתבתי מוקדש לאחי, לכל מי ש-כמוני-אוהבים את תאילנד, ולד', שבגלל השיחות שלנו על טל, חבשה קסדה מלאה לראשונה, לאחר חודשים ארוכים של רכיבה בלי, בדיוק ביום בו נפצעה, ובזכות הקסדה נפצעה רק באורח קל כשנפלה בגלל חול על הכביש בקו-פנגן.

כל התמונות צולמו על ידי ורד שביט, מלבד ארבעת התמונות של קארה אחרי הנפילה, שצולמו על ידי Jaroon Jansongrot.

Comments