אור קוליק - א4


דניאל ליפשיץ - דאנה

סב סבה של אמי – ליאת,  נקרא דניאל ליפשיץ. דניאל ליפשיץ הכהן היה ממייסדי פתח – תקווה. הוא נולד בביאליסטוק שברוסיה והיה בין חמשת המתיישבים הראשונים של יהודיה – הגרעין שממנו צמחה פתח – תקווה.  בשנת 1850 היה בעל בית מסחר לספרים, ועם התעוררות הרעיון לישוב ארץ ישראל נעשה מחסדיו הנלהבים ורכש שתי חלקות מאדמת פתח – תקווה. הוא מכר את בית מסחרו ועלה ארצה בשנת תרמ"ג עם בנו בכורו שמואל בן ה – 11. תחילה הם גרו ביפו ואחר כך ביהודיה (יהוד). שם נמנה על חמשת המשפחות הראשונות – הגרעין ממנו צמחה המושבה. 

דניאל ליפשיץ היה ידוע בחריצותו הרבה אשר סחפה גם את שכניו למושבה. בין השאר הקים מבנים רבים למשפחה ולהשכרה, נטע כרמי גפנים, שקדים ופרדסים, הקים מפעל לגידול תולעי משי ונטע עבורם 40 דונם עצי תות, תכנן מפעל טוויה מודרני לצמר ועשה הכל על מנת להגדיל את הכנסת תושבי המושבה.  הוא הקים את בית המקוואות, התנור ושכלל את הבאר. העמיד שו"ב ומלמד תינוקות והכין מלאי של תרופות מקופת הקהל לשימוש הישוב בשעת הצורך.

 

חצר דניאל ליפשיץ (מתוך האתר

 http://muni.tik-tak.co.il/web/project/katava1.asp?codeClient=902&CodeSubWeb=0&id=63610&projId=7379)

הבית והחצר, הממוקמים ברחוב חובבי ציון 25, הם עדות לשיטת חלוקת הנחלות לתושבים ולשיטות  המייחדות תקופות שונות בבניה.

דניאל ליפשיץ,"דאנה" כפי שכינוהו, מתושביה ה"ביאליסטוקים" של המושבה ומהבולטים בעליה זו, שאף להיות ממנהיגי הישוב. לבושו המוקפד ודמותו הססגונית בלטו בקרב הוותיקים. הוא נהג להתהדר בשם בו השתמש מאז הגיע למושבה -"דניאל האיכר בארץ ישראל". דניאל היה זה שערך את רשימת התושבים לפיה נבחרו 28 האיכרים שזכו לחסות הברון. כמו כן הכין את התכנית לבניית בית הכנסת.

"דאנה" תיעד את חייו במושבה ב"יומן", חלקו כתוב באידיש וחלקו בעברית. היומן מתעד על פני שמונים ואחד דפים, אירועים  ומכתבים אותם רשם. תיעוד זה שופך אור על הלך החיים ב"יהוד" ובמושבה באותם ימים. "היומן" מצוי בארכיון  מוזיאון

 

"זכר ראשונים" לתולדות פתח תקוה.

"דאנה" היה ידוע בגידול תולעי משי, ובחצרו עמדו מבנה ומרתף בהם הוחזקו התולעים.

ביתו,הניצב בחזית רחוב חובבי ציון, נבנה בסוף שנות השמונים של המאה ה- 19 וחולק לשני אגפים. אל הבית והחצר נכנסו  דרך קשת, שהייתה היחידה בפתח תקוה. הקשת  תמכה בבניין  וחילקה את אגפיו למגורי המשפחה. כיום פועלות במבנה מספר חנויות. בחצר מצוי  מבנה נוסף בן שתי קומות,שנבנה בראשית המאה העשרים. הבניין בנוי מלבני כורכר מסותתות. על האבנים הונחו פסי מתכת לחיזוק ועליהם הונחה רצפת העץ של הקומה השנייה. בית זה, שנבנה  כדי לשמש בית יתומים, היה מהבתים הראשונים שנבנו במושבה לצורך השכרה. המבנים והחצר מיועדים לשימור.

 

 

 

בית הכנסת הגדול – בית יעקב

 

  (מתוך האתר - http://muni.tik-tak.co.il/web/project/katava1.asp?codeClient=902&CodeSubWeb=0&id=61948&projId=7379)

(ומתוך האתר -

 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2112215,00.html)

 

בית הכנסת הגדול  "בית יעקב " נקרא על שם אביו של הברון רוטשילד.

עד כה, המתיישבים הסתפקו אפוא בבית כנסת קטן, שהתמלא עד אפס מקום בתפילות בחגים. הברון רוטשילד, שביקר במקום וראה את צפיפות המתפללים, לחש לעוזרו: "בשנה הבאה יהיה כאן בית כנסת לתפארת, בדיוק כמו ב"מקווה ישראל'".

בניית בית הכנסת החלה בשנת 1890 תר"ן, ונסתיימה ב 1898 תרנ"ח. כל בני המושבה תרמו בכסף ובימי עבודה להקמת המבנה. עזרה משמעותית לבניה התקבלה מכספי עזבונו של הנדבן אייזק מטוקשאט. לפי עיתון הצפירה בז' באייר תרנ"ד התקבלו 8141 פרנק מעיזבון זה להקמת בית הכנסת.

הבניין תוכנן ע"י דניאל ליפשיץ. קירותיו החיצוניים של בית הכנסת נבנו מאבני כורכר. המבנה עומד ממזרח למערב וחולק בגלל רוחבו ל-3 סטווים וזאת כדיי להתגבר על בעיית העמדת הגג.בניית הסטווים נוצלה לבניית הקומה השנייה ועזרת הנשים.

במרכז עמדה הבמה. עם הרחבת בית הכנסת הוזז הארון למבנה בצורת חצי גורן ומעליו נבנתה כיפה מפוארת שצופתה בקשקשים.

בקיר המערבי – חזית בית הכנסת הותקנו  3 שעוני שמש ע"י משה שפירא, ושעון בן כ-70 שנה בו מסומנות השעות באותיות ולא במספרים.

אלו שעוני שמש  וכל שעון מותאם לתקופה מסוימת בשנה.לפיו ניתן לקבוע בדיוק את זמני התפילה. השעונים עובדים בשיטת הנקודה, כלומר, את השעה המדויקת קובעים לפי נקודת השמש העוברת בחריר הנמצא במוט שמעל השעון.

בית הכנסת היה מקום כינוס ומרכז לאירועים בימי שמחה ועצב.כאן התארחו נכבדים כמו: הלורד בלפור,הברון רוטשילד,הנציב העליון הרברט סמואל, ראשי המדינה ונשיאיה.

בית הכנסת אירח חזנים רבים, שנים פעלה בו מקהלה.

עד היום מאות מתפללים גודשים אותו במשך כל היום.

  משהו פיקנטי: בני המקום תרמו את לבית הכנסת, כל אחד כפי יכולתו. חלק מהם נסעו בעגלותיהם למחצבת הכורכר בבני ברק הסמוכה כדי להביא במו ידיהם אבן לבנייה.

מה קורה היום: הקיר הצפוני נעלם לאחרונה תחת שכבת טיח עבה, שכיסתה את השריד האחרון לאבני הכורכר שעומדות שם משנת 1898. בית הכנסת פתוח לציבור לתפילות.

 

כיום נערכים במקום סיורים מודרכים.

 

 בית הכנסת, מראה ממזרח למערב – צילום עליזה וורם

 

 פנים בית הכנסת – צילום מתוך חוברת "100 לביה"כ" 

חזרה לדף הראשי