שאר ירקות


ההבדל בין פוטנציאל למציאות 

ילד בן 7 ניגש אל אביו ושואל "אבא, מה ההבדל בין פוטנציאל למציאות?"

האבא חושב לרגע ואז עונה
"לך תשאל את אמא שלך אם היא מוכנה לשכב עם בראד פיט תמורת מליון דולר.
ואז תשאל את אחותך אם היא מוכנה לשכב עם בראד פיט תמורת מליון דולר
ובסוף תשאל גם את אחיך אם הוא מוכן לשכב עם בראד פיט בשביל מליון דולר. 
תחזור אליי עם התשובות ותגיד לי מה למדת מהן"

הילד מציית לאביו וניגש אל אמו: "אמא, היית מוכנה לשכב עם בראד פיט תמורת מליון דולר?"

"כמובן!" עונה האם "מליון דולר היו סוגרים לנו את המשכנתא".

לאחר מכן הילד ניגש לאחותו ושואל את אותה השאלה "היית מוכנה לשכב עם בראד פיט תמורת מליון דולר?"

"ברור!" צוהלת האחות "אני מאוהבת בבראד פיט! הוא הכי חתיך שיש!"

לבסוף הילד ניגש אל אחיו - "היית מוכן לשכב עם בראד פיט תמורת מליון דולר?"

"בטח!" עונה האח "אתה יודע כמה דברים אפשר לקנות עם מליון דולר?"

הילד מהרהר בתשובות מספר ימים ולאחר מכן חוזר לאביו.

"נו" שואל האב "האם גילית את ההבדל בין פוטנציאל למציאות?"

"כן" משיב הבן "בפוטנציאל, אני ואתה יושבים על 3 מליון דולר. במציאות, אנחנו גרים עם 2 זונות והומו".
******


******
שתי דתיות יצאו לבית הכנסת שלהם כדי למכור עוגיות שאפו.

שמה של האחת היה הרבנית-מתמטיקה, ושל השנייה האדמורית-הגיון.

הערב החל לרדת ולהחשיך, והן עדיין היו רחוקות מרחק רב מבית הכנסת.

אמרה האדמורית-הגיון לחברתה: האם שמת לב שאיש אחד עוקב אחרינו בחצי השעה האחרונה?

הרבנית-מתמטיקה: כן. תמהני מה הוא רוצה.

האדמורית-הגיון: ברור מאד מה הוא רוצה! זה לגמרי הגיוני, הוא רוצה לאנוס אותנו!

הרבנית-מתמטיקה: אוי, אלוהים! בקצב הזה הוא יגיע אלינו תוך 15-20 דקות לכל היותר! מה נעשה?

האדמורית-הגיון: הדבר היחיד ההגיוני שאפשר לעשות זה להגביר את קצב הליכתנו!

הרבנית-מתמטיקה כעבור כמה דקות: זה לא עובד!

האדמורית-הגיון: כמובן שזה לא יעבוד! האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד -

גם הוא הגביר את קצב הליכתו!

הרבנית-מתמטיקה: אם כך, מה נעשה ? בקצב הזה הוא ישיג אותנו תוך דקה!

האדמורית-הגיון: הדבר ההגיוני היחיד הוא להתפצל. את תלכי בכיוון הזה ואני בכיוון ההוא.

הוא לא יכול לעקוב אחרי שתינו!

האיש החליט לעקוב אחרי האדמורית-הגיון.

הרבנית -מתמטיקה הגיעה לבית הכנסת, והייתה מודאגת מאד לגבי מה עלה בגורלה

של האדמורית-הגיון.

כעבור זמן מה הגיעה האדמורית-הגיון, קצרת נשימה וסמוקה.

הרבנית-מתמטיקה: תודה לאלוהים שהגעת! ספרי לי מה קרה!

האדמורית-הגיון: מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד! האיש לא יכול היה לעקוב אחרי שתינו,

אז הוא עקב רק אחריי.

הרבנית-מתמטיקה: כן, כן, אבל מה קרה אז??

האדמורית-הגיון: מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות.

אני התחלתי לרוץ מהר ככל שיכולתי, וגם הוא התחיל לרוץ מהר ככל שיכול היה.

הרבנית-מתמטיקה: נו, ואז??

האדמורית-הגיון: ואז קרה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות. הוא השיג אותי!

הרבנית-מתמטיקה: אוי, אלוהים! ומה עשית?

האדמורית-הגיון: עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד שיכולתי לעשות. הרמתי את השמלה שלי..

הרבנית-מתמטיקה: אוי שומו שמיים! ומה ! האיש עשה?

האדמורית-הגיון: האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לעשות.

הוא הוריד את המכנסיים שלו.

הרבנית-מתמטיקה: הוי, לא!! ומה קרה אז?

האדמורית-הגיון: מה שקרה אז היה הדבר הכי הגיוני שיכול היה לקרות, אחותי!

בחורה ששמלתה מופשלת מעלה, רצה הרבה יותר מהר
מגבר שמכנסיו מופשלות מטה!


****



המורה הטילה על תלמידיה משימה;
לבוא לכיתה עם סיפור קצר שיש בו מוסר השכל.
סיפר דורון :
"המשפחה שלי מגדלת תרנגולות ומוכרת ביצים בשוק.
פעם אחת נסענו לשוק ובדרך הסל התהפך וכל הביצים נשברו".
"ומה מוסר ההשכל?" שאלה המורה.
דורון: "לא לשים את כל הביצים בסל אחד".

המורה היתה מאוד מרוצה, וביקשה ממיכל לספר את הסיפור שלה.
סיפרה מיכל : "גם אנחנו מגדלים תרנגולות ונוסעים למכור אותן בשוק העופות.
פעם בקעו מעשר ביצים רק שמונה אפרוחים, אז אבא אמר שמוסר ההשכל הוא שאין לספור את התרנגולות לפני שהן כבר בקעו".
"נהדר", התמוגגה המורה ופנתה לולאדי.


סיפר ולאדי : "אבא שלי סיפר דווקא על דודתי אולגה. היא הייתה מהנדסת מוצנחת במלחמה. יום אחד המטוס שלה הופל.
היא ידעה שהיא עומדת לצנוח בשטח אויב .כל מה שהיה לה זה בקבוק וויסקי, עוזי מקוצר וחרב מצ`טה.
בדרך לקרקע היא שתתה את כל הוויסקי כדי שלא ישבר בנחיתה.
היא צנחה ישר לתוך מחנה אויב ששהו בו 100 חיילים.
70 היא הרגה עם העוזי, 20 עם המצ`טה ולעוד עשרה היא שברה את המפרקת באמצעות ידיה".
"זוועה!" צעקה המורה, "על איזה מוסר השכל אבא שלך חשב, כשהוא סיפר לך את זה?"
ענה ולאדי: "להתרחק מדודה אולגה כשהיא שיכורה..."

***********

וידאו של YouTube

כמה פשוט להסיק מסקנות

*****



הבדיחה על שרלוק הולמס וד"ר ווטסון



שרלוק הולמס וד"ר ווטסון יצאו לכמה ימי קמפינג.

לאחר ארוחה דשנה ובקבוק יין טוב איחלו זה לזה לילה טוב ופרשו

כל אחד לשק השינה שלו.

כעבור כמה שעות שרלוק התעורר, העיר במרפק את חברו ואמר לו:

- " ווטסון, הבט לשמיים ואמור לי, מה אתה רואה ? "

- " מליוני כוכבים ", ענה לו ווטסון

- " ומה זה אומר לך ? ", חזר ושאל הולמס.

ווטסון חשב רגע ובמאמץ להרשים את חברו אמר :

" מבחינה אסטרונומית זה אומר שקיימים מליוני גלקסיות ופוטנציאלית -

ביליוני כוכבי לכת.

מבחינה כרונולוגית אני משער שאנו מתקרבים לשעה 3.15 אחר חצות,

מבחינה תיאולוגית אני רואה שהקב"ה הוא כל יכול ואנחנו יצורים קטנטנים

חסרי כל חשיבות,

מבחינה מטאורולוגית אני משער שמחר נועד לנו יום יפה ושמש נפלאה !

ומה זה אומר לך חברי הטוב שרלוק ? "

המתין הולמס דקה ואמר:



- " ווטסון, כל יום אתה הופך ליותר ויותר אידיוט – גנבו לנו את האוהל


********


השאלה הבאה ניתנה במבחן בכימיה באוניברסיטת וושינגטון.


התשובה של אחד התלמידים הייתה כל כך מעמיקה שהפרופסור שיתף 


אותה עם חבריו לעבודה, באמצעות האינטרנט, וכך יש לנו את האפשרות ליהנות ממנה גם כן.


שאלת בונוס: האם גיהינום פולט חום או קולט חום ? 

רוב התלמידים כתבו הוכחות ע"פ חוק בויל (גז מתקרר כשהוא מתרחב, ומתחמם כשהוא נדחס). 

אחד התלמידים כתב את הדברים הבאים :

ראשית, אנו צריכים לדעת כיצד המסה של הגיהינום משתנה במשך הזמן. 

לכן, נצטרך לדעת את התדירות בה נשמות נכנסות לגיהינום, ואת התדירות בה הן יוצאות משם.

אני חושב שנוכל להניח כי כאשר נשמה נכנסת לגיהינום, היא לא תצא משם. 

ולכן, נשמות אינן יוצאות. לגבי התדירות בה נשמות נכנסות לגיהינום, נסתכל

על הדתות השונות הקיימות בעולם כיום. 

רוב הדתות מאמינות שאם אינך משתייך להן, מקומך בעולם הבא – בגיהינום.

כיוון שקיימות יותר מדת אחת כזו נניח כי כל הנשמות נכנסות לגיהינום.

עם תדירויות ההיוולדות והמוות בעולם כמו שהן , נוכל לשער שמספר הנשמות 

בגיהינום הולך וגדל כפונקציה מעריכית. 

כעת, נסתכל על הקצב בו הגיהינום מתרחב לפי חוק בויל, הקובע שבשביל

שהטמפרטורה והלחץ בגיהינום יישארו קבועים, הנפח של הגיהינום צריך

להתרחב פרופורציונית לכניסתן של הנשמות . 


זה נותן שתי אפשרויות :

1 . אם הגיהינום מתרחב בקצב איטי יותר מאשר הקצב בו נשמות נכנסות אליו,

אז הטמפרטורה והלחץ בגיהינום יעלו עד שהגיהינום לא יהיה יציב, ויתפוצץ .

2 . אם הגיהינום מתרחב בקצב מהיר יותר מאשר הקצב בו נשמות נכנסות אליו


, אז הטמפרטורה והלחץ ירדו עד שהגיהינום יקפא לחלוטין . 

איך נוכל לקבוע איזו מהן היא האפשרות הנכונה ?

אם נסתמך על התיאוריה ש – טרייסי (שם פרטי) אמרה לי בתחילת השנה

ש- "יהיה יום קר בגיהינום לפני שאני אשכב איתך", ונכניס למשוואה את 

העובדה ששכבתי איתה אתמול, אז אפשרות מספר 2 צריכה להיות הנכונה. 

ולכן, אני בטוח שהגיהינום פולט חום וכבר קפא מזמן . 

כתוצאה ממסקנה זו שהגיהינום כבר קפוא , ניתן להניח כי אינו מקבל עוד 

נשמות, ולכן, הוא כבר נכחד .

זה משאיר לנו רק את גן עדן, ובשל כך נוכל להוכיח את קיומה של ישות אלוהית,

המסבירה את העובדה שאתמול טרייסי המשיכה לצעוק "הו אלוהים."! 

התלמיד קיבל את הציון 10 .

*******

YouTube Video

*******



ההבדל בין להיות חכם לבין להיות גאון


כאשר התחילו בשילוחים לחלל של נאסא, התברר לאמריקאים כי אין למצוא עט שכותב בתנאי תת המשקל השוררים בחללית.

הקימו צוות פתוח, ואחרי שש שנות מחקר ופתוח והוצאה של 12 מליון דולר,

הצליחו לייצר עט דיו שכותב בתנאי תת-משקל,

כותב על כל סוג של חומר, כולל זכוכית,

ובתנאי טמפרטורה משתנים מ 20 מעלות מתחת לאפס ועד 300 מעלות צלסיוס.


הרוסים, לעומת זאת, השליכו את העטים לפח וסיפקו לאסטרונאוטים שלהם עפרונות כדי שיוכלו לכתוב בחלליות.




*****



בשנת 1970 התלונן אזרח יפני לבית חרושת לסבון על כך שקנה אריזת סבונים וכשפתח אותה נמצאה ריקה!

בית החרושת התייחס ברצינות לתלונה,

חקר ובדק את קו האריזה של הסבונים במטרה

 להפעיל מערכת שתמנע מצב בו אריזה ריקה תוצא לשווק.

הם הוסיפו למערך האריזה, בסופו של הקו, מערכת מצלמות בקרני X"

המופעלת ע"י שני עובדים, כדי להבטיח שכל אריזה תצולם ובמידה ואינה מלאה תוסט מקו האריזה.


המכונה שפותחה עלתה 250.000 דולר!


שמונה חודשים עבדה המערכת ללא דופי, עד שהחלו להופיע תקלות.


כדי לא לעצור את קו האריזה בזמן תקון המערכת, הציע אחד העובדים הזוטרים להעמיד בקצה הקו מאוורר חזק מאוד,


כך שכאשר תעבור מול המאוורר אריזה ריקה, שמשקלה קל יותר מהרגיל, ידחוף זרם האוויר את האריזה אל מחוץ למסוע. הרעיון נוסה ועבד!!!





******



מנכ"ל אחד ממלונות היוקרה בניו-יורק, נסע בפעם השניה בשנה לסאול, דרום קוריאה.


כשהגיע למלון קיבלה אותו פקידת הקבלה בברכת "ברוך הבא אדוני, כמה טוב לראותך אצלנו שוב".


המנכ"ל התרשם עמוקות מנוסח קבלת הפנים, אך היה בספק אם אכן הזכרון הטוב של הפקידה בקבלה הוא שהביא לכך.


כשחזור לניו-יורק העלה בפני הנהלת המלון את הצורך בפתוח מערכת שתאפשר להכניס למלון צורת קבלת פנים כזו.


הצוות התייעץ עם מומחים שונים ולבסוף הציעו התקנת מצלמות עם יכולת לזיהוי פנים ומערכת אחסון נתונים כזו שתאפשר,


בהרף עין של צילום כניסת אדם ללובי, את זהויו ותציג בפני פקידת הקבלה את פרטי בקוריו הקודמים במלון.


עלות המערכת הוערכה ב 2.5 מליון דולר. המנכ"ל דחה את ההצעה מפאת עלותה הגבוהה.


בבקורו הבא בסיאול, כמה חושדים לאחר מכן, לאחר ששוב קיבלה אותו פקידת הקבלה בנוסח דומה,


בקש ממנה המנכ"ל שתואיל להסביר לו כיצד מערכת הזיהוי עובדת.


ראה אמרה הפקידה, יש לו הסדר קבוע עם נהגי המוניות בשדה התעופה.


בזמן הנסיעה הם משוחחים עם הנוסע ומבררים אם זה ביקורו הראשון במלון.


ההסדר הוא שבמידה והנוסע כבר ביקר במלון בעבר, הנהג מניח את המזוודות בצד ימין של דלפק הקבלה


ובמידה וזה ביקורו הראשון- בצד שמאל. הנהגים מקבלים תשר של דולר על כל אינפורמציה כזו.

*****

וידאו של YouTube



*****

האם הרוע קיים?

יום אחד, פרופסור באוניברסיטה החליט לאתגר את תלמידיו. הוא שאל: "האם אלוהים ברא את כל מה שקיים?"

אחד הסטודנטים ענה באומץ: "כן, זה מעשה ידי האלוהים."

"את הכל? " שאל הפרופסור.

"כן, את הכל" ענה הסטודנט.

"אם כך," ענה הפרופסור, "אלוהים ברא גם את הרוע, כי הרי הרוע קיים!!!"

לזה, הסטודנט נשאר ללא מענה ונותר דומם.

הפרופסור נהנה מההזדמנות להוכיח פעם נוספת שאמונה היא רק מיתוס.

לפתע, סטודנט אחר הרים את ידו ושאל  " פרופסור, האם יורשה לי לשאול שאלה?"

"בהחלט" ענה הפרופסור.

" האם קיים קור?"

"ברור", ענה הפרופסור, "האם אף פעם לא חשת בקור?"

"בעצם, אדוני, קור לא קיים. בהתייחס ללימודי הפיסיקה, קור הינו חוסר שלם ומוחלט של חום

חפץ יכול להימדד אם הוא מקרין אנרגיה וזה חומו של החפץ אשר מקרין אנרגיה.

ללא חום, החפץ אדיש ובלתי ניתן למדידה. אבל קור לא קיים. אנו יצרנו את המינוח קור כדי להסביר את החוסר בחום."

"וחושך?",המשיך הסטודנט,

"מובן שקיים" ענה הפרופסור

"שוב,הינך טועה אדוני,חשכה זה העדר מוחלט של אור.

אתה יכול למדוד אור ובהירות, אך לא חשכה, חשכה הוא הביטוי שאנו יצרנו להסביר את החוסר המוחלט של האור "

ולבסוף,שאל הסטודנט: "הרוע,אדוני, האם קיים רוע?"

"אלוהים לא יצר את הרוע,רוע הוא החוסר של אלוהים בלב האנשים, זהו חוסר באהבה, אנושיות ואמונה.                                

       אהבה ואמונה הינם כמו חום ואהבה. הם קיימים. החוסר בהם מביא לרוע"

ועתה,היה תורו של הפרופסור להישאר דומם...

*****

פעם אחת בארץ רחוקה...
היה בדואי אחד שהיה לו הכל. היו לו גמלים, היו לו סוסים , 
היו לו סייחים, היו לו אוהלים, היו לו נשים, כל דבר שבעולם.
יום אחד הוא קם בבוקר ואמר לעצמו שיש לו הכל אבל אין לו משהו חשוב. 
החליט שהיום הוא הולך לעיר הגדולה כדי לקנות משהו חשוב באמת.
לקח את הגמל, שם עליו ארגז מלא בדינרים, דולרים, אבנים טובות ושרשראות זהב, 
לבש את הז'קט והשרוואל החדשים ויצא למסע אל עבר העיר הגדולה.
כשהוא הגיע לשער העיר הוא הכניס לכיס שלו כמה שיותר דולרים, פשוט מילא את הכיסים בכל טוב, 
שם את הארגז שנשאר עדיין מלא בתכשיטים מתחת לאוכף הגמל וכיסה אותו במעיל כדי שאף אחד לא יראה. 
אחר כך הוא נכנס לעיר הגדולה והתחיל להסתכל בחלונות הראווה של הרחוב המרכזי, 
אבל גילה שהכל יש לו וכבר עוד מעט נהיה לילה. 
הוא התחיל לחפש את הדרך חזרה אל הגמל כדי להגיע למאהל שלו לפני שיחשיך. 
אבל אז הוא מצא סימטה קטנה עם חנות נסתרת שבה יש מדף אחד ועליו מוצר אחד – 
עין גדולה. הוא אמר לעצמו: "וואללה, זה אין לי". 
נכנס לחנות וביקש לקנות את העין והמוכר הגמד אומר לו שהעין הזאת במשקל. 
הוא לוקח את המשקל, שם עליו את העין. 
המשקל עולה והגמד אומר לו שיתחיל לשים בצד השני כסף 
ומה שיוריד את העין זה הסכום שהוא ייקח ממנו עבור העין.
הבדואי מוציא חופן גדול של דולרים, שם אותו על המשקל, ושום דבר. 
לוקח מהכיס השני את האבנים היקרות ושם על המשקל ושום דבר לא זז. 
מוציא את האבנים הגדולות ועדיין אין תזוזה. הוא אומר למוכר שיחכה רגע, 
רץ החוצה אל הגמל שלו, מוציא את הארגז וחוזר לחנות.
בא לשים את הארגז על המשקל ואז הוא קולט שיש בדואי זקן שמסתכל עליו.
"מה אתה עושה?" – שואל אותו הבדואי הזקן, והוא ענה לו שהוא מנסה לקנות עין והמשקל לא זז, 
אבל הוא בטוח שעכשיו, אחרי שהוא ישים את הארגז הזה המשקל יזוז גם יזוז.
הבדואי הזקן מבקש ממנו ללכת אחורה, לשים את הארגז בצד.
הוא מוציא מהכיס מטפחת, שם אותה על הצד השני של המשקל 
כך שתכסה את מה שכבר יש שם ואיך שהוא שם אותה, העין יורדת.
הבדואי הצעיר נפעם, אומר לו : "איך עשית את זה? אני שמתי את כל מה שיש לי
 וזה לא ירד ואתה שמת את המטפחת וכבר זה ירד".
הבדואי הזקן מסתכל עליו אומר לו: "חביבי , אתה לא יודע? 
העין, כמה שהיא רואה יותר, ככה היא רוצה יותר"

****



איפה הפרה שלך


חכם אחד טייל עם תלמידו הנאמן ביער.
בדרך, סיפר החכם על חשיבותם של סיורים בעולם 
על האפשרות להכיר אנשים ועל הלמידה שרוכשים מחוויות שכאלה.
לפתע הגיעו השניים לצריף דל בו התגוררו זוג הורים ושלושת ילדיהם.
כולם יחפים היו ולבושים בבגדים קרועים ומלוכלכים.
החכם, התקרב לאב המשפחה ושאל אותו: 
"בסביבה זו אין מקורות עבודה וגם לא מרכז מסחרי כיצד אתה ומשפחתך
מצליחים לשרוד? "
ענה לו האיש בשקט:
 "ברוך השם, יש לנו פרה קטנה ובכל יום הפרה מניבה כמה ליטר חלב..."
" חלק מהתוצר אנו מחליפים עבור מזונות מסוימים בעיר הסמוכה,
 בחלק השני אנו מכינים לעצמנו יוגורט, גבינה וכד'
וכך אנו שורדים."
החכם הודה לו על המידע הסתכל סביבו מספר רגעים, בירך לשלום והלך.
באמצע הדרך פנה לתלמידו וצווה לו: 
"חפש את הפרה הקטנה קח אותה לתהום שם ממול ודחוף אותה..."
התלמיד המבועת התנגד למורו, התווכח עמו וניסה להניעו מבקשתו, 
הרי הפרה הקטנה הייתה אמצעי המחייה היחיד של אותה משפחה.
אבל החכם לא ענה לו והלך משם. . .
התלמיד המדוכא ביצע את פקודת מורו.
הוא מצא את הפרה הקטנה הוביל אותה עד לתהום 
דחף אותה וראה כיצד היא מתגלגלת בין האבנים ומתה.
המראה הזה נשאר חרוט בזיכרונו...
כעבור מספר שנים אכול רגשי חרטה, החליט הצעיר לעזוב את מורו 
ולחזור לאותו המקום כדי להתוודות בפני המשפחה ולעזור לה.
כסף לא היה לו והוא החליט שיעבוד חינם 
בשביל המשפחה כדי לעזור להם לקנות פרה חדשה.
ככל שהתקרב למקום ראה שהסביבה השתנתה 
העצים פרחו הבית היה יפה ונקי והילדים שיחקו בחצר 
הוא לא הצליח להבין מה התרחש,
הוא הסתכל על הילדים הם נראו גדולים יותר ובריאים, 
אך ללא ספק היו אלה אותם הילדים שביקר אצלם עם מורו לפני מספר שנים.
הוא שיבח את מראה עיניו ושאל את האיש:
"כיצד הצלחת לשפר את המקום ולשנות את חייך? "
האיש השיב לו בהתלהבות:
"הייתה לנו פרה קטנה שנפלה לתהום ומתה, 
מאותו רגע היינו חייבים לעשות דברים אחרים 
ולפתח מיומנויות חדשות שקודם לא ידענו שאנו
מסוגלים להן, ככה הצלחנו להגיע להישגים שהינך רואה".

מוסר השכל...
לכל אחד מאתנו יש פרה קטנה שמגבילה ועושה אותנו תלויים...
שאינה מאפשרת לנו לפתח את כישורינו ויכולותינו...
שאינה מאפשרת לנו לראות ולהגשים את חלומותינו...
אנו מסתפקים במה שהפרה הקטנה מייצרת עבורנו, ובכך מנציחים מצב של בינוניות...

נקודות למחשבה...
מהי הפרה הקטנה שלך? האם תמצא את העוז לדחוף אותה אל התהום ?



*****


סוף סוף הבנתי מה זה שוק המניות. 


פעם אחת הופיע בכפר באפריקה אדם והודיע לכל תושבי הכפר כי הוא מוכן לקנות כל קוף ב-10$.

הכפריים, שידעו שיש קופים רבים בסביבתם, יצאו בהמוניהם אל היער והחלו ללכוד אותם.

האיש קנה מהם אלפי קופים תמורת 10$ לאחד, ואולם משהצטמצמה אוכלוסיית הקופים עד כי קשה היה לאתרם,

חדלו הכפריים ממאמציהם. כיוון שכך, הודיע האיש כי מעתה ישלם בעבור כל קוף 20$.

הודעתו זו חידשה את מאמצי הכפריים והם שבו במרץ למלאכת לכידת הקופים.

אלא שבמהרה אזלה שוב אספקת הקופים והכפריים שבו לעבד את חוותיהם.

האיש העלה את הצעתו ל-25$ ואולם אספקת הקופים הצטמצמה עד למאוד וקשה היה לראות אפילו קוף אחד ביער,

שלא לדבר על ללכוד אחד.

האיש הודיע עתה שהוא מוכן לרכוש כל קוף ב-50$, אבל מכיוון שהוא חייב לנסוע העירה לצרכים עסקיים מסוימים,

העוזר שלו ייצג אותו בהעדרו ויבצע את רכישת הקופים מהם.

כשנסע האיש פנה העוזר שלו אל הכפריים ואמר להם "הסתכלו על כל הקופים שבכלוב הענק הזה אותם רכש האיש לאוסף שלו.

אני אמכור לכם כל אחד תמורת 35$, וכשהבוס שלי ישוב לכאן תוכלו למכור לו אותם תמורת 50$ לראש!".

הכפריים אספו וריכזו את כל חסכונותיהם וקנו מהעוזר את כל אלפי הקופים.

מאז הם לא ראו יותר את האיש או את העוזר שלו. כל מה שראו סביבם היו אלפי הקופים אותם רכשו במיטב כספם.

עכשיו יש לכם הבנה טובה יותר איך עובד שוק המניות.



*****

מתוך איזה מעגל אתה פועל?

סיפור "האיכר ושני בניו" רונית גולדברג - מרכז "מטרות" www.ronitgoldberg.com
לאיכר קשיש, אב לשני בנים, הייתה חווה, בה גידל תפוחי אדמה.
האיכר הזקן, הלך ונחלש, והרגיש שאינו יכול עוד לעבד את השדה בכוחות עצמו...
אך מכיוון ששני בניו ישבו בכלא על שוד בנק, נותר ללא עזרה.
הגיע זמן החריש, וגם סוסו הנאמן, שאיתו חרש כל השנים שבק חיים ומת.
בצר לו, כתב האב מכתב לבנו הבכור, ובקש את עצתו.
פנה הבן למנהל הכלא וביקש חופשה מיוחדת על מנת לעזור לאביו הקשיש.
פנייתו של הבן לשלטונות הכלא, התגלגלה מוועדה לוועדה, ולבסוף נענתה בשלילה מוחלטת...
האיכר המיואש, כתב מכתב לבנו השני ושטח בפניו את צרותיו:
"הנה עונת החריש עומדת להסתיים ואני איני יודע מה עלי לעשות..."
לאחר שהרהר מעט על המצב, כתב מייד הבן תשובה לאביו, בזו הלשון:
"אל תעז בשום אופן לחרוש את השדה!
שם קברתי את כספי השוד...."

לתדהמת האב, למחרת הגיעה משלחת כבדה של שוטרים לשדותיו, 
וכולם החלו לחרוש את השדה לאורכו ולרוחבו, בחפשם אחר שלל השוד.
בערבו של היום, לאחר שלא מצאו דבר, חזרו כלעומת שבאו.
כתב האיכר לבנו, סיפר לו מה קרה, ושאל אותו מה עליו לעשות...???
כעבור יומיים קיבל מכתב תשובה מהבן: "עכשיו אתה יכול לזרוע את תפוחי האדמה.
מהמקום שבו אני נמצא, זה המעט שיכולתי לעשות..."

זה ההבדל בין עמדת הקורבן -

הפועל מתוך מעגל הדאגה,

לבין עמדת היוזם –

הפועל מתוך מעגל ההשפעה!

*****




ניסוי ראשון
1. בידך האחת אתה אוחז מחבת ובה מים רותחים, בידך השנייה צפרדע.
2. שחרר את הצפרדע לתוך המחבת.
3. מה היא עושה?
ברגע שרגליה חשות במים הרותחים היא קופצת את קפיצת חייה ויוצאת מהסכנה.

ניסוי שני
1. בידך האחת אתה אוחז מחבת ובה מים פושרים, בידך השנייה צפרדע.
2. שחרר את הצפרדע לתוך המחבת.
3. מה היא עושה?
ברגע שרגליה חשות במים הפושרים היא נשארת במים ומשתכשכת להנאתה.
אבל
4. מתחת למחבת דולק נר, ומחמם את המים לאט ובהתמדה.
5. המים בטמפרטורה של 35 מעלות - מה עושה הצפרדע?
משתכשכת.
6. המים בטמפרטורה של 45 מעלות - מה עושה הצפרדע?
לא נעים לה אבל היא עדיין משתכשכת.
7. המים בטמפרטורה של 55 מעלות - מה עושה הצפרדע?
היא בקושי נושמת וקשה לה לזוז אבל היא עדיין במים.
8. המים בטמפרטורה של 65 מעלות - מה עושה הצפרדע?
מתבשלת במים ללא רוח חיים.


אז למה היא לא קופצת?
היא לא קופצת כי:
· היא לא מרגישה שהיא בסכנה.
· המציאות אמנם השתנתה והיא הרגישה משהו אך לא הבינה.
· כשהמצב היה חמור וקיצוני היא כבר הייתה במצב של חוסר אונים.


מוסר השכל:
כולנו דומים לצפרדעים.
הטבע יצר אותנו מוכנים לזיהוי סכנה מיידית ובעלת עוצמה ואז אנחנו מוכנים להתמודד מיידית או לברוח.
אבל אנחנו עיוורים לשינויים וסכנות שמתפתחים בהדרגה.
אז הפסיקו לבלוע צפרדעים ותתחילו לשנות.