הגנים התלויים

הסיפור של גרטורד שנפס ,הגנים התלויים ,ויוקוטו איממו
אתם בטח זוכרים את גרטרוד שנפס שבעצם קוראים לה גרטרוד זיס שהיא גרה בליפציג ,שהיא ארכיטקטית שכשהיא למדה אז היא מאד התענינה בגנים התלויים וגם יוקוטו אימומו התעניין בגנים התלויים ואפילו עשה על זה עבודה סימנריונית לקראת סוף התאר שעשה בשיקגו מכיוון שאביו גרר את כל המשפחה לשיקגו בעקבות המצאה יחודית בהנדסת מגבים ("וישרים")ושברולט העולמית הציעה לו משרה עם שכר טוב ותנאים מצויינים אז הוא לקח את כל המשפחה לשיקגו מיפן וככה למעשה יוקוטו זכה לחינוך אמריקאי  אבל נשאר יפני בנימי נשמתו עד שחזר והתישב בטוקיו ואז קיבל הודעה לפגוש את גרטרוד שנפס שהחברים שלה הידביקו לה את השם מכיוון שאהבה מאד לשתות שנפס ועכשיו היא נוסעת לטוקיו למשרד ארכיטקטים שמתמחה בגנים תלויים והיא לא יודעת כלום על יוקוטו איממו כמו שהוא לא יודע דבר על גרטרוד שנפס והמשרד מכריח אותו לפגוש אותה בשדה התעופה של טוקיו אז הוא עושה קצת עבודת ביית ומגלה שהגברת נקראת שנפס על ידי חבריה מכיוון שהיא אוהבת ללגום שנפס בעיקר כאשר היא מדוכאת וזה קורה די הרבה עכשיו מכיוון שהיא לא הכי צעירה טוב בואו לא ניסחף היא גם לא מי יודע מה מבוגרת אבל בגיל המעצבן הזה שבין 20 ל30 היא מתחילה לחשוב מה יהיה  וקצת נכנסת מדי פעם לדיכאון כי היא כבר שבעת מרורים בחיי האהבה שלה והיא ממש לא רוצה להכנס שוב לסחרחרת הזו ,מה ואתם חושבים שהמצב של יוקוטו אימממו יותר טוב  זה בדיוק עכשיו שהחברה שלו  שהיה איתה במשך 9 שנים עזבה אותו לחוות בשר בארגנטינה  כשהיא מאוהבת עד כלות נשימתה בבוקר נפוח מטקסס.
החיים לא קלים ,ולא תמיד מי יודע מה מאושרים ,אבל שניהם כשהיו ילדים שמעו את הסיפור שאני הולך לספר לכם ולשניהם היתפתחו ציפיות בקשר לאושר לא שמישהוא הבטיח להם גם אז שזה יהיה קל או בלי פחדים ,אבל היו ציפיות שהכל יגמר בסופו של דבר על הצד הטוב .

הכל למעשה מתחיל באגדה רומאית בשם קופידון ופסיכה 
באגדה הזאת הם שמעו( ושוב מבלי לדעת האחד על השנייה )על הגנים התלויים  בזמן שלא היה חשד  וגם לא הייתה אכזבה אבל אנחנו מקדימים את המאוחר וככה נפספס את המתח והעלילה .
אז האגדה מתחילה בהיו היו פעם מלך ומלכה  ולהם היו שלוש בנות שתי הבכורות היו יפות  ובנות מלך וכבר נישאו וכבר גרו מחוץ לארמון והנה היגיעה שעתה של הצעירה ודבר לא קורה ,לא שהיא לא הייתה יפה היא הייתה יפיפיה מהמממת כל מי שראה אותה היה עומד כהלום רעם שמחכה לברק  שיפיל אותו ארצה  גברים ונשים ילדים ותינוקות בעלי חיים היו עוצרים את נשימתם היא כלכך הייתה יפה שהאנשים שהיו רגילים ללכת למקדשים של ונוס נטשו את כל הקטע הדתי והתחילו לסגוד לבת המלך הצעירה .מלמעלה בשמיים ונוס רתחה מזעם "בת אנוש בת תמותה היא מעיזה להתנהג כמו אלה ?!!" אני כבר אראה לה מה היא תחטוף על החוצפה הזאת  !!" וונוס קראה לבנה  קופידון זה האל הממזרי שאתם מכירים אותו בדמות ילד עם קשת וחיצים  שבכל מי שהוא יורה חץ המסכן מיד מתאהב ומאבד את הראש ,אז היא קוראת לקופידון ואומרת לו " בן שלי ,נשמה,תרד למטה תעשה לי סידור ,תיסגור לי איזה ענין קטן שמטריד אותי ,הגברת הזאת הילדה היפיפיה של המלך והמלכה  אנשים מתיחסים אליה כמו אל אלה ושחכו לגמרי ממני  תרד למטה תירה בה חץ מול איזה חמור מסריח ושהיא תתאהב בו עד כלות נישמתה !!!"  טוב קופידון מה איכפת לו יש עבודה שאימא אמרה שצריך לעשות אז עושים  וככה איך שהוא יורד למטה  ורואה אותה הוא קופידון הממזר זה שמסדר את כולם הוא ,כן הוא מרוב תדהמה יורה חץ בעצמו ומתאהב עד כלות נשמתו המלאכית בבת המלך הצעירה ...
את כל זה אף אחד על הארץ לא יודע, ההורים ,המלך והמלכה הולכים חפויי ראש עצובים וקשי יום ,בת המלוכה הצעירה זוהרת ביופייה ואף אחד לא מעיז לגשת אליה ,לדבר איתה ,לשחק איתה בג'ולים, כלום ,מסתכלים בה מרחוק בהערצה אילמת כאילו הייתה סלבס עולמית שאתה רץ לבקש חתימה מהשומרים שלה .....יום אחד אומר המלך למלכה " הולכים לאורקל אין ברירה " ללכת לאורקל זה לא ענין של מה בכך ,זה התעסקות לא כל כך נעימה עם דמויות לא כל כך סימפטיות ,צריך ללכת לזקן שיושב במקדש שבפתח שלו כתוב "דע את עצמך" ואחר כך להיות נוכח במין טקס של אישה עיוורת חצי משוגעת שממלמלת כל מיני קולות ולידה עומד האורקל גם כן מין דמות מחופשת שמרעים בקול בס את הבשורה שבדרך כלל מכניסה אותך לשוק ,מכיוון שהוא אומר לרוב את האמת שאתה לא רוצה לשמוע ....בקיצור המלך והמלכה הולכים לאורקל ,עוברים את כל הטקס הנורא הזה ושם נודע להם כי עליהם להלביש את הבת הצעירה בבגדי אבל ,להכין טקס קבורה מלא  ולעלות עם הבת בתהלוכת אבל מלאה לקצה צוק גבוה להשאיר את הבת הבוכיה ולחזור חזרה לעיר הממלכה ,וככה הם עושים והבת נשארת על צוק בודדה מיואשת ובוכיה ללא קרוב  ללא נפש חיה ...והנה רוח הזפיר ,זאת הרוח שמעירה את הבולבולים בבוקר וגורמת להם לעשות המון רעש עד שאתם קופצים מהחלום העשירי שלכם ושואלים מה קרה ? ובכן רוח הזפיר מופיעה חרישית וענוגה וכמו אם חסודה אוספת את הבת האבודה והעצובה אל כפיה  ומטיסה אותה משם הרחק הרחק מעל עמקים וגאיות מעל נחלים  והרים גבוהים אל מקום אחר מעבר להררי חושך ופתאום לתדהמתה היא נוחתת בעמק נהדר מול ארמון פילאי הנראה כאילו נקטף מסרט של וולט דיסני כולו שיש לבן בוהק מעוטר בפיתוחי זהב ועיצובי אבן מרשימים גנים וגינות אפיקי מיים זכים זורמים ציפורי נוי צבעוניות לא תשבע העין מראות לא תרווה האוזן משמוע ואין נפש חייה ,הדלתות נפתחות מעצמן וקולות ענוגים מברכים את הנסיכה "בואי היכנסי התכבדי מהמאכל והמשקה ארמון נפלא זה הוא ארמונך ואנו משרתיך " ואין נפש חייה הכל נע מעצמו לאן שתביט הנסיכה מיד אצים רצים החפצים לשרתה מדברים אליה ומסבירים אליה את עצמם מצבם ושירותם ,ואין נפש חייה בארמון ,והכל בפאר רב ובטוב טעם ובעושר שלא ניתן לתאר ,אם בגד אם מזון רהיט או תכשיט אל כל אשר תחפוץ הנהו אל כל אשר תתאווה מיד הוא לרשותה ובהביטה משפת הבריכה האחת מיני רבות אל עבר אור השמש הענוג הגנים התלויים מוצגים לראווה מול עיניה.
כך כשהיא רחוצה מבושמת ונינוחה יורד לו הערב ואט אט בא הלילה הנעים וכשהיא עיפה והולכת למיטתה ,צונחת בין סדינייה כמעט וכבר עצמה את עפפיה ,פתאום היא מרגישה נגיעה קלה בכתפה ,וקול רגוע מדבר אליה " אני אהובך אני מקווה שכל מה שרצית ויש הוא לנוחתך אם תרצי אשאר כאן עד שתרדמי ..."והנה היא כבר ישנה ,ולעת בוקר היא איננה בטוחה אם היה מישהוא שדיבר אליה  או היה זה חלום ולעת ערב כשמגיע הלילה שוב נגיעה בכתף ושוב אותו הקול הנעים "אני הוא אוהבך כל לילה אבוא לבקרך אם תירצי ורק תנאי אחד עימדי לא תוכלי לראות אותי ,אם תנסי לראות ,כל מה שביננו יעלם" כך עוברים הימים וכמו כן בלילות היא לומדת לאהוב את המאהב הנעלם שאין לראות מי הוא ,והוא מקסים ונעים חבר נאמן ומקשיב מסור ומאהב שמרגש כל פעם מחדש כאילו זה עתה נפגשו ,והנה עוברים חודשים ושנה עוברת אחרי שנה והיא בת המלך העצובה שהושארה על הצוק לבדה בבגדי אבל היא כעת מאושרת ושמחה מלאה באושר ורק צל קטן מעיב ,
צל שברבות הימים הולך וגדל מעמיק ומעיק היא מתגעגעת לבני משפחתה לצחוקן של אחיותה למשחקים שפעם שיחקו ביחד בחצר המלוכה,עד שלילה אחד במעשה האהבה בשיא האושר היא עוצרת ואומרת את אשר על ליבה ,"בבקשה ממך דבר  כאן לא חסר ואיתך אני מאושרת כמו שלא הייתי מאושרת מימי אבל אני מתגעגעת אל בני משפחתי אל אחיותי אנא עשה שהן תגענה הנה ,עשה שתוכלנה לבקר אותי ,בבקשה"  "יקירתי אהובתי היקרה לי מכל  אם הן תגענה הנה הכל יאבד בבקשה ממך אל תבקשי את זה ממני " והוא אומר את זה בעצב רב מכיוון שהוא יודע כי בקשתה היא אמיתית ומעיקה על נישמתה ,וכך לילה אחרי לילה היא שוטחת את בקשתה לפניו ופתאום מופיעות  דמעות וגם בכי חרישי ,עד שהוא אומר לה "אני יודע שבואן של אחיותיך יסיים את כל מה שביננו אבל אינני יכול לעמוד בסיבלך" וכנגד רצונו הוא נעתר לבקשתה ,ומהאורקל מופיע  אימייל  שעל שתי האחיות להתיצב בשעה יעודה על אותו צוק שממנו נעלמה אחותן לפני שנים ולחכות  לפגישה עם האחות הצעירה  כמובן שמשפחת המלוכה נרעשת ושמחה לבשורה שהנה האחיות עומדות להפגש עם הבת האובדת והן מתלבשות כיאות עומדות ומחכות על הצוק ולעת ערב באה רוח הזפיר אוספת את האחיות בכפייה ומטיסה אותן הרחק הרחק אל פתח הארמון של הבת הצעירה.
הנסיכה היפיפיה שבקשתה נעתרה מלאת שימחה מחבקת את אחיותה ומזמינה אותן פנימה אל הארמון , ושלושת האחיות הולכות והצעירה מסבירה מצביעה לכאן ולכאן מזמינה אותן למאכל ומשקה והן האחיות שכבר שנים נשואות לנסיכים בארצות הים נדהמות  נשמתם כמו נעתקת פה ושם הן ממלמלות משהו וכשלרגע הנסיכה הצעירה קופצת לסידורים והן נשארות לבד הן אומרות האחת לשנייה  "איזה עושר איזה פאר אנחנו שאנחו נשואות לנסיכים לעומתה נראות כמו בנות כפר עניות מרודות מקוששות עצים " והקנאה ירוקת העין מתחילה לבצבץ בליבותיהן " איך היא היגיעה לזה ? איפוא היא ואיפוא אנחנו אפילו אם נזכה שנה אחרי שנה בכל הלוטו  לא נגיע לקצה קצהו של מה שיש כאן ותראי אותה איך שהיא זוהרת ומאושרת ,בטח יש לה מישהוא שדואג לה בכל המובנים "  וכשהיא חוזרת ונכנסת מאושרת מאי פעם להיות עם אחיותיה הן שואלות אותה "מי הוא " והיא עונה "נהדר רך וענוג דגול מרבבה " והן ממשיכות לשאול
 "והוא יודע לרגש אותך ולענג אותך ? כך שלא תחפשי לך אחרים בשיחים ? "והיא עונה "אני חבצלת השרון והוא כתפוח בעצי היער חיקו ממתקים והוא כולו אהבה"  " ואיך הוא ניראה ? " הן שואלות אותה "תרצו משהו לאכול? " ואו "תראו איזה ציפור יפה "  " כל כך הרבה זמן דמיינתי את המפגש ביננו והנה זה קורה "  ומה  צבע העיניים שלו  ? " הן שואלות אותה  " יש לו קול נהדר והוא חכם ונעים ומשכיל ונהדר ורגיש " כשהיא יוצאת לשירותים  האחיות מביטות האחת בשניה ומבינות שיש כאן בעיה מסוימת לאחותן הקטנה  הן מבינות שהיא אף פעם לא ראתה אותו שהיא מאוהבת אבל לא באמת יודעת במי ,והן נזכרות בסיפורי הסבתא  אז בארמון ,בסיפורים של הסבתא על המפלצת המפתה ,על המפלצת שכולה  מחמדים  שמחכה לשעת הכושר ואז כאשר הנערה כבר השילה את כל מערכות ההגנה שלה היא בולעת אותה ליגזרים .וכשאחותן  הצעירה חוזרת הן אומרות לה שהן מבינות לצרתה  "איזו צרה ? "מיתממת הצעירה  "על מה אתן מדברות ?"
"אנחנו דואגות לך  לגורלך  אולי שכחת את סיפורי הסבתא שלנו על המפלצת  אבל אנחנו לא שכחנו וטוב שאנחנו כאן  להזכיר , את הרי אף פעם לא ראית את אהובך את אינך יודעת מי הוא ,אולי ורק אולי זאת המפלצת הנוראה מאותם סיפורים רחוקים אולי אנחנו טועות אבל  לטובתך כדאי לך לגלות  ושלא יהיה מאוחר מדי  ,הנה פתילת השמן  פה הסכין הזו חדה מספיק , בלילה הבא  כשאת נפגשת איתו אחרי מעשה האהבה הנהדר שלכם כאשר הוא מותש וישן תוציאי את המנורה  תדליקי אותה תאחזי בסכין ואם זאת המפלצת תתקעי בה את הסכין וניצלת " וככה אם החשש והחשד המקננן שהנחילו עוזבות האחיות וחוזרות על רוח הספיר חזרה למקומן ,והאחות שכעת היגיע הזמן לומר את שמה -פסיכה , מתחבטת ומתלבטת בינה לבין עצמה  ,מצד אחד הוא אהובה הוא הגשמת כל חלומותיה ותמיד יש עוד,  ומצד שני אולי הוא המפלצת הזו שאחיותיה היזכירו, שסבתא סיפרה עליה  אולי אני כאן בכלל בסכנת מוות ,וכל האושר הזה הוא מיקסם שוא ,וכך בין חדווה ליאוש היא מחליטה לילה אחד לבצע את עצתן של אחיותיה, את אסונה.
ולאחר שתינו אהבים  והוא ענוג מכל אהוב נרדם לידה היא יורדת ממיטתם מדליקה את מנורת השמן שהכינה בעוד מועד אוחזת את הסכין פותחת את הוילון ומרוב תדהמה למה שרואות עיניה היא מזילה טיפת שמן לוהטת על כתפו של אהובה קופידון אל  האהבה שהוא יפה מכל דבר שראתה אי פעם והוא מתעורר בבעתה מביט  בה ביאוש עצום וכשהוא עולה למעלה בבכי עצור הוא אומר לה " הכל נגמר ביננו כמו שחששתי ,את שרפת את האמון שהיה ביננו ,אני ביקשתי והיפצרתי שתעמדי רק בתנאי אחד  שלא תנסי לראות , ואת לא יכולת שלא לראות  שלא להתפתות לחשש ולחשד של אחיותיך  היי שלום אהובה שלי יותר לא נתראה " וכמו עשן הפתילייה הכבוי הוא נעלם אל האין ופתאום אין ארמון ופתאום אין כלום מחייה הקודמים והמאושרים של פסיכה וכל שנותר הוא החיפוש והשתוקקות למה שהיה.
ופסיכה מתחילה מסע ארוך מתיש ומיגע  בהרים ומדבריות  בחרדת מוות ואובדן דרך חודשים ושנים היא מחפשת איך להגיע חזרה לאהובה שעזב  אולי תגיע במסעה אל אלו שיודעים אולי תמצא מקדש של אורקל עד שלבסוף אחרי שנים של יסורים סבל ונדידה היא מגיעה למקדשה של ונוס אשר מחכה לה בחיוך ציני  ובשימחה לאיד היא מקבלת את פניה ושואלת אותה לרצונה אל אף שהיא יודעת בדיוק מה היא רוצה .
"שימי לב בכדי להגיע אל הבן שלי את צריכה לבצע משימות " "וכמו מפקדת צבאית היא מתארת לה את יום הש ושעת העין  " באולם  הזה יש ערמת תבואה המורכבת מחיטה דוחן ושעורה ,מחר בבוקר כשאני פותחת את הדלת אני רוצה לראות שלוש ערמות נקיות ללא שעטנז כל ערמה היא של סוג אחד בלבד  חיטה לחוד שעורה לחוד ודוחן לחוד  ברור  ?  מחר בבוקר !!"  "היא אומרת בחיוך זדוני  ועוזבת את האולם בו מתנשאת ערמה בגובה של בית רב קומות.
"מה אני עושה עכשיו ?" מתישבת פסיכה על הארץ מותשת מעיפות  " אין מצב שאני אצליח  למיין את כל זה אפילו היא תיתן לי שבוע וכל זה אני צריכה להציג מחר בבוקר ?" וככה כשראשה בין ידיה היא שומעת לפתע קולות דקיקים ,"אנחנו הנמלים באות לעזרתך  נוחי ,שני , ומחר הכל יהיה בסדר " שורה של נמלים נכנסת לחדר כשהיא נרדמת ובאור הראשון שורה של נמלים יוצאת מהאולם  וכשהיא פותחת את עיניה עומדות שלוש ערמות מושלמות מולה  ,ונוס פותחת את הדלת בהרגשת ניצחון מוחלט  ומופתעת למראה עיניה  ,"אהה  אני רואה שעמדת במשימה הראשונה ,יפה יש לך עוד משימה   " -- " ישנו ורד במורדות המסולעים שמעבר לנהר השיכחה הורד גדל בנקיק גבוה  תושבי הכפר יכלו להצביע לך עליו ,אם תנסי לעבור את הנהר  תשכחי הכל מכיוון שזהו נהר השיכחה כל מי שטובל בו  שוכח את כל שהיה לפנים  ונכנס למצב של שיטויון מוחלט ".
פסיכה יוצאת לדרך ,בלבה מהומה וחשש "הנה אני כבר קרובה לאהובי אבל כל כך רחוקה " "איך אביא את הורד ? " מה אעשה ?" ככה היא הולכת ומתקרבת אל הכפר אל תושבי המקום המצביעים אל מקום הורד אל הנהר המסוכן ,ורגע לפני שהיא עומדת לקפוץ ביודעה שדבר לא יצא  מהמאמץ בזרם הסוחף של נהר השיכחה , רגע לפני שהיא משליחה את עצמה למיים הסוערים בא ונוחת מולה נשר זקן המביט אל תוך עיניה ואומר " את הורד בנקיק העליון ? את הורד הזה את רוצה ?"
"כן " עונה פסיכה  והוא טס למעלה למעלה אל הנקיק המוסתר תולש את הורד במקורו וחוזר צולל אל פסיכה ומגיש לה את הורד הנכסף.היא רצה חזרה למקדשה של ונוס ומגישה לה את הורד קשה ההשגה .
"אהה אני רואה שעמדת במשימה השנייה ,ובכן יש לך עוד משימה והיא קשה לאין ערוך מקודמותיה "  "אני בספק אם היא תצאי מזה חייה-- "  היא מהרהרת לעצמה, ואל פסיכה המותשת משנים של נדודים וחיפוש היא מפרטת את המשימה השלישית והאחרונה הקשה מכולם  "שם במעמקי האדמה  בארץ המתים בין האדס לפרספונה נמצאת תיבה קטנה המכילה את  היופי  עליך להביא אותה אלי עם כל תכולתה !!!"
ושוב פסיכה העיפה המותשת ,הבוגרת ,ששנותיה האחרונות רוויות קשיים וסבל יוצאת לדרך לא נודעת ,היא חוזרת אל אותו כפר ושם היא פוגשת איש זקן ושבע הימים אשר מדריך אותה -- " עליך להצטייד בעוגיות ומטבעות זהב  ,בעומדך ליד הנהר  תגיח מהערפל ספינת משוט מה שהוא כמו גונדולה ועליה ספן עיוור הוא יפתח את פיו ועליך למהר ולשים מטבע זהב תחת לשונו יותר הוא לא ידבר, עליך למהר ולעלות לסירה משם הוא חותר על נהר השיכחה הוא עיוור ויודע את דרכו היטב ,את תראי מראות שאין הנייר ואו האינטרנט יכולים לסבול עד כדי כך זוועתיים הם שגם אם תעצמי את עינייך תראי אותם יותר טוב מאשר כשעיניך פקוחות כאשר תרדי בגדה השנייה אל כרברוס בעל שלושת הראשים עליך לתת לאחד הראשים עוגית ורק כך ירגע הכלב המפלצתי ויתן לך להכנס לשערים שנפתחים משם את נכנסת אל ארץ המתים ארצו של האדס הולכת ישר מבלי להביט ימינה או שמאלה מגיעה עד מקום מושבם של פרספונה והאדס ,פרספונה תשמח לראותך ותתן לך את קופסת היופי ..אין זה מתפקידי להזהיר אותך אבל ליבי נכמר עליך ואני חושש שלא תעמדי בפיתוי ולכן אומר זאת ,עליך לדעת כי אם תפתחי את הקופסא הזאת לא רק שלא תעמדי במשימתה של ונוס וכך יאבד לך קופידון לנצח אלא שבו ברגע שהקופסא תפתח את תמותי כי זו תכולת מוות תכולת הקופסא" ומוסיף הזקן הוראות יציאה בדבר עוגיות לכרברוס ומטבע זהב לספן העיוור ועליה בטוחה לגדת הנהר שבארץ החיים.
ופסיכה יוצאת לדרך ,וכמו הוראותיו של הזקן כך היא שמה מטבע זהב תחת לשונו של הספן זורקת עוגית מחיטה מלאה לכרברוס רצה לפרספונה לוקחת את קופסת היופי (שלמרבה הפלא עשוייה מעץ זיית פשוט בלי שום תוספות ואו פיתוחים,ממש קופסא למשחת נעליים  ) שוב נותנת מטבע תחת לשונו של הספן העיוור מפליגה מעל מראות האימים על נהר השיכחה סטיכס ומגיעה באפיסת כוחות אל גדת ארץ החיים ,כשהיא מתחילה לצעוד לכיוון מקדשה של ונוס מתחילה הטרגדייה האמיתית ,בת כמה אני עכשיו ? אני לא מעיזה לחשוב איך אני נראית !!  זוועה, מי ירצה בי ? אפילו עיוור חרש ואילם ירתעו ממני בבעתה !! ואני עוד מקווה לזכות באהבתו של אל האהבה אמור ארוס קופידון ? מה אני עושה ? על מי אני עובדת ? את מי אני משקרת ?  וככה כמו גלגלי שיניים השאלות והתהיות האלו חוזרות ונישנות בראשה עד שהיא עוצרת ואומרת לעצמה "אם כבר הגעתי עד הנה ואני יודעת את המחיר לפחות ולו רק לרגע אופיע במיטבי לפני אהובי !!
והיא פותחת את קופסת היופי שהפותח אותה מות ימות  והיא כולה יפה כמו שהייתה בנעוריה כלילת השלמות מושא להערצה ולאהבה לאין שעור ,והיא נופלת מתה .
קופידוןאמורארוס  שעכשיו אנחנו יודעים את שמו האמיתי מסתכל ממרום ורואה ללבה של פסיכה ,כאשר היא נופלת מתה הוא צולל למטה אוחז בה באותו רגע בו היא כבר חסרת הכרה ועוד מעט תנשוק לעשבי השדה ומשם הוא טס כלפי מעלה אל זאוס שבכדי לשמור על שקט תעשיתי בממלכה המסובכת שלו  מכריז מיד שפסיכה היא אלה ולכן היא זוכה בחיי אלה ,ונוס במקרה הזה מתרצה מכיוון שאלה ברמה נמוכה כזאת כבר אינה מהווה איום וגם אין כאן שום חוצפה אנושית ,ומיד נערכת חתונה והאלים האלה משתכרים כמו משוגעים וזאוס תוקע כמה גרפסים שגורמים לצונמי נוראים בכל מיני מקומות בעולם אבל למי איכפת כי עכשיו כשארוסקופידוןאמור מתחתן עם פסיכה ,אנחנו כאן למטה יודעים סופסוף מה היא אהבת נפש.
 
אתם זוכרים את יוקוטו איממו ואת גרטרוד שנפס ,אתם זוכרים שהיא נוסעת לפגוש ארכיטקטים מומחים בגנים תלויים ,אתם זוכרים שיוקוטו איממו לא כל כך רוצה לנסוע בשרות המשרד בכדי לקבל את פניה ,אתם זוכרים שהוא עשה חיפוש באינטרנט וגילה למה קורים לה גרטרוד שנפס ולא גרטרוד זיס ,ואתם גם זוכרים שגרטרוד בדיכאונות ושהיא נוסעת במטוס עכשיו ושיוקוטו במכונית שלו לקראת המפגש בשדה התעופה  וששניהם התלהבו מהסיפור שכרגע סיפרנו וזה הישאיר בהם חיבה מיוחדת לגנים התלויים ...אז תנו לחיים לקרות אל תעמדו כאן על קצה האצבעות ותגידו שתיכף תיכף .יתכן שכן ויתכן שלא מה אני יודע הכל יכול לקרות .
יאללה כל טוב וטיול נעים. 



Comments