תהילה - ניתוח ספרותי

(c) זכויות שמורות לגל אורן - gal oren  

תהילה  / שי עגנון

 הסיפור תהילה בנוי כסיפור מסגרת.

יש בו סיפור חיצוני וסיפור פנימי.

לכאורה כל סיפור מתרחש בזמן אחר ובמקום אחר, אך למעשה יש קשר בין שני הסיפורים, מפני שהגיבורה הראשית, תהילה, מופיעה בשניהם.

ועוד, הסיפור הפנימי מסביר ומבהיר בעיות שעלו בסיפור החיצוני.

 

הסיפור החיצוני:

 

המקום- ירושלים שבתוך החומות ומחוצה להן.

הזמן- ראשית המאה ה-20, שנות השלטון הבריטי בארץ, תקופת חורף, קור וגשמים, עד האביב.

המספר- מספר עד, מדריך תיירים המגיע מידי פעם לירושלים ובאחת הפעמים בלכתו לביתו של חכם ירושלמי הוא פוגש ב"זקנה אחת" היא תהילה נושאת פח מים.

המספר הוא עד שמיעה וראיה, מחפש אינפורמציות על אותה זקנה. הוא פוגש בה 6 פעמים ובכל פעם נוספת אינפורמציה חדשה המרכיבה את הפאזל של דמות הגיבורה.

המספר מנסה לשאוב ידיעות על תהילה מפי דמויות המשנה איתן נפגש: הרבנית והחכם.

הדמות המרכזית- בסיפור החיצוני-תהילה.

דמויות המשנה- המספר, החכם והרבנית.

העלילה- היא עלילה אפית הבנויה על תמונות המשקפות את דמותה של הגיבורה מהמפגש הראשון של המספר ועד מותה.

 

ארבע הפגישות הראשונות הן מקריות.

פגישה ראשונה- ברחוב- המפגש של המספר עם תהילה מעורר בו סקרנות רבה כלפיה והערכה.

תהילה מדריכה את המספר לביתו של החכם, מדלגת בין אבני הרחוב והסמטאות כשהיא נושאת פח מים, ואינה נותנת למספר לעזור לה. היא רואה בכך זכות רבה ומצווה לשרת עצמה בכוחותיה היא.

בדרך מתנהלת שיחה ערנית, מאור פניה והתייחסותה אליו ואל המצוות מעוררת סקרנותו והמספר רוצה לדעת ושואל את החכם מי היא "שמאור פניה שלום וחיבת קולה נחת רוח".

השאלה נשארת פתוחה, ללא תשובה מפני שהחכם עסוק בחידושיו.

פגישה שנייה- מתרחשת בביתה של הרבנית, המספר הולך למסור לרבנית דרישת שלום מנכדה ומגלה עד כמה קשה עליה הקור בירושלים ולכן קונה לה תנור. בבואו לרבנית "נזדמנה לה אותה זקנה"- אך המספר לא הכיר אותה ואילו היא מזהה אותו מייד ושואלת בשלומו בקרבה רבה.

בפגישה זו מתגלה הגיבורה שוב כאדם נעים, סלחן, כל חושיה משמשים אותה, תפקידה בירושלים להכיר את כל הנכנס אליה, מברכת על מזג האוויר ("כבר ראיתי קרירות גדולות מאותן שבירושלים"), משבחת את המספר על מצוות התנור המחמם את הרבנית. בדבריה עולה נימת ביקורת ביחס לדור הזה שממעט במצוות ולכן מצווה לפרסם כל מצווה שעושים... כדי שישמעו אחרים וילמדו ממנה, מחנכת.

פגישה שלישית- מתרחשת ליד הכותל. שוטר בריטי בועט בשרפרף השייך לזקנה, כיוון שעברה על החוק הבריטי האוסר להביא ספסלים לכותל. תהילה מצליחה להשפיע על השוטר הבריטי בכוח עיניה והוא מחזיר לזקנה את השרפרף. תהילה מתגלה כאדם אכפתי, מתערב לטובת זולת ובעל כוח השפעה רב אפילו על חייל בריטי. גם כאן תהילה מוצאת מילה טובה על החייל "גוי טוב הוא, שראה בצערי והחזיר לאותה ענייה את שרפרפה". בסופה של הפגישה המספר ותהילה פוסעים ביחד בסמטאות ירושלים עד לביתה של הרבנית. תהילה מתגלה שוב כמי שמכיר את ירושלים ותושביה, שואלת לשלום אנשים, נותנת צוקר לתינוק ופרוטה לעני, אדם מאמין קורב לאלוהים, אומרת כל יום פרק בתהילים ומקבלת את הדין "הכל בא מאלוקים" , "אם חפץ ה' להמיתני מה אני שאתעצב".

פגישה רביעית- בביתה של הרבנית, תהילה מביאה כף מרק לרבנית וסועדת איתה בחוליה. תהילה מעודדת את הרבנית משוחחת שוב על ירושלים ומספרת בשבחה.

*פגישה חצי פגישה­- המספר רואה את תהילה מרחוק ליד הכותל בשעה שהוא מדריך תיירים ולכן לא יכול לגשת אליה, הוא מבחין שמשהו נתחדש בה-מקל- "שכל הימים הייתה יוצאת בלא מקל ובאותם ימים הייתה נשענת על מקל" כלומר תהילה מזדקנת.

פגישה חמישית ושישית- אינן מקריות אלא יזומות ע"י תהילה. היא מזמינה את המספר לביתה ומבקשת ממנו שיכתוב כתב מחילה לשרגא.

 

הסיפור הפנימי:

לפני תשעים ושלוש שנים, כאשר הייתה בת אחת-עשרה, הודיעו לה הוריה על אירוסיה לנער שנקרא בשם שרגא. באותו לילה נקבע כי כאשר יגיע החתן לגיל הנחת תפילין (כלומר כשיהיה בן שלוש-עשרה) תתקיים החתונה.

   בשבת, כארבעה שבועות לפני יום החופה, לא בא שרגא לביתה של תהילה, והתברר כי נסע עם אביו לרבם של חסידים. מכיוון שאביה של תהילה היה מרודפי החסידים, קרע את התנאים וביטל את האירוסין. שרגא נשבע שלא ימחל על העלבון, ואביה של תהילה לא ביקש ממנו מחילה, אף שידע שאם מבטלים שידוך צריך לבקש מחילה מן הנעלב.

   מכיוון שצורכי החתונה היו מוכנים, מצאו חתן, ותהילה נישאה לו. שרגא ואביו עברו לגור בעיר אחרת, ותהילה ילדה לבעלה שני בנים ובת. הפרנסה הייתה טובה, והיא ובעלה לקחו מלמדים לבניהם ומורה נוכרית לבת.

החטא ועונשו:

תהילה נענשת על חטאו של אביה, שלא בקש מחילה משרגא ומשפחתו. "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" . מכיוון ששרגא לא מחל להם  מרגישה תהילה שקללה רובצת עליה ועל משפחתה, והעונשים "רודפים" אותה.

העונש הראשון  שהוא בעצם אירוניה של הגורל ( צחוק הגורל):

בעלה של תהילה מביא לבניו מלמדים טובים מעיר אחרת כדי שילמדו את בניו בבית ואין הוא יודע שאחד מהם הוא חסיד ,בעלה של תהילה הושפע ממנו והתחיל להתנהג לפי מנהגי החסידים.חשבה תהילה שאביה גרש את שרגא בגלל חסידותו ואילו חתנו שקבל במקומו הפך לחסיד . אין ספק שהדבר קרה למען  כפרת עוונות . בתקופה זו כבר אין החסידים מנודים הדור השתנה וגם היחס לחסידים.

העונש השני- מות הבן הבכור

שנה לפני שנעשה הבן הבכור בר-מצווה חלה בדבר. הוא הצליח להתאושש אך כחודש לפני  הנחת התפילין הוא יצא בבוקר לבית המדרש , בדרכו פגש במטורף שלבש תכריכים כמת. הוא נבהל ונשמתו כמעט פרחה ממנו, מאותו יום הוא הלך ודעך, גסס, כ "נר נשמה  בתפילת הנעילה" ומת שלושים יום לפני שהספיק להניח תפילין, במוצאי שבת אחר ההבדלה - במקביל לזמן קריעת התנאים על-ידי אביה של תהילה .( משמעות השם שרגא בארמית הוא נר.)

העונש השלישי- מות הבן השני

לאחר שנתיים, כחודש לפני שהגיע בנה השני למצוות( הגיע ולא הגיע)הוא תעה בדרך ,נפל לביצה ומת.  תהילה הבינה שהיא ובעלה צריכים לבקש מחילה משרגא.

עונש רביעי – מות הבעל

 בעלה של תהילה נדד ממקום למקום על מנת למצוא את שרגא ולבקש ממנו מחילה, ולבסוף הסתבר לו ששרגא נעשה "מתנגד" ( שוב אירוניה של הגורל ששרגא הפך למתנגד ואילו בעלה הפך לחסיד). בגלל הנסיעות הרבות נחלש כוחו, והוא חלה ומת.

עונש חמישי - נטרפת דעתה של בתה

   תהילה נכנסה לעסקים והצליחה. כל עמלה היה לטובת בתה. היא שכרה לה מורות נוכריות, הן אהבו אותה והזמינו אותה לבתיהן. כך היא לומדת את התרבות הנוצרית ומעדיפה אותה על היהדות.

תהילה מוצאת לבתה שידוך ,חתן מוסמך לרבנות( אביה של הרבנית), אולם החתונה לא התקיימה, משום שדעתה של הבת "נטרפה" ( על פי המקורות התנצרות כמוה כטירוף הדעת)היא ברחה למנזר והתנצרה.

  **  לאחר שסיימה תהילה את סיפורה, ביקשה מהמספר שיכתוב לשרגא שימחל לה, כשם שהיא מחלה לו. אומנם שרגא נפטר לפני שלושים שנה, אולם את מכתב המחילה הכינה תהילה על-מנת לקחתו עמה לקבר.   לאחר שאישרה תהילה את שטר המכירה על מקום קבורתה שבהר הזיתים, חזרה לביתה. ביודעה מראש את יום מותה, הזמינה את המטהרות ליום זה.

** במשך כל הסיפור לא הזכירה תהילה את שמו של בעלה, אך את שמו של שרגא הזכירה מספר פעמים.

 

מבנה הסיפור

 סיפור מסגרת – הסיפור מתחיל ומסתיים בצורה דומה :

 ** בתחילתו מוגדרת תהילה כצדקת וכך גם בסיומו: בהתחלה כאשר מזכיר המספר את תהילה הוא אומר: "זקנה אחת הייתה בירושלים. צדקת הייתה..."   ובסומו של הסיפור אומר החכם הירושלמי :" אותה צדקת עזבה אותנו...

** גם המפגש עם החכם הירושלמי מתרחש בתחילת הסיפור ובסופו.

** גם מוטיב המים נמצא בתחילת הסיפור ובסופו : כשפגש המספר את תהילה לראשונה היא נשאה בידה פח מים.  בסיום הוא ראה בחדרה את שיירי המים שטיהרו בהם את גופתה.

הסיפור הפנימי:

סיפורה של תהילה בנוי לפי מבנה הסיפור הקצר: פתיחה ,סיבוך והתרה.

הפתיחה- רקע על ילדותה של תהילה, האירוסים וביטולם.הפתיחה מכילה את הבעיה.

הסיבוך- העונשים שקיבלו תהילה ובני משפחתה בגלל קריעת התנאים ואי בקשת המחילה.

ההתרה- מתרחשת באמצעות כתיבת האיגרת ובקשת המחילה.

 

דמותה של תהילה:

תהילה מעוצבת באמצעות אפיון ישיר ועקיף.

דמותה של תהילה, העומדת במרכז הנובלה הקרויה על שמה, מעוצבת דרך אפיון ישיר ועקיף.

אפיון ישיר:

המספר פותח בתיאור: "זקנה אחת הייתה בירושלים, זקנה נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם, צדקת הייתה וחכמה הייתה וחיננית הייתה וענוותנית הייתה. אור עיניה חסד ורחמים וקמטי פניה ברכה ושלום..."). אפיון ישיר זה אינו אפיון חיצוני, אין אנו יודעים כיצד נראית תהילה, אך יודעים את מהותה הפנימית. גם תיאור קמטי פניה ועיניה אינו תיאור חיצוני אלא פנימי. מאוחר יותר ידמה המספר את תהילה למלאך. פרט נוסף, השייך לאפיון הישיר, הוא גילה המופלג- 104 שנים.

היצירה פותחת בהגדרת המספר את הדמות המרכזית. פסקת הפתיחה מהווה הקדמה ליצירה ומציגה את דמותה של תהילה.

בפסקת הפתיחה נמסרים תכונותיה של תהילה. תאורה של תהילה בפסקת הפתיחה נלקח ברובו מתוך תפילת שמונה עשרה. הצירוף ברכה ושלום מופיע בתפילת ראש השנה.

ההגדרה כוללת מראה חיצוני ותכונות ומשלבת אותם זה בזה. היופי החיצוני מתבטא במידות: אור עיניה חסד ורחמים וקמטי פניה ברכה ושלום, והתכונות הטובות מייפות את הגוף: ועוד זאת הייתה בה, זריזות של עלמות. שילוב כזה של תכונות ותאור חיצוני מופיע גם בהגדרה נוספת מפי המספר: מאור פניה שלום וחיבת קולה נחת רוח.

ההגדרה כוללת גם שילוב של מידות ומעשים. המספר מציין את תכונותיה של תהילה:

צדקת תכונה המתבטאת במעשי הצדקה שהיא עושה הן בכספה והן בפעולותיה.

חכמה תכונה המתבטאת בחכמת חייה ובהתנהגותה.

ענוותנית תכונה המתבטאת בתפיסתה את עצמה כחלק מהכלל.

בעלת חסד ורחמים תכונה המתבטאת במעשי החסד הרבים שלה (כלפי הרבנית, תינוקות, עניים, נצרכים ועוד).

תכונת הברכה המתבטאת בתפיסת הטוב בעולם ובברכה על כל תופעה.

תכונת השלום המתבטאת ברצונה להשכין שלום.

** אופייה של תהילה מורכב ממידות טובות המשתקפות הן ביופייה החיצוני והן במעשיה.

 

 

 

תהילה מאופיינת באפיון עקיף בעזרת מספר אמצעים:

1.  באמצעות שמה של תהילה-

א.      תהילה היא אישה מאמינה, הקוראת בכל יום פרק תהילים.

ב.      תהילה  מכנה עצמה "תהילה לאל חי" כאשר המספר אומר לה שהיא דרה כבת מלכים, היא עונה "כל בנות ישראל בנות מלכים ואני תהילה לאל חי..."

ג.        תהילה מהללת את מעשי המספר, את ירושלים, את האל, ואפילו את השוטר הבריטי . היכולת לראות את הטוב בכל אדם ולהללו מאפיין אותה.

ד.      שמה יצא לתהילה – המספר מעכב את מתן שמה של תהילה והיא מכונה בהתחלה "זקנה", מאוחר יותר "תילי" ורק אח"כ אנו יודעים את שמה המלא, לאחר שהכרנו אותה.

 

2. באמצעות מעשיה, אמונתה עברה וגורלה:

 

דרך מעשיה, עברה וגורלה המסופרים דרך עיניהם של הרבנית, החכם, המספר ותהילה עצמה.

המספר פוגש בה שש פעמים. ארבע הפגישות הראשונות הן מקריות והשתיים האחרונות יזומות ע"י תהילה. בכל פגישה נחשפת דמותה של תהילה.

תהילה מכפרת על חטאי אביה וחטאיה ובמשך שנים רבות היא עושה מעשים טובים וצדקה. היא מקבלת את ייסוריה באהבה, אך לפני מותה היא מרגישה שהיא חייבת לשלם את החוב הישן לשרגא, לבקש ממנו מחילה על החטא שעשה אביה.

גם ההכנות למותה מאפיינות אותה. אין היא מותירה עבודה לאחרים. היא מטפלת בכל הסידורים הנחוצים, ואף מזמינה את הרוחצות המטהרות לחדרה.

 

עולמה הפנימי ואמונתה של תהילה:

על שלושה דברים מדברת תהילה:

על תפיסת עולמה - הכל בידי שמים , "כל מעשיו של אדם קצובין לו משעת לידתו ועד למיתתו , ואפילו כמה פעמים יאמר אדם תהילים. אבל הבחירה היא בידו, כמה מזמורים יאמר בכל יום. יחד עם זה צריך האדם להודות לה' על כל מעשיו..."  - תפיסה זו מבטאת כניעה גמורה כלפי דין שמים. "ואם חפץ השם להמיתני מה אני שאתעצב. . . ברוך הוא וברוך שמו" והמספר מגיב "מהיכן באים לידי הכנעה שכזו. תהילה מפרשת כל אירוע בחייה וכל פעולה, הכל נגזר מידי הקדוש ברוך הוא, והכל נובע ממנו אף לעניין דיבורו של אדם.

בהכנעה רבה מפרשת תהילה כל מעשה בעולם לטובה, אם לגבי גורלה האישי   - "הקדוש ברוך הוא נותן לכל בריותיו לפי מידת הצורך ואף אני בכלל בריותיו. ואם זה לגבי טבעו של עולם - ולעניין רוחות וגשמים, עליהם אנו מודים ואומרים משיב הרוח ומוריד הגשם".

על ירושלים תהילה מציינת את קדושתה. "ארץ ישראל כולה קדושה, ואין צריך לומר סביבות ירושלים, אבל לפנים מן החומה מקודש קדושה מעולה". תהילה מבקרת את הזנחתה של ירושלים על ידי בניה ואת נטישת בתי הכנסת, הישיבות והבתים שבה ותפיסתם ע"י ערבים. לנטישה הפיסית יש השלכות דתיות. בתים שלא פסקו מהן תורה ותפילה וצדקה עכשיו ערביים וחמורים מכרכרים בהם וזאת בשעה שירושלים היא קדושה ביותר, וחצרותיה הן חצרות הקדוש ברוך הוא. תהילה הכל לטובה סוטה ממנהגה בנושא ירושלים ומשמיעה ביקורת.

על גורלה האישי - כאשר תהילה פוגשת את המספר ניכרת שמחתה. היא מחייכת, כאשר היא מתחילה לספר את סיפור חייה פניה מאירים. כל הימים היו פניה מאירים, אותו היום האירו כפליים. אור עיניה מתבטא אף בשמחתה "וכשאמרה מוכנת אני האירו פניה במאור ברכה וצחוק מתוק עיטר את שפתיה. השינוי במצב רוחה חל לאחר שהיא מזכירה את שרגא " הלכה כל שלוותה ולבשו פניה צער ורוגז.

המשפט האחרון של תהילה למספר ספוג באמונה באל ובתחיית המתים " הלוואי שלא אצטרך לדור שם הרבה ואקום עם כל מתי ישראל".

 

  1. באמצעות אנאלוגיה ניגודית לדמותה של הרבנית:

עולמה האופטימי של תהילה מתבלט על רקע עולמה הפסימי של הרבנית:

    • הרבנית מתלוננת על הצינה בירושלים שעוד תגרום למותה ואילו תהילה מברכת על הגשמים שמביאים ברכה  ואומרת שכבר ראתה קרירות גדולה מזו שבירושלים.
    • תהילה מחפשת תמיד את טובתו של האחר ומספרת בשבחו ,לדוגמא: את השוטר הבריטי היא מתארת כגוי טוב כי ראה במצוקתה, ואילו הרבנית מעבירה ביקורת אף על מעשה טוב שנעשה כביכול ע"י נכדה: " סבור הוא שמאחר ששלח לי כזית תנור כבר יצא ידי חובתו...".
    • הרבנית מרוגזת וכעוסה כל הזמן ואילו תהילה מאירה פנים וחביבה.
    • תהילה עושה מעשי חסד כל הזמן ואילו הרבנית מתלוננת אף על מעשי החסד שעושים עבורה היא מזכירה שאין ביכולה לקנות תנור בכסף שנכדה, לכאורה שלח לה :"וכי רגליים יש לי? גלידי קרח יש לי...".
    • תפיסת עולמה של הרבנית חומרנית : היא  מתעניינת מה מצבו החומרי- כלכלי של נכדה  ,ולא שואלת לשלומו. אצל תהילה לעומת זאת תפיסת העולם היא אמונתית - דתית: . היא מתייחסת למקומות הקדושים בירושלים שהוזנחו ע"י היהודים ונתפסו ע"י הערבים והיא מצירה על כך . גם חששה מהמוות הוא על רקע דתי – היא כבר לא תוכל לומר יותר מזמורי תהילים.
    • יחס הרבנית לחידושים שונה מאוד מזה של תהילה- הרבנית נרתעת מכל החידושים ומציינת בחיוב את העבר, ואילו תהילה למרות שאינה משתמשת במרבית החידושים ( עט, תנור, אוטובוסים) רואה בכל זאת את הטוב שבהם ומשבחת אותם. תהילה גם מציינת בחיוב את העבר אך בהתייחס לשמירת הדת והמצוות- “אבותינו שהיו עושים מצוות הרבה לא היו מפרסמים את המצוות, אנו שאנו ממעטים  במצוות, מצווה לפרסם כל מצווה שעושים..."
    • חדרה של הרבנית מנוגד לחדרה של תהילה-  חדרה מתואר על רקע המדרגות הרעועות והכניסה המלוכלכת לביתה  חדר שניכרים בו אי הסדר ואי הניקיון , ואילו חדרה של תהילה נקי ומסודר ויש בו אווירה של חדר תפילה, אווירה של קדושה וטוהרה.

 

בין תהילה לרבנית קיים מעין קשר משפחתי ( בתה של תהילה עמדה להינשא לאביה של הרבנית). תהילה עוזרת לרבנית במחלתה, והרבנית אף משבחת אותה על כך מה שמעיד על מעשיה של תהילה שאם דמות כעוסה ורגזנית ופסימית כל כך כמו הרבנית משבחת את תהילה , זה מעיד על מעשים מיוחדים.

למרות שהמספר אומר שאינו מתכוון להגיד שבחה של אחת מתוך גנותה של חברתה – בולטת דמותה של תהילה עוד יותר על רקע התנהגותה של הרבנית.

לרבנית יש שני תפקידים כדמות משנית : האחד הוא  להאיר  את דמותה של תהילה באור חיובי . והתפקיד השני הוא לקדם את העלילה בעזרת הצגת מידע על תהילה.

 המספר מצליח להוציא מהרבנית את הפרטים הבאים:

    • קוראים לזקנה הנאה תילי.
    • הרבנית משבחת אותה: "בעלת מעשים ודאי היא" לעומת הנשים הצדקניות המזמזמות תפילות ולא עושות דבר לטובת האחר.
    • חבילות חבילות של שנים על כתפיה ועדיין כל חושיה משמשים אותה. שנותיה של תהילה כפליים משנותיה של הרבנית.
    • עכשיו אין מכירים את תילי אבל בעבר הכל הכירו אותה, הייתה עשירה גדולה
    • ובעלת עסקים.כשתהילה הגיעה לירושלים הביאה אתה חבית זהב, כולם חיזרו אחריה והיא העדיפה להישאר אלמנה, "תחילה אלמנה עשירה אח"כ אלמנה אמידה ולסוף סתם זקנה".
    • הרבנית רומזת משהו על חייה הקשים של תהילה, "לא ראתה טוב מימיה", "אפילו את שונאי איני מברכת בייסורים שנתייסרה בהם תילי", "אפילו עני המחזר על הפתחים לא היה מחליף צרותיו בצרותיה".
    • הרבנית רומזת משהו לא ברור על בתה של תהילה המשומדת שהייתה צריכה להתחתן עם אביה של הרבנית וברחה למנזר.

 

  1. אפיון באמצעות ירושלים:

הנוף ביצירה הוא נופה של ירושלים. ניתן לומר שתהילה יכולה להיות סמל לירושלים . גם בירושלים וגם בתהילה יש יופי חיצוני שהוא תוצאה של יופי פנימי ורוחניות. שתיהן שילוב של עבר והווה, של זקנה ועלומים, של ישן וחדש.

תהילה אוהבת את ירושלים ומרבה לספר בשבחה. היא אומרת שבני אדם דרכם להוסיף לירושלים את המילים עיר הקודש , אך היא לא עושה כן, שקדושתה של ירושלים נמצאת כבר בשמה עצמו.

גם בשמה של תהילה יש מן הקדושה " אני תהילה לאל חי".

תהילה משקפת בדמותה את ירושלים- בגורלה האישי ובחורבן עולמה היא משקפת את מצבה של ירושלים בהווה, ואילו בתכונותיה  היא משקפת את מהותה של ירושלים, את רוחניותה וקדושתה.

 

  1. באמצעות חדרה של תהילה:

תיאור חדרה של תהילה הוא גם אמצעי לאפיון דמותה- חדרה דומה לחדר תפילה, הוא נקי, מסודר. סדין לבן פרוש על המטה ונר על השולחן. חדרה הוא קטן בעל תקרה מקומרת כחדרי ירושלים של הדורות שעברו. כלים מועטים בחדר. החדר של תהילה משקף את מהותה הפנימית. אווירה של קדושה אופפת אותו. אווירה זו הולכת ומתגברת ככל שמתקרה  סופה של תהילה. ככל שהולכים ומאירם פניה כך מאיר חדרה.

 

 

@  החכם כדמות משנית

 מוסיף פרטים ומחזק את מה שאמרה הרבנית. "ספר לי דבר על תהילה" מבקש המספר

  • תהילה הייתה עשירה גדולה בחו"ל.
  • לבסוף מתו בניה ובעלה.
  • הניחה את כל עסקיה ועלתה לירושלים.
  • אמו של החכם נהגה לומר: "כשאני רואה את תהילה רואה אני שיש פורענות קשה מאלמנות ומשיכול בנים", מהי אותה פורענות לא פירשה והחכם אינו יודע (יוצר מתח, סקרנות ועניין).
  • כל הדור שהכיר את תהילה כבר איננו.
  • תהילה אינה מרבה בדברים ואינה מספרת על עצמה פרט לכך שפעם גילתה את גילה             (90+11) וזה היה לפני שלוש שנים כלומר תהילה בת 104.
  • החכם מציין שמיום שהוא מכיר אותה לא ביקשה תהילה ממנו דבר ולא משום אדם אחר. אבל עכשיו ביקשה ממנו לומר למספר שהיא "מבקשת לראותך" (שינוי בהתנהגותה).
  • על השאלה הגלויה מי היא? מקבל מספר תשובה  "צדקת, צדקת פשוטה כמשמעה". מבקרת חולים, מנקה ביתם של חשוכי מרפא, עושה מצוות, מתקנת בגדים ליתומים עניים. לשעבר עשתה צדקה בממונה ועכשיו צדקה בגופה.
  • החכם מוסר את שמה המלא : תהילה.

 

הסיום של הסיפור החיצוני

לאחר ששמע המספר את סיפורה של תהילה מפיה הוא כותב את דבר המחילה לשרגא כפי שביקשה. תהילה קוראת, בודקת ואומרת:

"יכולים היו הדברים להיכתב באופן אחר".

מעבירה נוצה על כמה אותיות ומניחה את המכתב בכד חתום מתחת לכר המיטה. המספר מלווה אותה אל חברה קדישא כדי לאשר את חוזה הקבר.

פסקת הסיום

הסיפור מסתיים במותה של תהילה. המספר מגיע לביתה וקולט את השלווה, השקט והקדושה שלאחר הסערה "על קרקע החדר ניגרו שיירי המים שטיהרו בהם את תהילה".

המילים המופיעות בפסקת הסיום - מנוחה, שקט, תפילה, טהרה - משרות אווירה של טוהרה ושל קדושה.

 כיוון שהאווירה בחדר היא כשל חדר תפילה לאחר תפילה עולה אסוציאציה של תפילת נעילה, הנאמרת ביום הכיפורים לשם כפרת עוונות.

בפתיחה - ברכה ושלום מופיע בתפילת ראש השנה. בסיום תפילת נעילה ביום הכיפורים ומכאן סיפור המסגרת מתרחש כביכול "בימים הנוראים" בין ראש השנה ליום הכיפורים.

האם הסיום פתוח או סגור?

באופן עקרוני כאשר הדמות הראשית מתה בסיום, הרי הסיום הוא סגור. במקביל בקשתה של תהילה מהמספר מתמלאת והוא כותב עבורה איגרת מחילה לשרגא.

כלומר המטרה שלה הושגה.כמו כן הבעיה המרכזית, מי היא תהילה?, נפתרה. המספר קיבל תשובות מהרבנית, מהחכם וממה שראה ושמע מתהילה עצמה.

הגיבורים העיקריים סיימו את תפקידם. תהילה-מתה, הרבנית-נפטרה.

הסיפור החיצוני שהתחיל באשה נושאת פח מים מסתיים במים הניגרים על רצפת החדר. כך נסגר מעגל של חיים ומוות, קדושה וחטא.

אך יחד עם זה כיוון שתהילה מאמינה בחיי העולם הבא ומאמינה שלאחר מותה היא תפגוש את שרגא ותבקש ממנו מחילה ניתן לראות בסיום גם סיום פתוח כי מבחינתה הדברים לא מסתיימים עם המוות אלא יש המשכיות ולנו לא ידוע אם כן מה יהיה בהמשך. האם תפגוש את שרגא?  האם מחל לאביה ולה וסוף סוף תהילה תחוש הקלה? ( במבחן יש לציין את שתי האפשרויות)

 

 המספר ביצירה "תהילה"

 המספר הוא מספר עד, שהוא דמות בתוך היצירה והוא מספר את הסיפור בגוף ראשון.

כעד ידיעתו מוגבלת והוא מלקט את המידע על עברה של תהילה מפי מספרים אחדים וגם מפיה. את העבר הוא מלקט דרך שמיעה, כשאת ההווה הוא מספר דרך ראייתו.

המספר ב"תהילה" הוא פטליסט, כלומר מאמין בגורל ובהשפעתו על חיי האדם. הדבר בא לידי ביטוי כאשר הוא תוהה על כך שלא הכיר את תהילה לפני עזיבתו את ירושלים, והוא אומר: "אלא כל אדם נועד לו להכיר את מי שהכיר ובאיזה זמן יכיר אותו ובאיזו סיבה יכיר אותו..."

 למספר יש מספר תפקידים ביצירה:

  • הוא משמש כעד המביא את סיפורה של תהילה עד מותה.
  • הוא דמות בסיפור,הפועלת בתוך מסגרת חייה של תהילה, ודרך מקצועו (סופר) הוא עוזר לתהילה לכתוב את האיגרת.
  • הוא משמש כמבקר, המפרש את הדמויות
  • הוא מעשיר את הרקע של הסיפור ע"י תיאורי נוף ירושלים, ע"י תיאור חדרה של תהילה ותאור המצב המדיני בארץ באותה תקופה.
  • הוא מייצג את ה"חדש" לעומת ה"ישן" (אותו מייצגות הדמויות של תהילה, הרבנית והחכם).

 

מוטיבים ב"תהילה"

 

מוטיב החטא וכפרה

זהו מוטיב רעיוני – כלומר הרעיון חוזר ולאו דווקא המילה עצמה.

חטא וכפרה הם שני מוטיבים מרכזיים בסיפור הם מתקשרים למוטיבים נוספים כגון: מוות תחיית המתים, תיקון גאולה... והם יוצרים מערכת מוטיבים שמתייחסת לתולדות חייה של תהילה והן לתפיסתה הדתית.

תולדות חייה של תהילה משולבים במוות: מות בניה, מות בעלה, מות בתה ומותו של שרגא.

תיקון החטא המתבטא בבקשת המחילה משרגא מתבסס על אמונתה הדתית: האמונה בעולם הבא.

האב חטא כשלא בקש מחילה משרגא והלבין את פניו ברבים.

תהילה חטאה בכך שלא בקשה מחילה משרגא. כמו כן היא לקחה מורות נוכריות לבתה...

בניה מתים כתוצאה מהחטא.

תהילה מנסה לכפר על החטא במעשיה...

מקווה שהאיגרת תוביל לכפרה וסליחה...

מוטיב האור  ונר בפתיחת הסיפור מציין המספר "אור עיניה חסד ורחמים".

כאשר תהילה מוכנה לספר את סיפורה , היא מתקרבת לקראת סיום חייה ומוטיב האור מבטא זאת "כשנכנסתי ראיתי שנעשה בה שינוי. כל הימים היו פניה מאירים, אותו היום האירו כפליים". שינוי זה ניכר גם בסביבתה "וכשם שפניה האירו כך האיר חדרה. בניגוד לתהילה, שהאור המוקרן מפניה הולך ומתגבר לקראת מותה, מתוארים חייה של בנה לפני מותו כשלהבת גוססת " היה הולך ודועך כנר נשמה עם תפילת נעילה". יש לציין כי שמו של שרגא מציין נר - "שרגא" פירושו נר בארמית. באמצעות תולדותיה ותכונותיה מסמלת שתהילה את ירושלים, אף לירושלים ניתן ביטוי באמצעות האור. אמרו חז"ל: "ירושלים אורו של עולם".

מוטיב העין - נותן ביטוי לתפיסת המציאות. בתיאורה של תהילה חוזר מוטיב העין  ומשקף את תכונותיה ואת מצב רוחה. "אור עיניה חסד" "יפה כוח עיניך מכל הבטחותיה של אנגליה" כאשר היא מתחילה לספר את סיפור תולדות חייה ניכר יגונה בעיניה "קימצה עיניה כמנמנמת, קראתי לפניה כשהיא עוצמת עיניה".

 תכונתה של תהילה לראות את הטוב בכל דבר מכונה בפרקי אבות "עין טובה". הביטוי עיניים טובות נזכר בקשר לתהילה. לעומת תכונה זו מתאר המספר את עיניה של הרבנית. "הרגשתי בעיניה של הרבנית שהיא מצירה שתילי מדברת עמי". עיניו של המספר מצומצמות " גלגל עינו שלאדם מצומצם ואין הוא יכול להקיף עירו של הקדוש ברוך הוא".

עיניה של ירושלים - "ירושלים מתוך שעיניה צפויות לכל ישראל, כל שבא לכאן נחקק בלבנו". תפיסתה הדתית של תהילה באה לידי ביטוי במוטיב העין - "ישועת השם כהרף עין" כלומר ה' ברצונו ממית וברצונו מחיה, הכל לפי גזירתו.

מוטיב  "הגיע ולא הגיע"- מוטיב זה משוך לאורך כל היצירה.

  • תהילה כמעט ומגיעה לנישואים עם שרגא, אך אלה מבוטלים חודש לפני החופה.
  • בנה הבכור כמעט ומגיע לבר המצווה, אך שלושים יום קודם הוא מת.
  • הבן השני טבע ומת חודש לפני הגיעו לבר המצווה.
  • בתה של תהילה כמעט ונישאה לאביה של הרבנית , אך לפני החופה היא בורחה ומתנצרת
  • בעלה של תהילה לא הצליח להגיע לשרגא ומת בגלל נסיעותיו וחיפושי הרבים

מוטיב זה מראה את הגורל הקובע את חייה של תהילה. גורל המבטא את החטא ועונשו.

 

סוג היצירה

 

הסיפור "תהילה" שייך לז'אנר של "הסיפור הקצר".

·        היקף מצומצם.

·        מעט דמויות – תהילה, המספר, הרבנית והחכם.

·        קו התרחשות ישיר, בהיר, ללא סטיות – הסיפור בנוי מפגישות המתרחשות בסדר כרונולוגי. בפגישות דמות מרכזית אחת – תהילה.

הפגישות אתה יוצרות מתח המגיע לשיאו עם סיפור תולדות חייה.

הסיפור מסתיים במותה של תהילה.

·        פרק זמן ארוך תוך דילוגים – מופיע רק מרכזי, החשוב.

·        אין תיאור של חיי נפש – תהילה עוברת משברים גדולים ולא מופיע תיאור רגשות כאב.

·        הקורא ממלא פרטים רבים.

·        יש שימוש רב באמצעי עיצוב שונים כגון: מוטיבים , סמליות, תיאורי נוף אנלוגיות...