"והיה העקוב למישור"

ניתוח עלילתי 


(c) כל הזכויות שמורות לגל אורן  

"והיה העקוב למישור" / ש"י עגנון.

 

עגנון לוקח עירה עם רקע דתי, שאותו עגנון רוצה להראות, מול הלחצים החברתיים.

דמויות: מנשה חיים ואשתו קריינדיל טשארני.

רקע:

 §            מנשה חיים הוא כהן.

 §            אין להם ילדים.

 §            מעמד חברתי טוב.

 §            מעמד כלכלי טוב.

×           לכסף יש כוח מאוד גדול בסיפור.

×                 מנשה חיים הכהן:

n       כהן.

n       נותן צדקה.

n       כשר וישר (מצווה בין אדם לחברו - כנראה שהחברה לא ממש טובה).

n       אין ילדים.

n       יש חנות שמפרנסת את בעליה.

n       אישה נשואים מנעוריה.

n       מעמד בינוני.

v      "כנהוג בכל קהילות ישראל" – נאמר באירוניה[1] בדר"כ הבעל אחראי על הפרנסה וכאן האישה אחראית.

v     

רואים שבמהלך הזמן, לא מנשה חיים שולט בעניינים, אלא אשתו.

"ברצות ה'" – איך שה' רוצה הכול מזל, ואין בחירה חופשית, אי אפשר להשפיע, הכול גורל.

v      "מנשה חיים הכהן"

v      "קריידיל טשארני אשת מנשה חיים"

v      "קריינדיל טשארני ובעלה"

²      באה מתחרה ופותח חנות, קריינדיל טשארני מורידה מחירים, משחדת את המושל כדי שהחנות לא תיסגר והם מפסידים הרבה כסף, ונכנסים לחובות.

²       יש שני מעשיות[2] בפרק:

·        הבעלש"ט נכנס לפונדק לבעל הפונדק אין כסף לשלם מיסים, בסוף הוא מוכר יין ומקבל כסף.

·        איש חכם ועני, מקבל פסק הלכה מהרב לגנוב, הוא גונב זהוב אחד, שר האוצר תופס אותו (האיש לא יודע כי השר לבוש בבגדים אזרחיים), הוא מכריח אותו לגנוב מבית שר האוצר שזכה בפרס, האיש נכנס לבית של השר, שומע שני משרתים שמתכננים להרעיל אותו, מספר לשר על כך, והשר ניצל.

 

 

 

בס"ד

²       סגירת החנות:

פעם ראשונה – מגיע ערל כפרי מול החנות מחנה את הסוסים ומטפל בהם לאט לאט, מנשה חיים ואשתו מחכים ומחכים, בסוף, הם נגשים אליו ושואלים אותו אם הוא רוצה לקנות משהו, הוא מסכים ומתמקח אתם, הם לא מסכימים להוריד, והוא אומר להם שהוא יכול לקנות בחנות אחרת את אותה הסחורה בפחות כסף, הם נכנעים ומוכרים בסכום הפסד.

קריינדיל טשארני עוזבת את החנות, ומנשה חיים נשאר ומנמנם על הספר(מראה שהוא לומד תורה), קריינדיל טשארני מגיעה ורואה שהחנות ריקה ומתחילה לצעוק שגנבו להם הכול והוא יישן ולא שם לב לגנבים, ומנשה חיים מצדיק את עצמו, הם מדחיקים שהם מכרו את הכול לערל הכפרי, הם סוגרים את החנות,

וקריינדיל טשארני לוקחת את המפתחות (מוטיב[3] חשוב) וסוגרת את החנות.

מנשה חיים בודק אם המתחרה סגר את החנות לפניהם למרות שהחנות שלהם ריקה, הדחקה.

פעם שניה – "ותדע" – קריינדיל טשארני מתחילה להתאפס ולהבין מה קורה.

"כשחר לבה" – הכול מתחיל להתבהר ולצאת החוצה.

אין בחנות כלום, ולכן הם סוגרים את החנות, קריינדיל טשארני זורקת את המפתחות, ומנשה חיים לוקח אותם, הוא עכשיו האחראי.

ï      אין להם כסף, אבל הם מעמידים פנים, הם נותנים צדקה בגלוי, לובשים בגדים של שבת, היא שמה אבנים בתור חלות לשבת, כדי שלא יחשבו שאין להם כלום, ויפחדו שלא יחזירו להם את החובות.

ï      היא מורידה פרסת סוס – אמונה טפלה (גשמית).

  הוא מוריד את המזוזה (ויש תיאור נרחב על כך) (רוחני).

{      עפ"י היחיד אנחנו יכולים להבין מה החברה:

   - הוא רוצה להיות מלמד, ואשתו מעדיפה שהוא יהיה קבצן, כי ידוע שמי שהוא מלמד, לא יוכל לחזור למעמד הכלכלי שבו היה לפני כן (סוחר).

   -  הוא עומד עם הגב אל אשתו בשוק (שידעו שהיא אשתו איש).

²    המעשה הראשון בקבצנות הוא כתב המלצה מהרב.

²    אחרי שמנשה חיים מקבל את כתב ההמלצה הוא מדחיק את העניין בגלל:

·        הוא רוצה להיות מלמד.

·        הוא נכשל ברגליו.

·        הוא בוכה.

·        הוא לא נכנע לאשתו.

·        הוא לא שלם עם העניין

·        המכתב נופל לו.

²    כאשר באו אליו לבקש צדקה הוא היה מתפלפל עם כתב ההמלצה של העניים שעמדו בצד, ועכשיו הוא נמצא בצד שלהם.

²    קריינדיל טשארני משמרת את כתב ההמלצה כדי שלא ישחק משמש ידיים.

בס"ד

²    קריינדיל טשארני הולכת לשכנה לבקש קמח כדי להדביק את כתב ההמלצה (אבל מספרת שזה בשביל עוגת למנשה חיים שיוצא לעיר רחוקה).

·        השכנה היא נודניקת.

·        "תמה" – עושה עצמה תמימה, כאילו היא לא יודעת מה קורה צלם בבית.

·        "כתולעת ומדברת כמלאכי השרת" – מתנהגת כמו מלאך, נונת לה כל מה שהיא רוצה, אבל עוקצת אותה בכל הזדמנות.

·        "שני מנשה חיים" – רמז שתנסה שנית.

·        "סעודת ברית מילה" – רמז שיהיה ילד חוטא.

²    מנשה חיים חולם שהוא קורא תהילים, והוא מוצא כסף שאבא שלו השאיר לו בתהילים לעת צרה. מראה עד כמה מנשה חיים לא רוצה לצאת לקבצנות.

²    "וכששקעה עליו חמה" - הוא יוצא לדרך וכאן מתחיל החלק של החושך בחייו.

²    הוא לא נוסע על מנת להתנתק אלא שזה נחפה עליו במשך הזמן.

²    "נתעלמה מן העני" – מנשה חיים חוזר, אבל קריינדיל טשארני לא מתחברת אליו בשובו, כי הוא השתנה מבחינה חיצונית.

 

אקספוציזיה – פותחת את הסיפור ומתארת את ראשית או אמצע או את סופה של 

                        ההתרחשות.

אפיוניםישיר: ע"י המספר או דמות אחרת, הוא ברור וחסכוני אבל לא תמיד   

                           משכנע.

                עקיף: המספר נסתר מאחורי הדמות, הדמות ממחישה את עצמה  

                           בדיבור ובמגעים כלשהם ועל הקורא להבין ולשפוט את הדמות

                           עפ"י גילויים אלה.

נובלה – סוג של סיפור קצר ממבשרי הרומן , מתמקדת באירוע רב ערך מסוים 

             מספר דמויות קטן מאוד ועלילתה מעוטת התיאורים שואפת אל השיא 

             ואל הפתרון.

רמז אפי – פרטים המשובצים בהתחלה, באמצע, בסוף היצירה, ומתממשים

                 בהמשך היצירה, הרמז נתפס במבט לאחור. המוטיב המקדם את

                 העלילה והשלכות שיש לו על מה שיתרחש בעתיד.

סוגי מספריםמספר מעורב:

                         מספר עד: הוא נוכח במקום.

                         מספר חיצוני: רואה את כול התמונה כולה, אבל לא את הפרטים 

                         הקטנים.

 

 

 

 



[1] אירוניה – צורת התבטאות דו משמעית, שבה המשמעות הגלויה והתמימה של הדברים שונה ואף מנוגדת, מן הכוונה הסמויה של המדבר (אומר א' ומתכוון ב') היא משתייכת לצורת ההבעה הקומית והטראגית גם יחד.

[2]  מעשיה – סיפור תמים, קצר, פרי דמיון. מעשיה = מעשה שהיה אלא אין מדובר בו בעובדות של מציאות, המעשיה היא עלילה בדויה שתמיד מסתיימת בסוף טוב.

[3]  מוטיב – חלק של יצירה החוזר יותר מפעם אחת. החזרה מצביעה על החשיבות בעיני המחבר ותורמת להכרות של הקורא עם היצירה.