הרב אברהם שמואל בנימין שפיצר

 

מתוך הספר "אורח צדיקים" חלק ה' של הרב דניאל אלול - ראש השלוחה בשעלבים לרכישת  הספר 0525665346

 
הרב אברהם שמואל בנימין שפיצר

סבא של סבתא אסתר 


מחכמי הונגריה וגרמניה לפני כמאה שנה. נולד בעיר יארמאט שבהונגריה בשנת תרל"ב (1872) לאביו ר' משה (תלמידו של ה"כתב סופר" - בנו של ה"חתם סופר"). רבנו נולד מספר ימים אחר פטירתו של ה"כתב סופר" ונקרא על שמו.

 

בית הוריו היה ידוע בכל סביבותיו כבית של תורה וחסד.

 

מרבותיו: אחר שלמד מאביו עבר ללמוד בישיבת פרשבורג תחת הנהגתו של בעל ה"שבט סופר". רבנו עסק שם בתורה מתוך הדחק בעירום ובחוסר כל.

 

בשנת תרנ"ו התחתן עם בתו של ר' משה מרדכי פשרהופר (ראב"ד דק"ק סערעד, נכדו של ר' משה קאנישה - פשרהופר, מתלמידי ה"חתם סופר"). הוא התגורר סמוך לחותנו והתפרנס בדוחק, כדי לפנות את רוב זמנו לעסק התורה.

 

בשנת תרנ"ח נקרא רבנו לכהן כרבה של קהילת האלאש, וכראש הישיבה שם. עד מהרה נתפרסם מאד וקהילות רבות ביקשו שישב אצלם על כסא הרבנות. הם היו מוכנים להכפיל את משכורתו, אך הוא החליט שעדיין לא תם תפקידו בקהילה זו. באותה העת נפטרה אשת נעוריו, וכעבור זמן נשא את בת אחותה לאשה (בתו של ר' נתן רכניצר מק"ק פאפא). בשנת תרס"ט נקרא לכהן פאר כרבה של מישקולץ, שהיתה מהגדולות והחשובות שבין ערי הונגריה והתפרסמה בזכות מוסדות התורה אשר בקרבה. רבנו פעל במרץ כרב וכדיין, והפיח רוח בחיים הרוחניים שבעיר. הוא עמד בראש ישיבה גדולה שהקימו בני קהילתו, והרביץ בה תורה למאות בחורים, שרבים מהם כיהנו ברבות הימים כרבני קהילות.

 

בשנת תר"ע נפטר ר' מרדכי עמרם הירש (רבה של המבורג שבגרמניה). המבורג היתה מפורסמת כעיר מלאה במוסדות תורה וחסד, ונחשבה לאחד ממרכזי היהדות באשכנז (בשנת תק"י כיהן שם ר' יונתן אייבשיץ, ובשנת תקכ"ז ישב על כסאו ר' איצל המבורגר, שהיה מחותן של ה"נודע ביהודה"). באותה תקופה התחילה הרפורמה לחדור אל תוככי כרם ישראל, ובני קהילת המבורג חיפשו רב שיוכל להתחרות מול ה"משכילים" ולנצחם. בסופו של דבר בחרו ברבנו, יען כי שמו נודע לתהילה כלוחם ברפורמה עוד בהונגריה.

 

רבנו כיהן כרבה של המבורג והגלילות במשך כ"ג שנים, ועמד בפרץ בכל מה שקשור בנסיונות לחבל בכרם ה' צבאות. הרביץ תורה לאלפים בכל מוסדות העיר. שיעוריו הנפלאים, שנאמרו מתוך עמקות ובבהירות, פרסמו את שמו ברחבי הארץ. מצודתו היתה פרוסה על פני כל מדינת אשכנז (גרמניה), ושאלות רבות הופנו אליו בהלכה ובהנהגה. הוא הוכתר כיושב ראש "אגודת ישראל" באשכנז.

 

מחכמי דורו עימם נשא ונתן: ראש כל בני הגולה ר' חיים עוזר גרודז'נסקי (בעל שו"ת אחיעזר), ר' ישראל מאיר הכהן מראדין (ה"חפץ חיים"), ר' מאיר שפירא מלובלין (ראש ישיבת יח"ל, ומייסד "הדף היומי"), הרב מפינסק ור' עזרא מונק (רבה של קהילת החרדים "עדת ישראל" בברלין אחר פטירת ר' עזריאל הילדסהיימר).

 

מתלמידיו: ר' יחיאל מיכל שלזינגר (דיין בפרנקפורט דמיין) ור' ברוך קונשטט (דיין בפולדא, חמיו של ר' קלמן כהנא). לימים עלו שניהם לירושלים וייסדו שם את ישיבת "קול תורה". תלמידו ומשמשו היה ר' בנימין זאב יעקבסון (לימים רבה של דנמרק).

 

בימים שאחרי מלחמת העולם הראשונה התייסד "ועד הישיבות" למען הצלתן של הישיבות הקדושות, והוצאתן מהמשבר הכלכלי אליו נקלעו. רבנו נמנה בין ראשי אותו הוועד יחד עם גדולי חכמי ליטא. תחת הנהגתו ובעידודו של ר' חיים עוזר גרודז'נסקי הקים רבנו ארגון שמטרתו לגייס כספים מרובים לטובת הישיבות. הוא גם יסד את "קרן התורה" להקמת מוסדות תורה באירופה, ודרך ארגון זה הוקמה רשת חינוך תורנית במקומות רבים. מוסדות אלו התקיימו עד השואה האיומה. בשנת תרפ"ה ערך רבנו אסיפה גדולה בהמבורג למען "קרן התורה", והשתתפו בה רבנים ואדמו"רים חשובים.

 

מחיבוריו: חידושים רבים כתב רבנו, אך רובם ככולם אבדו במאורעות הזמן (בשואה ועוד). נכדיו הוציאו לאור את שרידי כתביו שנותרו לפליטה, וקראום בשם קונטרס "עטרת זקנים".

 

ממשפחתו: בנו ותלמידו - ר' שלמה (מרביץ תורה בלונדון, ומנהל התאחדות קהלות החרדים בלונדון. הוא לא היה מעוניין להמשיך ברבנות מפני הצרות הגדולות שעשו לאביו ברבנותו). נכדתו - נשואה לר' פסח אליהו פאלק (בעל שו"ת "מחזה אליהו"). ניניו (בני נכדתו, בת בנו) - ר' חנניה שחור (מנהל חברא קדישא "קהילת ירושלים"), ר' יאיר יצחק שחור (רב היישוב "מעלה לבונה"), ר' גרשון שחור (ראש ה"שלוחה" בישיבת שעלבים).

 

נפטר ט"ו סיון תרצ"ד (בן 72) ומנוחתו כבוד בהמבורג בבית העלמין "אולסדורף".

 

 

שבחי רבנו מפי תלמידו ר' בנימין זאב יעקבסון

תלמיד מצטיין: ר' עקיבא סופר זצ"ל, גאב"ד ור"מ דק"ק פרשבורג, כתב בהסכמתו לחיבור "פה אשב": הגאון מוה"ר אברהם שמואל בנימין שפיצר זצ"ל האבדק"ק המבורג... יאמר עליו כי הוא זה שהיה תלמיד מובהק של כ"ק אבא מאוה"ג בעל "שבט סופר" זצוק"ל, והיה מצויין בחריפות נפלאה בין תלמידי ישיבתנו הרמה בק"ק פרשבורג יצ"ו..."

 

מעלתו כ"חתם סופר": "רבי אברהם פרנקל, נשיא לשכת החרדים בהונגריה, אמר פעם אלי: "טעות גדולה טעה רבך! הוא הלך למערב. אילו הלך ממישקולץ למקום שקט אי שם בהונגריה, כי אז והיתה זוכה ארצנו ל... 'חתם סופר' חדש כביכול".

 

ענוה וצניעות: אוכל להעיד שרבי ומורי, אשר העומדים מרחוק חשבו אולי שהיה כבה לב, היה ענוותן למעלה מכל משוער; ענוותן מול כל הנאות החיים, ענוותן מול כל גדולה אמיתית והענוותן הכי דול מול - הגמרא עצמה. בשעת השיעור לא אמר אף פעם: "קבלו דעתי", אלא שמע וקיבל גם דעת תלמיד פשוט ביותר כדעת חבר... ומדוע לא ראו הכל את ענוותנותו הטבעית? מפני שהיה המופת של איש צנוע וידע לכסות את מדותיו הנשגבות, ומפני שהיה כל כך רחוק מלהחניף, ומפני שעמד בעקביותו כסלע בלב ים... צניעותו עיכבתו מלהוציא לאור את תשובותיו הרבות בחייו... צניעותו גרמה עוד, שאף פעם לא פסק בעל פה, אע"פ שהכל ידעו שזכרונו היה למופת ועדים נאמנים העידו כי בהיותו כבן שמונה עשרה ידע את מסכת חולין עם כל מפרשיה בעל פה. הייתי נוכח פעמים בלי מספר כאשר נשאל שאלה, ותמיד הגיב כמעט באופן אינסטינקטיבי: "נייתי ספר וניחזי" (=נביא את הספר ונראה)".

[אשא דעי למרחוק עמוד רעד]

 

יסודות הרבנות: לפני פסח תרצ"ד באתי מברלין להמבורג, כדי לקבל ממנו ברכת פרידה, לפני נסיעתנו לקופנהגן. היתה זאת הפעם האחרונה שראיתי את רבי האהוב. הוא כבר היה אז חלש מאוד, אך לפתע אמר אלי בקול גבוה וחזק: "כשאתה הולך לקופנהגן, דע לך - רק יראת אלוקים, ולא לפחד ח"ו מפני האדם!". בדברו אז עמי חשבתי בחפזי, כי רבי אומר דברים המובנים מאליהם, אך אחרי זמן הכרתי עד מה קשה הוא תפקיד זה - תפקיד שהוא עצמו מילא בכל תקופת חייו, בהנהלת קהלות גדולות. כך התהלך הצדיק בתומו.

[אשא דעי למרחוק עמוד רעג-רעו]

 

חומרת הרינון

כשישב רבי אברהם שמואל בנימין שפיצר על כסא הרבנות בהמבורג היה מעשה ונכנסו אליו אנשי מעשה ואמרו לו, שהשוחט המשמש בקהילה ישב במסעדה של נכרי ואכל חלזונות טמאים בפרהסיה. שלח רבי אברהם שמואל בנימין וקרא לשוחט והוכיחו כבושות:

- לא טובה השמועה. מרננים אחריך, שאכלת חלזונות טמאים בפרהסיה.

- רבנו, קופץ ואומר הלה - שקר מוחלט, שקר שבשקרים!

- אלא מה? - נוזף בו רבי אברהם שמואל בנימין - רצונך, שרינון זה, שמרננים אחריך, אף אמת יהא?!...

[מדור דור ח"ג עמוד 242]

 

בעוני ובחוסר כל

בישיבת פרשבורג עסק רבנו בתורה מתוך מסירות נפש ממש בעירום ובחוסר כל. והגיעו הדברים עד כדי כך שפעם אחת לאחר כמה ימים שלא בא אוכל לפיו נאלץ למכור מחברת כתביו המלאה וגדושה בחידושי תורה עבור פת לחם.

[קונטרס "עטרת זקנים"]

 

סוף בהמה לשחיטה

רבנו עשה לילות כימים והשיב לשואליו הרבים הן בהלכה והן בהנהגה בין בענינא דשמיא ובין בענינא דעלמא. בתוך שאר השאלות שעלו על הפרק עמדה בראש ובראשונה שאלת השחיטה והימום הבהמה לפני שחיטתה. רבנו הפליא להשיב בזה באריכות, וגם התפלפל בזה עם גאוני ליטא, ובראשם רשכבה"ג מרן ר' חיים עוזר גרודז'נסקי זצוק"ל. כדאי לציין מה שמסר אבינו ר' שלמה זצ"ל (בנו של רבנו), כי בשעה שגזרו על השחיטה היו הרבה שוחטים ששחטו בסתר כנגד החוק. ואף כי קשה היה למצוא בשר בדרך אחרת, בכל זאת אסר רבנו את מה ששחטו, כי אמר שבשעת השחיטה יראים השוחטים שמא ייתפסו ע"י הממשלה ימ"ש, ואי אפשר להם לשחוט כראוי.

[קונטרס "עטרת זקנים"]

 

המלחמה ברפורמה

רבנו עלה ברתת ובזיע על כסא הרבנות בהמבורג, ביודעו כי כבר מדורות קיבלו עליהם רב זקן ופרקו נאה, ובפרט כי באותם הימים כבר פרצה ההשכלה וחדרה לתוך הקהילה החרדית. בעת בואו של רבנו להמבורג עיני ישראל היו תלויות בו שיחזק את בדקי הבית, ולהציל את נפשות בני ישראל מכל השודדים שהצליחו ברשעתם...

 

לצערנו, כבר הצליחו הרפורמים ללכוד ברשתם כמה וכמה נפשות מישראל, עד שקם רבנו ונלחם בהם בעוז. הוא נעשה למשוח מלחמה אשר בידו ובפיו כלי זיין ללחום מלחמת ה'. ולא יאומן כי יסופר כמה צרות ורדיפות סבל מאנשי הרפורמה אחר שיצא נגדם בשצף קצף. על אף היותו צעיר לימים עמד בעוז נגד מערכת שלמה של משכילים וסופרים, וידעו כולם כי רבנו לא יכרע ולא ישתחוה להם אפילו בקוצו של יו"ד. בדרשותיו הנפלאות ונאומיו המפורסמים הצליח להפסיק את השפעת הרפורמה בכל העיר, וכשר צבא ישראל גירש אותם מכל שליטה ועסק עם בני קהילתו. אנשי הרפורמה נוכחו לדעת כי עם בואו להמבורג הרי ששם תהא קבורת ההשכלה, ולכן אספו חילם כנגדו במערכה שלמה לקנטרו, להשפילו ולבזותו בכל הדרכים שעמדו לרשותם. בכל כוחם ניסו לקלקל את אשר תיקן, ורדפו את רבנו הן בחייו האישיים, והם בעניני הקהילה. ועל כל צעד ושעל סבל רבנו מרשעות האנשים ההם. אולם הוא לא ויתר, אלא אזר מתניו ונלחם עד מסירות נפש ממש, וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. כאן נתגלה רבנו לעין כל בכוחו וגבורתו להלחם עם הזרמים השונים ונגד כל הרוחות הזרות שנשבו באותה התקופה. לנס ולפלא היה איך שמר רבנו על שלטון התורה בטהרתה בכל מוסדות התורה בכלל, ובתלמוד תורה בפרט, למרות שבשאר קהילות המדינה גבר כח המשכילים, ופרצו להם דרך בכל קהילות אשכנז.

[קונטרס "עטרת זקנים"]

 

 

כופין על הצדקה

סיפר אבינו ר' שלמה זצ"ל על אביו כי פעם הרהיב עוז בנפשו לגשת אל אחד מעשירי אשכנז הנמנה על אנשי ה"מזרחי" (מהבנק הידוע של משפחת ווארבורג) ובקשתו שטוחה לפניו שיואיל לתרום בעין יפה למען החזקת הישיבות. לא דבר קל היה לבקש דבר כזה מאיש זה, אבל זקננו הרהיב עוז בנפשו ותבע מאותו עשיר סכום כסף הגון עבור הישיבות. ברוב חכמתו הצליח והוציא ממנו סכום גדול מאוד ושלחו תיכף ומיד לרשכבה"ג ר' חיים עוזר זצ"ל בווילנא. לא ארכו הימים והגיע לו מכתב חתום בידי הסבא קדישא מרן ה"חפץ חיים", ויחד עמו הגאון ר' חיים עוזר זצ"ל להודות לו על כל מה שפעל ועשה לטובת מרכזי התורה. מכתב זה עם שאר מכתביו נאבדו בשנות מלחמת העולם השניה.  

[קונטרס "עטרת זקנים"]