חני פוטר

נשלח 26 בפבר׳ 2014, 10:31 על ידי מים שקטים העמותה להתמודדות עם חרדה חברתית   [ עודכן 29 בנוב׳ 2014, 9:20 ]
חני עזב את העבודה. פוטר. ביום שעזב, צפי, החבר שלו היה חולה.

צפי הוא זה שאתו חני היה אוכל ארוחת צהריים. צפי הוא זה שישב אתו במטבחון עם קפה ועוגייה. הוא זה שריכל אתו על משכורות ומנהלים ועל החזה הענק של איריס מהנהלת חשבונות. צפי היה החבר לעבודה של חני וחני היה החבר לעבודה של צפי. 

צפי אומר לעצמו: אני צריך להתקשר לחני ולהגיד לו משהו. שזה לא יהיה סתם. השנתיים האלו שהיכרנו אחד את השני. שהשיחות האלו יהיו שוות משהו. 

אבל צפי מתבייש. הוא לא יודע מה להגיד. מה צריך לעשות? לנחם? לספר חדשות מהעבודה? צפי לא רוצה לצער את חני. קשה לו אז הוא מחכה. ויום ויומיים עוברים ושבוע וחודשיים. צפי חושב על חני - הוא אומר לעצמו אני אתקשר אליו ונקבע להיפגש - מה שלא עשינו מעולם - הרי היינו חברים לעבודה וזהו. נשב לקפה ביום שישי. אבל צפי לא בטוח שחני ירצה בזה. אז הוא לא מתקשר.

חני וצפי (מתוך: סיפורים על אנשים ששכחו לחיות)