לאלף את הממותה - מדוע עלינו להפסיק להיות מושפעים מדעותיהם של אחרים

תרגום מאמר מאת טים ארבן
מקור: http://waitbutwhy.com/2014/06/taming-mammoth-let-peoples-opinions-run-life.html

חלק ראשון - הכר את הממותה

הדבר הראשון שראיתי ביום הראשון שלי בכיתה ב' הייתה ילדה יפה שלא הכרתי מהשנה שעברה. שמה היה אלנה ומהר מאוד הפכה להיות מרכז חיי ומושא אהבתי הילדותית אך חזקה.

לילד בגיל שבע אין דרכים רבות להביע את אהבתו, כשאתה בן שבע אתה פשוט מאוהב. אתה לא בדיוק יודע מה אתה רוצה. אתה רק מודע לתחושת הגעגועים שהופכת להיות חלק מהחיים שלך ופשוט נמצאת שם. אז האהבה הייתה חלק ממרקם החיים שלי אבל לא לבשה שום ממשות בחיי היום יום.

אבל מספר חודשים מאוחר יותר האהבה שלי הפכה להיות מאוד רלוונטית כאשר בזמן ההפסקה אחת הבנות שאלה כל בן בכיתה אם מי הוא היה רוצה להתחתן וכשהיא שאלה אותי אמרתי בתמימותי: אלנה.

איזו טעות.

בגיל שבע עדיין לא הבנתי שהתשובה הנכונה היחידה מבחינה חברתית יכולה להיות רק: "אף אחת".

שנייה לאחר שהתוודיתי על אהבתי לאלנה רצה הילדה החטטנית לחלוק את הרכילות החדשה עם עם שאר הכיתה שצחקקו בהנאה מרושעת והתבוננו בי בלעג.

הייתי גמור וחיי כפי שהכרתי אותם עד אז השתנו.

הידיעה המרעישה הגיעה מהר מאוד למושא אהבתי אלנה עצמה שמאותו רגע התרחקה ממני ככל האפשר ואני מניח שלו ידעה מהו צו הרחקה כנראה הייתה מוציאה אחד כזה נגדי.

החוויה הנוראית הזו לימדה אותי לקח חשוב: זה מסוכן להיות אמתי ושעלי להיזהר במיוחד במצבים חברתיים.

אולי הלקח הזה נשמע דבר המתאים לילד בכיתה ב' שעבר חוויה טראומטית משהו אבל הטענה שלי היא שלא מדובר בעניין שהוא שייחודי לי ולאירועי הילדות הספציפיים שלי - הלקח הזה מגדיר את הפרנויה של המין האנושי. מדובר שיגעון המוני הפושה בכל תרבות ובכל מקום בעולם:

אובססיה אי רציונלית וחסרת תועלת לגבי מה שאנשים אחרים חושבים עלינו


לכל דבר יש סיבה אבולוציונית, ועל מנת להבין את המקור לשיגעון הזה צריך ללכת אחורה בזמן ולהבין את הצורה שבה חיו אבותינו באתיופיה לפני 50,000 שנה. בתקופה ההיא, השתייכות לשבט הייתה קריטית להישרדותו של כל אדם. שייכות לשבט סיפקה מזון והגנה בתקופה שבה דברים אלו היו קשים להשגה, לכן, עבור האדם הקדמון לא היה דבר יותר חשוב מלהיות מקובל בעיני חבריו לשבט ובמיוחד בעיני המנהיגים.  הסיוט הגדול ביותר עבור האדם הקדמון היה שחבריו לשבט יראו בו מטרד חסר תועלת משום שאם מספיק אנשים היו חושבים כך הוא היה נתון לסכנת נידוי ומוות כתוצאה מכך. אבינו הקדמוני גם ידע שבמידה והיה מביך את עצמו בניסיון להשיג נערה שהייתה דוחה אותו והיא הייתה מספרת על כך לאחרות, סיכוייו עם האחרות היו פוחתים וכך גם סיכוייו להשאיר צאצאים אחריו. מקובלות חברתית הייתה פקטור חשוב בחייו של אבינו הקדמון ומשום כך אנשים פתחו אובססיה לגבי מה שאנשים אחרים חושבים עליהם - הם פיתחו כמיהה להערכה והערצה מצד אחד ופחד מלעג ודחייה מצד שני. אני קורא לאובססיה הזאת הממותה של השרידות החברתית והיא נראית בערך כך:


ממותת השרידות החברתית



עבור האדם הקדמון ממותת השרידות החברתית היוותה חלק מרכזי ביכולתו לשרוד ולהתפתח. זה היה יחסית פשוט - כל מה שהיה צריך לעשות זה להזין את הממותה באמצעות קבלה חברתית ולהקדיש תשומת לב רחבה לפחדים שלה מדחייה.

כל זה היה טוב ומצוין בזמנים קדמונים ופשוטים יותר. לפני 50,000 שנה, וגם לפני 30,000 שנה ו 10,0000 שנה. אבל משהו מוזר קרה לבני האדם ב 10,000 השנים האחרונות - הציביליזציה שבה הם חיים השתנתה דרמטית. שינויים תרבותיים קורים במהירות באופן יחסי למהירות בה משתנה האבולוציה. הגוף שלנו והצורה שבה אנחנו חושבים בנויים באותה צורה שהיו לפני 50,000 שנים והדבר הותיר את בני האדם המודרניים עם מספר תכונות שאינן מתאימות יותר לזמננו ואחת מהתכונות האלו היא השרידות החברתית בסגנון ימי הקדם. בעולם שבו שרידות חברתית כבר אינה הכרחית לקיום. אנשים עדיין נשלטים על ידי ממותה שממשיכה להתנהג כפי שהייתה לפני 50,000 שנה.

איזו סיבה אחרת יכולה להיות לך למדוד ארבע חליפות שונות ועדיין להתלבט באיזו מהן לבחור לפני יציאה?








אם בעבר החשש של הממותה מפני דחייה גרם לך להיות זהיר יותר כיום החשש של הממותה מפני דחייה גורם לך להיות פחדן:









ותראו מה קורה לממותה בהקשרים של הופעה לפני קהל….






הפחד של הממותה מדחייה חברתית משחק תפקיד חשוב בחלקים רבים של חייהם של רוב האנשים. זה מה שגורם לך להרגיש לא נוח ללכת למסעדה או לקולנוע לבד, זה מה שגורם להורים לדאוג טיפה יותר מדי לגבי שמו של הקולג' שבו ילמד הילד שלהם, זה מה שגורם לך לוותר על עיסוק שמעניין אותך לטובת קריירה משתלמת יותר שהתלהבותך כלפיך פושרת, זה מה שגורם לך להתחתן לפני שאתה מוכן למי שאינך מאוהב בו.

הממותה שלך חסרת ביטחון ואתה תמיד צריך להרגיע אותה ולהבטיח את בטחונה - אבל זה רק מחצית מחובותיך כלפי הממותה - עליך גם להזין את הממותה בשבחים והתפעלות מצד הסובבים. האם יש סיבה אחרת להשוויץ בהישגיך לפני חברים למרות שאתה תמיד מצטער על כך אחר כך?




החברה התפתחה באופן כזה שתוכל לספק את הצורך של הממותה באישורים והערכה כך נוצרו תארים ומחוות של כבוד ומונחים כמו יוקרה - כל זה מניע אנשים לחיות חיים ריקים, ולעבוד במשרות חסרות משמעות תמורת כבוד ויוקרה - תמורת הזכות לספק את הממותה.

יותר מכל הממותה רוצה להיות חלק מהשבט - הממותות מסתכלות בחברה כדי להבין מה נדרש מהן לעשות ומה מצופה מהן וכשהן מבינות מה הדבר הזה הן עושות אותו. זאת הסיבה מדוע בני אותו הדור נראים אותו הדבר:





לפעמים הממותה פחות מתעניינת בחברה ככלל ויותר מנסה לזכות בהערכתו של המושך בחוטים. המושך בחוטים הוא אדם או קבוצה של אנשים שדעתם כל כך חשובה לך עד שלמעשה דעתם מנהלת את חייך. המושך בחוטים הוא לעתים קרובות הורה או בן זוג או המנהיג בקבוצה חברתית. במושך בחוטים יכול גם להיות אדם שאתה מעריך במיוחד למרות שאינך מכיר אישית.

אנחנו עורגים להערכתו של המושך בחוטים ואנחנו כל כך חוששים שהערכתו תישלל מאיתנו או שהוא יכעס עלינו עד שנעשה כל דבר כדי למנוע זאת. במצב עניינים כזה, קיומו של המושך בחוטים סובב וצובע כל החלטה שאנחנו לוקחים בחיינו, כל דעה וכל שיפוט מוסרי.



כשאנחנו מקדישים כל כך הרבה מחשבה אנרגיה ותשומת לב לצרכיה של הממותה, מה שקורה זה שבסופו של דבר אנחנו מזניחים קול חשוב אחר בקיום שלנו - את הקול האותנטי שלנו.




הקול האותנטי שלך, עמוק בפנים, יודע הכל אודותיך, בניגוד לקונטרסט השחור ולבן של הממותה, הקול האותנטי הוא מסובך ומעורפל, מתפתח וחסר מורא. לקול האותנטי שלך קוד מוסרי משלו שנוצר מתוך ניסיון, מחשבה והאמתות הייחודיות שלו באשר לחמלה ויושרה. הוא יודע מהן תחושותיך העמוקות ביותר לגבי דברים כמו כסף, משפחה, ונישואין. הוא יודע אלו אנשים, עניינים, ופעילויות באמת גורמות לך לאושר והנאה ואלו לא. הקול האותנטי אינו לא יודע כיצד עליך לחיות אבל הוא מסוגל לנחש בצורה טובה מה הדבר הנכון עבורך.

אם הממותה יודעת רק לבחון את העולם החיצוני כשהיא מחליטה החלטות, הקול האותנטי משתמש בעולם החיצוני כדי ללמוד ולאסוף מידע, אבל כשמגיע הזמן להחליט, יש לו את הכלים שהוא זקוק להם עמוק במרכז הקיום שלך.

הקול האותנטי הוא קול שהממותה נוטה להתעלם ממנו לחלוטין, כל זמן שהקול האותנטי לא מחוזק על ידי אמירה חיצונית הממותה תתעלם ממנו. מוח הלטאה שלנו מקנה עדיפות לממותה וכשהקול האותנטי מרגיש שהוא אינו רלוונטי הוא מתכווץ ומאבד מוטיבציה. 





אדם המנוהל על ידי הממותה עלול לאבד קשר עם הקול האותנטי לחלוטין.

בזמנים קדומים, הקול האותנטי היה שקט ולא היה בכך נזק. החיים היו פשוטים. קונפורמיות הייתה מטרה - והממותה ידעה להשיג את היעד הזה.

בימינו העולם הוא גדול ומורכב יותר, ומכיל תרבויות סוגי אישיות, הזדמנויות ואפשרויות רבות. לאבד מגע עם קולך האותנטי בעולם שכזה יכול להיות דבר מסוכן. כשאינך יודע מי אתה, מנגנון החלטת ההחלטות היחידי שנותר לך הוא מנגנון מיושן המנוהל על ידי הממותה. וכאשר עליך להחליט החלטות אישיות אתה עלול להקשיב לאחרים במקום להאזין לקולך האותנטי ואתה עצמך עלול להפוך לתערובת של דעות חיצוניות שונות המובעות סביבך.

לאבד מגע עם קולך האותנטי מחליש אותך, מכיוון שכאשר הזהות שלך בנויה סביב דעתם של אחרים, כל ביקורת או דחייה נחווית כפגיעה קשה. פרידה מאדם אהוב כואבת לכל אחד, אבל הכאב קשה ועמוק יותר עבור מי שמנוהל על ידי הממותה מאשר עבור מי שיש לו קול אותנטי חזק. קול אותנטי חזק מייצר ליבה חזקה ולאחר פרידה הליבה אינה נשברת - לעומת זאת באדם שמנוהל על ידי הממותה שקבלה על ידי אחרים היא כל מה שיש לו - פרידה היא חוויה משברית.

בדומה לכך, אתם ודאי מכירים אנשים שתגובתם לכל ביקורת היא התנפלות כוללת, זועמת וחסרת פרופורציות. אלו הם אנשים שמנוהלים על ידי הממותה וביקורת גורמת להם לאבד את העשתונות משום שהממותה לא יודעת כיצד להתמודד עם ביקורת





בשלב זה המשימה שלנו צריכה להיות ברורה - אנחנו מוכרחים למצוא דרך באמצעותה נוכל לעקוף את הדרך שבה המוח שלנו מחווט ולאלף את הממותה. זוהי הדרך היחידה באמצעות נוכל להחזיר את השליטה על חיינו.