לבחור נכון, כאשר אין קנה מידה הערכתי

 אתיקה נורמטיבית ראשונית: חשיבות קידום התנאים לבחירה נכונה   \ רן  24.7.2007

 

ברצוני להציג מהלך שמתחיל בשאיפתי לבחור נכון, ומגיע באופן שיטתי למסקנות נורמטיביות.

במסגרת השיטתיות ניסיתי לציין את ההנחות עליהן נשענות המסקנות. אני שואף כאן "להתחיל מאפס" עד כמה שאפשר בתחום הנורמטיבי; לא לקבל שום הנחה ללא צידוק (אם כי ברור לי שבשלב זה לא הגשמתי שאיפה זו). זה אולי מזכיר מה שרצה דקארט לעשות בהגיונות הראשוניים שלו בתחום תורת ההכרה.

המהלך הנידון קשור לפרויקט כללי שלי בתחום הפילוסופיה: את השלבים הראשונים שלו אני רוצה להציע כנקודת התחלה בכל שיח פילוסופי מעשי-נורמטיבי. ולתחום המעשי-נורמטיבי אני חושב שיש לתת ראשוניות ביחס לתחומים מסוימים אחרים בפילוסופיה (כגון תורת-ההכרה, בניגוד לדעת דקארט, אם כבר הזכרתיו).

 

השלבים העיקריים במהלך הינם:

1. ניתוח פנומנולוגי\מושגי של שאיפתי לבחור נכון.

2. ביסוס המסקנה שעלי להחיל על חיי את "מודל משחק החשיבה".

4. ביסוס המסקנה הנורמטיבית לקדם את התנאים לבחירות נכונות בחיי, ומשקל חשיבותה.

5. ביסוס ההנחה שהשאיפה לבחירה נכונה חורגת מתחומי האישי.

6. ביסוס המסקנה הנורמטיבית לקדם את התנאים לבחירה נכונה בקרב האנושות.

 

 

מדובר כמובן ב- work in progress , ובמיוחד אני רואה את שלב 5 כטעוּן עבודה נוספת.

 

תגובות תתקבלנה בברכה גם בע"פ וגם לדוא"ל שלי: Ron.aboodi AT Mail.Huji.ac.il


---


[1. הנחה עובדתית (פנומנולוגית ו\או מתודולוגית):]

אני שואף לבחור נכון (או במילים אחרות לעשות טוב) ומחויב לשאיפה זו.  אשתדל שזו תהיה המטרה היחידה שתנחה אותי בבחירת הצעדים הבאים שאנסח כאן. אם אצליח בכך, יתקבל מהלך שמבטא את מה שמתחייב ממטרה זו.


[1.1 הבהרה: המושג "לבחור נכון" כולל מודל של משחק-החשיבה.]   במילים "לבחור נכון" אני מתכוון למושג שמתאים למודל של משחק חשיבה, כמו לבחור במהלך הנכון בסיטואציה מסוימת בשחמט. "המהלך הנכון" במשחק מבחינתי זה המהלך הטוב ביותר (או קבוצת המהלכים הטובים ביותר). כדי לשפוט אם מהלך ראוי לתואר "הטוב ביותר" יש לראות אותו כחלק מתוכנית פעולה שקובעת כיצד ייבחרו המהלכים העתידיים, להלן "אסטרטגיה". המהלך הטוב ביותר הוא תמיד חלק מהאסטרטגיה הכי טובה שאפשר לאמץ במצב נתון במשחק. אני מתייחס לנכונות של מהלך בסיטואציה מסוימת במשחק כמשהו שנגזר מן הגורמים הבאים ורק מהם:

·        מטרת המשחק. כוונתי למטרה הפנימית-למשחק, ולא למטרה של האדם שבחר לשחק (כמו למשל "ליהנות" או "לנצח" או "להעביר את הזמן"). למשל, במובן שלי המטרה בשחמט הינה להנחיל מט ליריב.  (אני חוזר לנקודה זו בהמשך.)
מטרת המשחק צריכה להיות כזו שנגזרים ממנה (בצירוף שאר חוקי המשחק) מהלכים נכונים כלשהם; מהלכים טובים יותר מאחרים. בשל כך, מורכבת ככל שתהיה, צריכה להיות אפשרות לנסח אותה ככלל אחד. (עם זאת, אין בעיה שכלל זה יהיה מורכב. למשל, הוא יכול להכיל מספר מטרות-משנה שהינן טובות באותה מידה, כמו: "או להרבות את האושר או להפחית את הסבל או לקדם את היכולת האנושית". אבל אם מישהו טוען: "יש כמה מטרות אבל אין כלל אחד שהופך את כולם ביחד למטרה אחת, אפילו לא הדיסיונקציה שלהן",  אז מכל מטרה ייגזרו מהלכים נכונים אחרים, ואין משמעות לשאול איזה מהם "נכון באמת".)

מטרת המשחק צריכה להיות כזו שנגזרים ממנה (בצירוף שאר חוקי המשחק) מהלכים נכונים כלשהם; מהלכים טובים יותר מאחרים. בשל כך, מורכבת ככל שתהיה, צריכה להיות אפשרות לנסח אותה ככלל אחד. (עם זאת, אין בעיה שכלל זה יהיה מורכב. למשל, הוא יכול להכיל מספר מטרות-משנה שהינן טובות באותה מידה, כמו: "או להרבות את האושר או להפחית את הסבל או לקדם את היכולת האנושית". אבל אם מישהו טוען: "יש כמה מטרות אבל אין כלל אחד שהופך את כולם ביחד למטרה אחת, אפילו לא הדיסיונקציה שלהן",  אז מכל מטרה ייגזרו מהלכים נכונים אחרים, ואין משמעות לשאול איזה מהם "נכון באמת".)

·       האילוצים – מה שקובע מהם המהלכים האפשריים (למשל – החוק הקובע איך אפשר להזיז סוס בשחמט).

(הערה: אפשר לכלול בסיטואציה ובאילוצים גם גורמים "מחוץ למשחק", כגון הפסיכולוגיה והמצב הנפשי והגופני שלי ושל היריב, אבל למען הפשטות אפשר להתעלם מאפשרות זו בשלב זה.)

 

כאשר אני מחיל את המושג "לבחור נכון" על בחירות בחיי אני בעצם מתייחס אל חיי כאל משחק-חשיבה. אינני רואה כיצד אוכל לבחור נכון, אם חיי אינם מתאימים למודל זה של משחק-חשיבה. נכונות (או ערך) הבחירה במצב מסוים נגזרת מן האילוצים ומן המטרה במשחק-החיים.

 

[1.2 הבהרה: אובייקטיביות הגורמים הנ"ל.] הגורמים מהם נגזרת נכונות המהלכים במשחק הם אובייקטיביים; כלומר בלתי-תלויים, לפחות במידה מסוימת, בבחירותיו של השחקן. זה הכרחי בכדי שאפשר יהיה לגזור מהם מהלכים נכונים.

 


ברצוני להסביר מדוע הטענות שלמעלה הכרחיות מבחינתי:

 

[1.2.1 הבהרה: "לבחור נכון" זה ההיפך מ"לבחור סתם".]  האפשרות לבחור נכון (או "טוב") מחייבת שתהיינה בחירות אפשריות מסוימות שהינן טובות מאחרות. אם כל בחירה אפשרית טובה באותה מידה, אין משמעות לנכונות הבחירה, ונותר לי רק לבחור באופן שרירותי. לבחור באופן שרירותי לגמרי, זה ההיפך מלבחור נכון. אפשר אפילו לומר שהשאיפה לבחור נכון היא השאיפה לבחור באופן בלתי-שרירותי. "סתם" זה האויב.

 

[1.2.2 הבהרה: נכונות הבחירה נגזרת מקנה-מידה חיצוני.]  נכונות נגזרת מקנה-מידה מסוים, ולכן נכונות של בחירה הינה תמיד יחסית לקנה-מידה. אבל קנה-המידה חייב להיות (לפחות במידה מסוימת) בלתי-תלוי בבחירה שערכה נגזר ממנו. אם הבחירה עצמה היתה קובעת לגמרי את קנה-המידה לפיו היא נשפטת, הרי כל הבחירות האפשריות היו טובות באותה מידה, ואי אפשר היה לבחור נכון (ראה סעיף קודם).

 

[1.2.3 מסקנה: בלי קנה-מידה אחרון, אי אפשר לבחור נכון.]   כדי לממש את השאיפה להכריע נכון ברגע מסוים, כלומר לפעול בהתאם לה, אין לי ברירה אחרת מאשר להניח שאני באמת עומד בפני אפשרות להכריע נכון באותו רגע. כלומר שראוי שאפעל באותו רגע לפי קנה-מידה שקיים באופן בלתי תלוי בבחירה שאעשה (ראה סעיף קודם). אולם לפי איזה קנה-מידה ראוי שאפעל? גם בדילמה זו השאיפה מצווה עלי לבחור נכון. כלומר שגם בדילמה זו עלי לבחור לפי קנה-מידה שקיים באופן בלתי תלוי בבחירה שאעשה. אם קנה-מידה זה הוא קנה-מידה אחר, תעלה הדילמה שוב לגביו. מאחר ואינני מוכן לקבל כאן רגרסיה אין-סופית, בסופו של דבר עלי להגדיר קנה-מידה אחרון ממנו אגזור מה ראוי שאעשה.

 

[1.2.4 בלי האובייקטיביות של קנה-המידה האחרון, אי אפשר לבחור נכון.]   כיצד אבחר נכון בהגדרה מסוימת של קנה-המידה האחרון? מהו קנה-המידה שממנו נגזרת הבחירה הנכונה בדילמה זו? מאחר והוא קנה-המידה האחרון, ממנו נגזרת גם נכונות הבחירה בהגדרתו. ולכן: אפשר לראות בחירה בהגדרה מסוימת של קנה-המידה האחרון כנכונה, רק אם היא נתפסת כהשערה-הטובה-ביותר לגבי (או גילוי של) קנה-המידה האובייקטיבי, שאמיתותו בלתי-תלויה (לפחות במידה מסוימת) בבחירותיי.

 

 

[1.3 הבהרה: אפשר לבחור נכון במשחק גם אם החוקים לא נתונים.]   יש לציין שהשאיפה לבחור נכון במשחק מחייבת בחירות מסוימות גם אם האילוצים לא נתונים לשחקן במלואם. במשחקי מחשב, למשל, אפשר לשחק מבלי לקרוא את ההוראות. מתוך התופעות הנצפות במחשב, בעזרת ניסוי וטעייה, שחקן שאין לו היכרות מוקדמת עם המשחק יכול לפתח השערות לגבי האילוצים (מה הוא יכול לעשות במשחק ומה לא). חלק מן הבחירות הנכונות שניראה שהוא צריך לעשות, זה להשקיע בפיתוח ההשערות הטובות ביותר. אם להקדים את המאוחר, לדעתי גם אם מטרת-המשחק לא ידועה יש בחירות מסוימות שמתחייבות מן השאיפה לבחור נכון.

 

[2. מסקנה מעשית:]

עלי להניח שחיי בנויים בהתאם למודל המשחק.


[2.1 הבהרה: אני מניח שיש תכלית.] מסקנה זו נובעת מן ומותנית בנכונות הסעיף הקודם. כדי לממש את השאיפה לבחור נכון, כלומר לפעול בהתאם לה, אין לי ברירה אחרת מאשר להניח שאני באמת עומד בפני אפשרות לבחור נכון, וזה אומר להחיל את מודל המשחק על חיי כפי שפרטתי בסעיף הקודם. זה כולל בין השאר את ההנחה שיש מטרה עליונה אחת שאני אמור לפעול לפיה - להלן "התכלית". התכלית היא קנה-מידה אובייקטיבי (כלומר בלתי-תלוי בבחירתי) ממנו נגזר (יחד עם האילוצים) מה ראוי שאעשה בסיטואציות שונות.

 

[2.1.2 התנגדות אפשרית:] ומה אם הנכונות תיקבע לא לפי קנה מידה אובייקטיבי כלשהו, אלא קנה מידה סובייקטיבי, כמו למשל מטרות אחרות שבחרתי בהן במהלך חיי? אז אינני יכול לבחור נכון; ללא קנה מידה אובייקטיבי עליון אי אפשר לבחור נכון, כפי שהסברתי בסעיף קודם.

 

[2.1.3 הרחבה:] מאחר ואינני יודע את חוקי-האילוצים במשחק החיים, ויכול רק להעלות השערות לגביהם, אפשר לומר שאני רואה את פעילותי בניסיון להגשים את השאיפה לבחור נכון בחיים בדומה לזו של שחקן במשחק-מחשב ללא הוראות, אותו תיארתי בסעיף קודם.

 

[2.2 אפשרויות לגבי תוכן התכלית]   אך מהו תוכן התכלית?

ברצוני להתקדם כאן מבלי להתחייב על תשובה מסוימת לשאלה זו.

אפשר לומר שיש מחלוקת בשאלה זו, מחלוקת שמבוססת על ההנחה שלגבי כולנו התכלית זהה. למשל, במונחים שלי, לפי אריסטו התכלית היא מימוש עצמי, אך לפי הגישה התועלתנית – להגביר את האושר בעולם. לפי המוסכמות החברתיות המוסריות השכיחות בסביבתי הקרובה, חלק מהתכלית זה להמעיט את הסבל ולשמור את החיים. לפי מוסכמות חברתיות אחרות, שאינן נחשבות "מוסריות", התכלית היא לעשות כסף, לצבור רכוש, למצוא אהבה, להקים משפחה, וכד'; אנשים שחושבים שהם בוחרים נכון כאשר הם בוחרים בהתאם למטרות אלה, חושבים שהן מרכיבות את התכלית במונחים שלי. לפי השקפות דתיות מסוימות, התכלית היא לקיים את מצוות האל, או לאמץ יחס מסוים אל האל; או שהתכלית ידועה לאל ולא לאדם, ולאדם יש דרך לנהוג לפי תכלית זו אם יעשה מה שהאל דורש ממנו.

יש גם מחלוקת לגבי ידיעתנו את התכלית – יש מי שיאמר שאנו יודעים את התכלית באופן מיידי ופשוט, ויש מי שיאמר שאיננו יודעים, או לפחות שמחשבה או מחקר יכולים לקדם אותנו בניסוח תוכן התכלית.

המחלוקות אינן אומרות שאין תשובה נכונה לשאלות אלה.  אני מזכיר את זה שיש מחלוקת כי אני לא מעוניין להכריע בין האפשרויות המועלות כאן. אני רוצה להמשיך מתוך ההנחה הצנועה האחרונה, שמחשבה או מחקר עתידיים יכולים לקדם אותנו בניסוח מוצלח של תוכן התכלית. המסקנות הבאות שלי יהיו חשובות ביחס ישיר למידה שבה מחשבה ומחקר עתידיים יכולים לקדם אותנו.

כלל

 

[3. הנחה עובדתית:]

יש תנאים לבחירה נכונה שקידומם ישפר את היכולת לבחור נכון בעתיד.

 

[3.1 הנחה עובדתית:] היכולת לבחור נכון תלויה בגורמים רבים, ביניהם קבוצת תנאים שנחוצים עבור כל תכלית אפשרית שנגזרות ממנה בחירות נכונות: תנאים נפשיים (פסיכולוגיים), תנאים גופניים, ותנאים חיצוניים לגמרי (חומריים, חברתיים). בלי התנאים המתאימים, השאיפה לבחור נכון עלולה שלא לבוא לידי מימוש. לפיכך, קידום התנאים הנחוצים לבחירה נכונה ישפר את היכולת לבחור נכון בעתיד.

[3.1.1 הנחה עובדתית:] אם להרחיב על התנאים להכרעה נכונה בתחום הנפשי, כוונתי למשל למידות אישיות מסוימות של פתיחות, חיפוש, ערנות, פיכחון, ריכוז, ועוד. (לא מדובר ברשימה קבועה - המידות למעשה מתארות התמודדות נכונה עם אתגרים פסיכולוגיים שונים, ולכן מספר המידות כמספר סוגי האתגרים - בלתי נגמר. בכל תקופה דחוף יותר לפתח מידות שונות.) קידום התנאים לבחירה נכונה במישור הנפשי הוא למעשה חינוך עצמי.

אחת הסכנות לבחירה נכונה היא למשל התמכרות, אם כי זוהי תופעה שלעתים כרוכה גם במישור הגופני, כמו במקרה של סמים.

 

[4. מסקנה מעשית:]

עלי לפעול למען שיפור התנאים לבחירה נכונה.

 [4.1 ביסוס:]  מכל השקפה אפשרית שראוי לאמץ לגבי התכלית, נגזר שראוי לפעול למען שיפור התנאים לבחירה נכונה. כל תכלית ממנה נגזרות בחירות נכונות בעתיד, מחייבת אותי לדאוג כעת להצלחה מרבית בשיקולי-דעת עתידיים; כלומר לקדם את התנאים לבחירה נכונה.

[4.1.1 התייחסות להתנגדויות אפשריות:] מה אם מדובר בתכלית אנטי רציונאלית שמחייבת דווקא את החלשת השאיפה לבחירה נכונה ככל האפשר?

קשה לראות כיצד מתכלית כזו נגזרת בחירה נכונה כלשהי, ואם לא נגזרת הרי ההנחה שהתכלית היא כזו נפסלת לאור סעיף . וגם אם כן, זו תהיה תכלית שיהיה זה בלתי אפשרי כמעט לפעול לפיה באופן רציונאלי בהצלחה, בשל הפרדוקסאליות הכרוכה בה. אם הייתי מניח תכלית אנטי-רציונאלית פרדוקסאלית שכזו, יתכן שהיה עליו לוותר על המסקנה האחרונה. אילו הייתי מגיע למסקנה שאינני יודע כלל מהו תוכן התכלית, דומני שראוי היה שאפעל מתוך הנחה שהיא לא פרדוקסאלית במובן הנידון, שכן רק כך יש לי סיכוי לפעול נכון בהצלחה.  ניראה שהפרדוקסאליות משתקת את היכולת לפעול נכון באופן רציונאלי.

גרסה מסוימת של תכלית פרדוקסאלית שכזו תהיה למשל כזו לפיה השאיפה למעשה הנכון היא מעין סולם שצריך לזרוק בשלב מסוים, מנגנון שצריך לבטל את עצמו. במקרה זה ניראה שיש לדאוג להצלחה מרבית בשיקולי-דעת עתידיים עד לרגע זריקת הסולם, שהרי חשוב שנמצה את השימוש בסולם קודם כל. ומה אם ראוי לזרוק את הסולם מיד עכשיו – כלומר להפסיק מיד את שאיפה להכריע נכון? אני סבור שתכלית שכזו לא באמת מאפשרת לי בחירה נכונה, אפילו לא עכשיו.

(נקודות אלה דורשות הסבר נוסף.)

 

[4.3 הרחבה:]   יתר על כן: אם בֶּרור תוכן התכלית דורש חשיבה ומחקר עתידי, גם לשם כך עלי לקדם כעת את התנאים לבחירה נכונה.

 

[4.4 הרחבה:]   לאור הסעיף האחרון: ככל שמרובים ספקותיי לגבי ידיעתי כרגע את תוכן התכלית, משקל חשיבותה של המסקנה המעשית הנידונה – שיש לקדם את התנאים לבחירה נכונה – עולה. אם נניח שאינני יודע כעת בכלל מה תוכן התכלית, כל עוד יש סיכוי כלשהו להבנה עתידית חדשה, עלי להציב בינתיים את קידום התנאים לבחירה נכונה כמטרתי העליונה.

[4.4.1] לגבי האפשרות האחרונה שנזכרה, עלי להתמודד עם השאלות הבאות: האם אפשר לשאוף לבחור נכון בלי שכלול בשאיפה זו תוכן ידוע מסוים של קנה-המידה לנכונות? אם כן, האם במצב כזה אפשר להעלות על הדעת הבנה עתידית חדשה של אותו תוכן?  

 

[5. הנחה עובדתית:] 

השאיפה לבחור נכון חורגת מגבולות חיי האישיים.

הערה: צעד זה עדיין לא מנוסח מספיק טוב לטעמי.

ראשית יש להסב את תשומת הלב לכך שאני ניצב בפני דילמה מסוימת כאשר אני רוצה לקדם את התנאים לבחירה נכונה. האם מדובר בבחירות עתידיות שלי בלבד? או שמא גם בחירות נכונות באשר הן?

האפשרות הראשונה מעלה את השאלה – מי הוא האני המתמיד שהבחירות העתידיות תהיינה "שלו". זיהוי האני הזה על-פי הגוף ניראה צעד לא הגיוני. באותו אופן בו אני מסיק שהשאיפה לבחור נכון פועלת בגופי, ניראה שאני יכול להסיק שהיא פועלת בגופים אחרים. אני סבור שגם אצל אנשים אחרים יש שאיפה לבחור נכון. מדוע שאהיה מחויב דווקא לבחירות שמתקיימות באמצעות גוף מסוים אחד?

בהקשר זה חשוב לציין שהשאיפה לבחור נכון איננה שאיפה לחוויה אישית מסוימת, אלא למימוש הבחירה האפשרית הנכונה, ואין הכרח שחווייתה תירשם בזיכרוני.

כאן יש להחליט אם לקבל את ההנחה שהזכרתי קודם, עליה מבוססות תורות אתיות: האם התכלית ממנה נגזרות בחירותיי הנכונות זהה לתכלית ממנה נגזרות בחירות נכונות עבור מישהו אחר?

אולי אפילו אם הייתי יודע שאכן לכל אדם תכלית שונה, הייתי רוצה שכל אדם יפעל בהתאם לתכלית שלו. במצב כזה, מה שהייתי קורא לו "התכלית" היה כלל שכולל את כל התכליות של כולם, וקובע מי אמור לפעול לפי מה.

 

בחירה בדילמה זו קשורה לשאלת ידיעתי את תוכן התכלית. אם הייתי יודע שעלי לפעול בהתאם לתכלית אישית מסוימת, כגון לחוות כמה שיותר הנאות, כנראה הייתי רואה את השאיפה לבחור נכון כשאיפה אישית – שאיפה לחוות הנאות. לעומת זאת אם הייתי יודע שעלי לפעול בהתאם לתכלית אוניברסאלית מסוימת, כגון להרבות את האושר בעולם, ניראה שהייתי רואה את השאיפה לבחור נכון כשאיפה אוניברסאלית. אבל גם אם אינני יודע כרגע בכלל מהי התכלית, ניראה שיותר נכון היה לראות את השאיפה כעל-אישית. אין בה שום דבר אישי. כבר אמרתי שככל שיש לי ספקות לגבי ידיעתי כרגע את תוכן התכלית, אני צריך להסתמך יותר על הבנה עתידית ולהתכונן אליה. הבנה עתידית זו לא חייבת להיות נחלתי האישית. אם נקבל את ההנחה שקיימת התפתחות במחשבה האנושית לאורך הדורות, ניראה מוזר לנתק את עצמי מן ההתפתחות הזו ולהשקיע רק בעצמי.

 

לסיכומו של דבר, במיוחד לאור ספקותיי הרבים בידיעתי כרגע את התכלית, ניראה לי פחות נכון להתייחס לשאיפה ולתנאים לבחירה נכונה כמתמצים בתחום חיי הפרטיים.  יש לנסח בלשון רבים דברים שניסחתי עד כה בלשון יחיד.


[6. מסקנה מעשית:]

עלי לפעול למען קידום התנאים לבחירה נכונה בקרב האנושות, או ליתר דיוק כל מי שיכול לבחור נכון.

לאור הנחה 4, ניראה שמשמעותה של מסקנה 3 חורגת מתחום הפרט, וכדי לדייק הוספתי מסקנה זו כסעיף נפרד. מסקנה זו מבוססת גם על ההנחה שהבנות שלי ומעשים שלי יכולים להשפיע על בחירותיהם של אנשים אחרים ואף דורות עתידיים, ועל היכולת שלהם לבחור נכונה, כמו שהבנות של אנשים אחרים השפיעו על בחירותיי.

 

אפרט מעט את השלכותיה של מסקנה זו:

שיפור התנאים החומריים והגופניים חל על כל האנושות – ונגזר ממנו בין השאר קידום המדע, הרפואה והטכנולוגיה.

אפילו החינוך העצמי איננו מתמצה בתוך האדם הפרטי - על הפרט לקחת חלק בחינוך העצמי של האנושות, לפעול למען התחזקות השאיפה להכריע נכון בקרב האנושות. אפשר לעשות זאת באמצעות דוגמא אישית, חינוך ילדים, עיסוק בחינוך, הגות, פילוסופיה, אומנות, וכד'. אפשר למשל לנצל סדנאות מחקר במחלקה לפילוסופיה כדי להסביר את החשיבות הנורמטיבית של קידום התנאים לבחירה נכונה :) .

אפשר לתמוך במטרות אלה גם באופן עקיף ע"י סיוע לאנשים מסוימים ולגופים חברתיים שיכולים לשפר את התנאים להכרעה נכונה בציבור.

 

Comments