לא. אש תוקד בקרבי
אֵשׁ תּוּקַד בְּקִרְבִּי כו', לא נודע למי [ובאחרונה משוייכת לר' אברהם בן עזרא]. מיוסד בא"ב. מטיל ומשליך תפארת ירחי קדם הדור שיצאו ממצרים ובאו לארץ, למול השפלות והעמל למן הדור שיצאו מירושלים לגלות. וראוי למצוא מקבילות בין חלק העבר לחלק ההווה.
אֵשׁ תּוּקַד בְּקִרְבִּי. בְּהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: קִינִים אָעִירָה. לְמַעַן אַזְכִּירָה. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
כתב ר' אשר: קינה זו נתקנה להתאונן ולקונן בגלות זה על כבודנו הראשון ולזכור חיבה ראשונה איך היינו אצל המקום סגולה מכל העמים בצאתנו ממצרים, ועתה איך נפלנו והושפלנו מכל העמים בצאתנו מירושלים. אֵשׁ תּוּקַד בְּקִרְבִּי. צמרמורת אוחזת בי. בְּהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי. כשאני מתבונן להשיב אל לבי. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. את הגדולה והתפארת שהיתה מנת חלקי בעת צאתי מארץ מצרים. וכנגדן קִינִים אָעִירָה. מספד וקינה אעורר. לְמַעַן אַזְכִּירָה. כדי שאשיב אל לבי לזכור ולבכות על החורבן והצרות שאירעו בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם. ובהעלותי על לבי תפארת ירחי קדם אז יגדל המספד. ומעתה פורט ומונה עניינים רבים זה לעומת זה, הגדולה והכבוד דלשעבר כנגד השפלות והעליבות של עכשיו:
אָז יָשִׁיר משֶׁה. שִׁיר לֹא יִנָשֶׁה. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָה. וְנָהָה נְהִי נִהְיָה. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
אָז יָשִׁיר משֶׁה. בקריעת ים סוף. שִׁיר לֹא יִנָשֶׁה. ל' שכחה, כמו (בראשית מא נא): כִּי־ נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת־כָּל־עֲמָלִי. שירת הים נכתבה בתורה אשר לא תשכח מישראל. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. זה לשעבר, וכנגדו וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָה. מגילת איכה. וְנָהָה נְהִי נִהְיָה. ל' הכתוב במיכה (ב ד), פירש"י: ונהה, ל' עתיד כמו וְעָשָׂה וּפָנָה, וְנָהָה המקונן ואמר, נְהִי נִהְיָה בעולם. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
בֵּיתִי הִתְכּוֹנָן. וְשָׁכַן הֶעָנָן. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: וַחֲמַת אֵל שָׁכְנָה. עָלַי כַּעֲנָנָה. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
בֵּיתִי הִתְכּוֹנָן. הוקם המשכן. וְשָׁכַן הֶעָנָן. השכינה שרתה עליו. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. ואילו עתה וַחֲמַת אֵל. זעמו של הקב"ה. שָׁכְנָה עָלַי כַּעֲנָנָה. שורה עלי כערפל. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
גַלֵי יָם רָמוּ. וְכַחוֹמָה קָמוּ. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: זְדוֹנִים שָׁטָפוּ. וְעַל רֹאשִׁי צָפוּ. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם.
גַלֵי יָם רָמוּ. להטביע את המצרים בים סוף. וְכַחוֹמָה קָמוּ. להגן על ישראל ולכבודם, כדכתיב (שמות יד כב): וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. ואילו עתה זְדוֹנִים. הרשעים מחריבי הביתרו]. שָׁטָפוּ. עלו על ירושלים בהמוניהם. וְעַל רֹאשִׁי צָפוּ. היו כמים המציפים על ראשי, כענין (תהלים קכד ד): אֲזַי עָבַר עַל־נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם.
רו] tttומצינו במקרא שהובא ל' זדון במחריבי בית ראשון ושני שהם בבל ואדום, בבבל כתיב בירמיה (נ לא): הִנְנִי אֵלֶיךָ זָדֹון נְאֻם־ה"א גו', וְכָשַׁל זָדוֹן וְנָפַל וְאֵין לֹו מֵקִים גו', ומיירי שם במלך בבל. ובאדום כתיב ג"כ בירמיה (מט טז): תִּפְלַצְתְּךָ הִשִׁיא אֹתָךְ זְדֹון לִבֶּךָ גו'.
דְגַן שָׁמַיִם. וּמִצוּר יָזוּבוּ מַיִם. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: לַעֲנָה וּמְרוֹרִים. וּמַיִם הַמָרִים. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
דְגַן שָׁמַיִם. כאמור בתהלים (עח כד): וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ. וּמִצוּר יָזוּבוּ מַיִם. כאמור שם (עח כ): הֵן הִכָּה־צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. ועכשיו לַעֲנָה וּמְרוֹרִים. כאמור באיכה (ג טו): הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים הִרְוַנִי לַעֲנָה. לענה, עשב מר. וּמַיִם הַמָרִים. כענין שאמר ירמיה (כג טו): וְהִשְׁקִיתִים מֵי־רֹאשׁ, מי ארס, כלומר צרה המפעפעת והולכת ולא רק לשעתה. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם.
הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב. סְבִיבוֹת הַר חוֹרֵב. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: קוֹרֵא אֶל אֵבֶל. עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב סְבִיבוֹת הַר חוֹרֵב בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. מבוקר ועד ערב עומדים היינו סביב הר סיני. והמקבילה דחוקה. לכך נראה לי: השכם והערב כו', כלומר בחנייתנו בחורב, שחרית וערבית מזומנים היינו כל שעה להקרא אצל משה בהקהילו את ישראל להשמיע להם דבר ה', שהיה הדיבור והציווי מצוי. וכנגד זאת כשגלינו קוֹרֵא אֶל אֵבֶל. קראתי וזימנתי את העם לבכיה. ובנוסחאות דווקניות: קָרוּא אֱלֵי אֵבֶל, נקראתי והוזמנתי למספד. עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל. כאמור בתהלים (קלז א): עַל־נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם־בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת־צִיּוֹן. האבל והמספד בא בקריאה וזימון, כמו (ישעיה כב יב): וַיִּקְרָא ה"א צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד גו'. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְיָ. כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת לְפָנָי. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם וְחֶרֶב לְטוּשָׁה. וּלְטֶבַח נְטוּשָׁה. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת לְפָנָי בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. כמפורש בהר סיני (שמות כד יז): וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אבל עכשיו וְחֶרֶב לְטוּשָׁה. שחוזה, חרב מחודדת נטויה כנגדי, כמו (תהלים ז יג): חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ קַשְׁתּוֹ דָרַךְ. וּלְטֶבַח נְטוּשָׁה. ע"ש (ישעיה כא טו): כִּי־מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה גו', ופירש"י שם: נטושה, פשוטה על פני הארץ. וכאן, לטבח נטושה חוזר אל החרב, החרב הלטושה היתה נטושה על פני כל הארץ לטבוח טבחרז]. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
רז] tttואין לפרש לטבח נטושה כעומד בפני עצמו וכלומר עזובה ומופקרת לטבח, כי הקינה בלשון זכר. כדלעיל: קרוּא אל אבל, ולא קרואה אל אבל, ולהלן: מכור לצמיתות וכרות וכתות, ולא: מכורה כו'. ומש"כ להלן: נגאלה ומוראה, ל' נקבה, קאי על ירושלים.
זֶבַח וּמִנְחָה. וְשֶׁמֶן הַמִשְׁחָה. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: סְגֻלַת אֵל לְקוּחָה. כַּצֹאן לַטִבְחָה. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
זֶבַח וּמִנְחָה וְשֶׁמֶן הַמִשְׁחָה בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. במצרים הקריבו פסח ובסיני כתיב (שמות כד ה): וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' גו', ומשהוקם המשכן הקריבו כסדרן. סְגֻלַת אֵל. ישראל שנאמר בהם (שם יט ה): וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה גו'. ועכשיו לְקוּחָה כַּצֹאן לַטִבְחָה בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם. כדאיתא בגיטין (נז,ב): בבקעה זו הרג נבוזראדן כו' רי"א ריבוא כו':
חַגִים וְשַׁבָּתוֹת. וּמוֹפְתִים וְאוֹתוֹת. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: תַּעֲנִית וְאֵבֶל. וּרְדוֹף הַהֶבֶל. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
חַגִים וְשַׁבָּתוֹת. ימי שמחה ועונג נתנו לנו. וּמוֹפְתִים וְאוֹתוֹת בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. נסים ונפלאות נעשו לנו להודיע השגחתו עלינו. תַּעֲנִית וְאֵבֶל. ימי יגיעה וצער. וּרְדוֹף הַהֶבֶל בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם. רדיפה אחר הבלי העולם ותפלותו. וההקבלה דחוקה, לכך יש לפרש: רדוף ההבל, הליכה אחר ההבל כגון הכלדאים וכותבי קמיעות, משפסקו הניסים ואין אורים ותומים וגבר הסתר הפנים חזרו לנטות אחר ההבל:
טוֹבוּ אֹהָלִים. לְאַרְבָּעָה דְגָלִים. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: וְאָהֳלֵי יִשְׁמְעֵאלִים. וּמַחֲנוֹת עֲרֵלִים. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
טוֹבוּ אֹהָלִים. מה יפו ומה טובו אהלי ישראל. לְאַרְבָּעָה דְגָלִים בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. שהיו שוכנים סביב למשכן בארבע מחנות כאמור (במדבר ב ב): אִישׁ עַל־דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם גו'. וְאָהֳלֵי יִשְׁמְעֵאלִים. דרך בני ישמעאל לשכון באוהלים, כדפי' ראב"ע על הפסוק (בראשית כה יח): וְעַל־פְּנֵי כָל־אֶחָיו יִשְׁכֹּן: רוב בני ישמעאל נוסעים ממקום אל מקום כו'. וּמַחֲנוֹת עֲרֵלִים. דרך בני עשו לשכון במחנות ואח"כ בונים עיירות. יש משייכים פיוט זה לראב"ע ובימיו נתעצמו ישמעאל ועשו במלחמה על ארץ ישראל וירושלים. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
יוֹבֵל וּשְׁמִטָה. וְאֶרֶץ שׁוֹקֵטָה. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: מָכוּר לַצְמִיתוּת. וְכָרוּת וְכָתוּת. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
יוֹבֵל וּשְׁמִטָה. בשנת השבע שמטו ידם כל הנושים, ובשנת היובל נקרא דרור לכל הארץ. וְאֶרֶץ שׁוֹקֵטָה בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. ניתן שלום בארץ. ועכשיו מָכוּר לַצְמִיתוּת. מכור לעבד עולם, כאמור (דברים כח סח): וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים גו'. וְכָרוּת. עקור מנחלתו וגולה. וְכָתוּת. מעוך ושבור מן הצרות. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
כַּפּוֹרֶת וְאָרוֹן. וְאַבְנֵי זִכָּרוֹן. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: וְאַבְנֵי הַקַלַע. וּכְלֵי הַבַּלַע. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
כַּפּוֹרֶת וְאָרוֹן. משכן השכינה ובו לוחות האבן. וְאַבְנֵי זִכָּרוֹן. שעל כתפות האפוד ששמות השבטים חקוקים עליהם לזכרם לפני ה' בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. כלומר לשעבר עלה זכרוננו לטובה ע"י אבנים. ואילו עכשיו וְאַבְנֵי הַקַלַע. בליסטראות שהיו הורגים במגיני העיר. וּכְלֵי הַבַּלַע. אילי ברזל משחיתי החומה. בלע ל' השחתה, כמו (ש"ב כ כ): חָלִילָה לִי אִם־אֲבַלַּע וְאִם־אַשְׁחִית. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
לְוִיִם וְאַהֲרוֹנִים. וְשִׁבְעִים זְקֵנִים. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: נוֹגְשִׂים וּמוֹנִים. וּמוֹכְרִים וְקוֹנִים. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
לְוִיִם וְאַהֲרוֹנִים. כהנים ולויים שנאמר בהם (דברים לג י): יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל גו'. וְשִׁבְעִים זְקֵנִים. סנהדרי גדולה. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. לשעבר נתמנו עלי ממונים להרבות שלום בין אדם למקום ובין אדם לחבירו. ועכשיו נוֹגְשִׂים. רודים במקל ורצועה. וּמוֹנִים. מענים ומגדפים בפיהם. וּמוֹכְרִים וְקוֹנִים. השבאים מוכרים את ישראל ליד קונים מעם זר. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם. עכשיו נתמנו עלי מבקשי רעתי לשעבדני:
משֶׁה יַרְעֵנוּ. וְאַהֲרֹן יַנְחֵנוּ. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: נְבוּכַדְנֶצַר. וְאַנְדַרְיָנוֹס קֵיסַר. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
משֶׁה יַרְעֵנוּ. ע"ש שהמן ירד בזכותו (מכילתא בשלח ה). וְאַהֲרֹן יַנְחֵנוּ. כנאמר (תהלים עז כא): נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד־משֶׁה וְאַהֲרֹן, וע"ש שענני כבוד בזכותו של אהרן באו, הגהת הר"ח ליפשיץ מפוזנא. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. אז ניהלוני צדיקים שהיו אוהבים לי. ועתה רשעים ושונאים, והם נְבוּכַדְנֶצַר. בחורבן ראשון. וְאַנְדַרְיָנוֹס קֵיסַר. בחורבן שני. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם. אדריינוס שעבד את ישראל אחר חורבן ביתר בנ"ב שנה לחורבן, ואז נגדעה קרן ישראל:
נַעֲרוֹךְ מִלְחָמָה. וַייָ שָׁמָה. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: רָחַק מִמֶנוּ. וְהִנֵה אֵינֶנוּ. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
נַעֲרוֹךְ מִלְחָמָה וַה' שָׁמָה בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. אם נזדמנה עלינו מלחמה כגון עמלק היינו יוצאים ביד רמה לפי ששרתה שכינה בינינו וארון הברית עמנו במחנה. ועתה רָחַק מִמֶנוּ. מסתיר השגחתו עלינו, כענין הכתוב (תהלים עד ט): אֹתוֹתֵינוּ לֹא־רָאִינוּ אֵין־עוֹד נָבִיא גו'. וְהִנֵה אֵינֶנוּ. צועקין ואינן נענין. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
סִתְרֵי פָרוֹכֶת. וְסִדְרֵי מַעֲרֶכֶת. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: חֵמָה נִתֶּכֶת וְעָלַי סוֹכֶכֶת. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
סִתְרֵי פָרוֹכֶת. ארון כפורת וכרובים המוצנעים מבעד לפרוכת, והם סימן לאהבתם וחיבתם של ישראל. וְסִדְרֵי מַעֲרֶכֶת. לחם הפנים הניתן על השולחן, סימן ברכה לישראל שהם סמוכים על שולחן אביהם. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. אז נהג בסימני חסד ונדבה, ועתה סימני איבה שכן חֵמָה נִתֶּכֶת. ע"ש ירמיה (ז כ): הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה גו', ל' שפיכה בזעף, כמו (שמות ט לג): וּמָטָר לֹא־נִתַּךְ אָרְצָה. וְעָלַי סוֹכֶכֶת. מקפת עלי מכל צדדים כסוכה ואין מנוס. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
עוֹלוֹת וּזְבָחִים. וְאִשֵׁי נִיחוֹחִים. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: בְּחֶרֶב מְדֻקָרִים. בְּנֵי צִיוֹן הַיְקָרִים. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
עוֹלוֹת. של ציבור. וּזְבָחִים. שלמים של יחיד. וְאִשֵׁי נִיחוֹחִים. מנחות. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. לשעבר באו אלו לכפרתנו ופדות נפשנו, ועתה בְּחֶרֶב מְדֻקָרִים. כבאיכה (ד ט): שֶׁהֵם יָזוּבוּ מְדֻקָּרִים. בְּנֵי צִיוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז (שם ד ב), מהוללים ונערכים בפז. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם. כלומר ועתה לא נחשבנו לכלום. ושוב נראה דההקבלה לענין החלפים והסכינים, דלשעבר ראינום בזבחים ועולות, ועתה כמו שאמר, ובר מינן:
פַּאֲרֵי מִגְבָּעוֹת. לְכָבוֹד נִקְבָּעוֹת. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: שְׁרִיקוֹת וּתְרוּעוֹת. וְקוֹלוֹת וּזְוָעוֹת. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
פַּאֲרֵי מִגְבָּעוֹת. מצנפות כהנים. לְכָבוֹד נִקְבָּעוֹת. כדכתיב (שמות כח מ): וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. ועתה שְׁרִיקוֹת וּתְרוּעוֹת. סימנים לקבץ החיילות במלחמה. וְקוֹלוֹת. קול קרנות וצווחות והגפת תריסין. וּזְוָעוֹת. ל' זיע ורתת כי המפחד יזוע ויתנועע, כך פי' ר' אשר. ולא ניחא דאין דימוי בין אברי החרוזה, אלא נראה שְׁרִיקוֹת, של תמהון ובוז, כד"א (ירמיה יח טז): לָשׂוּם אַרְצָם לְשַׁמָּה שְׁרִיקוֹת עוֹלָם כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם גו', ופי' רש"י דהעובר על חרבות שראה כבר בבניינם הטוב רגיל לשרוק. וּתְרוּעוֹת, של שמחת השונא, כמו (תהלים מא יב): כִּי לֹא־יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי. וְקוֹלוֹת, בנוס' דווקני: לְקָלוֹן, כלומר לשעבר נהג בי באותות כבוד ועתה הייתי לבזיון. וּזְוָעוֹת, האומות רואים זועות החורבן ומנדים אותנו, כענין שנאמר (דברים כח כה): וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, ותרגם יונתן: ותהוון לריחוק לכל מלכות ארעא. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
צִיץ הַזָהָב. וְהַמְשֵׁל וְרַהַב. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: הוּשְׁלַךְ הַנֵזֶר. וְאָפַס הָעֵזֶר. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
צִיץ הַזָהָב. של כהן גדול, סימן לגדולה ושררה (עי' ראב"ע שמות כח לו). וְהַמְשֵׁל. נתנה לישראל המלכות והממשלה. וְרַהַב. רבנות ויד תקיפה על האומות. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. ועתה הוּשְׁלַךְ הַנֵזֶר. ניטל כתר מלכות מישראל, ר' אשר. ועבור שימור ההקבלה אפשר לפרש: כהן גדול שנאמר בו (ויקרא כא יב): כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו, ניטל כבודו ומצנפתו ככתוב (יחזקאל כא לא): הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה גו'. וְאָפַס הָעֵזֶר. כילה ה' עזרתו לישראלרח]. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
רח] tttובהגהת ר' חיים ליפשיץ מפוזנא פי' לעיל: רהב, כמו (משלי ו ג): לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ, כלומר שהיה לנו רצון טוב מאת השי"ת שהצליח מעשינו. ולפי פירושו עולה יפה כאן הקבלת אפיסת העזר.
קְדֻשָׁה וּנְבוּאָה. וּכְבוֹד יְיָ נִרְאָה. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: נִגְאָלָה וּמוֹרָאָה. וְרוּחַ הַטוּמְאָה. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
קְדֻשָׁה. שרתה בישראל ע"י תורה ומצוות. א"נ רוח הקודש קאמר שהיא נובלות נבואה. וּנְבוּאָה. השראת שכינה ממש. וּכְבוֹד ה' נִרְאָה. במשכן ובמקדש. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. ועתה נִגְאָלָה וּמוֹרָאָה. ע"ש (צפניה ג א ): הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה הָעִיר הַיּוֹנָה, שניהם ל' לכלוך וזוהמא, כמו (ישעיה נט ג): כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם, וכמו (ויקרא א טז): וְהֵסִיר אֶת־מֻרְאָתוֹ גו'. וְרוּחַ הַטוּמְאָה. יצר הרע. א"נ כוזבים ומכשפים המתנבאים בשמות טומאה. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
רִנָה וִישׁוּעָה. וַחֲצוֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: זַעֲקַת עוֹלָל. וְנַאֲקַת חָלָל. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
רִנָה וִישׁוּעָה. ע"ש (תהלים קיח טו): קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים, בנצחונם על הרשעים מיירי התם. וַחֲצוֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה. בשעת מלחמה, כענין שנאמר (במדבר לא ו): וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה גו' וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ, וכן בדברי הימים (דה"ב יג יב): עִמָּנוּ בָרֹאשׁ הָאֱלֹהִים וְכֹהֲנָיו וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה גו' אַל־תִּלָּחֲמוּ גו' כִּי־לֹא תַצְלִיחוּ. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. אז שמענו קולות שמחה ונצחון, ועתה זַעֲקַת עוֹלָל. תינוק הזועק בבוא השודד עליהם. וְנַאֲקַת חָלָל. זעקתו בצאת הנפש. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
שֻׁלְחָן וּמְנוֹרָה. וְכָלִיל וּקְטוֹרֶת. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: אֱלִיל וְתוֹעֵבָה. וּפֶסֶל וּמַצֵבָה. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
שֻׁלְחָן. של לחם הפנים. וּמְנוֹרָה. הטהורה. וְכָלִיל. עולות. וּקְטוֹרֶת בהיכל ה'. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. ועתה אֱלִיל. אלילים שעבדו בימי בית ראשון, דכתיב (ישעיה ב ח): וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ גו'. וְתוֹעֵבָה. דכתיב (ירמיה ו טו): הֹבִישׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ גו'. וּפֶסֶל וּמַצֵבָה. הם הפסל שהעמיד מנשה בהיכל והמזבחות שעשה בעזרות. בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם:
תּוֹרָה וּתְעוּדָה. וּכְלֵי הַחֶמְדָה. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם: שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה. וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה. בְּשׁוּבִי לִירוּשָׁלָיִם:
תּוֹרָה וּתְעוּדָה. ע"פ (ישעיה ח טז): צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה גו'. תעודה ל' התראה, כמו (דברים ל יט): הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם גו', ויש לפרש תורה שבכתב ושבעל פה. וּכְלֵי הַחֶמְדָה. פי' ר' אשר כלי המשכן. ואפשר לפרש הא נמי לענין תורה, ע"ש מה ששנינו (אבות ג יד): חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה כו' שבו נברא העולם, וכאן ר"ל הרשות לחדש בתורה שהוא כעין יצירה. בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה בְּשׁוּבִי לִירוּשָׁלָיִם. ואין אנו יודעים למה שבק הפייטן את המקבילות מראש לסוף כמו ששמר בכל הפיוט, אך נוסחא יפה יש בקינות ספרדיות ויש בה תוספת: תורה ותעודה וסדר העבודה בצאתי ממצרים, וחסרון התלמיד ובטול התמיד בצאתי מירושלים, ומסלק בחרוזה דנחמה: אל אלוהי הצבאות יראנו נפלאות כצאתי ממצרים, וישיב שכינתו אל ציון ועבודתו לתוך ירושלים: