כא. ארזי הלבנון אדירי התורה
אַרְזֵי הַלְבָנוֹן אַדִירֵי הַתּוֹרָה כו', לר' מאיר בן יחיאל. מיוסד בא"ב ואח"כ שם המחבר: מאיר בן יחיאל חזק ואמץ יחיה בן יחיאל. על עשרה הרוגי מלכות, וידועים דברי רבנו בחיי (סוף פרשת מקץ) וז"ל: ויש לך לדעת שלא היו בזמן אחד ולא נדונו כולן ביחד. והיינו דרשב"ג ור' ישמעאל נהרגו בשעת החורבן, ושאר החכמים בדור השמד, לפני ואחרי חורבן ביתר. וכאן בקינה סדרן כמעשה אחד דרך פיוט ולאו דוקא שנהרגו כאחד. וגם סדר החכמים בחלקם יש לכוין כסדר המאורעות ולא מצאתי לכוין כולם, כמו שיתבאר להלן בהערות. וגם יתבאר הואיל ויש ביניהם יותר משנות יובל אמאי נחשבו בכל מקום כגזירה אחת.
אַרְזֵי הַלְבָנוֹן אַדִירֵי הַתּוֹרָה. בַּעֲלֵי תְרֵיסִין בְּמִשְׁנָה וּבִגְמָרָא. גִבּוֹרֵי כֹחַ עֲמָלֶיהָ בְּטָהֳרָה. דָמָם נִשְׁפַּךְ וְנָשְׁתָה גְבוּרָה. הִנָם קְדוֹשֵׁי הֲרוּגֵי מַלְכוּת עֲשָׂרָה. וְעַל אֵלֶה אֲנִי בוֹכִיָה וְעֵינִי נִגְרָה:
אַרְזֵי הַלְבָנוֹן. ל' לפי ישעיה (ב יג): אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים, הם הגבורים אשר בארץ, הגבורים במלחמתה של תורה. אַדִירֵי הַתּוֹרָה. שרי התורה כד"א (ירמיה ל כא): וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא. בַּעֲלֵי תְרֵיסִין בְּמִשְׁנָה וּבִגְמָרָא. חכמים המנצחים זה את זה בהלכה, תריס מגן כמו ששנינו (כלים כד א): שלשה תריסין הם תריס הכפוף כו'. גִבּוֹרֵי כֹחַ. להוציא הלכה ברורה, ל' לפי תהלים (קג כ): בָּרֲכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ גו'. עֲמָלֶיהָ. העמלים בה בְּטָהֳרָה. בגוף נקי ומחשבה טהורה. דָמָם נִשְׁפַּךְ וְנָשְׁתָה גְבוּרָה. ל' לפי ירמיה (נא ל): חָדְלוּ גִבּוֹרֵי בָבֶל לְהִלָּחֵם יָשְׁבוּ בַּמְּצָדוֹת נָשְׁתָה גְבוּרָתָם גו', סרה והועדה מהם הגבורה, כמו (ישעיה יט ה): וְנִשְּׁתוּ מַיִם מֵהַיָּם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ. הִנָם קְדוֹשֵׁי הֲרוּגֵי מַלְכוּת עֲשָׂרָה. במדרשות (הרוגי מלכות בכמה נוסחי) כי פעם אחת עלה בלב לוליאנוס קיסר רומי ללמוד תורה והביא חכמים ופירשו לו התורה ומצא כתוב (שמות כא טז): וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ גו' מוֹת יוּמָת, שלח וקרא עשרה גדולי ישראל ואמר להם התחייבתם מיתה, אמרו לו למה, אמר להם אלמלי אחי יוסף בחיים הייתי תופשם, עכשיו שאינם חיים אני עושה עמכם דין שאתם שקולין כנגדם כו'. וְעַל אֵלֶה אֲנִי בוֹכִיָה וְעֵינִי נִגְרָה. ע"ש (איכה א טז): עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם גו':
זֹאת בְּזָכְרִי אֶזְעַק בְּמָרָה. חֶמְדַת יִשְׂרָאֵל כְּלֵי הַקֹדֶשׁ נֶזֶר וַעֲטָרָה. טְהוֹרֵי לֵב קְדוֹשִׁים מֵתוּ בְּמִיתָה חֲמוּרָה. יַדוּ גוֹרָל מִי רִאשׁוֹן לַחֶרֶב בְּרוּרָה. כִּנְפוֹל גוֹרָל עַל רַבָּן שִׁמְעוֹן פָּשַׁט צַוָארוֹ וּבָכָה כְּנִגְזְרָה גְזֵרָה. לְרַבָּן יִשְׁמָעֵאל חָזַר הַהֶגְמוֹן לְהָרְגוֹ בְּנֶפֶשׁ נְצוּרָה:
זֹאת בְּזָכְרִי אֶזְעַק בְּמָרָה. שהם הטובים שבישראל וכך עלתה להם. חֶמְדַת יִשְׂרָאֵל. הבחירים. כְּלֵי הַקֹדֶשׁ. עבדי ה'. נֶזֶר וַעֲטָרָה. כתר תורה עליהם. טְהוֹרֵי לֵב. יראי חטא. קְדוֹשִׁים. פרושים. מֵתוּ בְּמִיתָה חֲמוּרָה. משונה. יַדוּ גוֹרָל מִי רִאשׁוֹן לַחֶרֶב בְּרוּרָה. מי יתברר בגורל ראשון למיתה, שהיו מתחננים לו נא המיתני תחילה ואל אראה במות חברי, ואמר להם אותו צפעוני הטילו גורל, במדרשות שם. כִּנְפוֹל גוֹרָל עַל רַבָּן שִׁמְעוֹן בן גמליאל נשיא ישראל, סמוך לחורבן היה ונהרג עמו רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול כדלהלן, ושאר הרוגי מלכות לא נהרגו עמהם אלא בחמשים ושתים שנה לחורבן הבית במלחמת בר כוזיבא. פָּשַׁט צַוָארוֹ וּבָכָה כְּנִגְזְרָה גְזֵרָה. ובמדרשות שם שצוה הצורר לחתוך ראשו. לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בן אלישע כהן גדול וסברה רווחת שהוא סבו של ר' ישמעאל בן אלישע חברו דר' עקיבא. חָזַר הַהֶגְמוֹן לְהָרְגוֹ בְּנֶפֶשׁ נְצוּרָה. ל' לפי משלי (ז י): וּנְצֻרַת לֵב, פי' רש"י שם כמו עִיר נְצוּרָה (ישעיה א ח) המוקפת כרכום וכן לבה של זו מוקפת זימה ואולת. ולשון המקונן כאן דומה לפרש נצורה אטומה מלהכניס שום רחמנות בליבוקמה]:
קמה] tttוא"כ אולי מפרש וּנְצֻרַת לֵב דמשלי, מוקפת וסתומה מלהביא אל לבה יראת החטא והמעל.
מִזֶּרַע אַהֲרֹן שָׁאַל בְּבַקָשָׁה לִבְכּוֹת עַל בֶּן הַגְבִירָה. נָטַל רֹאשׁוֹ וּנְתָנוֹ עַל אַרְכֻּבּוֹתָיו מְנוֹרָה הַטְהוֹרָה. שָׂם עֵינָיו עַל עֵינָיו וּפִיו עַל פִּיו בְּאַהֲבָה גְמוּרָה. עָנָה וְאָמַר פֶּה הַמִתְגַבֵּר בַּתּוֹרָה. פִּתְאוֹם נִקְנְסָה עָלָיו מִיתָה מְשׁוּנָה וַחֲמוּרָה. צִוָה לְהַפְשִׁיט אֶת רֹאשׁוֹ בְּתַעַר הַשְׂכִירָה. קִיַם בְּעוֹרוֹ אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבוֹרָה:
מִזֶּרַע אַהֲרֹן. ר' ישמעאל כהן גדול שהוא מזרע אהרן. שָׁאַל בְּבַקָשָׁה. מאת ההגמון. לִבְכּוֹת עַל בֶּן הַגְבִירָה. על ר' שמעון בן גמליאל שהוא מזרע המלוכה מבית דוד. נָטַל רֹאשׁוֹ וּנְתָנוֹ עַל אַרְכֻּבּוֹתָיו מְנוֹרָה הַטְהוֹרָה. ואין טומאה בצדיקים. שָׂם עֵינָיו עַל עֵינָיו וּפִיו עַל פִּיו בְּאַהֲבָה גְמוּרָה. וזה היה כבודו להודיע כי אם הצורר בידו לשפוך דמו אין בידו להבזותו ולגרע אהבתו. עָנָה וְאָמַר פֶּה הַמִתְגַבֵּר בַּתּוֹרָה. פִּתְאוֹם נִקְנְסָה עָלָיו מִיתָה מְשׁוּנָה וַחֲמוּרָה. ובמדרשות שם שאמר לו ההגמון עד שאתה בוכה עליו בכה על עצמך שקשה מיתתך, מיד התחיל צווח. ונשקפה ביתו של קיסר לקול בכיו וראתה אותו וחמדה יפיו, אמרה לו לאביה תן לי שאילה אחת, אמר לה שאלתך עשויה חוץ מישמעאל וחבריו, אמרה היא שאילתי, אמר לה לא תעשה, אמרה אם כן תן לי רשות לפשוט עורו להשתמש בו כמראה, ולא עיכב בליעל דבר זה לעשותו. צִוָה לְהַפְשִׁיט אֶת רֹאשׁוֹ בְּתַעַר הַשְׂכִירָה. ל' לפי ישעיה (ז כ) בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח ד' בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה, ת"י בחרבא חריפא, כלומר חרב שנונה, ורש"י פי' השכירה הגדולה, ע"פ ירמיה (מו כא): גַּם שְׂכִרֶיהָ בְקִרְבָּהּ גו' גַם הֵמָּה הִפְנוּ נָסוּ יַחְדָּיו לֹא עָמָדוּ, כלומר גדוליה ושריה, ורד"ק פי' השכירה כמשמעה כי התער שישכור אדם הוא טוב ומחודד, כלומר הואיל ובעליו משכירו לאחרים מדקדק עליו שיהא שנון וטוב בכל עת. קִיַם בְּעוֹרוֹ. הצורר בר' ישמעאל. אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבוֹרָה. לפי ישעיה (נא כג): אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה, השתטחי לארץ ונדרוס עליך לילך לדרכנו, כלומר בשביל תשמיש של כלום מתעללים בנפשות:
רָשָׁע הַפּוֹשֵׁט עֵת הִגִיעַ לִמְקוֹם תְּפִלִין מִצְוַת בָּרָה. צָעַק צְעָקָה וְנִזְדַעְזְעָה עוֹלָם וְאֶרֶץ הִתְפּוֹרְרָה. תַּעֲמוֹד זְכוּתוֹ לְדוֹרוֹת קוֹל יְיָ בַּהֲדָרָה:
רָשָׁע הַפּוֹשֵׁט עֵת הִגִיעַ לִמְקוֹם תְּפִלִין מִצְוַת בָּרָה. למקום הנחת תפילין שנאמר בה (תהלים יט ט): מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם, ברורה וצוהרת. צָעַק צְעָקָה. ר' ישמעאל זעק. וְנִזְדַעְזְעָה עוֹלָם וְאֶרֶץ הִתְפּוֹרְרָה. במדרשות שם: וכיון שהגיע למקום תפילין צעק צעקה גדולה ומרה ונזדעזע כסא הכבוד אמרו מלאכי השרת זו תורה וזו שכרה, אמר הקב"ה מה אעשה לבני גזירה היא, אם אשמע קול אחר אהפוך את כל העולם לתהו כו'. תַּעֲמוֹד זְכוּתוֹ לְדוֹרוֹת קוֹל ה' בַּהֲדָרָה. קול ה' בהדרו השיב להם, שתעמוד זכות ר' ישמעאל לדורות לקיים הדורות שאחריו, ל' לפי תהלים (כט ד) קוֹל־ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר:
מֵאַחֲרָיו הֵבִיאוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא עוֹקֵר הָרִים וְטוֹחֲנָן זוּ בְזוּ בִּסְבָרָה. וְסָרְקוּ אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרֵק שֶׁל בַּרְזֶל לְהִשְׁתַּבְּרָה. יָצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּאֶחָד וּבַת קוֹל אָמְרָה. אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא גוּפָךְ טָהוֹר בְּכָל מִינֵי טָהֳרָה:
מֵאַחֲרָיו הֵבִיאוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא. נהרג בקיסרין כשנה לפני פולמוס בר כוזבא, הכי משמע במסכת שמחות, דתניא התם (ח ט): וכשנהרג ר' עקיבא בקיסרין באתה שמועה אצל ר' יהודה בן בבא ואצל ר' חנינא בן תרדיון עמדו וחגרו שקים ואמרו אחינו ישראל שמעונו כו' לא נהרג ר' עקיבא אלא למופת כו', כלומר התרו בהם על העתידות שיתקינו עצמם לפורענות, ומסיים שם דלא עברו י"ב חודש עד שבא פולמוס ועירבב את כל העולם. והפולמוס הוא מלחמת ביתר והשמד שאחריו עירבב את כל העולם שהיה קשה כמו החורבן וחרבה ארץ יהודה לחלוטין. וא"כ נהרג ר' עקיבא בכמו מ"ט שנה לאחר חורבןקמו], דמחורבן הבית ועד מלחמת בר כוזיבא חמשים שנה, ומלחמת בר כוזיבא עד חורבן ביתר ב' שנים ומחצה, הכי תניא בסדר עולם (פרק ל). עוֹקֵר הָרִים וְטוֹחֲנָן זוּ בְזוּ בִּסְבָרָה. ר' עקיבא הוא עמוד התורה שבעל פה, דאמרינן בסנהדרין (פו,א) א"ר יוחנן סתם מתניתין ר' מאיר, סתם תוספתא ר' נחמיה, סתם ספרא ר' יהודה, סתם ספרי ר' שמעון, וכולהו אליבא דר' עקיבא. וְסָרְקוּ אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרֵק שֶׁל בַּרְזֶל לְהִשְׁתַּבְּרָה. יָצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּאֶחָד. במסכת ברכות (סא,ב): בשעה שהוציאוהו להריגה היו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל והוא היה קורא קריאת שמע ומקבל עליו עול מלכות שמים כו' היה מאריך באחד ויצאה נשמתו באחד וּבַת קוֹל אָמְרָה אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא גוּפָךְ טָהוֹר בְּכָל מִינֵי טָהֳרָה. כמובא במדרשות שם:
קמו] tttוא"ת אם נהרג לפני פולמוס ביתר היאך היה נושא כליו של בר כוזיבא (רמב"ם פרק יא מהל' מלכים), ואימתי אמר עליו דין הוא מלכא משיחא (ירושלמי תענית ד, ג). ולא קושיא היא דכמה שנים היה בר כוזיבא מגביר עצמה ומאסף גדודים ובאותן שנים סמך ר' עקיבא ידיו עליו וסבור שהוא משיח וכל זה לפני הפולמוס. וכך לענ"ד, אך רבים מאחרים מיתת ר' עקיבא לס' וע' שנה אחר החורבן ומגיהים הברייתא במסכת שמחות לשמות חכמים אחרים ואכ"מ.
בֶּן בָּבָא רַבִּי יְהוּדָה אַחֲרָיו. הֵבִיאוּ בְּשִׁבְרוֹן לֵב וְאַזְהָרָה. נֶהֱרַג בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה בִּידֵי אֲרוּרָה. יוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית הָיָה נָקִי וְחָסִיד בִּמְלַאכְתּוֹ לְמַהֲרָה:
בֶּן בָּבָא רַבִּי יְהוּדָה אַחֲרָיו. במסכת עבודה זרה מבואר (ח,ב) שנהרג בשעת הגזירה שלא לסמוך והוא סמך חמשה זקנים ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון ור' אלעזר בן שמוע, והם הם תלמידי ר' עקיבא שמלאו את הארץ תורה אחר חורבן ביתרקמז]. הֵבִיאוּ. השונאים הביאוהו לדונו. בְּשִׁבְרוֹן לֵב וְאַזְהָרָה. י"מ שהיה לבו נזהר מעבירות. ונראה דקאי על האמור במדרש שלא טעם טעם חטא מימיו, ובאזהרה היינו בזהירות שלא להפסיד קידוש השם ברבים שיהא קרבנו שלם. נֶהֱרַג בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה. במדרש שם: ואותו היום שנהרג בן ע' שנה היה ויום ה' היה והיה יושב בתענית כו'. בִּידֵי אֲרוּרָה. מלכות רומי הרשעה. יוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית הָיָה נָקִי במדרש שם: אמרו עליו מבן י"ח שנה ועד ע' שנה לא טעם שינה אפילו כשינת הסוס ולא טעם טעם חטא מימיו כו'. וְחָסִיד בִּמְלַאכְתּוֹ לְמַהֲרָה. פי' ר' אשר שמיהר לסמוך ה' חכמים ואמר להם רוצו בני כו'. וטפי ניחא לבאר דמקלסו בדבר שהיה רגיל בו תמיד, ולכן נראה לפרש דמוסב על האמור שלא טעם שינה, וחסיד במלאכתו למהרה, היינו להשכים לעבודת הבורא:
קמז] tttולא מצאתי מבואר אימתי היה מעשה זה, וממה שאירע בין אושא לשפרעם מסתבר שהיה כשגלתה סנהדרין לשם, וסברא רווחת שגלו לשם אחר שחרבה יהודה במלחמת ביתר.
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אַחֲרָיו מַקְהִיל קְהִלוֹת בְּצִיוֹן שָׁעֲרָה. יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמוֹ. וְהִקִיפוּהוּ בְּחַבְלֵי זְמוֹרָה. אֶת הָאוּר הִצִיתוּ בָהֶם וּכְרָכוּהוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה. סְפוּגִין שֶׁל צֶמֶר הִנִיחוּ עַל לִבּוֹ שֶׁלֹא יָמוּת מְהֵרָה:
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אַחֲרָיוקמח]. מַקְהִיל קְהִלוֹת בְּצִיוֹן שָׁעֲרָה. פי' ר' אשר: בשערי בתי מדרשות שהיו מצויינים בהלכהקמט]. יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמוֹ. כדמשתעי במסכת עבודה זרה (יח,א): כשחלה ר' יוסי בן קיסמא הלך ר' חנינא בן תרדיון לבקרו א"ל חנינא אחי אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה כו' ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים כו' תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש כו'. וְהִקִיפוּהוּ בְּחַבְלֵי זְמוֹרָה. כריכות של קנים. אֶת הָאוּר הִצִיתוּ בָהֶם וּכְרָכוּהוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה. סְפוּגִין שֶׁל צֶמֶר הִנִיחוּ עַל לִבּוֹ שֶׁלֹא יָמוּת מְהֵרָה. ובגמרא שם מסיים שא"ל הסרדיוט אם אני נוטל ספוגין מעל ליבך אתה מביאני לחיי העולם הבא ונשבע לו, ונטלן מעל לבו ומת ואף הוא קפץ לתוך האש כו':
קמח] tttונראה דזה היה סמוך למלחמת ביתר, שהרי נהרג אחרי ר' עקיבא כדלעיל שהגיעה אליו השמועה כשנה לפני הפולמוס, ור' חנינא עצמו נתפס בעת פטירתו של ר' יוסי בן קיסמא שהלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו (ע"ז יח,א), ומסתבר דאחר שהתחילה מלחמת בר כוזיבא לא היו גדולי רומי הולכים ללוות אחד מגדולי ישראל שכבר נבאשו בכולם.
קמט] tttולא פי' בשערי ירושלים, שכבר חרבה בימיו והיו ישראל מנועים מלדור בה. ומיהו אפשר דנקט המקונן 'ציוֹן' דדרך לדבר בירושלים על סתם דבר שבארץ ישראל, כד"א תלמוד ירושלמי ואינו אלא בטבריא.
חָסִיד רַבִּי יְשֵׁבָב הַסוֹפֵר הֲרָגוּהוּ עַם עֲמוֹרָה. זְרָקוּהוּ וְהִשְׁלִיכוּהוּ לַכְּלָבִים וְלֹא הוּקְבַּר בִּקְבוּרָה. יָצְתָה בַת קוֹל עָלָיו שֶׁלֹא הִנִיחַ כְּלוּם מִתּוֹרַת משֶׁה לְשָׁמְרָה:
חָסִיד רַבִּי יְשֵׁבָב הַסוֹפֵר. בדורו של ר' עקיבא היה, כדאמר במס' כתובות (נ,א) מעשה באחד שבקש לבזבז יותר מחומש ולא הניח לו חבירו כו' ואמרי לה ר' ישבב ולא הניחו חבירו ומנו ר' עקיבאקנ]. הֲרָגוּהוּ עַם עֲמוֹרָה. רומי שמעשיהם מקולקלים כסדום. זְרָקוּהוּ וְהִשְׁלִיכוּהוּ לַכְּלָבִים וְלֹא הוּקְבַּר בִּקְבוּרָה. יָצְתָה בַת קוֹל עָלָיו שֶׁלֹא הִנִיחַ כְּלוּם מִתּוֹרַת משֶׁה לְשָׁמְרָה. לא הניח דבר שלא שמרו. כל זה במדרשות שם.
קנ] tttולא מצאתי ראיה אימתי נהרג, ומסתמא במלחמת ביתר והשמד שאחריה, וכן כל החכמים להלן, עד ר' אלעזר בן שמוע.
וְאַחֲרָיו רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דָמָא עַל מִצְוַת תְּפִלִין יְשָׁרָה. וְאַחֲרָיו רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינָאי. וְאַחֲרָיו רַבִּי חוּצְפִּית בְּיוֹם עֶבְרָה. עוֹף הַפּוֹרֵחַ נִשְׂרַף בַּהֲבֵל פִּיו כְּבַמְדוּרָה:
ובדפוסים יש כאן דילוג ולא הוזכרו ר' אלעזר בן דמא ור' חנינא בן חכינאי, אך ישנם בס"א, וצריך להם למנין י' חכמים. וְאַחֲרָיו רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דָמָא עַל מִצְוַת תְּפִלִין יְשָׁרָה. וכך גם במדרש שם: ואחריו ר' אלעזר בן דמא שנהרג על מצות תפילין, ולא פירשו שם יותר, וגם בדברי רבותינו לא מצאנו עליו. וְאַחֲרָיו רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינָאי. כך במדרש שם ולא נכתב עליו דבר. וידענו שהוא מתלמידי ר' עקיבא ותורתו שלימה דאמרינן בירושלמי חגיגה (ב א): ג' הרצו תורתן לפני רבן כו' חנניה בן חכיניי לפני ר' עקיבא, מכאן ואילך אין דעתן נקיה. וְאַחֲרָיו רַבִּי חוּצְפִּית. מתורגמנו של רבן גמליאל ביבנה, ואיתא במסכת חולין (קמב,א) שאחר יצא לתרבות רעה ע"י שראה את לשונו של ר' חוצפית מוטלת באשפה. בְּיוֹם עֶבְרָה. ביום זעם נהרג. עוֹף הַפּוֹרֵחַ נִשְׂרַף בַּהֲבֵל פִּיו כְּבַמְדוּרָה. במדרש שם שהיה ר' חוצפית המתורגמן שקול כיונתן בן עוזיאל, ובפרק הישן בסוכה (כח,א) אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה, כל עוף הפורח עליו מיד נשרף:
צַדִיק רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמוּעַ בָּאַחֲרוֹנָה נֶהֱרַג בְּמַדְקִירָה. יוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה זְמַן קִדוּשׁ וַיְקַדֵשׁ וַיִקְרָא. חֶרֶב שָׁלְפוּ עָלָיו וְלֹא הִנִיחוּהוּ בַחַיִים לְגוֹמְרָה. יָצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּבָרָא אֱלֹהִים יוֹצֵר וְצָר צוּרָה:
צַדִיק רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמוּעַ. נסמך ע"י ר' יהודה בן בבא כדלעיל. בָּאַחֲרוֹנָה נֶהֱרַג. הוא מאוחר מחבריו שהרי רבו של רבנו הקדוש היה, דאמר במנחות (יח,א): אמר רבי כשהלכתי למצות מדותי אצל ר' אלעזר בן שמוע כו', ובמסכת קידושין (עב,ב): כשמת ר' עקיבא נולד רביקנא]. בְּמַדְקִירָה. בחרב. יוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה זְמַן קִדוּשׁ וַיְקַדֵשׁ וַיִקְרָא. חֶרֶב שָׁלְפוּ עָלָיו וְלֹא הִנִיחוּהוּ בַחַיִים לְגוֹמְרָה. יָצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּבָרָא אֱלֹהִים. במדרש שם שבערב שבת נהרג, התחיל בקדוש היום אמרו לו לקוסטינר הנח לו שיגמור, כיון שהגיע לאשר ברא אלהים לעשות הכהו ויצאה נשמתו בתיבת אלהים כו'. יוֹצֵר וְצָר צוּרָה. הקב"ה יצר את האדם בצלמו. אפשר רומז למאמר המדרש שם: יצאה ב"ק ואמרה אשריך אלעזר שהיית דומה בעוה"ז כאלהים כו', כלומר ראוי היה ר' אלעזר בן שמוע לשאת נזר אלהיו:
קנא] tttואם כן משנולד והגדיל וקנה מקצת חכמה ועד שהלך למצות מידותיו אצל ר' אלעזר בן שמוע צריך שיהיו שם שנים הרבה, נמצא שהריגתו אינה עם שאר עשרה הרוגי מלכות, שהם נהרגו במלחמת ביתר או קצת אחריה, והוא כמסתבר בכמו ט"ו שנה אחריה.
tttttוא"ת הואיל ושנים הרבה ביניהם וכמה מלחמות ושמדות למה נמנו הרוגי מלכות במנין עשרה בכל מקום כאחת, ועוד שהרי יחד עמם נהרגו רבבות ואלפים ובהם חסידים ופרושים. ובפשטות יש לומר הואיל וראשי ישראל היו ונתפסו למלכות לא כסתם יחידים המסרבים להם אלא כשלוחי הקהל, ולכן ראו חכמי ישראל את המאורעות שנהרגו עשרה אלו בגינם כגזירה מיוחדת הנפרדת מהחורבן והשמדות.
tttttאך כבר כתבתי במקום אחר דעד מלחמת בר כוזיבא סברו ישראל כי מהרה יבנה המקדש אם במרידה ואם ברשיון, ובאותה מלחמה ובשמד שאחריה נגדעה קרן ישראל והכירו כי רחק ממנו מנחם ונסתם הגולל על הבית, וא"כ כל הצרות דעד ביתר עולין כענין אחד ומיוחסים לגזירת החורבן. והרי נודע שהחורבן בא בעוון שנאת חנם, וי"ל דחטא שנאת חינם שבסוף בית שני היה מזכרת עון לחטא מכירת יוסף שהוא גם שנאת חינם, ונתעוררה מידת הדין בחורבן והיתה נטויה אחר חורבן ביתר והריגת י' הרוגי מלכות.
כָּהֵנָה וְכָהֵנָה הוֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנוֹת בִּגְעָרָה. בִּסְקִילָה שְׂרֵפָה הֶרֶג וְחֶנֶק מִי יוּכַל לְשַׁעֲרָה. נוֹתֶרֶת מִמֶנָה יֹאכְלוּ אֲרָיוֹת שֶׂה פְזוּרָה. חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְשׁוֹק הַתְּרוּמָה טָרְפוּ אַרְיֵה וְהַכְּפִירָה.
כָּהֵנָה וְכָהֵנָה הוֹסִיפוּ. עוד חללים רבים הפילו. בְנֵי עַוְלָה. הרשעים בני מלכות הרשעה. לְעַנוֹת. את ישראל. בִּגְעָרָה. אין זה ל' נזיפה אלא ל' חמת השחתה, כמו (תהלים ט ו): גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע שְׁמָם מָחִיתָ גו'. בִּסְקִילָה שְׂרֵפָה הֶרֶג וְחֶנֶק מִי יוּכַל לְשַׁעֲרָה. להעריך. נוֹתֶרֶת מִמֶנָה. שארית ישראל. יֹאכְלוּ אֲרָיוֹת. האומות. שֶׂה פְזוּרָה. ל' לפי ירמיה (נ יז): שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ גו'. חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְשׁוֹק הַתְּרוּמָה. טובים שבישראל. טָרְפוּ אַרְיֵה וְהַכְּפִירָה. מלכי אומות.
יֵיטִיב יְיָ וְלֹא יוֹסִיף עוֹד לְיַסְרָה. אַמֵץ בִּרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת חֵלֶק יַעֲקֹב וּמוֹשִׁיעַ בְּעֵת צָרָה. לְצֶדֶק יִמְלוֹךְ מֶלֶךְ יֹאמַר שָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ. לְאוֹרוֹ נִסַע וְנֵלֵךְ:
יֵיטִיב ה'. כי ממנו לבדו הרעות והטוב. וְלֹא יוֹסִיף עוֹד לְיַסְרָה. ע"ש (ויקרא כו יח): וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם. אַמֵץ בִּרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת. לפי ישעיה (לה ג): חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ. חֵלֶק יַעֲקֹב. הקב"ה שהוא חלק יעקב הוא יאמץ את ישראל ויושיעם, ע"ש (ירמיה י טו־טז): הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים גו' לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא גו', לא באלילים חלקו של יעקב כי לא יעבוד בלתי ליוצרו ויוצר הכל. וּמוֹשִׁיעַ בְּעֵת צָרָה. ע"ש (ירמיה יד ח): מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה גו'. לְצֶדֶק יִמְלוֹךְ מֶלֶךְ. לכך נקרא הקב"ה מלך שעתיד לעשות צדק, ע"ש ישעיה (לב א) הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ גו', פי' רש"י: הן אין משפט מלך למלוך כי אם לעשות משפט צדק. יֹאמַר שָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ. שיזריח גאולתו, ואז לְאוֹרוֹ נִסַע וְנֵלֵךְ. ע"ש (ישעיה ס כ): לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי ה' יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ, שתהיה גאולת עולם שאין אחריה גלות: