יא. ויקונן ירמיהו על יאשיהו
אֵיכָה אֱלִי קוֹנְנוּ מֵאֵלָיו, לר' אלעזר הקליר. על מיתת יאשיהו אחרון מלכי בית דוד החסידים, ומיתתו כתחילת פורענות חורבן בית ראשון. על סדר א"ב ע"פ ראשי פסוקי איכה ד', שהיא קינת ירמיה על יאשיהו כדברי רבותינו. וחתם בסופו: אלעזר
יאשיהו מלך חסיד היה בשלהי בית ראשון, הוא קנא לאלהיו והעביר הגילולים מן הארץ והכרית כוהני הבעל. לאחר ימים עלה מלך מצרים להלחם עם מלך אשור בכרכמיש על נהר פרת, בקש לעבור בארץ ישראל ולא נתנו יאשיהו שהיה סמוך על ההבטחה (ויקרא כו ג־ו): אִם־בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ גו' וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ גו' וְחֶרֶב לֹא־ תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם גו', אפילו חרב של שלום (תענית כב,א), והוא לא היה יודע חטא ליצני הדור אשר אחר הדלת קמו לסדור כמפורש לפנינו, ויצא ונלחם עם נכו מלך מצרים וירוהו המורים בחצים ומת, והיה היום קשה לישראל כדדרשינן במו"ק (כה,ב): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא גו' וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם (עמוס ח ט), ואמר רבי יוחנן זה יומו של יאשיהו, לפי שאחריו נדלדלה מלכות בית דויד וקרבה הפורענות, ועליו סמכו הכשרים שבדור שיעמוד בפרץ לבער העבודה זרה ולהשיב ישראל לאביהם שבשמים, ובמותו ניכר שננעלו השערים בפני ישראל וסוף הבית ליחרב, והכל מפורש להלן בקינה.
וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָהוּ:
וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָהוּ פסוק הוא בדברי הימים (דה"ב לה כה): וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָהוּ וַיֹּאמְרוּ כָל־הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל־יֹאשִׁיָּהוּ עַד־הַיּוֹם וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל־ יִשְׂרָאֵל וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל־הַקִּינוֹת. אחר שנהרג ע"י פרעה נכה קונן עליו ירמיה, וקבע קינתו במגילת איכה פרק ד', ומהא חזינן דמיתתו היא כתחילת פורענות החורבן:
אֵיכָה אֱלִי קוֹנְנוּ מֵאֵלָיו. בֶּן שְׁמוֹנָה שָׁנָה הֵחֵל לִדְרוֹשׁ מֵאֱלֹהָיו. בְּנֵי חָם בְּעָבְרָם חָנוּ עָלָיו. וְלֹא הוּזְכַּר לוֹ שִׂגוּי מִפְעָלָיו:
אֵיכָה. היאך נתגלגל ואירע הדבר הקשה הזה אשר אֱלִי. קינה ומספד. קוֹנְנוּ מֵאֵלָיו. ספדו מקונניו. מאליו כמו מאלליו ונקוד מַאַלָּיו, לשון אַלְלַי לִי (מיכה ז א), כך לפי ערוגת הבשם. ור' אשר פי' אליו עמודי מזוזות הבית, ע"ש (יחזקאל מ ט) וְאֵילָיו שְׁתַּיִם אַמּוֹת גו', ומאיליו כלומר מחטאת דורו של יאשיהו שחטאו במזוזות הבית שהיו צרין בה צורת עבודת כוכבים. והיותר נראה 'מאליו' גדולי העם, ל' (יחזקאל יז יג) וְאֶת־אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח, שכן נאמר בו (דה"ב לה כה): וַיֹּאמְרוּ כָל־הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם. בֶּן שְׁמוֹנָה שָׁנָה הֵחֵל לִדְרוֹשׁ מֵאֱלֹהָיו. דכתיב (דה"ב לד ג) וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמָלְכוֹ וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר הֵחֵל לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו גו', ופי' רד"ק באותה שנה עצמה שמלך שהיתה שמינית לו לפי שמלך בן שמונה. בְּנֵי חָם. צבא נכה מלך מצרים שהם מבני חם ככתוב (בראשית י ו) וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן. בְּעָבְרָם. להלחם עם אשור. חָנוּ עָלָיו. ושלח לו (דה"ב להכא) מַה־לִּי וָלָךְ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא־עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם כִּי אֶל־בֵּית מִלְחַמְתִּי גו' וְלֹא הוּזְכַּר לוֹ שִׂגוּי מִפְעָלָיו. שיגוי ושגב מפעליו לא הועיל לו באותה שעה, ומפני מה נענש שלא שעה לעצת ירמיה הנביא ומפורש להלן:
גַם בְּכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר קָמוּ לִגְדוֹר. לֹא קָם כָּמוֹהוּ מִימוֹת אֲבִיגְדוֹר. דָבַק בּוֹ חֵטְא לֵצָנֵי הַדוֹר. אֲשֶׁר קָמוּ אַחַר הַדֶלֶת לִסְדוֹר:
גַם בְּכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. בכל מלכי בית דויד החסידים. אֲשֶׁר קָמוּ לִגְדוֹר. את חומת בית ישראל, להעביר את העבודה זרה מן הארץ. לֹא קָם כָּמוֹהוּ מִימוֹת אֲבִיגְדוֹר. ככתוב (מ"ב כג כה) וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ. אביגדור זה משה ע"ש (דה"א ד יח) וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת־יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת־חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ גו', ובפ"ק דמגילה (יג,א) דרשינן לכל המקרא במשה, יֶרֶד שירד להן מן לישראל בימיו גְדוֹר שגדר פרצותיהן של ישראל כו'. דָבַק בּוֹ חֵטְא לֵצָנֵי הַדוֹר. תניא בכלה רבתי (ו ד) מה ראה ישעיה לומר (נז א) הַצַּדִיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל־לֵב גו', ללמדך שהצדיק נתפס בעוון דורו כו', ועי' רש"י בנביא פי' הצדיק אבד, כגון יאשיהו. אֲשֶׁר קָמוּ אַחַר הַדֶלֶת לִסְדוֹר. באיכה רבה (א נג) ולא היה יודע יאשיהו שכל דורו עובדי ע"ז, ליצני הדור מה היו עושים, חצי צורה בדלת זו וחצי צורה בדלת זו, והיה משלח ב' תלמידי חכמים לבער צורה מבתיהם והיו נכנסין ולא היו מוצאין כלום, כשבאו לצאת היו אומרים להם סגורו דלתות מאחריכם, והיו סוגרין הדלתות והצורה נראית לאותן שבפנים, והיו אומרים עליהם מי שבא ותיקן הוא בא וקלקל. כלומר משל הדיוט הוא למי שטרח לתקן ובעצמו קלקל עוד, והיינו ליצנות:
הָאוֹכְלִים זֶרַע שִׁיחוֹר. כִּתְמוֹ הַטוֹב פִּחֲמוּ מִשְׁחוֹר. וַיִגְדַל עָוֹן וְהֵשִׁיב יָמִין אָחוֹר. וְעוֹד לֹא שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחוֹר:
הָאוֹכְלִים זֶרַע שִׁיחוֹר. המצריים הניזונים מנילוס נהר מצרים הנקרא שיחור (ישעיה כג ג) זֶרַע שִׁחֹר קְצִיר יְאוֹר. כִּתְמוֹ הַטוֹב. תואר פניו של יאשיהו שהיה ככתם הטוב, ע"ש (איכה ד א): יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב. פִּחֲמוּ מִשְׁחוֹר. השחירו כפחם. וַיִגְדַל עָוֹן. כאמור (שם שם ו): וַיִּגְדַּל עֲוֹן בַּת־עַמִּי מֵחַטַּאת סְדֹם. וְהֵשִׁיב יָמִין אָחוֹר. חדל מלהושיע, כאמור (שם ב ג): הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ. וְעוֹד לֹא שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחוֹר. לשעבר היה מראני סימני חיבה, על שם (שיה"ש ה ד): דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן־הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו, ועתה הסתיר פניו והעלים אותותיונד]:
נד] ttttttושוב נראה ע"פ תדב"א זוטא (פרק כב): דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן־הַחֹר, כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה, כנגד כנסת ישראל אמרה, אמרה לפניו אלמלא רחמיך הרבים שאתה מרחם עלי וידך פרושה תחת כנפי החיות ומקבל אותי בתשובה שלימה אין לי כח לעמוד לפני מדת הדין כו' עיי"ש. וא"כ שליחת היד מן החור הוא ענין חתירה שחתר הקב"ה לשבים אליו באמת כשכל שאר השערים ננעלים, ואמר המקונן: ויגדל עון כו', ועוד לא שלח ידו מן החור, לפי גודל העון בימי יאשיהו, שוב לא חתר הקב"ה חתירה מתחת כסא הכבוד כמו שעשה לזקינו מנשה.
זַכּוּ אֲמָרָיו כְּנָם דָת לְהָקִים. בִּצַע אֶמְרָתוֹ בְּאָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים. חָשַׁךְ תָּאֲרוֹ כְּנִאֲצוּ רְחוֹקִים. בְּבֶצַע מוֹאֲסֵי דָת וְחֻקִים:
זַכּוּ אֲמָרָיו כְּנָם דָת לְהָקִים. ישרו דבריו כשגמר אומר לקיים את התורה, כדלקמן. בִּצַע אֶמְרָתוֹ. ע"ש הכתוב באיכה (ב יז) ומתרגמינן: בזע פורפירא דיליה, היינו קרע בגדיו, ופשטו של מקרא בצע אמרתו קיים והשלים גזרתו. יאשיהו קרע בגדיו כשקראו לפניו את ספר התורה שנמצא בעזרה ככתוב (מ"ב כב יא): וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת־דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו. בְּאָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים. כמפורש בירושלמי סוטה (ז ד): אָרוּר אֲשֶׁר לֹא־יָקִים אֶת־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה־הַזֹּאת (דברים כז כו), רב חונא רב יהודה בשם שמואל על הדבר הזה קרע יאשיה ואמר עלי להקים, פירש רמב"ן בפי' התורה (דברים שם) כגון בית המלך והנשיאות שבידם להקים את התורה, ואפילו היה צדיק גמור במעשיו כל שלא החזיק התורה מיד הרשעים המבטלים אותה הרי זה בכלל ארור. חָשַׁךְ תָּאֲרוֹ כְּנִאֲצוּ רְחוֹקִים. פי' ערוגת הבשם: תארו של יאשיהו חשך בשמעו נאצות המצרים. והכוונה נראה למה שהיה פרעה בוטח בע"ז שלו ואמר ליאשיהו (דה"ב לה כא): חֲדַל־ לְךָ מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר־עִמִּי וְאַל־יַשְׁחִיתֶךָ. ויש גורסים: כְּאָצוּ רְחוֹקִים, כשמיהרו לבוא מארץ רחוקהנה]. בְּבֶצַע. פי' ערוגת הבושם: בעווןנו]. מוֹאֲסֵי דָת וְחֻקִים. רשעי ישראל, בעוון מאיסת התורה גלו ישראל כדכתיב (ויקרא כו מג) וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם גו' יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת־חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם:
נה] ttttttור' אשר פי', נאצו רחוקים הם רשעי ישראל, שנקראו (ישעיה מו יב): אַבִּירֵי לֵב הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה, שהיו רואים ליאשיהו שב בכל ליבו והם מקשים לבם. אך לא משמע כן מהמשך הדיבור: בבצע מואסי דת וחוקים, דמשמע בעוון האמור למטה ארע האמור למעלה.
נו] ttttttומיהו לא מצאתי במקרא בצע אלא ל' חמס וחמדת ממון.
טוֹבִים רֵעִים נִקְרָאוּ בְּשָׁלְחוֹ מַלְאָךְ. מַה לִי וְלָךְ הַיוֹם לְתַלְאָךְ. יְדֵי עַם הָאָרֶץ דָמִים בְּמָלְאָךְ. תֵּעָנֵשׁ בְּבִצְעִי אֶת פְּנֵי פִּלְאָךְ:
טוֹבִים רֵעִים נִקְרָאוּ. יאשיהו ופרעה נכה לרעים נחשבו. בְּשָׁלְחוֹ מַלְאָךְ. כששלח פרעה נכה שליח שיתנוהו לעבור בארץ. מַה לִי וְלָךְ הַיוֹם לְתַלְאָךְ. למה תביא תלאות המלחמה עליך, כדכתיב (דה"ב לה כא) וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מַלְאָכִים לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם כִּי אֶל בֵּית מִלְחַמְתִּי גו'. יְדֵי עַם הָאָרֶץ דָמִים בְּמָלְאָךְ. כשתמלא ידי חיילות שלי בדמי הרוגיך. תֵּעָנֵשׁ. בעוון זאת תענש, שאני לא מדעת עצמי אני הולך אלא, בְּבִצְעִי אֶת פְּנֵי פִּלְאָךְ. בקיימי גזירת המקום שהוא גזר עלי לעשות מלחמה בבבל, כדאיתא בתוספתא תענית (ב י): וֵאלֹהִים אָמַר לְבַהֲלֵנִי (דה"ב שם), מפי הקודש אני עולה, חֲדַל־לְךָ מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר־עִמִּי (שם), זה לשון ע"ז, כלומר הראשון קדש והשני חול, שהיה משתף שם שמים עם דבר אחרנז]:
נז] ttttttפִּלְאָךְ כינוי למקום שעושה נפלאות, אולי רמז הוא לנפלאות שעשה לישראל לשעבר במצרים ע"ש הכתוב בתהלים (עז יב ואילך): אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי־יָהּ כִּי־אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ, ובמצרים משתעי כמפורש שם.
כִּלָה הֲמוֹנַי לֶכֶת אֲרַם נַהֲרַיִם. לְמַעַן לֹא תַעֲבוֹר חֶרֶב כָּל שֶׁהוּא בְּאֶפְרַיִם. וְלֹא שָׁמַע לַחוֹזֶה לָשׁוּב אֲחוֹרַיִם. כִּי גְזֵרָה נִגְזְרָה לְסַכְסֵךְ מִצְרַיִם בְּמִצְרָיִם:
כִּלָה הֲמוֹנַי לֶכֶת אֲרַם נַהֲרַיִם. יש לפרשנז*] כלה כמו כִּלָּא והיינו מנע, יאשיהו מנע מפרעה נכה מלכת להלחם בכרכמיש. ופעמים נכתב בה"א כמו (בראשית כג ו) אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת־קִבְרוֹ לֹא־יִכְלֶה מִמְּךָ. המוני, נר' לי לגרוס המונִי בחירק והיינו מצרי, ע"ש שנתכנו המצרים המון ביחזקאל בכמה מקראות וְהִשְׁבַּתִּי אֶת־הֲמוֹן מִצְרַיִם (יחזקאל ל י) וְהִכְרַתִּי אֶת־הֲמוֹן נֹא (ל טו) בֶּן־אָדָם נְהֵה עַל־הֲמוֹן מִצְרַיִם (לב יח)נח]. לְמַעַן לֹא תַעֲבוֹר חֶרֶב כָּל שֶׁהוּא. כדלעיל, ואפילו חרב של שלום. בְּאֶפְרַיִם. נקראו כל ישראל על שם אפרים, שנאמר (הושע יא יג) וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם גו', כך במחזור זולצבךנט]. וְלֹא שָׁמַע לַחוֹזֶה לָשׁוּב אֲחוֹרַיִם. ירמיהו הנביא יעץ ליאשיהו שלא להלחם בו, באיכה רבה (א נג): אמר לו כך מקובלני מישעיה רבי (ישעיה יט כ) וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם, ולא שמע לו, אלא א"ל משה רבו של רבך לא כך אמר, אלא (ויקרא כו ו) וְחֶרֶב לֹא־תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם, וחרבו של אותו רשע עוברת בארצי ובתחומי, והוא לא היה יודע שכל דורו עובדי ע"ז היו כו'. כִּי גְזֵרָה נִגְזְרָה לְסַכְסֵךְ מִצְרַיִם בְּמִצְרָיִם. כלומר לא שמע לירמיה שאמר לו מפי ישעיה שמפלת המצרים תהיה ע"י מלחמה בינם לבין עצמם ולא על ידי ישראל ועל כן יש לו לשוב לאחוריו והוא לא שמע ולא קיבלס]:
נז*] ttttttר' אשר לא פירש, וכמה פי': כילה המוני כו', יאשיהו גרם לכלות המוני ישראל בלכתם להלחם בארם נהרים. והוא שיבוש, שלא היתה מלחמתו בארם נהרים אלא בבקעת מגידו והיא בגליל תחתון. וגם סוף דברי המקונן לְמַעַן לֹא תַעֲבוֹר כו' משמע שהוא נתינת טעם למה שפתח בו, לכך יש לפרש כמו שכתבתי.
נח] ttttttובאמת ליבי לוחש דצ"ל אָמוֹנִי באל"ף, על שם (ירמיה מו כה): הִנְנִי פוֹקֵד אֶל־אָמֹון מִנֹּא וְעַל־פַּרְעֹה וְעַל־מִצְרַיִם גו', ובפרעה נכה עצמו שהרג ליאשיהו מדבר שם הכתוב, שנתעכב במצור בכרכמיש ימים רבים עד שבא נבוכדנצר והרגו, כמפורש בספר ירמיה (פרק מו).
נט] ttttttומיהו יתכן דנקט אפרים משום דהמלחמה של פרעה נכה ביאשיהו היתה בבקעת מגידו והיא בנחלת מנשה, ובאפרים ר"ל בנחלת בני יוסף.
ס] ttttttואף דסוף סוף לא באה מפלת פרעה נכה במצרים אלא בכרכמיש ע"י נבוכדנאצר כמו שהזכרתי למעלה, י"ל דאילו שמע יאשיהו לירמיה היתה נבואת ישעיה מתקיימת בימיו, ועכשיו שלא שמע נתקיימה אחר כך בשאר המצרים שנשארו בארצם או בדור מן הדורות.
מֵחַטֹאת סְתִירַת מְזוּזוֹת. חֲזוֹן עַנְתוֹתִי הֵחֵל לְבַזוֹת. נָעוּ עֲנָמִים לְחוּמוֹ לְהַבְזוֹת. וְלֹא הֵסֵב פָּנָיו וְסָפְדוּ עַל זֹאת:
מֵחַטֹאת סְתִירַת מְזוּזוֹת. מפני עוון עבודה זרה שהיו בני דורו עושין בסתר מאחורי המזוזות, ועבירה גוררת עבירה. חֲזוֹן עַנְתוֹתִי הֵחֵל לְבַזוֹת. יאשיהו עצמו בא לידי חטא שלא שמע לחזון ירמיהו שהיה מן הכהנים אשר בענתותסא]. הֵחֵל גר' ל' יחיד, כך הוא בערוגת הבשם. נָעוּ עֲנָמִים. המצרים, ככתוב (בראשית י יג): וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת־לוּדִים וְאֶת־עֲנָמִים. לְחוּמוֹ לְהַבְזוֹת. לבזות גיוו ובשרו של יאשיהו, וְשֻׁפַּךְ דָּמָם כֶּעָפָר וּלְחֻמָם כַּגְּלָלִים (צפניה א יז), פירש"י, בשרם ולשון ערבי בשר קורין אל לחם. וְלֹא הֵסֵב פָּנָיו. כדכתיב (דה"ב לה כב) וְלֹא־הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ כִּי לְהִלָּחֶם־בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ, לא חזר בו לסוב אחור. וְסָפְדוּ עַל זֹאת. נקבעה קינה לדורות כמפורש למעלה. ובנוסחאות דייקניות: וְסִפְדוּ. כלומר, הרבה ראוי לקונן על מה שלא הסב יאשיהו פניו, שאילו הסב פניו לא נהרג, ושמא היה מחזיר את ישראל בתשובה שלימה, ולא היה הבית נחרב מעולם:
סא] ttttttויש לפרש הכוונה שלא שמע למה שאמר לו פרעה נכה (דה"ב לה כא): וֵאלֹהִים אָמַר לְבַהֲלֵנִי, שאמר לו מפי הקודש אני עולה (תוספתא תענית ב י), כלומר שהקב"ה ציווהו למהר ולעלות ולהלחם בכרכמיש, וכי היכן מצינו שהקב"ה דיבר עם פרעה נכה, אלא פי' המפרשים בדבה"י שם שירמיה נתנבא כן לפרעה נכה. אבל אין לפרש שיאשיהו לא שמע וביזה ח"ו נבואת ירמיה שאמר לו בעצמו, כי לא נשלח ירמיה בנבואה זו ליאשיהו, ולשון הגמרא מוכיח, שאמרו (תענית כב,ב): מפני מה נענש יאשיהו מפני שהיה לו לימלך בירמיהו ולא נמלך, כלומר אימלוכי הוא דלא אימליך אבל הפרת הוראה וביזוי נבואה מאן דכר שמיה. ומסתבר דיאשיהו פקפק בדברי פרעה נכה לפי ששיתף שם קודש עם שם חול כמו שהוזכר לעיל.
סוּרוּ הֵעִידוּ עַד לֹא שְׁאִיָה. וַיְמָאֲנוּ סוּר וּמָט יְסוֹד נְשִׁיָה. פְּנֵי קְרָב כְּקָרֵב וְלֹא עָלְתָה לוֹ רְטִיָה. וַיוֹרוּ הַמוֹרִים לַמֶלֶךְ יֹאשִׁיָה:
סוּרוּ. מדרכיכם הרעים. הֵעִידוּ. התרו בהם הנביאים בישראל. עַד לֹא שְׁאִיָה. בעוד שלא יעשו עריכם שממה, אִם־שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב (ישעיה ו יא). וַיְמָאֲנוּ סוּר. מיאנו לשוב. וּמָט יְסוֹד נְשִׁיָה. נתמוטט צדיק יסוד עולם, זה יאשיהו, וירמיהו קונן עליו (איכה ד כ) רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִםסב]. פְּנֵי קְרָב כְּקָרֵב. בגשת יאשיהו אל המלחמה. וְלֹא עָלְתָה לוֹ רְטִיָה. ובמחזור זולצבך: שְׁעִיָה, ל' (בראשית ד ד) וַיִּשַׁע ה' אֶל־הֶבֶל, תפילתו לא עמדה לוסג]. וַיוֹרוּ הַמוֹרִים לַמֶלֶךְ יֹאשִׁיָה. היורים בחצים, ככתוב (דה"ב שם כג) וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ גו':
סב] ttttttאך ר' אשר הסב הדיבור כלפי יאשיהו שמיאן לסור מן המלחמה, ולא נכון ליבי עמו, כי לא מצאנו שהתרה ירמיהו ביאשיהו, אלא שלא קבל עצה כאמור. גם לא מסתבר כלל שיזכיר המקונן בנשימה אחת היותו של יאשיהו צדיק יסוד עולם והיותו ממאן ומסרב להתראת ירמיה, אלא הדיבור כלפי ישראל, שע"י סרבנותם נלכד הצדיק.
סג] ttttttומיהו לא מצאתי שהזכירו בזה שעסק ברפואה ולא שעמד בתפילה, ועוד דהיה לו להזכיר הירייה לפני הרטייה דאטו מקדימין רטיה למכה, ולגיר' שעיה נמי, אטו מתפללין אחרי גישה למלחמה והרי ראוי להתפלל סמוך לו מלפניו. ועל כן לבי לוחש לגרוס: שְׂנִיָּה, ל' השתנות, והוא ע"ש האמור: וְלֹא־הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ כִּי לְהִלָּחֶם־בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ, ותרגם רב יוסף: ארום לאגחא קרבא ביה אשתני, ולא עלתה לו שְׁנִיָּה, כלומר לא הועיל לו מה ששינה בגדיו, כי הכירו פרעה נכה וצוה ליורים ליירותו.
עוֹדֶנוּ עוֹצֵם עֵינָיו בְּגֶוְיוֹ נוֹחֲצִים. חֵץ אַחַר חֵץ מוֹרִים וְלוֹחֲצִים. צָדוּהוּ וְשָׂמוּהוּ כְּמַטָרָה לַחִצִים. וַיִזְרְקוּ בוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת חִצִים:
עוֹדֶנוּ עוֹצֵם עֵינָיו. בעודו נוטה למות. בְּגֶוְיוֹ. בגופו. נוֹחֲצִים. נחפזים לירות בו. כמו (ש"א כא ט): כִּי־הָיָה דְבַר־הַמֶּלֶךְ נָחוּץ, מבוהל ודחוף. חֵץ אַחַר חֵץ מוֹרִים וְלוֹחֲצִים. לא הרפו שלא ימצא שהות לנוס. צָדוּהוּ. הקיפוהו מכל צד. וְשָׂמוּהוּ כְּמַטָרָה לַחִצִים. הוסיפו לירות בו כמין שחוק ולהתלמד. וַיִזְרְקוּ בוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת חִצִים. באיכה רבה (א נג): שלוש מאות חצים הורו בו עד שנעשה גופו ככברה כו':
קַלִים הִטוּ אַחֲרָיו אֱזוֹן מוֹצָא פִיהוּ. וְעַד מִצוּי נֶפֶשׁ מַעֲשָׂיו הֵפִיהוּ. רוּחַ שְׂפָתָיו הִפְצָה מִפִּיהוּ. צַדִיק הוּא יְיָ כִּי מָרִיתִי פִיהוּ:
קַלִים. זריזים, והיינו ירמיהסד]. הִטוּ אַחֲרָיו אֱזוֹן. היטו אזניהם להאזין מוֹצָא פִיהוּ. לידע מה יאמר באותה שעה. וְעַד מִצוּי נֶפֶשׁ. עד יציאת נשמה. מַעֲשָׂיו הֵפִיהוּ. ל' יופי, מעשיו העלו יופי ושבח. רוּחַ שְׂפָתָיו הִפְצָה מִפִּיהוּ. דבר זה הגה מפיו ואמר צַדִיק הוּא ה' כִּי מָרִיתִי פִיהוּ. וכך באיכ"ר (שם): והיה ירמיה מְצַיֵּת אחריו לידע מהו אומר, ומה היה אומר (איכה א יח): צַדִּיק הוּא ה' כִּי פִיהוּ מָרִיתִי, פיו ופי שלוחו:
סד] ttttttואולי כינוי זה ע"ש שאמר (ירמיה א ו): כִּי־נַעַר אָנֹכִי.
שִׂישִׂי נוֹף כִּי קִנֵא זַעַם. לְשַׁלֵם שְׁאוֹנָם בַּעֲוֹן בִּצְעָם. תַּם כֶּתֶם הַטוֹב עַם זוּ בְּפָשְׁעָם. וַיְקוֹנֵן עָלָיו כָּל אֵיכָה יוּעַם:
שִׂישִׂי נוֹף. מצרים. נוף מערי מטרופולין של מצרים, נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן נִשְּׁאוּ שָׂרֵי נֹף גו' (ישעיה יט יג). כִּי קִנֵא זַעַם. שהקב"ה קצף על ישראל בזעמו. לְשַׁלֵם שְׁאוֹנָם. לפרוע מהמון ישראל. בַּעֲוֹן בִּצְעָם. חמדת העושק והגזל. תַּם כֶּתֶם הַטוֹב. מת יאשיהו שהיה ככתם הטוב, שנאמר בו (איכה ד א) יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב, כדמסיים שקינת ירמיה מוסבת עליו. עַם זוּ בְּפָשְׁעָם. בעון ישראל. וַיְקוֹנֵן עָלָיו. ירמיה. כָּל אֵיכָה יוּעַם. כל פרק איכה יועם באיכה, וזה לשון רש"י ז"ל בראש הפרק (שם): קינה זו נאמרה על יאשיהו כמו שנאמר בדברי הימים (ב לה כה) הלא היא כתובה על ספר הקינות, ועמה חיבר בתוך הקינה את שאר בני ציון:
תַּם בְּמִקְרֶה אֶחָד כוֹס מְגִדוֹ לִשְׁתּוֹת. בְּמוֹעֵד שְׁנַת הַשְׁמִטָה כְּגָע הַקְהֵל לֶאֱתוֹת. תָּלָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם מֵהֲרוֹס שָׁתוֹת. כִּי סָפְדוּ לוֹ אֵיכָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיוֹת:
תַּם. יאשיהו איש תם. בְּמִקְרֶה אֶחָד. בגורל אחד עלה לו כמו לרשע, ע"ש (קהלת ט ב) מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע גו' וְלַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ גו'. כוֹס מְגִדוֹ לִשְׁתּוֹת. שניהם, יאשיהו ואחאב, שתו כוס של פורענות בבקעת מגידו. בפסיקתא דר"כ (פסיקא כו): וְלַזֹּבֵחַ, זה יאשיהו שנאמר בו (דה"ב לה ז): וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּהוּ לִבְנֵי הָעָם צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי־ עִזִּים גו', וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ, זה אחאב שביטל את הקרבנות מעל גבי המזבח, זה מת בחצים וזה מת בחצים, זה מת בחצים (דה"ב לה כג): וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ, וזה מת בחצים (שם יח לג): וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ וַיַּךְ אֶת־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל גו'. בְּמוֹעֵד שְׁנַת הַשְׁמִטָה כְּגָע הַקְהֵל לֶאֱתוֹת. כשהגיע ואתא זמן מצות הקהל. יאשיהו כשנמצא ספר התורה במקדש כתיב התם (מ"ב כג א־ב): וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיַּאַסְפוּ אֵלָיו גו' וְכָל־אִישׁ יְהוּדָה גו' וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בֵּית ה'. וכתבו ראשונים (סמ"ג עשין רל; יראים רסו) שמצוות הקהל היתה זו ומכאן למדנו שקריאתה ע"י מלך. תָּלָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם מֵהֲרוֹס שָׁתוֹת. ע"י אותו הברית ושאר מעשיו הטובים נדחה החורבן כ"ב שנה אחר מותו. י"א של יהויקים (עי' דה"ב לו ה) וי"א של צדקיהו (עי' דב"ב שם יא)סה]. הֲרוֹס שָׁתוֹת, להרוס ביהמ"ק שנבנה על אבן שתיה, וע"ש (תהלים יא ג): כִּי־הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן גו'. כִּי סָפְדוּ לוֹ אֵיכָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיוֹת. כנגד פרק אֵיכָה יוּעַם זָהָב שנסדר בסדר כ"ב אותיות א"ב נתלה לבית כ"ב שנה:
סה] ttttttומיהו בין הברית לחורבן הבית ל"ו שנה, שהברית היתה בשנת י"ח ליאשיהו (דה"ב לד ח) ומלך ל"א שנה (עי' דה"ב שם א), אם כן י"ד שנה בין הברית עד שנהרג, והבית נחרב כ"ב שנה אחריו הרי ל"ו. או יש לומר במועד שנת השמיטה כו' מדבר על עת סילוקו, שהרי מלך י"ד שנה אחר הברית, והברית היתה בשנת הקהל א"כ גם סילוקו לסוף י"ד שנה סמוך להקהל, אלא שאינו נהיר מה טעם וצורך יש להזכיר שמיטה והקהל עם מיתת יאשיהו, לכך נראה הראשון עיקר.
אוֹתוֹת קִינוֹת לֻבָּטָה מְחוֹלִי. עֵת כִּי שָׁכַחְתִּי מְחוֹלְלִי. זַמוֹתִי כִּי לָעַד יַאֲהִילִי. רָשַׁעְתִּי וְנָסַעְתִּי וְנֻטַשׁ אָהֳלִי:
אוֹתוֹת קִינוֹת לֻבָּטָה מְחוֹלִי. שמחת מחולי נשתבשה לקינות הערוכות באותיות א"בסו]. לובטה, ע"ש (משלי י ח): וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט, ופי' ראב"ע (בהושע ד יד): מלת ילבט בל' ישמעאל כמשתבש שלא ידע מה לעשות. עֵת כִּי שָׁכַחְתִּי מְחוֹלְלִי. הקב"ה, ע"ש (דברים לב יח): וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלֲלֶךָ, פי' רש"י שם: מוציאך מרחם, לשון (תהלים כט ט): יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת. זַמוֹתִי. סבור הייתי, ע"פ (משלי ל לב) וְאִם־זַמּוֹתָ יָד לְפֶה, אם העלית בליבך להשיב לחורפיך איעצך לשתוק להם. כִּי לָעַד יַאֲהִילִי. לנצח ישכון בי. רָשַׁעְתִּי וְנָסַעְתִּי. בעווני גליתי. וְנֻטַשׁ אָהֳלִי. חרב בית קדשי:
סו] ttttttאפשר הוא מוסב להא דאיתא באיכה רבה (פתיחתא יא): ר' יצחק פתח, תַּחַת אֲשֶׁר לֹא־עָבַדְתָּ אֶת־ה"א בְּשִׂמְחָה גו' וְעָבַדְתָּ אֶת־אֹיְבֶיךָ וגו' (דברים כח מז), אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה (שמות טו יז): תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, ועכשיו שלא זכיתם אתם קוראים (איכה א כב): תָּבֹא כָל־רָעָתָם לְפָנֶיךָ גו', אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה (שמות טו יד): שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, ועכשיו שלא זכיתם אתם קוראים (איכה א כא): שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי, וכך סודר שם כל האלפא ביתא.