דף הבית

חברת החשמל לישראל




ביצוע :רז דבי כיתה יא תיכון לחיים

מורה מלווה חיים כראל



חברת החשמל לישראל היא חברה ממשלתית וציבורית, המייצרת חשמל ומספקת אותו לכל מגזרי המשק בישראל וברשות הפלסטינית.‏[1] כ-99.85% ממניות החברה מוחזקות בידי הממשלה.‏[2] פעילותה כוללת ייצור חשמלהולכה, הַשׁנָאָה, חלוקה, אספקה ומכירת החשמל ללקוחות.

החברה נוסדה ב- 29 במרץ 1923 על ידי פנחס רוטנברג, ומובילה את משק החשמל בישראל מאז ועד היום. בעשור האחרון השקיעה החברה למעלה מ-9 מיליארד דולר בפיתוחו של משק החשמל בישראל. למרות שמדובר בחברה בבעלות המדינה - המשאבים הנחוצים לפיתוח משק החשמל מגויסים על ידי החברה ממקורות עצמיים ובאמצעות גיוסי הון בישראל ובחו"ל, ואינם ממומנים מתקציב המדינה אך מקבלים ערבות ממשלה.

נכון לשנת 2012, החברה מעסיקה כ-12,500 עובדים ומספקת שירות לכ-2.5 מיליון בתי אב.

תחנת הכוח הראשונה בחיפה, הפועלת על דיזל, 1925

§רקע היסטורי

בשנים הראשונות סיפורה של חברת החשמל לישראל שזור בסיפור ישובה של ארץ ישראל בעת החדשה ובחזון הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל. עם זאת, הקמתה של חברת החשמל כחברה פרטית הייתה כרוכה גם בחזון פיתוח הארץ לטובת כל תושביה וביצירת מרחב "מחושמל" אחד ללא הבחנה בין יהודים לערבים. לפנחס רוטנברג, שהקים את חברת החשמל, היו דעות עצמאיות ומקוריות בנוגע ליחסים בין יהודים וערבים, שלא תמיד עלו בקנה אחד עם הציונות הרשמית.‏

ראשיתה של חברת החשמל בשני זכיונות שקיבל פנחס רוטנברג מממשלת המנדט ב 1921. זיכיון ראשון התייחס לנפת יפו ועל בסיסו נוסדה "חברת החשמל ליפו". רוטנברג התחייב להקים תחנת כח הידרו-אלקטרית על הירקון, אך בסופו של דבר בנה תחנה קלורית בין יפו לתל אביב. ב 1923 נפתחה תחנת הכח הראשונה, שסיפקה חשמל לעיר יפו, ולתל אביב, שייצרה בשלב ראשון 300 קילוואט חשמל. ביוני 1923 הוארו לראשונה רחובות אלנבי ונחלת בנימין בתל אביב, ובנובמבר 1923 הוארה שדרות המלך ג'ורג' (כיום שד' ירושלים) ביפו. ב 1923 ייסד רוטנברג את "חברת החשמל לפלשתינה" שקלטה לתוכה את "חברת החשמל ליפו". בשנים 1923 - 1925 התרחבה רשת החשמל במהירות, בין השאר עקב הקמתו של קו מתח גבוה למפקדות הצבא הבריטי בסרפנד (צריפין), שאפשר לחברת החשמל לספק חשמל גם לראשון לציון, נס ציונה ורחובות, ולאחר מכן גם לרמלה. ב-1925 נפתחה תחנת כוח קלורית בחיפה, שסיפקה חשמל לעיר חיפה, לעכו, ולמפעלים הגדולים שהוקמו במפרץ חיפה. רוב הציוד והידע שהיו נחוצים לפרויקט החישמול סופקו בתחילה על ידי חברת AEG הגרמנית. חברת החשמל פתחה סניף בברלין ומהנדסי חשמל גרמנים פיקחו על עבודות הקמת הרשת ביפו ובתל אביב.

"חברת החשמל לפלשתינה" הוקמה בידי פנחס רוטנברג, יהודי ומהפכן רוסי בעברו, אשר עלה לארץ ישראל בשנת 1919. בשנת 1920 הגיש רוטנברג לממשלת המנדט הבריטי את תוצאותיו של סקר שערך בנושא אפשרויות ניצול מקורות המים של הארץ. על בסיס סקר זה הציע רוטנברג להקים שלוש-עשרה תחנות-כוח הידרואלקטריות על שפת נהר הירדן ויובליו, מלבנון ועד ים המלח. שלטונות המנדט ראו חשיבות רבה בייסוד תשתית חשמל מודרנית בארץ ישראל והעניקו לרוטנברג בחודש ספטמבר 1921 שני זכיונות אשר אפשרו לו, באופן בלעדי, לנצל את מימי נהרות הירקוןהירדן ושאר מקורות המים של הארץ להפקת אנרגיה חשמלית. בטרם יהפכו לזיכיונות ארוכי-טווח התחייב רוטנברג לעמוד בתנאים שונים. ב-29 במרץ 1923 הקים פנחס רוטנברג את "חברת החשמל לפלשתינה". זו הייתה חברה אשר נרשמה בספר החברות של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל, מושב הדירקטוריון שלה היה בלונדון ומניותיה נסחרו בבורסה הלונדונית.

בשנת 1925 הקימה חברת החשמל שתי תחנות-כוח נוספות, מונעות דיזל גם הן - האחת בחיפה והשנייה בטבריה. ההספק המרבי של שלוש התחנות גם יחד בשנת 1925 היה כ-1 מגוואט חשמל, והקמתן מסמלת את ראשית עידן החשמל בארץ ישראל (לשם השוואה, כושר היצור הכולל של תחנות-הכוח של חברת החשמל בשנת 2010 היה קרוב ל-13,000 מגוואט חשמל).

ב-5 במרץ 1926 חתם הנציב העליון, הלורד פלומר, על זיכיון החשמל אשר אישרר את ההסכמים משנת 1921 אותם קיבל רוטנברג מממשלת בריטניה והעניק לחברת החשמל זכות בלעדית למשך 70 שנה על ייצור החשמל, הולכתו ומכירתו ברחבי שטח המנדט הבריטי בארץ ישראל. הזיכיון נשאר בתוקף עד שנת 1996, שנה בה הומר בחוק משק החשמל הישראלי. הזיכיון כלל אמנם גם את שטח עבר הירדן המזרחי אך למעשה, בשל הקמת אמירות עבר הירדן, מומש על ידי חברת החשמל רק בחלקו המערבי של נהר הירדן. מקום נוסף בו לא היה תוקף לזיכיון החשמל היה שטח העיר ירושלים וסביבתה הקרובה, שם החזיקה בזיכיון "חברת החשמל והשירות הציבורי לירושלים".

 

ב-3 בינואר 1942 נפטר מייסד חברת החשמל ומנהלה הראשון פנחס רוטנברג ואת מקומו כמנהל הכללי של חברת החשמל תפס אחיו, אברהם רוטנברג.

§תחנת-הכוח "נהריים" - חשמל בכוח המים

לאחר שנחתם זיכיון החשמל, החלה חברת החשמל בקיץ 1927 בהקמת תחנת הכוח ההידרואלקטרית "נהריים" אשר נבנתה ממזרח לנהר הירדן, בקרוב לשפך נהר הירמוך לערוץ הירדן. תחנת הכוח "נהריים" נחנכה ב-9 ביוני 1932 והייתה לתחנת הכוח ההידרואלקטרית החדישה הראשונה במזרח התיכון. כושר הייצור של שלוש טורבינות המים שבתחנה היה 18 מגוואט, פי חמישה לערך מכושר הייצור הכולל של תחנות הכוח הראשונות. הדבר אפשר לחברת החשמל להיענות בהצלחה לביקוש מצד לקוחותיה ולצורכי הארץ המתפתחת. החשמל שייצרה התחנה הוזרם לתל אביב ולחיפה, בקווי מתח שהיוו את מוביל החשמל הראשי של רשת החשמל הארצית באותם ימים. על שטחי קרקע קרובים ל"נהריים" ניטעו, בהוראת פנחס רוטנברג, שדות חיטה ומטעי פירות בקנה מידה מסחרי וכן הוקמו שכונות מגורים לעובדי התחנה ובני משפחותיהם.

§תחנות-הכוח הקיטוריות

בשנת 1935 הקימה חברת חשמל תחנת כוח קיטורית ראשונה בארץ ישראל – "חיפה א". התחנה הוקמה על חולות מפרץ חיפה, בכושר ייצור חשמל של 30 מגוואט ותרמה לאספקת הדרישה הגוברת לכוח החשמל בעקבות הגעתה של העלייה החמישית לארץ. לצד תחנת-הכוח בחיפה הוקם באותה עת גם בניין המשרדים הראשי של חברת החשמל. שני המבנים, שהם בעלי ארכיטקטורה ייחודית, מיועדים כיום לשימור אדריכלי.

ב-1938 הקימה חברת החשמל תחנת-כוח קיטורית נוספת מצפון לנהר הירקון, "רדינג א", בכושר ייצור חשמל של 24 מגוואט. כניסת שתי התחנות הקיטוריות לפעולה בשנות השלושים - לצדן של תחנת הכוח "נהריים" וכן שלוש תחנות הדיזל הראשונות - הגדיל את כושר ייצור החשמל מ-22 מגוואט בשנת 1932 ל-76 מגוואט חשמל ב-1939. עם התפתחות משק החשמל התעצמו התעשייה, המסחר והחקלאות ומוצרי חשמל שונים החלו לתפוס מקום מרכזי בחיי תושבי הארץ.

במלחמת העצמאות, ב-14 במאי 1948, עברה תחנת הכוח "נהריים" לשליטת ממלכת ירדן ופסקה מלפעול. את מקומה במערך הייצור של חברת החשמל תפסו יחידות ייצור חדשות שהוקמו באתרי תחנות-הכוח הקיימות "חיפה א'" בחיפה ו"רדינג" בתל אביב. כושר הייצור של חברת החשמל בשנת 1951 עמד על 129 מגוואט.

על אף קשיי מימון במחצית הראשונה של שנות ה-50, המשיכה חברת חשמל בפיתוח והרחבה של תחנות-כוח קיימות במטרה לענות על צורכי המשק הישראלי הגדל: רשת חשמל נפרסה לרבים מהיישובים החדשים שהוקמו ברחבי הארץ ובאתר תחנת-הכוח "רדינג א'"הוקמה בשנים 1953 - 1954 תחנת-כוח חדשה בשם "רדינג ב"', בכושר ייצור של 100 מגוואט.

§מחברה פרטית לחברה ממשלתית ישראלית

עם סיום מלחמת העצמאות ופתיחת שערי הארץ לגלי עלייה גדולים, עמדה חברת החשמל בפני אתגרי פיתוח גדולים, אולם כספי המשקיעים חדלו להגיע ולחברה חסרו סכומי הכסף שנדרשו לכך. ב-10 בינואר 1954 החליטה ממשלת ישראל על רכישת 95% ממניות החברה והפיכתה לחברה ממשלתית. בעקבות העברת הבעלות על חברת החשמל שינה דירקטוריון החברה את מקומו מלונדון לישראל ואת חברי הדירקטוריון שהיו בתפקידם באותה עת החליפו אישים ישראליים. מקום מושבו של הדירקטוריון החדש נקבע ברחוב החשמל בתל אביב, בתוך מבנה היסטורי מהמאה ה-19, לצדו של מבנה תחנת-הכוח הראשונה.

בשנת 1954 רכשה ממשלת ישראל גם את זיכיון החשמל מ"חברת החשמל והשירות הציבורי לירושלים", חברה שהייתה נתונה אף היא בקשיים תקציביים, והפכה אותה לחברת בת ל"חברת החשמל לארץ ישראל", הגדולה ממנה. בשנת 1964 אוחדו שתי החברות לחברה אחת.

בשנת 1956, ערב מלחמת קדש, הוקמה ליד נהר הירקון תחנת-הכוח "רדינג ג'". כושר הייצור שלה היה 40 מגוואט והיא נבנתה כתחנה תת-קרקעית, במטרה להגן על מנועיה בפני סכנת הפצצה.

בעקבות תנופת ההתיישבות, גידול האוכלוסייה והפיתוח הכלכלי בעשור הראשון למדינת ישראל הוקמה, לראשונה מאז שנות השלושים, תחנת-כוח חדשה, באתר נפרד מאתרי התחנות הקיימות. יסודות תחנת-הכוח החדשה הונחו בשנת 1955 בחולות השוממים של נחל סוכריר, בסמוך למקום בו הוחל זמן מה אחר כך בהקמת העיר אשדוד. תרומת כושר הייצור של תחנת-הכוח החדשה (150 מגוואט) למערך ייצור החשמל הארצי הייתה משמעותית והביאה אותו בשנת 1960 להיקף של 410 מגוואט.

תהליך המודרניזציה שעבר על מדינת ישראל לא פסק ובתחילת שנות השישים הוקמו בכספי שילומים מגרמניה שתי תחנות-כוח חדשות בעלות נתונים זהים: חיפה ב' ואשדוד ב'. בכל תחנה היו שתי יחידות של 75 מגוואט. חיפה ב' הופעלה לראשונה ב-1960 ואשדוד ב' ב-1963. בסוף שנות השישים עמד כושר הייצור של חברת החשמל על 1,019 מגוואט.

בשנות השבעים גברו הביקושים לחשמל ובהתאם לכך גדל גם כושר ייצור החשמל של חברת החשמל, על ידי הקמת תחנות-כוח חדישות וגדולות יותר מאשר קודמותיהן: בשנת 1971 נחנכה תחנת-הכוח "רדינג ד'" בכושר ייצור כולל של 428 מגוואט; בשנים 1974 - 1977הופעלו לראשונה ארבע יחידות ייצור חדשות בתחנות-הכוח אשדוד ג' ו-ד', כל אחת בכושר ייצור של 228 מגוואט. אתר תחנות-הכוח באשדוד נקרא כיום על שם לוי אשכולראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל.

§עידן הפחם בייצור החשמל

בעקבות האמרת מחירי הנפט לאחר מלחמת יום כיפור וחרם הנפט אותו הפעילו מדינות ערב, החליטה חברת החשמל להקים תחנות-כוח היכולות לייצר חשמל הן בכוח הפחם - הזול מהדלק הנוזלי. בין השנים 1981 ל-2000 הוקמו ארבע תחנות-כוח חדישות, בעלות כושר ייצור גדול שמייצרות חשמל באמצעות פחם: בחדרה, באתר הקרוי היום אתר "אורות רבין" על שמו של יצחק רבין, הוקמו שתי תחנות-כוח בכושר ייצור כולל של 2,590 מגוואט. באשקלון, באתר הקרוי על שם האחים פנחס ואברהם רוטנברג, הוקמו שתי תחנות-כוח נוספות, בכושר ייצור כולל של 2,250 מגוואט. בשני אתרי ייצור אלה מופק כיום חלק נכבד מהחשמל הדרוש למשק הישראלי. הפעלת תחנות הכוח הללו באמצעות פחם, במקום בדלק נוזלי, תרמה לחיסכון רב בעלויות ייצור החשמל בישראל עד למעבר לשימוש בגז הטבעי (בשנת 2004).

§עידן הגז הטבעי בייצור החשמל

באוגוסט 2005 חתמה חברת החשמל על הסכם לרכישת גז טבעי מחברת EMG, אשר קיבלה מעמד מיוחד המאפשר לה לרכוש גז טבעי מחברות הגז במצרים ולמכור אותו למדינות בחוף המזרחי של הים התיכון. על-פי הוראות ההסכם הקימה חברת EMG מערכת לאספקת גז ממצרים לישראל, הכוללת מערכת דחיסה באל-ערישצינור ימי באורך של 92 ק"מ מאל-עריש לאשקלון ומסוף קבלה באתר קצא"א באשקלון. EMG סיימה לבנות את הצינור הימי ומסוף הקבלה באשקלון בחודש פברואר 2008. תחילת אספקת הגז החלה בחודש יולי 2008. כגיבוי נוסף להבטחת ההסכם נחתם מזכר הבנות בין ממשלת מצרים וממשלת ישראל, לפיו ערבה ממשלת מצרים לאספקה של עד 7BCM של גז טבעי בשנה למדינת ישראל.

במהלך 2010 הרחיבה חברת החשמל את השימוש בגז טבעי וביכולתה היה לייצר באמצעותו למעלה מ-50% מסך יכולת הייצור הכוללת. כ-56% מהגז הטבעי סופקו על ידי קבוצת "ים-תטיס" ו-44% סופקו על ידי חברת EMG המצרית. שריפת הדלקים בשנת 2010 כללה כ-119 אלף טון מזוט לעומת כ-151 אלף טון בשנת2009; כ-219 אלף טון סולר לעומת כ-203 אלף טון בשנת 2009; כ-12.3 מיליון טון פחם לעומת כ-13 מיליון טון בשנת 2009. בגז הטבעי חל גידול של כ-17% ובשנת 2010 נעשה שימוש בכ-3.27 מיליון טון גז טבעי לעומת כ-2.8 מיליון טון בשנת 2009.

חלקו של הגז הטבעי בסך ייצור החשמל בשנת 2010 גדל בכ-9% בהשוואה לשנת 2009 ועמד על 36%. מאז כניסת הגז הטבעי למערך ייצור החשמל חלה ירידה ניכרת בכמות פליטות מזהמי האוויר בישראל: הפחתה של למעלה מ-90% בפליטות גופרית דו-חמצנית וחומר חלקיקי וכן הפחתה של 20% - 30% בפליטת תחמוצות חנקן מהאתרים שבהם נעשה שימוש בגז טבעי.

ב-5 בפברואר 2011, אירע פיצוץ בצינור הגז הטבעי בסיני, אשר גרם להפסקה מוחלטת באספקת הגז לישראל וכן למדינות שאליהן מוזרם הגז באמצעות צינור הגז הערבי (ירדן, סוריה) למשך 39 יום. לאור אי רציפות באספקת הגז הטבעי ממצרים, עד כדי הפסקה מוחלטת של האספקה, נדרשה חברת החשמל להיערך לייצור חשמל בתמהיל דלקים שונה. תמהיל זה נדרש גם בשל הוראות הצו הרוחבי של המשרד להגנת הסביבה, המחייב שריפת סולר לפני שריפת מזוט (סולר הינו דלק יקר משמעותית ממזוט, אך הוא נחשב ידידותי יותר לסביבה ומזהם פחות).

בחודשים דצמבר 2011 ופברואר 2012 אישר דירקטוריון חברת החשמל את תנאי ההתקשרות עם שותפות שדה "תמר", הממוקם כ-90 ק"מ מערבית לחיפה. ההסכם הוא לרכישת גז טבעי במשך 15 שנה. במקביל, הושלמה קבלתם של היתרי הזרמה למרבית אתרי ייצור החשמל ברחבי ישראל ובוצעו מהלכים לבדיקת חלופות לאגירת גז טבעי (גז טבעי נוזלי), כדי לגשר על תקופת המחסור הנצפית בגז טבעי עד תחילת הפקת הגז משדה "תמר" וכמענה לשיאי ביקוש ואמינות האספקה.

בסוף מרץ 2013 החלה אספקת הגז מקידוח תמר לצרכנים בישראל ובראשם חברת החשמל, מה שסיים תקופה ארוכה של מחסור בגז טבעי.