ראשית

אני, רם דישון, מהנדס אלקטרוניקה בהכשרתי, בגמלאות. מאחורי עשרות שנים של ניסיון בהיבטים שונים של אנטנות, קליטה ושידור, הבטחת איכות ותקשורת סלולרית. מאז 2005 אני פועל במישורים שונים להקטנת החשיפה של הציבור לקרינה הנפלטת מהאנטנות הסלולריות. אני עצמאי ואינני קשור לשום גורם או חברה, ממסדי או מסחרי.

אין חולק על כך שהקרינה האלקטרומגנטית משפיעה על גוף האדם, ולא לטובה ברוב המקרים. איננו יודעים עדיין את כל ההשלכות והפרטים הקשורים לכך, כי אנחנו רק בתחילת הדרך במחקר בנושא זה. אין לי ספק שבעוד עשור נדע הרבה יותר.

הקשיים העומדים בפני החוקרים את הנושא הם רבים. מחד, ניסויים בעלי משמעות יסתיימו בתחלואה, לכן אי אפשר לקיימם על בני אדם. מאידך, מאחר וההכנסות של חברות הסלולר הן אדירות, הן תעשינה כל שביכלתן לדכא כל יזמה מחקרית, כולל אפילו איומים והכפשות. נוכחנו לאחרונה שחוקרים לא מעטים פרסמו עבודות המראות לכאורה שהקרינה אינה מזיקה כלל, ואחר כך התברר שחוקרים אלו נגועים בניגוד עניינים בנושא, הן בארץ והן בעולם.

הקרינה הסלולרית נובעת משני מקורות: מהמכשירים הניידים ומהאנטות. נושא המכשירים הניידים הוא רצוני- כל אדם יכול להחליט אם הוא משתמש בטלפון סלולרי, וכיצד (דיבורית, אוזניה), וכרוך בתעמולה וחינוך, במיוחד של הגילאים הצעירים. פרופ' סיגל סדצקי פועלת רבות בנושא זה.

הטיפול בחשיפה לקרינה מהאנטנות – מוזנח, ולכן החלטתי לתרום מזמני ומרצי לנושא זה. כולל הרצאות בחוגי בית. לאחרונה קיבלה ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת את חוות דעתי וקראה למשרד להגנת הסביבה לכלול בתקנות הקרינה הבלתי מייננת סף חשיפה לציבור הקטן פי 50 מהסף הקיים היום.
 
 
 
 
 

ה"אני מאמין" שלי

הטלפוניה הסלולרית הנה מרכיב חיוני באיכות ואורחות חיינו. איננו רואים את עצמנו דקה אחת בלעדיה.

אם כך, ומאחר ואנו יודעים שהיא מסוכנת, מה עלינו לעשות? להזהר!

הסף הקיים היום בישראל לחשיפה לציבור הרחב הוא 50 מיקרוואט לסמ"ר (בהמשך, כל הערכים יהיו ביחידות אלו, אבל נשמיט אותן לנוחיותנו).

מחקרים שנערכו בארץ ע"י חוקרים (ד"ר יוסף פרידמן וד"ר זמיר שליט"א) הראו שחשיפה בעוצמה של 5 ו-2.4 גורמת לשינויים בפעילות של תאים חיים. תוצאות הפעילות הזו תלויה במשתנים רבים, בין היתר במטען הגנטי של כל אדם ואדם.

לכן הצעתי, והצעה זו נתקבלה ע"י ועדת הפנים של הכנסת, להגביל את סף החשיפה ל- 1 בבתי מגורים ובמשרדים.

אנו יודעים שישנם בקרבנו אנשים שרגישים לקרינה בעוצמות נמוכות אף יותר; הערך הזה נבחר כפשרה עכשוית בין הצורך להגן על הציבור ובין הצורך לספק תקשורת סלולרית סבירה.

היכן הבעיתיות? עוצמת הקרינה נחלשת לפי ריבוע המרחק מהאנטנה. במרחק 200 מטר עוצמתה תרד לערך בטוח לחלוטין. בנוסף, קירות הבתים בולעים כ- 90% מהקרינה (כל קיר!) לכן הדרישה לסף זה בתוך משרדים ובתי מגורים אינה בלתי מציאותית. מניסיוני, ברוב המוחלט של הבתים במדינה הקרינה אינה מגיעה לערך זה. הבעיה נותרת בבתים הנמצאים בתוך מעגל ברדיוס זה סביב האנטנה.

אימוץ ההחלטה ע"י המשרד להגנת הסביבה יחייב את החברות הסלולריות וקבלני המשנה שלהן למדוד את העוצמה בבתים אלו, ולוודא שבתוך הבית הקרינה אינה עולה על 1. אם יימצא חדר שבו העוצמה גבוהה יותר- ישנם פתרונות טכניים רבים להורדתה, ומחירם אינו גבוה. צריך רק לרצות!
 

קטעי וידאו

לפניכם שני קטעים מישיבת ועדת הפנים של הכנסת. הראשון כולל את דברי, ובסוף הקטע השני את החלטת הועדה המאמצת את הצעתי.

וידאו של YouTube

 

וידאו של YouTube

 
 

 

קישורים:

מידע רב נמצא באתר של המשרד להגנת הסביבה: www.sviva.gov.il.

בחרו בנושא "קרינה" ברשימה הנגללת משמאל, ואח"כ "קרינה בלתי מיננת".

האתר כולל הסברים, רשימת כל האתרים הסלולריים ("אנטנות") במדינה, רשימת מודדים מוסמכים ורשימת סוחרים המוכרים מכשירי מדידה לשימוש עצמי.
 
 

 

Ċ
Amir Borenstein,
19 בספט׳ 2011, 10:09