היסטוריה

רמב"ם - הקריה הרפואית לבריאות האדם, הידוע גם בשם "המרכז הרפואי רמב"ם" ובקצרה "רמב"ם", הוא בית החולים הגדול ביותר בצפונה של ישראל ובית החולים השלישוני היחיד באזור. זהו בית חולים אוניברסיטאי , המקיים קשרים הדוקים עם הפקולטה לרפואה של הטכניון (השוכנת בצמוד אליו), ומשמש מתקן ההוראה הקלינית העיקרי של הפקולטה.

אשיותו של בית החולים רמב"ם בימי המנדט הבריטי , כאשר חיל המשלוח המצרי הגיעו לחיפה בשנת 1918. אלה הקימו מחנה צבאי גדול בחצר הטכניון ובחצר בית הספר הראלי עברי בחיפה , ובמחנה נכלל גם בית חולים צבאי לטיפול בחיילי הוד מלכותו. עם התארגנות השלטון הבריטי בארץ ישראל החלה לבוא לידי ביטוי גם אחריותו למערכת הבריאות. המבנה הראשון בחיפה ששימש כבית חולים אזרחי (זמני) תחת השלטון הבריטי היה בבית החולים הגרמני שבמושבה גרמנית (רחוב מאיר של היום). לאחר תקופה קצרה עבר בית החולים למבנים בשדרות הציונות של היום, בבניין שמול רחוב הגפן. בבית חולים זה הייתה מחלקה מיוחדת למחלות מדבקות שנפוצו מאוד באותה תקופה. בבית החולים היה גם בית ספר לאחיות ובו 3 תלמידות במחזור הראשון – שתי יהודיות וערבייה אחת. עם הסגל הרפואי נמנו בעיקר רופאים ערבים ובריטים, אך היו גם שלושה יהודים: ד"ר יצחק ויצמן, ד"ר רודולף רייטלר וד"ר אלכסנדר מלחי.
מראשית הפעלתו על ידי עיריית חיפה היו בבית החולים 300 מיטות ובשנים 1949-50 גדלה הצפיפות כשמספר המיטות עלה ל-400. בית החולים תפקד ברמה ירודה לעומת המצב בימי המנדט הבריטי. מעבר לצפיפות הרבה, התקציב היה נמוך יותר ולא נתן מענה לכל הצרכים הגדלים, היה מחסור חמור בציוד רפואי ובכוח אדם מנוסה, ונעדרה מסורת של תחזוקה וניקיון שאפיינו המשטר הבריטי. בית הספר לאחיות, שמחזורו השני נפתח ב-1949, סייע להתגבר על המחסור באחיות ובתפעולו השגרתי של בית החולים. בית הספר נוהל בקפדנות על ידי עלזה ילין, על פי מיטב המסורת הבריטית הקפדנית. התלמידות ניקו את החדרים על ציודם, רחצו את החולים, סידרו את המיטות, שטפו כלים וסירים, עיקרו מזרקים, טיפלו בחולים, הוזעקו בלילות למלא מקום אחיות חסרות ובלעדיהן לא ניתן היה לקיים את המוסד .

בשנות ה-60 החל פרופ' ארליק לקדם את השתלת כלי הדם. בעזרת תרומה כספית שגייס נרכש מתקן לשימור כלי דם בשיטת ההקפאה יבשה  וכלי דם מגופות נפטרים נשמרו בו. לאחר שביצע ניתוח השתלת כלי דם בהצלחה נשלח ד"ר אלפרד שרמק לארצות הברית להתמחות בתחום וכך נפתח בבית החולים עידן כירורגיית כלי הדם בניהולו של פרופ' שרמק, לימים מנהל מחלקה כירורגית ב' וכירורגית כלי דם. לאחר השתלתו המוצלחת של כלי הדם נסללה דרכו של פרופ' ארליק לתחום השתלות כליה, תחום חדש בעולם הרפואה של אותם ימים. בראשית 1966 בוצעה ברמב"ם השתלת הכליה מן המת לראשונה בישראל. הניתוח בוצע באישה שהייתה במצב סופני והוא הסתיים במותה.

ב-1982 יזם פרופ' ברנדס את הקמת הזרוע הכלכלית החשובה של בית החולים, "קרן המחקרים", ששימש כמכשיר פיננסי עצמאי שמאפשר פעילות נוספת מעבר למה שתקציב משרד הבריאות מתיר. בהדרגה גדלה פעילות הקרן והיא אפשרה לתגמל צוותים בגין עבודה נוספת והונהגה משמרת נוספת אשר ייעלה את עבודת בית החולים, תוך ניצול המכשור הרפואי וחדרי הניתוח אשר קודם לכן עמדו ללא שימוש לאחר שעות העבודה המקובלות. באמצעות הקרן מומן פיתוח בית החולים, הוקמו מבנים חדשים, שופצו מחלקות ישנות וחלה תנופת הצטיידות. כיום ממשיכה הקרן לשמש מנוף לפיתוח בית החולים ולקידומו ומחזור פעילותה בשנת 2010 הגיע לכ-300 מיליון ש"ח.

במלאת 60 שנה לבית החולים רמב"ם, ב-1998, מצא עצמו בית החולים עם בניין ישן אחד אשר נבנה על ידי הבריטים ב-1938 ובניין מרכזי אשר תוכנן ב-1964 ונחנך ב 1973. בנוסף לשני מתקני אשפוז אלה נותרו עדיין ביתנים מימי המנדט וכן בית החולים לילדים שנחנך ב-1986. רמת הרפואה הגבוהה אליה הגיע בית החולים לא תאמה בשום פנים ואופן את רמת תנאי האשפוז. הבניין הישן אשר תוכנן על ידי הארכיטקט הנודע אריך מנדלסון הוכרז כבניין לשימור וכל המחלקות שבו על תשתיותיהן הלכו והתבלו, עד כי לצד הכרזתו כבניין לשימור הוכר גם כי אינו מתאים לאשפוז. חידושו של הבניין היה כרוך אם כן בבנייה מחדש של כל מחלקותיו, החלפת כל התשתיות ושימור המעטפת החיצונית. גם הבניין המרכזי הלך והתבלה ותנאי האשפוז לא תאמו כלל את ציפיות החולים ובני משפחותיהם.



                                                                                                                       
                                            



Comments