חיי - נוסח אישי

תקציר: יליד נתניה, 1975. כותב, מנגן ויוצר. פעיל חברתי.
מכהן כרב קהילת "בית עמנואל" ביוהנסבורג, דרום אפריקה.
נשוי לשרון. אבא של כפיר, נמרוד, רשף ובארי. 
נולדתי וגדלתי בנתניה, עיר שיש לי אהבה גדולה אליה. בנעורי הייתי פעיל במסגרות נוער שונות. בגרתי בתיכון עירוני "משה שרת" במגמות היסטוריה ותיאטרון. בשנת 1993 התגייסתי לחיל השריון. הייתי מפקד טנק בבית הספר לשריון בדרום הארץ. חלק מהזמן הוצבתי במחלקת ההדרכה, שם עסקתי בארגון והטמעת שיטות הדרכה. על חלק זה בשירות קיבלתי את אות חייל מצטיין מנשיא המדינה דאז, עזר וייצמן.
במהלך השנה השלישית לשירותי הצבאי נרצח יצחק רבין. כרבים באותה עת, הרגשתי כי הדברים לא יכולים להישאר כפי שהיו. חשבתי כי בבסיס הקרע בעם מצויה בורות רבה.כמי שגדל בעולם החילוני חשתי כעס ותסכול. התחלתי ללמוד גמרא עם חבר דתי. כשהשתחררתי מהצבא נסעתי לוויסקונסין, ארה"ב, להדריך במחנה קיץ לנוער יהודי. הייתה זאת בעבורי חוויה משנת חיים. פגשתי את היהדות המתקדמת, שעתידה בקרוב להפוך לציר חשוב של  חיי.
כשחזרתי לארץ עבדתי בחינוך בלתי פורמלי. שנה אחת ריכזתי חברת נעורים בקבוץ בעמק בית שאן, ולאחר מכן ריכזתי קן אזורי של בני המושבים (חטיבה בתנועת הנוער העובד והלומד). באחד הקייצים הדרכתי בקורס מדריכים צעירים. הייתה זאת התנסות רבת עוצמה. אני אוהב לעבוד עם נוער. בתקופה ההיא התחלתי ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב. למדתי היסטוריה כללית ולימודים קלאסיים. שיננתי עשרות פעלים בלטינית (אני לא זוכר מזה הרבה). בסמינר בשירה לטינית פגשתי את שרון, שעם הזמן תהיה לי בת זוג ושותפת אמת לדרך.
בשנת 98 התנהל מאבק סטודנטים סביב גובה שכר הלימוד. כסטודנט ראיתי בכך מאבק על השאלה האם ההשכלה הגבוהה פתוחה לכל. הצטרפתי כפעיל. הפגנתי, הרעשתי ומחיתי, והשיא- שבתתי רעב מול בית ראש הממשלה (אז בנימין נתניהו). במהלך שביתת הרעב בירושלים עזרו לנו כל הזמן ממרכז היהדות המתקדמת שב"בית שמואל". אף אחד ממנהיגי הסטודנטים לא ידע למה. מסתבר שהיה בחור צעיר בשם גלעד קריב (היום הרב עו"ד, מנכ"ל התנועה ליהדות מתקדמת), שהיה מעורב בעניין. נפגשתי עם גלעד בבניין ה"טרה סנטה" בירושלים, והוא הציע לי לרכז את פעילות פורום הצעירים של התנועה ליהדות מתקדמת בתל אביב. בתוך זמן קצר התחלתי לעבוד ב"בית דניאל", המרכז ליהדות מתקדמת בת"א.  
היינו תא סטודנטים פעיל ומרדני, חבורת צעירים אידיאליסטים ומתפללים מסורים בקהילת "בית דניאל".
 
     
מן העיתון בימי מאבק הסטודנטים                              פעילות בפורום הצעירים
 
כשסיימתי את תפקידי כרכז הפורום החליפה אותי בתפקיד שרון. באותו קיץ התחתנו. חתונה אזרחית ביוון וחתונה רפורמית ביפו, עם גלעד קריב והרב מאיר אזרי כעורכי החופה. התקבלתי ללמודים בתוכנית הרבנות הישראלית, והתחלתי את תפקידי הבא ב"בית דניאל" – עוזרו של הרב מאיר אזרי. למדתי ממנו יותר ממה שביכולתי לכתוב כאן. תודות לנדיבותו זכיתי להתנסות בכל תחומי הפעילות המגוונים ש"בית דניאל" מציע: תפילות וטקסי מעגל חיים, שיעורי יהדות לקהלים שונים, פעילות חברתית וערכית, ארגון התנדבות, עבודה קהילתית, ילדים ונוער....
במהלך שנותי ב"בית דניאל" נולד בני הבכור, כפיר דן, כבר הייתי תלמיד רבנות במכון למדעי היהדות היברו-יוניון- קולג' בירושלים.
תוכנית הרבנות שלנו ייחודית מבחינה זאת שהיא משלבת בתוכה כישורים שונים הנדרשים לתפקודו של רב. בנוסף למנה גדושה של מקרא, תלמוד ומחשבת ישראל, לומדים ליווי רוחני, ייעוץ, חינוך ואפילו – יסודות בניהול מלכ"רים. אני יכול להעיד בכנות שזכיתי ללמוד תורה מפיהם של מורים גדולים. אני חש עצמי מבורך על שזכיתי ללמוד מהם. במקביל למדתי לתואר השני בחוג ללימודים בין תחומיים באוניברסיטת בר אילן.
במסגרת העבודה המעשית הנדרשת מסטודנטים עבדתי בקהילת "הר חלוץ" שבגוש שגב בגליל. הייתי עולה אליהם בחגים, בשבתות ולפי הצורך. זאת הייתה חוויה מעניינת ביותר. שונה בתכלית מהקהילה התל אביבית של "בית דניאל". אני נושא עימי זיכרונות נעימים של תפילות חג ושבת, של הכנסת אורחים מצד חברי קהילה כלפי, שבאתי מרחוק, ושל רגעים קהילתיים מיוחדים. 
בחשוון תשס"ה הוסמכתי לרב בישראל.
 תעודת סמיכה רבנית
 
מרכז חינוך ליאו באק בחיפה הציע לי להקים את תוכנית "כרמל", במסגרת מרכז לוקי לחינוך יהודי. חלמנו על תוכנית מנהיגות לצעירים רפורמים שתשלב בתוכה אקדמיה ובית מדרש, תיקון עולם ופעילות חברתית, הכרות עם החברה הישראלית וחיי קהילה יהודית מתקדמת. בספטמבר 04 חנכנו את המחזור הראשון.  בסך הכל השתתפו ב"כרמל" כמה עשרות חניכים בשלושה מחזורים. זאת הייתה יצירה מיוחדת ביותר. עדיין אני קשור בנפשי לבוגריה, שעלו לארץ ושמעבר לים. למדתי רבות על ניהול והנעה של אופרציות חינוכיות. הלקח העיקרי הוא שיש קשר הדוק בין ה"סיפורים" ובין ה"מספרים", לאמור – האופן שבו חזון מתרגם את עצמו לתוכנית עבודה מגובה בתקציבים, בלוחות זמנים ובחלוקת משימות. מרכז חינוך ליאו באק בחיפה מתמחה בדיוק בדבר הזה – הגשמתם של חזונות חינוכיים.
 
    מעמד השקת תכנית כרמל
 
בשנה הראשונה בליאו באק התחלתי גם ללמד בחטיבה העליונה. לימדתי בשכבת י' והגשתי לבגרות בי"א. בסוף אותה שנה הוצע לי לכהן במקביל כרכז לימודי יהדות. במהלך אותה שנה נולד בני השני, נמרוד הלל. כרכז לימודי היהדות בליאו באק הייתי אמון על מערכת הלימודים הפורמלית מי' ועד י"ב. התפקיד כלל את הובלת צוות המורים, הקשר עם משרד החינוך בכל ענייני הפיקוח והבגרות, פעילויות ההעשרה ביהדות וכמובן – האחריות תוצאות הבגרות ביהדות במרכז חינוך ליאו באק.
לאחר שעזבתי את מרכז חינוך ליאו באק עוד המשכתי ללמד תקופה מסויימת - בהתחלה הגשתי לבגרות בתורה שבע"פ, אחר כך לימדתי ספרי הקודש בבית הספר היסודי של נווה שלום. זה בית ספר יהודי-ערבי, על כל המורכבות המשתמעת מכך. זאת זכות לקחת חלק בעיצוב חייהם של אנשים צעירים.
 
למשך שנה וחצי כיהנתי כמזכ"ל תנועת "בדרך לסולחה". בזמן זה נולד בני השלישי, רשף לוי. ה"סולחה" היא תנועה ציבורית ועממית שמטרתה קידום השלום בין בני אברהם ובכלל - בארץ, בקהילה המזרח תיכונית ובעולם.הסולחה מפגישה אנשים בגובה העיניים ומלב אל לב. החל מאחר צהריים מקומי המיועד לכמה עשרות משתתפים, ועד לכינוסים עממיים המושכים אלפים (כך היה במנזר לטרון בקייץ תשס"ז ושוב בתשס"ח).  במפגשים הגדולים השתתפו ישראלים מכל הסוגים, פלסטינאים מהגדה, משלחות  מירדן, נציגו האישי של הדלאי לאמה, ועוד אורחים נכבדים ואומנים ידועים. זאת הייתה עבודה תובענית ומורכבת מאין כמוה. נענתי לה באהבה כי הרגשתי את הדחיפות בעצמותיי. מדובר בפרוייקט של חולמים, באמצעים דלים ובהרבה רצון טוב. בכל מקום אליו הגענו פגשנו תיקווה ותמיכה. אנשים טובים, יהודים וערבים, מודאגים מהמצב הנוכחי ומחוייבים לפעול לשינוי. אני עדיין פעיל ב"סולחה" כחבר וכאדם פרטי, ואתם מוזמנים לבקר באתר הסולחה : www.sulha.com ולהתרשם בעצמכם.
 
 קצת לפני ראש השנה תשס"ט הגשמתי את חלומו של כל רב - התחלתי לכהן ברבנות קהילתית. במשך ארבע שנים  הייתי רב הקהילה ובית הכנסת "אחוות ישראל" בראשון לציון. מדובר בקהילה יקרה של אנשים טובים, כמוני וכמוך, מהשכונה, מראשון לציון ומהאזור כולו. בית הכנסת צנוע, חם ומסביר פנים. יש בו כל מה שצריך, ובעיקר - תחושת שייכות, ריעות וחיבה. בבית הכנסת עורכים טקסי משפחה (מתן שם לתינוק, שבת חתן, בני ובנות מצווה), תפילות שבת וחג, לומדים ביחד, מתנדבים....כל מה שעושים בקהילה אמיתית. תוך כך השנים הללו, באביב תשע"א נולד לנו בן רביעי, בארי בועז. 
 
כשסיימתי את הקדנציה כרב קהילה (לעיונכם כתבה על כך) חזרנו לנתניה. לקח לי כמעט עשרים שנה לחזור הביתה. הצטרפתי לפרוייקט בשם "חלוץ עירוני בחינוך". מדובר בקבוצה של אנשי חינוך המשתלבים בבתי הספר שזקוקים לעזרה בשכונות של דרום העיר, הייתי מעורב בשלל יוזמות והתארגנויות. חלקן הבשילו יותר וחלקן פחות. לפעמים זכינו להד ולפעמים לא (יותר לא מאשר כן, אם להיות כנים...). בכל מקרה - לא מצאתי מנוחה. חיפשתי כל הזמן מה יהיה הדבר הבא. בסוף - ה' שלח לי את הדבר הבא. חלום ותיק שלי התגשם - נסיעה לאפריקה. מאז אלול תשע"ג (אוגוסט 2013) אני מכהן כרב קהילת "בית עמנואל" שביוהנסבורג, דרום אפריקה. 

 מכיוון שכל אדם יכול רק לקחת אחריות על הפעולות ועל הדיבור שלו, הרי שההשתדלות שלי היא לפעול עד כמה שביכולתי ברוח "ואהבת לרעך כמוך" ו"צדק צדק תרדוף". בכל שאר עניינים, אין לנו אלא להפקיד עצמינו בידי האלוהים, ולא לפחד כלל.

 אני מקווה שאתם נהנים מהאתר ואשמח לשמוע מכם.

בידידות,

סער. 

 

Comments