חופות, קידושין, נישואים

 
אין דבר מרגש יותר מלוות זוג אל החופה. לערוך חופות זה החלק שאני הכי אוהב בעבודה הרבנית. מה שהופך את הכל למרגש כל כך הוא הייחודיות של כל טקס. כל זוג הוא שונה, מביא איתו עולם ומלואו של זיכרונות, ורגשות, מאחורי כל זוג עומדות משפחות שנפגשות...בקיצור- עולם רגשי מורכב ומרתק. התפקיד שלי בכל זה הוא להיות קול המסורת ולבטא את התחושות שלכם באופן פומבי, טקסי וסמלי. הכי חשוב לי זה שהחופה תבטא את מי שאתם בצורה האמיתית והמשמעותית ביותר. לשם כך אנחנו נפגשים בתקופה שלפני החתונה, ונמצאים בקשר מיילים וטלפונים עד לרגע האמת.
החופות שאני עורך הינן מסורתיות, הדדיות וברורות. החופה אורכת כ12-15 דקות. פחות מזה – לא הספקנו להרגיש, יותר מזה – הקהל מתחיל להתעייף. בכל שלב אני מסביר מה קורה עכשיו, ובנקודות המתאמות אני מערב את הקהל או אתכם. אני אתאר להלן את החופה הסטנדרטית. שוב, חשוב לזכור שכל זוג מביא איתו את עולמו, וייתכנו שינויים מחופה לחופה.

לצפייה בחופות נוספות לדוגמא - לחצו  כאן ו כאן  

לפני החופה:
כל כך הרבה משימות יש להשלים לפני החתונה: הזמנות, די ג'י, קייטרינג, סידורי שולחן, שימלה, טבעות, זר פרחים....
קל ללכת לאיבוד, ולפספס את מה שחשוב באמת : שאתם ביחד. החלטתם לקשור את חייכם לנצח, ואת זה אתם חוגגים. קחו את התהליך בקלות. הרבה פעמים עולים מתחים בין בני הזוג או עם ההורים. זה טבעי. את הכל (כמעט) אפשר לפתור באמצעות שיחה כנה ורצון טוב. בכל אופן- על כל ההכנות בעולם להסתיים לא יאוחר לפני יום החופה עצמו. אל תשאירו שום סידורים לרגע האחרון. יום קודם נתקו את הפלאפונים וקחו קצת זמן לשניכם. יום החתונה עמוס מאוד פיזית ורגשית, וחשוב לקחת פסק זמן לפניו. לכו לקולנוע, לספארי, לטייל, תהיו קצת רק שניכם.
במהלך היום שלפני החתונה אני מבקש מזוגות ללכת ביחד לים או למעיין בטבע (עין יעל למשל). אלו מקווי מים טבעיים בהם ניתן לרחוץ במשותף. מטרת הטבילה היא להיטהר ולהתכונן לטקס. אם נותרו עוד חששות או ספקות, אי בהירויות או משקעים ממערכות יחסים קודמות – זה הזמן להיפרד מהם באופן סופי ומוחלט. אני ממליץ להשתמש בברכה המסורתית: "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה". חשוב שכאשר אתם כבר במים לא תהיה חציצה בין הגוף ובין המים. זאת אחת הסיבות שכדאי ללכת מוקדם בבוקר או מאוחר בלילה.

 
 

 

יום החתונה:
קיימים שלל מנהגים בעדות ישראל לגבי יום החתונה עצמו. יש הנוהגים שבני הזוג לא נפגשים, יש הנוהגים שהחתן אוסף את הכלה מבית הוריה, יש הנוהגים לבקר באתר מקודש ולתת צדקה וכך הלאה. אתם תחליטו מה ביכולתם וברצונכם לעשות. בכל אופן, כדאי לא להיות לבד ביום הזה. תזמינו חברים וחברות ללוות אתכם. מצווה גדולה היא להיות פמליית החתן והכלה, שכן אתם המלך והמלכה ביום הזה. החברים ייקחו ויחזירו אתכם (לבטח אין סיבה לנהוג ביום החתונה), ובכלל – ידאגו לכל צרכיכם.
בדרך כלל יש יותר הכנות לכלה מאשר לחתן, כך שבשלב מסוים ממילא תיפרדו כל אחד לענייניו ותפגשו מעט לפני האירוע עצמו.
הערה חשובה לכלות : מרגע שסיימת להתארגן ולהתלבש את יחסית מוגבלת בתנועותיך. אין טעם להיות מוכנה שעות לפני האירוע. עדיף לנוח ולאגור כוחות.
טיפ ארגוני : אם מזמינים חדר במלון לאחרי החתונה – לא לשכוח להודיע שתבואו מאוחר (לייט צ'ק אין) וגם תצאו מאוחר (לייט צ'ק אאוט). לא תפנו את החדר עד 10 בבוקר.

רגע לפני :

הגעתם לאירוע. שמתם את הדברים בפינה שלכם. האורחים מתחילים להגיע. אני מגיע כ 20 דקות לפני הזמן אותו קבענו לחופה. כאן המקום להעיר שחופה בדרך כלל מתעכבת קצת, כי רוצים לחכות לאורחים שטרם הגיעו. בשיחה המקדימה אנחנו קובעים את זמן החופה, וקובעים עד מתי אנחנו מוכנים לחכות. אני מציע לא להמתין יותר מרבע שעה, כי בסך הכול זה לא הוגן כלפי האורחים שכן הגיעו בזמן.
אנחנו ניגשים ביחד לחדר צדדי וחותמים על הכתובה.
הכתובה הוא החוזה המכונן את מערכת הזוגית שלכם מכאן ואילך. זהו שטר ההתחייבות ההדדי שלכם בו אתם מביעים במשותף את רצונכם הטוב לחיות יחד כזוג נשוי לכל עניין ודבר. הכתובה מקבלת את תוקפה ההלכתי על ידי חתימת העדים עליה. העדים (גברים או נשים) מייצגים את כלל ישראל המאשר את נישואיכם. זה בעצם הסוד השמור ביותר של המימסד: בשביל להתחתן לא צריכים רב אלא עדים. הרב הוא טכנאי של הטקס. מטרת נוכחותו של הרב היא לתת את המקום הראוי לזוג ולמה שחשוב באמת בתהליך – האהבה שמחברת אתכם.
הכתובות בהן אני משתמש הן , כאמור, ביטוי לרצונכם להקים בית בישראל ואינן כתובות ממוניות. לשם הסדרת ענייני הממון במקרה המצער של פרידה אני ממליץ על עריכת הסכם ממון אצל עורך דין
.
קיימים מספר נוסחים לכתובה, החל מהנוסח המסורתי המתורגם לעברית ומוסב כלפי החתן והכלה הדדית ועד לנוסחים יצירתיים יותר המבטאים את דבריכם האישיים זה לזו, ובלבד שיהיו בתבנית הכתובה, לאמור:

ביום....לחודש....שנת.... למניין שאנו מונים כאן....

אמר החתן אמרה הכלה
...... .....
אמרו שניהם
............
...........

והכל שריר וקיים.

חתימות העדים, הזוג , הרב.

לרוב אני משתמש בנוסח הכתובה הסטנדרטי הזה (לחצו לפתיחה). אני מזמין אתכם לקרוא, לחשוב ולהוסיף את נדריכם האישיים ביותר לכתובתכם. דוגמאות לכתובות שזוגות חיברו בעצמם בקישור הזה. נוסחים נוספים לדוגמא באתר ניודאיקה של המעצב חן בן ברית.
 

החופה :
זהו. יוצאים לדרך. השיר שבחרתם מתנגן ואתם הולכים בין הרבה אנשים שאוהבים אתכם ומתרגשים איתכם. אולי ההורים מלווים אתכם (האבות את החתן והאמהות את הכלה או כל משפחה מביאה את הילד שלה), אולי ההורים כבר ממתינים לכם ורק אתם צועדים. קצת לפני הכניסה לחופה עוצרים. החתן מכסה את פני הכלה בהינומה. אני ממליץ בחום שהכלה תעטוף את החתן בטלית, גם בגלל ההדדיות וגם בגלל הידור המצווה. הטלית היא נוי לחתן בחופתו. עכשיו אתם סוף סוף נכנסים ברגל ימין אל חופתכם.
אני מברך כל זוג בברכה אישית, המשתנה מחופה לחופה. את הברכה אני מכין בהתאם להתרשמותי מכם על פי התהליך אותו עברנו יחד. מכאן אנחנו עוברים אל הברכות המסורתיות.

החופה מתחילה בשתי ברכות אירוסין:
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן

פרי הגפן מסמל את שימחת החיים, ואת ההשתבחות עם השנים. יהי רצון שהזוגיות שבינכם תשביח כמו יין טוב.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֳשר קִדְשָנוּ בְּמִצִוֹתָיו וצִוָנוּ עַל הָעֲרָיוֹת, וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוּת, וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשוּאוּת לָנוּ עַל יְדֵי חופּה וְקִדוּשִין. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי מְקַדֵּש עַמּוֹ יִשְרָאֵל ע"י חוּפָּה וְקִדוּשִין.
לברכה זו שורשים עתיקים (מובאת בתלמוד – בבלי, כתובות, ז' ע"ב), וראשיתה במנהג הקדום להפריד בין האירוסין לבין הנישואים. עיקרה להכריז ולקדש את נדר הנאמנות שאתם לוקחים זה מול זו. נדר קדוש שילווה אתכם כל ימי חייכם. לאחר אמירת הברכות שותים מכוס הברכה. אני נוהג לתת לאמהות להשקות את בני הזוג.

עכשיו אנחנו עוברים אל מעשה הקידוש עצמו. הקידוש מתבצע באמצעות שתי טבעות שנקנו בכספכם (אפשר להפריד – היא תקנה לו והוא לה, אבל אני יוצא מנקודת ההנחה שאתם כבר מנהלים משק בית משותף). הטבעת נטענת באופן סמלי ברגש שלכם. היא מבטאת רגש זה, כמו גם את רגשות ההסכמה והחיבה של הקהל כלפיכם. זהו רגע נדיר בעוצמתו הרגשית. אתה עונד לה את הטבעת ומכריז :
הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל
את עונדת לו את הטבעת ומכריזה :
הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל

למעשה ברגע זה מעשה הקניין ההדדי הושלם. הרי אתם זוג מקודש, אך הטקס עוד לא תם. אני מראה לקהל את הכתובה ומקריא בפניהם את עיקריה, בכדי לשתפם בעדות ובשמחה (וגם לתת לצלמים הזדמנות לצלם אתכם אוחזים בכתובה מתחת לחופה), ולאחר מכן מגיע תורם של שבע הברכות.
שבע הברכות הן מעגלים של ברכה שעוטפים את הזוג בצורה ספירלית מהמעגל הנרחב ביותר – עולמו של הקב"ה ("שהכל ברא לכבודו"), מצטמצם והולך למשפחת האדם ("יוצר האדם"), העם היהודי ("משמח ציון בבניה"), החברים והמשפחה ("רעים אהובים") ולבסוף – אתם ("משמח חתן וכלה"). ניתן לדמות את המהלך הזה כאילו אהבתכם פועמת מעגלים של רגש המהדהדים והולכים ביקום כולו. בתוך העולם העייף והעצוב הזה, זהו מעשה חשוב מאין כמוהו – להיות אהבה, להגיד אהבה, להדהד אהבה.
אפשר לחלק את קריאת הברכות בין חברים ובני משפחה, זה כבוד גדול. אם לא – אני יכול להגיד אותם בעצמי. את הברכה האחרונה נהוג לשיר, ובדך כלל הקהל מצטרף ("קול ששון וקול שימחה..."). ואלו הן:

ברכה ראשונה
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן

ברכה שנייה
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ.

ברכה שלישית
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר הָאָדָם.

ברכה רביעית
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמו,
בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי יוֹצֵר הָאָדָם.

ברכה חמישית
שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל צִיּוֹן, בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בִּמְהֵרָה בְּשִׂמְחָה, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ.

ברכה ששית
שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם,
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה.

ברכה שביעית
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה,
גִּילָה, רִנָּה, דִּיצָה, וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת.
מְהֵרָה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה,
קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם,
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי מְשַׂמֵּחַ הֶחָתָן עִם הַכַּלָּה.


אנחנו שותים שוב מכוס הברכה. הטקס קרוב לסיומו. יש הרבה התרגשות באוויר. לפני שנסיים נפנה אל רגע של רצינות חגיגית : שבירת הכוס. מנהג זה בא לבטא את הרעיון שאין שימחה בלי עצב. אנו זוכרים את כל מה שלא שלם בעולם, את החיים במצב של היעדר גאולה. הסמל לכך ביהדות הוא ירושלים בחורבנה. אנו זוכרים את הכאב, אנו מתחברים, בתוך השימחה הגדולה אל עומקי העצב. זה הרגע הנכון להזכיר קרובים ואהובים שאינם (לא חייבים בקול רם, אפשר גם רק להרהר בלב), אנו מאחלים טוב לעצמנו, לעמנו, לעולם כולו. יהיו הכל בטוב ובשלום, יהיה שיגשוג וברכה לכל. יהיו כל הברואים אושר. יחלקו כל הברואים את שימחתנו. אמן, כן יהי רצון. אתם נותנים ידיים זה לזו, ולפני שבירת הכוס אומרים:

אִם אֶשְכָחֵךְ יְרוּשָלָיִם תִשְכַח יְמִינִי.
תִדְבַק לְשוֹנִי לְחִכִי אִם לֹא אֶזְכְרֵכִי
אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָלָיִם עַל רֹאש שִמְחָתִי.

מכה חזקה עם הרגל ו...מזל טוב. התחתנתם. הקהל נוהר אל החופה כדי לעטוף אתכם בחיבוקים אוהבים. המתח יורד, ועכשיו נשאר לכם פשוט להנות מהחתונה שלכם. תמצו את הרגע. הוא חד פעמי.


הבהרה :
החופות הנערכות על ידי תקפות על פי ההלכה היהודית (קידוש באמצעות טבעת בנוכחות עדים), אך כרב לא אורתודוכסי אינני רשם של משרד הפנים. משמעות הדבר היא שכדי להירשם כזוג נשוי במרשם האוכלוסין יהיה עליכם לנקוט בצעד נוסף (למשל- סוף שבוע בקפריסין ובמהלכו טקס אזרחי בבית העירייה המקומי). לחלופין אפשר לערוך  הסכם נישואים חתום בידי עו"ד או להוציא תעודת זוגיות על ידי עמותת "משפחה חדשה". 


תיבת טקסט

זכות גדולה היא לי להמליץ בחום
על מפעל העוגות והשוקולדים הביתי של אשתי, שרון.
כל מי שאני עורך לו אירוע זכאי מיידית
להנחה של 15% ברכישת עוגה מעוצבת או מארזי שי לאורחים.

 
Comments