תקציר

מחקר זה, פרי עטם של שי בירן ותומר לוטן, מציג ומנתח את מקורות הכוח, הפורמליים והבלתי פורמליים, של ראשי ממשלה בישראל.
 
באמצעות סינטזה של יסודות חוקתיים, נורמטיביים, פוליטיים וסמליים, חותרים הכותבים לפענח ולמפות את הגורמים החוברים יחד לעצב את אופיו של התפקיד המרכזי ביותר בציבוריות הישראלית.
 
השערת המחקר היא שקיימים פערים עמוקים בין מקורות הסמכות הפורמאליים והבלתי פורמאליים, באופן היוצר מעין "ערפול" סביב קווי המתאר של תפקיד ראש הממשלה בישראל. ערפול זה, תחת שישמש גורם מחליש עבור ראש הממשלה, מצליח למעשה להעצים את כוחו במידה רבה, תוך עיצוב גבולות הגזרה של התפקיד באמצעות היכולת להשפיע על סדר יום  הממשלה, למלא את החלל הריק בין המשרדים והרשויות השונות, לשמש בורר בעניינים מנהליים חוצי גבולות ולשמש כפוסק-על בנושאים בהם נזקקים השרים לתמיכה פוליטית וחומרית שהם מתקשים לגייס בלעדיו.
 
תפקיד המפתח שממלא ראש ממשלה במשטר הישראלי נובע גם מתוקף היותו ראש מפלגה, אשר לרוב היא הגדולה בכנסת, ממעמדו כנציג הבכיר ביותר של המדינה במגעיה עם מדינות וארגונים בינלאומיים, בעיסוק האינטנסיבי שלו ביצירת ובתחזוק קואליציה וביצירת בריתות עם גורמים בתוך ומחוץ למערכת הפוליטית, מהתמיכה הציבורית שלה הוא זוכה, מתכונות אישיותו ואף מנסיבות השעה המשתנות.