דף הבית‏ > ‏תנ"ך‏ > ‏בראשית‏ > ‏

איני יודע מה בא זה ללמדנו

איני יודע מה בא זה ללמדנו

בשני מקומות בתורה מעיד רש"י על עצמו שאינו יודע לפרש את האמור במקרא. בסוף פרשת תולדות, בשעה שנשלח יעקב על ידי יצחק ורבקה לארם נזכרת התורה לשוב ולספר לנו על תולדותיה של רבקה: וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו: (בראשית כח, ה). רש"י על אתר התקשה מאד מה ראתה התורה לשוב ולספר לנו את שנאמר כבר בתחילת הפרשה באופן מפורש: אם יעקב ועשו - איני יודע מה מלמדנו:

פרשנים רבים ניסו ליישב קושי זה של רש"י[1]. מו"ר הרב אהרון ליכטנשטיין הציע כי התורה ביקשה ללמדנו כי פעולותיה של רבקה לטובת יעקב לא נעשו מתוך אטימות רגשית לבנה האחר אלא מתוך תודעת שליחות עמוקה. דאגתה של רבקה ליעקב לא נעשתה מתוך העדפה רגשית בלבד (כפי שלכאורה נראה מתחילת הפרשה שם מתוארת רבקה כמי שאוהבת את יעקב בלבד) אלא מתוך אמונה בצדקת דרכה (ואולי כדברי הרמב"ן כמי שכפויה ועומדת בדבר על פי הנבואה שקיבלה).

המקום השני בחומש בו רש"י מודיענו כי אינו יודע מה ללמדנו נמצא בפרשת וישלח. לאחר שיעקב עולה בית אל ומקריב את קורבנו נאמר: וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ:  (בראשית לה יג). רש"י התקשה גם בפסוק זה מה באה התורה ללמדנו שהרי אם האלוה מעליו הוא הרי הוא במקום שדבר עימו. ועל כן סתם: במקום אשר דבר אתו - איני יודע מה מלמדנו:

קיום הנדר

יעקב, בצאתו לחרן, נודר נדר לה' אלוהי ישראל:

וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְקֹוָק לִי לֵאלֹהִים: וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:                                             (בראשית כח, כ – כב)

בחזרתו מצווה ה' על יעקב לקיים את נדרו:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ:                                                                                                                (בראשית לה, א)

אי קיום זה של הנדר אותו נדר יעקב הביא לדעת המדרשים לצרות הרבות והתכופות שהתרגשו על יעקב:

קום עלה בית אל וגו'. א"ר ינאי הנודר ואינו משלם פנקסו מתבקרת לפני הב"ה, ואומר: היכן פלוני שנדר. בא וראה כשהלך יעקב לארם נהרים, מה כתי', וידר יעקב נדר וגו' (שם, כ"ח, כ'), השיבו על דבר ודבר, הלך והעשיר וישב לו ולא שלם נדרו, הביא עליו עשו להרגו, נצל ממנו כל אותו דורון ולא הרגיש, הביא עליו מלאך ונתגשש עמו, שנ' ויאבק איש עמו (שם ל"ב, כ"ה), זה שרה של רומי שבקש להרגו, וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו (שם כ"ו), ונעשה צולע ולא הרגיש. אמר הב"ה: עד מתי יהיה הצדיק הזה מצטער ולא ירגיש באי זה חטא לוקה, ואיני מודיעו, מיד: ויאמר אלהים אל יעקב קום וגו', א"ל: לא הגיעוך כל הצרות הללו אלא על שאחרת נדרך, אם אתה מבקש שלא יגיעוך עוד צרות, קום עלה בית אל, לאותו שנדרת לו הנדר, בברחך מפני עשו אחיך.                                                                                                            (מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות קנ)

צרת עשו וצרת שרו של עשו לא באו ליעקב אלא על שאחר את נדרו. בהמשך המדרש נתלות צרות נוספות באחור הנדר: צרת דינה, צרת שכם וצרת העבודה הזרה שחדרה לביתו.

ואולם מעבר לעונש אותו קיבל יעקב בוקעת ועולה הביקורת הנוקבת כנגד יעקב על השימוש אותו הוא עושה בנדר. בשעת צרתו נודר הוא לה' ובשעה שרווח לו שוכח לקיים את הנדר:

א"ר ינאי א"ל הב"ה ליעקב: יעקב, בשעת עקא נדרי בשעת רוחא שמטי, כשהיית בצרה נדרת וכשאתה ברוחה שכחת, מיד: ויאמר יעקב אל ביתו וגו'. ילמדנו. ויאמר יעקב אל ביתו וגו', בא וראה מה גורם איחור הנדרים, שבשעה שנדר יעקב מה הוא אומר, אם יהיה אלהים עמדי (שם, כ"ח, כ'), שלא אטעה אחר ע"ז, ושמרני בדרך הזה (שם), שפיכות דמים וגלוי עריות, וכיון שאחר נדרו לקה בשלשתן: גלוי עריות, מדינה, וישכב אותה ויענה (שם, ל"ד, ב'), שפיכות דמים, משכם, ויהרגו כל זכר (שם, כ"ה), ע"ז, דכתי' הסירו אלהי הנכר וגו'. ונקומה ונעלה בית אל, למה, לפי שמשם נשמעות כל התפלות.   (שם)

דא עקא וביקורת זו אינה מובנת מאליה. הקב"ה מצווה על יעקב לבנות מזבח והמדרשים כולם כיוונו ציווי זה לנדרו של יעקב.                                                                                         

לאחר המפגש הטעון בין יעקב לעשו מתיישב יעקב בשכם ובונה מזבח לה' אלוהי ישראל:

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר: וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה: וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

                                                                                               (בראשית לג, יט – כ)

מדוע לא נחשב מזבח זה קיום לנדר אותו נדר יעקב? והלא בלשון זה ממש מצווה אותו האל לקיים את נדרו: וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ. שמא חשב יעקב שבכך קיים את נדרו?

נציין כי שאלה זו נשאלת בעיקר אודות המדרשים אשר דנו את יעקב לגנאי על אי קיום נדרו. שכן ציוויו של הקב"ה ליעקב אינו מזכיר כלל את הנדר אשר נדר יעקב. הקב"ה אינו אומר ליעקב לקיים את נדרו אלא רק מצווה עליו לעשות מזבח. אילו הדגש בדבריו של הקב"ה היה אי קיום הנדר מדוע לא נאמר דבר זה במפורש?

קיום מדוקדק

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיקֹוָק אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה:    

   (במדבר ל, ג)

מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ                  (דברים כג, כד)

לאחר שנדר אדם נדר אינו יכול לבחור את החלק אותו יקיים מתוך נדרו. עליו לקיים את מלוא נדרו ככתבו וכלשונו ואם לא כן מחלל הוא את הנדר. ממד זה בולט במיוחד באיסור המרת הקורבן בקורבן אחר: לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב (ויקרא כז, י). כאשר האדם נודר נדר לה' אין הוא רשאי להמיר נדר זה בנדר אחר אף אם הנדר האחר טוב מן הראשון.

הרמב"ם בסוף הלכות תמורה מסביר כי דין זה הינו כנגד יצרו הרע של האדם:

ירדה תורה לסוף מחשבת האדם וקצת יצרו הרע, שטבע של אדם נוטה להרבות קניינו ולחוס על ממונו ואע"פ שנדר והקדיש אפשר שחזר בו וניחם ויפדה בפחות משוויו אמרה תורה אם פדה לעצמו יוסיף חומש, וכן אם הקדיש בהמה קדושת הגוף שמא יחזור בו וכיון שאינו יכול לפדותה יחליפנה בפחותה ממנה, ואם תתן לו רשות להחליף הרע ביפה יחליף היפה ברע ויאמר טוב הוא, לפיכך סתם הכתוב בפניו שלא יחליף                                                                                      (הלכות תמורה ד י"ג)

ואולם לצד דברי הרמב"ם ניתן להציע כי המוקד בהפלאה הינו ההיצמדות להתחייבות אותה נטל האדם על עצמו. מרגע שהפליא אדם אין הוא אדון לנדר ואין הוא רשאי לשנות מן ההפלאה. זוהי עיקר משמעותה של ההפלאה שהיא נוטלת מן האדם את חירותו להחליט על מעשיו כרצונו והיא מכריחה אותו לפעול בהתאם להתחייבות בה כבל את עצמו. לפיכך אף אם ישנה את נדרו לטוב פוגע הוא בעיקר הנדר שנדר.

התורה מדגישה כי יעקב אבינו נדר לבנות את המצבה בבית אל. וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר... וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה. יעקב נודר לעשות מן האבן הזאת את המצבה. אשר על כן אין הוא יכול לבנות מזבח בשכם. בניית המזבח בשכם הינה בלא ספק דבר חיובי וטוב אך אין היא בגדר קיום הנדר[2].

ואולם מעבר לבעיה הקיימת בעצם השינוי ייתכן וקיים פער איכותי בין שכם לבית אל. נדרו של יעקב הינו ליקח את האבן אשר עליה הניח את ראשו בצאתו לחרן. האבן אשר היתה כמה אבנים בלכתו לישון ובקומו הפכה לאחת. האבן אשר נעשה לו נס על ידה. ואף המקום עצמו מקודש הוא. בקומו משנתו מעיד יעקב על המקום כי הוא מקום שכינת אל: וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְקֹוָק בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם: (בראשית כח, טז- יז). רש"י על אתר מוסיף ואומר כי נעקר הר המוריה ממקומו ובא למקום זה. קדושה זו של המקום מחייבת את קיום הנדר דווקא במקום זה ולא במקום אחר. אם זה שער השמים הרי שבמקום זה ראוי לבנות מזבח ולהקריב קורבנות לאלוהים. בניית המזבח בשכם הינה דבר ראוי וטוב אך אינה טובה כמו בניית המזבח במקום בו נפתחים שערי שמים.

רמזים בפסוקים

לעיל למדנו את דברי המדרש לפיהם רק לאחר שאחר יעקב לקיים את נדרו ונענש אמר לו ה' כי העונש בא לו על שאחר את נדרו. מדרש זה מעורר כמובן קושי. וכי לא היה עדיף שיצווה הקב"ה על יעקב לקיים את נדרו מלכתחילה במקום להביא עליו צרות רבות? באופן עקרוני ניתן היה לומר כי הקב"ה מנסה את האדם. התערבות אלוהית מעקרת מתוכן את הבחירה החופשית אשר היא העיקר הגדול שהכל נשען עליו.

ואולם לצד דברים אלה אשר הם נכונים שלעצמם ניתן לראות בפסוקים כי יעקב קיבל מאת בורא עולם רמזים ברורים מהם צריך היה ללמוד כי את נדרו נדרש הוא לקיים בבית אל ולא במקום אחר.

טרם חזרתו לכנען מצווה האל את יעקב (בראשית לא, יג) אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ:

הקב"ה מתגלה אל יעקב בתור האל בית אל. ובהתגלות זו מזכיר האל ליעקב את נדרו אשר נדר. ובנבואה זו נזכרת חשיבותו של המקום פעמיים: אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר משל אומר הקב"ה ליעקב שם ולא במקום אחר.

באותה לשון נגלה האל אל יעקב בצוותו עליו לקיים את נדרו (בראשית לה, א) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ:  שם ולא במקום אחר.

גילוי שכינה אימתי?

וַיקֹוָק אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:       (בראשית יג, יד – טו)

אחרי הפרד לוט - כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו:                               (רש"י שם)

הקב"ה ציווה על אברהם לעלות לארץ כנען. ואולם הואיל ולוט הרשע היה עימו לא העניק האל לאברהם את ארץ ישראל עד שנפרד ממנו לוט. הזכות לדבר עם האל אינה נתונה לכל אחד. יש כמובן להיות זכאי לה. באופן דומה הקב"ה נגלה אל יעקב רק לאחר שמקיים הוא את נדרו:

וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ:                                           (בראשית לה, ט)

יעקב אבינו בונה מזבח לה' בשכם והקב"ה אינו מתגלה אליו כלל וכלל. יעקב אבינו בונה מזבח בבית אל והקב"ה מתגלה אליו ומדבר עימו. ואף שיעקב ישב בשכם זמן רב טרם הגיעו לבית אל מתייחס הכתוב אל יעקב כאילו הגיע רק עתה מפדן ארם. משל אמר הכתוב כי כל חזרתו של יעקב לארץ ישראל לא באה אלא כדי לקיים את נדרו. ואכן יעקב מקיים את הנדר. יעקב בונה מזבח בבית אל, הוא המקום אשר נדר שם בראשונה הוא המקום עליו מעידה התורה כי הוא שער השמים. אחר כן מעניק לו ה' את הארץ ומודיע לו כי מלכים מחלציו יצאו.

חשיבותו של המקום בו מקיים יעקב את נדרו יכולה ליישב עבורנו את קושייתו של רש"י ולהסביר מדוע מדגישה התורה לאחר שהתגלה הקב"ה ליעקב כי ההתגלות נעשתה בבית אל: וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ. לגילוי שכינה זה זכה יעקב משום שבנה את המזבח בבית אל. המקום אשר דיבר איתו לראשונה בבורחו מפני עשיו אחיו. אין המדובר, איפוא, בתיאור מקום בלבד אלא בתיאור סיבה מדוייק.

וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹאימתי דיבר איתו ה'? בפשטות רגעים ספורים קודם לעלייתו של ה' מעל יעקב. ואולם ייתכן והמקום אשר דבר איתו אינו מתייחס לדברים שנאמרו ליעקב בשעה זו אלא לדברים אותם דבר אליו ה' בשעה שברח מפני עשו אחיו לחרן:

וְהִנֵּה יְקֹוָק נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ: וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ: וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ:                                                   (בראשית כח, יג – טו)

מצבה ומזבח

הפרשה כולה מעידה על חשיבות קיומו המדוקדק של הנדר. סטיה ולו הקלה ביותר נדונה ברותחים. והנה אף שיעקב מזכיר מצבה בנדרו מצווה אותו הקב"ה לבנות מזבח. ויעקב מקיים את צו ה' ובונה מזבח לה' אלוהי ישראל. האם בכך התקיים הנדר?

שאלה זו מתעצמת בפסוקים המופיעים מיד לאחר שהקב"ה עולה מעל יעקב:

וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים בֵּית אֵל:                                     (בראשית לה יד – טו)

לאחר הגילוי האלוהי מציב יעקב מצבה כאשר נדר בראשונה. יציקת השמן על ראש המצבה מזכירה, כמובן, את פועלו של יעקב בצאתו לחרן ומלמדת אותנו על הקשר שבין שני המאורעות. הקבלה זו מלמדת לכאורה כי קיום הנדר של יעקב נעשה בפסוקים אלה ולא בבניית המזבח בראשונה.

על מנת ליישב קושיה זו נבחן קושי נוסף הבוקע ועולה מן הפסוקים. בשעה שחוזר יעקב מחרן ומתיישב בשכם מעידה עליו התורה כי בונה הוא בתים (בראשית לג, יז): וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת: לשם מה מספרת לנו התורה על פועלו זה של יעקב?

תשובת הדבר היא כי המדובר בביקורת סמויה על יעקב. יעקב נדר לה' כי בשעה שיחזור מחרן יבנה בית לה' אלוהי ישראל: וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים. יעקב אינו נודר להקים מצבה או מזבח. יעקב נודר לבנות בית לה' מן המצבה אותה הוא שם. והנה בשעה שיעקב מגיע לארץ ישראל במקום לבנות בית לה' בונה הוא לעצמו בית ולמקנהו עושה סכת. לה' לא בנה יעקב את הבית אשר נדר.

אם כנים דברנו הרי שהקב"ה אינו אומר ליעקב במפורש לקיים את נדרו. הקב"ה מצווה את יעקב לבנות מזבח אף שהנדר היה לעשות בית לה' מן המצבה. ייתכן והקב"ה אך רומז ליעקב כי טרם קיים את נדרו. ואף יעקב אינו מקיים את הנדר בשלב הראשון. בניית המזבח אף שהיא בבית אל אינה בבחינת קיום מלא של הנדר. קיומו המלא של הנדר ייעשה רק בשלב הבא לאחר שיעקב יציב מצבה ויקרא למקום בית אל.

עד כה למדנו את דברי המדרש לפיהם אחר יעקב את נדרו. כזכור, נדרו של יעקב נדר על תנאי היה. המדרש אשר סבור היה כי אחר יעקב את נדרו התייחס ככל הנראה לפסוקית התנאי: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי. לאחר ששב יעקב לבית אביו צריך היה לקיים את נדרו. ומשלא קיים את נדרו – נענש. מאידך ניתן להציע כי יעקב ביקש לקיים את נדרו רק לאחר שיתקיים כל תנאו. ואף מה שאמר וְהָיָה יְקֹוָק לִי לֵאלֹהִים – יתקיים. השאלה אותה יש לשאול היא מה משמעות תנאי זה שיהיה ה' לו לאלוהים?

לדעתו של רש"י תנאי זה משמעו שיהיה זרעו זרע קודש ושיהיה שמו של ה' נקרא עליו. תנאי זה התקיים בהתגלותו של הקב"ה ליעקב מיד לאחר שהקריב קורבן בבית אל. הקב"ה מתגלה ליעקב באל שדי ומברך אותו בברכת הזרע. התגלות זו מקיימת את התנאי אותו התנה יעקב ולפיכך ממהר יעקב ומקיים את נדרו.

התנאי

התוצאה

והיה ה' לי לאלהים - שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף, שלא ימצא פסול בזרעי, כמו שנאמר אשר דברתי לך, והבטחה זו הבטיח לאברהם, שנאמר (שם יז ז) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך:

וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ: וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ:

 

 

 

 

 

 

 



[1] עיין בשיעורה של נחמה ליבוביץ' ז"ל עיונים חדשים בספר בראשית: אם יעקב ועשו עמ' 200.

[2] אחת החלוקות הידועות בדיני הפלאה היא החלוקה בין הרי עלי להרי זו. בשעה שנודר אדם להביא קורבן לה' יכול היא לנדור הרי עלי ואז יכול הוא להביא כל בהמה או לנדור הרי זו ואז חייב הוא להביא בהמה מסויימת. יעקב נדר הרי זו ולפיכך התחייב לבנות את האבן עליה ישן.

Comments