באתי, ראיתי, נדלקתי!

מאת: קובי בן סניור
שלום, שמי קובי ואני מכור לסיגריות.

הכל התחיל בכיתה ט', כשהלכתי למסיבה ביום העצמאות עם חברים. נכנסנו למסיבה והיו המון אנשים שעישנו. אחרי רבע שעה במסיבה ראיתי את חברים שלי מדליקים סיגריות ומעשנים בצד, שאלתי אותם למה הם מתחילים והם ענו לי שהם מעשנים רק במסיבות ולא יותר מזה. 

הם הציעו לי לעשן סיגריה אחת. בהתחלה התנגדתי אך לאחר מכן הם הציעו לי שוב בטענה ש"חיים רק פעם אחת וגם ככה מעשנים רק במסיבות". בסופו של דבר הסכמתי לעשן סיגריה אחת, ולאחר מכן לקחתי עוד אחת כי אהבתי את ההרגשה. אחרי יומיים בבית הספר ראיתי את חבריי מעשנים עוד הפעם, אך הפעם לא עישנתי איתם ולא נכנעתי ללחץ החברתי .

כשנפגשנו אחרי הצהריים הם עישנו עוד הפעם והפעם רציתי לעשן כי הריח גירה אותי. לקחתי סיגריה, ואחרי מבט לאחור אני חושב שזאת הסיגריה שבגללה התמכרתי.

ההתמכרות

אחרי אותו יום כבר התחלתי לקנות קופסא כל יומיים ובנוסף עישנתי בשטח בית הספר.

לאחר שנה שעישנתי (כיתה י') ניסיתי להפסיק, אך לא הצלחתי ונשברתי לאחר יומיים כי הסובבים אותי עישנו והיה לי קשה להפסיק. לאחר כמה חודשים עלה הרעיון שחבריי ואני נפסיק לעשן. באמת הפסקנו, 
אך אחרי חודש חבר אחד נשבר ואחריו נשברנו אחד אחד וחזרנו לעשן.

היום, במבט לאחור, אני מבין שעשיתי טעות והוצאתי על סיגריות יותר מ21,500 שקל ואני אמשיך להוציא עליהם כסף כי אני מכור! 
בנוסף, חברה שלי מתרחקת ממני כשאני מעשן, רבתי ואני רב עם ההורים שלי המון פעמים בעקבות העישון.

אני מתחרט על אותו רגע במסיבה, כשלקחתי את הסיגריה הראשונה, ומקווה שאני אגמל בעתיד!



אני
צילום: אדיר אליהו
Comments