סיפורו של בית הכנסת "נוה שלום" בשכונת משכנות ישראל 

בית הכנסת "נוה שלום" שבשכונת משכנות ישראל נוסד על ידי הרב שלום יוסף עראקי כ"ץ לפני כמאה שנה, בשנת תרס"ה 1905. ר' שלום יוסף עראקי (1843-1913) עלה בראש העולים מתימן בעליה הידועה בשם "אעלה בתמ"ר" בשנת תרמ"ב (1882). עימו עלה גם ר' יחיא צארום, (דודו של ר שלום  חיים  צארום) ושניהם שימשו כמנהיגי העדה בירושלים (תמונתם תלויה בעזרת הנשים של בית הכנסת).

עם בואם נתקלו העולים מתימן ביחס מתנכר מצד הקהילה היהודית בירושלים. הם היו חסרי כל, לאחר  שאיבדו את  כל  רכושם  בתלאות  הדרך. הקהילה המקומית לא פרשה עליהם את חסותה ואף פקפקה ביהדותם. הראשונים שהתגייסו לעזרת התימנים היו דווקא נוצרים, אנשי המושבה האמריקנית, ורק אז, בשל הפחד מן המסיון התעוררו יהודי ירושלים והחלו בקליטת העולים התימנים1.  על אף שרכשו את מקום  מושבם במערות צלע ההר  בכפר  השילוח  נמשך  שם  סבלם  מהתנכלויות  התושבים  הערבים   עד שסולקו  משם  על ידי השלטונות הבריטים  משום  סכנה  לחייהם.

בשנת תרמ"ו מונה ר' שלום יוסף עראקי לשד"ר ("שולחא דרבנן") ויצא למסע גיוס כספים בהודו מטעם העדה הספרדית. כתב מינויו לשד"ר2 הסמיך אותו לאסוף תרומות בכלכותא, בומביי, קוצ'ין, סינגפור, תימן ועדן. על פי הסכם השליחות קיבל השד"ר אחוזים מהסכום שגייס, ובסכום זה נעזר, ככל הנראה, ר' שלום יוסף עראקי כשקנה כמה שנים לאחר שובו חלקת קרקע בשכונת משכנות ישראל, (שכונת משכנות ישראל  נוסדה  בתרלה -1885 ותקנותיה  בארכיון) וייסד עליה את ביתו ואת בית הכנסת "נוה שלום" לעדת התימנים. בשונה מבית הכנסת "הגורל" המצוי אף הוא בפאתי שכונת משכנות, הנוסח הנהוג בבית הכנסת היה הנוסח השאמי, אם כי בחגים ובימים הנוראים נהגו לומר חלקים מן התפילה בנוסח התכלאל – סידור התפילות הבלדי.

בראשית המאה ה-20 נתגלעה מחלוקת בין מנהיגי העדה התימנית אודות סוגית הפרישה מן העדה הספרדית. ר' שלום יוסף עראקי נמנה על הפורשים, ואילו ר' יחיא צארום סבר שאין לפרוש מן הספרדים. כמה מרבני התימנים שהושלכו לכלא במהלך המאבק שניהלו הספרדים כנגדם, פנו למנהיגם ר' שלום יוסף עראקי שיתפלל וישתדל עבורם3 .

ר' שלום יוסף עראקי נפטר בשנת תרע"ג, וניהול בית הכנסת שהקים עבר לידי נכדו בן בתו, ר' שלום חיים צארום. ר' שלום חיים נולד בשנת תרנ"ג (1893) לאמו שהיתה נשואה לסעיד צארום, אחיו של ר' יחיא צארום. סעיד נפטר צעיר (20) ור' שלום חיים שהיה  בן יחיד  גדל למעשה בבית סבו ר' שלום יוסף עראקי.

ר' שלום חיים צארום היה דמות ידועה בשכונת משכנות. הוא היה איש של שלום והושיט עזרה לכל מי שפנה אליו בכל בעיה ובקשה. לשכונת משכנות היה ועד מנהל לרכוש הציבורי כגון מקוה תנור ושני מבנים לידו וכן לכריה וטיפול בבורות המים ובמערכות התיעול. הוא פעל רבות למען אנשי השכונה, ולמעשה ניהל את כל ענייני השכונה כלפי פנים וכלפי חוץ. בבית הכנסת שבניהולו התפללו רבים מבני השכונה, וביניהם אף ספרדים, פרסים וקוצ'ינים שאהבו מאד את ר' שלום חיים. שנים רבות אחרי פטירתו שמרו כמה מוותיקי השכונה אמונים לבית הכנסת והיו באים להתפלל בו בחגים, אף שכבר התגוררו בשכונות מרוחקות בירושלים.

בנוסף להנהגת הציבור עסק ר' שלום חיים בכתיבת סת"ם, ואף עשה כמה עבודות צורפות, מלאכה אותה למד בבית הספר בבצלאל.

ר' שלום חיים נפטר בכסלו תשל"ה (1974), וניהול בית הכנסת עבר לידי בנו בכורו סעדיה צארום. בכור סעדיה צארום ניהל את בית הכנסת במסירות אין קץ, והקדיש את כל כוחותיו לקיום מנין בבית הכנסת במשך שנים רבות, שנים שבהן השכונה שנתה לחלוטין את אופייה ורק מעטים מתושביה היו שומרי מצוות והתעניינו בתפילה במנין. גם בעשור השנים האחרונות ר' בכור סעדיה היה פוקד יום יום את בית הכנסת וממתין למנין. בשבתות היה  הולך  יחד  עם  אחיו יוסף, בגשם ובשרב, משכונת מעלות דפנה ורמות אשכול שבה התגוררו עד לשכונת משכנות לשם קיום המנין. לדאבון ליבו חדל המנין להתקיים כשלוש שנים לפני מותו4. ר' בכור סעדיה צארום נפטר בכ' בשבט תשס"ד  - 2004, ועד יומו האחרון קיווה כי בית הכנסת ישוב ויפתח.

על פי  כתב  ההקדש,  עבר  בית  הכנסת  לניהול  בניו  שי  ואיתן  צור (צארום ) כאשר  נעמה בתו  של שי יזמה מניין ייחודי של  קהילת " ואני תפילה "  שהתקיים במקום במשך תשע שנים עד לסוף שנת 2015. מאז עברה הקהילה לבניין אחר וכיום מתקיימים בבית הכנסת, פעמיים בשבוע שיעורים שונים.


 
 
 
 
 
 
 
 


Comments