המשך...


מהעת העתיקה ועד להנדסה גנטית

נשאלת השאלה: ממתי החל האדם לעסוק בתיעוד של פגמים גנטיים, ולאן צועד תחום זה כיום? בעין ע'זאל שבירדן נמצאו פסלי טיח של בני אדם, חלקם נשים וחלקם גברים, בגודל של בן אדם קטן, מהתקופה הנאוליתית הקדם קרמית PPNB (Pre-Pottery Neolithic B).  כמו כן נמצאו  באתר פסלים בעלי שש אצבעות וכן פסלים של תאומים סיאמים.  יתכן שפסלי התאומים הללו קשורים לפולחן אלילים, תוך התייחסות לצד הנקבי והזכרי של האלילים,  אולם מאחר שקיימים פגמים שכאילו בבני אדם, שתכן שהפסל תעד איזשהו שיבוש גנטי. תופעת  תאומים סיאמיים, נגרמת בעקבות חלוקה מאוחרת של ביצית מופרית (אחרי היום ה-12), כך שההפרדה אינה מתבצעת במלואה, ונוצרים תאומים המחוברים האחד לשני, כך שקיימים להם איברים מסוימים משותפים.

 

 

תמונה: טייח ארכיטקטוני באתרים ניאוליתיים – פסלי טייח מעיין ע'זאל, ירדן, מהתקופה הניאוליתית הקדם קרמית.

 

 
הנדסה גנטית מוגדרת כמכלול תהליכים ושיטות לביצוע שינויים גנטיים או מניפולציה גנטית ליצורים חיים ושינוי תכונותיהם עקב כך (שיפור הזיכרון, שחזור איברי גוף, שינוי צבע עיניים ושיער, השתלת גנים להארכת החיים וכו'). ההנדסה הגנטית מבוססת על כך שבכל יצור חי קיימים גנים המכילים את החומר התורשתי.  לכן ניתן על ידי לקיחת גן מאורגניזם אחד והחלפתו (שיחלוף) בגן של אורגניזם אחר, לשנות תכונתו תורשתיות (האורגניזם שקיבל את הגן מבצע כעצת את ההנחיות הנובעות מנוכחות הגן החדש). יצור שלתוכו הוחדר חומר תורשתי מיצור אחר שהקנה לו תכונות חדשות קרוי טרנסגני. הנדסה גנטית עוסקת בהשבחת גידולים חקלאיים,  זאת מאחר שקל יחסית לשבט צמח מתא בודד.  ההנדסה הגנטית בתחום החקלאות כוללת: החדרת חיידקים לצמחים, השתלת גנים מירקות בר לתוך צמחים מתורבתים להעלאת כושר העמידות מפני מזיקים, והקטנת  הצורך בחומרי הדברה,  ואף השתלת גנים של גחלילית לצמחים והפיכתם על ידי כך לזוהרים בחושך. בבעלי חיים מיושמת ההנדסה הגנטית לדוגמה לשם הכנסת גן מיוחד לדגמי הסלמון הגדלים בבריכות דגים, הגורמת לייצור מוגבר של הורמון הגדילה, כך שבמקום דג סלמון רגיל מתקבל דג הגדול פי כמה מדג הסלמון הטבעי. תחום נוסף בו עוסקת ההנדסה הגנטית בשיבוטים, כמו יצירתה של הכבשה המפורסמת דולי.  השיבוט, הנגזר מהמילה שבט, הינו שורת תהליכים ביולוגים בסופם מתקבלים העתקים של הדנ"א, התאים, והרקמות כך שמקבלים אורגניזם כמעט זהה באופן מוחלט למקור ממנו הוא שוכפל. דוגמה לשיבוט בטבע הינה הרבייה הא-מינית, אולם בדרך כלל כאשר מדברים על שיבוט הכוונה היא לשיבוט מלאכותי. בישראל ישנו חוק (משנת 1999) האוסר על שיבוט אדם לצרכי רבייה, אך הוא אינו אוסר מחקר בשיבוט ובתאי גזע עובריים (תאים המסוגלים להתמיין, בהתאם לסביבה, לתאי רקמות שונות). תאים אילו יכולים לשמש לשיקום רקמות, ואף להצמחת איברים חדשים. מחקרים אחרונים בתחום תאי הגזע העובריים עוסקים ביצירת תאים מפרישי אינסולין, הפיכת תאים עובריים לתאי מוח, יצירת תאי שריר לב באמצעות תאי גזע עובריים,  הפקת תאי גזע מרקמת שומן אנושית, טיפול בשבץ מוחי באמצעות תאי גזע עובריים ועוד. להנדסה הגנטית יתרונות עצומים: בכוחה לשקם אברים פגועים ולתקן פגמים גנטיים כדוגמת מחלות תורשתיות, אולם ההנדסה הגנטית מביאה עימה לא מעט בעיות מוסריות.  לדוגמה, באילו מקרים מותר לאדם להתערב ובאילו לא? כמו כן יש לקחת בחשבון שלעיתים שינוי של גן אחד עלול להשפיע על יותר מתכונה אחת, וכך לגרום למעשה גם לתופעות בלתי רצויות.  שינויים גנטיים של זנים מסוימים עלולים להביא לידי חיסולם של זנים חלשים בידי זנים חדשים, דבר שעשוי להוביל לידי הרס של מערכות אקולוגיות ופגיעה בשרשרת המזון.
 

 

אזור הדמדומים - על דואליות הקשר שבין חומר ורוח

רבים מאיתנו חושבים על רוחניות וחומריות כעל שני תחומים המנוגדים זה לזה. העולם החומרי כולל בתוכו מושגים כגון: כסף, רכוש, סיפוק צרכים ויצרים מידיים, ולכן נתפש בעינינו כהיפוכו הגמור של העולם הרוחני, המכיל בתוכו: התעמקות בשאלת קיומינו (מי אנחנו, מהיכן באנו ולאן פנינו מועדות), מה מוסרי ומה לא, מהי אהבה, האם מותר האדם מהבהמה, האם קיים אלוהים ועוד. יש אשר מגדילים לעשות ואף נוטים להגדיר רוחניות כאנטי-חומריות. בהגות של דתות המערב מוצג האל כמופשט ונטול חומריות. אולם, לא תמיד כך היה הדבר. בתרביות הקדומות התפלל האדם לאלילים רבים, חלקם בצורת צלמיות.
 
 

תמונה: צלמיות חרס של נשים שהתגלו באזור מדבר יהודה ומזוהות עם אלת הפריון הכנענית אשֵרה. 

בעת העתיקה שמשו צלמיות פריון בחברות החקלאיות כאלות אליהן נהגו להתפלל לשם הגברת הפוריות והשגת מזון, תפוקה חקלאית וחיי רווחה.
 
 
בתרביות האנושיות השונות לדורותיהן  קיימים אלפי אלים, אלילים, ורוחות קודש בעלי כוחות נשגבים. תיאורי האלים והאלילים הללו על כוחותיהם הם כה שונים זה מזה,  כך שבלתי סביר שכל האלילים והאלים הללו יהיו ברי קיום).  לאורך ההיסטוריה האנושית של תרבויות המערב, הפכו הכוחות העליונים מאלים רבים ומוחשיים לאל יחיד, מרוחק, פסיבי, מופשט ונטול צרה, שברא את העולם ופרש לעסקיו, כך שהתרחש מעבר תפיסתי מחומר לרוח.  בעצם בשני המקרים של חומר ורוח מדובר באטומים, תגובות חשמליות וריאקציות כימיות. לדוגמה, האדם הרוחני ביותר עלי אדמות, הרי ימות ללא מים ומזון.

בפילוסופיה הבודהיסטית מתייחסים לסוגיה זו דרך סיפור חייו של סידהרתא (הלא הוא בודהא המואר), שהחל את חייו כנסיך בעולם של שפע חומרי, אך בחר לעזוב את ארמונו ולצאת לנדודים במטרה לגלות את האמת הרוחנית הנמצאת מעבר לעולם החומרי.  בודהא התנזר מאוכל, תאוות בשרים וכל תאווה אחרת, אך גילה שדרך התנזרות קיצונית זאת אינה מובילה אותו אל השקט הפנימי בו חפץ, אלא אף היא בדומה לעולם החומרי מביאה אותו לידי סבל. בהגיעו לידי  תובנה זו הוא בחר להתפשר על "דרך הביניים", שבה קיימים איזון והרמוניה בין החומרי לרוחני, ובין הנתינה לקבלה.

בבואנו לדבר על רוחניות, אחת השאלות הצצות ועולות היא: האם מותר האדם מן הבהמה? נירוביולוגים מצאו כי במוח האדם קיימים תאי עצב גדולים, מאורכים ועשירים בסיבים, המכונים "תאי כישור", והם האחראים על המודעות העצמית, האינטיליגנציה והרגשות המורכבים האופייניים לבני המין.

דוגמה לקשר שבין חומר ורוח ניתן למצוא בתהליך ההתאהבות וברגשי האהבה. ארכיאולוגים חשפו בחפירות שנערכו בפארק תעשייתי בוולדרו, שלצד העיר מנטואה שבצפון איטליה (הסמוכה לעיר ורונה, שבה התגוררו רומיאו ויוליה של שייקספיר) זוג שלדים חבוקים מהתקופה הנאוליתית.  בגבו של הגבר נמצא ראש חץ ואילו את האישה המית ככל הנראה חץ שנורה לחלקו הצידי של גופה.  זוג הנאהבים, שזכה לשם "הנאהבים מוולדרו" וכן לשם "רומיאו ויוליה של תקופת האבן" מתוארך ל-5000 שנה. באותה העת חיו באזור זה שבטים של ציידים ודייגים, מה שעשוי להסביר את נוכחות החיצים. על פי אחת הסברות, הגבר נהרג, ואילו האישה הוקרבה קורבן על מנת שנשמותיהם יוכלו להתאחד בעולם הבא. 

 

 

תמונה: זוג "הנאהבים מוולדו" שנמצאו חבוקים בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בצפון איטליה, ושגילם נעמד על 5000 שנה (תקופת האבן החדשה).

 

 

בעיני רבים מאיתנו מצטיירת האהבה כתהליך רוחני-מיסטי של התרוממות הרוח והתמזגות עם האחר. על-פי  מחקרים מדעיים העוסקים בהתאהבות ואהבה, מדובר בשרשרת של תגובות כימיות בהן מעורבים חומרים שונים, המביאים לידי שינויים עצביים במוח ולתחושה של אופוריה הנגרמת בשל ההתמכרות לאותם הכימיקלים (אפקט מסמם), הנדרשים לשם המשכיות החיים, הבאת צאצאים והישרדות המין. 

דוגמה נוספת לקשר שבין חומר לרוח ניתן למצוא בפעולת הצחוק. כיום ידוע שהצחוק טוב לבריאות מאחר והוא גורם לשחרור אנדומורפינים במוח, מה שמפחית את תחושת הכאב.  לכן, ההומור מהווה כיום את אחת מצורות הטיפול המשלימות בתרפיה של חולי סרטן.  להבדיל, התקפי חרדה הם תוצאה של חוסר קולטנים לסרוטונין במוח.

 

אחרית דבר

העולם החומרי נתפס אצל בני האדם באמצעות החושים, ונשאלת השאלה עד כמה המידע החזותי המגיע אל מוחנו הוא אכן אובייקטיבי או סובייקטיבי? המידע החושי הטרום תודעתי (העולם המאקרוסקופי שמסביבנו), המקודד באמצעות הראייה האנושית, עובר צנזורה חושית המתאימה אותו להיגיון לפני הגעתו לתודעה), זאת מאחר וקיימים במוח שני סוגי ידיעה שונים ומנוגדים על אותו העולם: הידיעה הראשונה מתייחסת ראשית למכלול התכונות ואחר כך לעצמים הפרטים (החומריים), ואילו הידיעה השנייה שמספקת למוח בזה אחר זה אנליזה סדרתית של עצמים בודדים, וכל השאר הוא פרי מוחנו. ניתן לסכם ולומר שבמציאות, בני האדם חיים בעולם שהינו גם חומרי וגם רוחני, וקיימת תלות חזקה בין שני הגורמים הללו, ומציאת האיזון בין חיים חומריים לבין חיי הרוח היא שיוצקת תוכן לחיינו.

 

 
מקורות וחומר לקריאה נוספת

ארמסטרונג קארן, תולדות המיתוסים, מוציאים לאור: פן הוצאה לאור-ידיעות אחרונות-ספרי חמד (מאנגלית: דרורה בלישה), 2005.

גורן יובב, חומר נלמד בקורס טכנולוגיה ותרבות חמורית, החוג לארכיאולוגיה ותרביות המזרח הקדום, מדעי הרוח, אוניברסיטת תל אביב, תשס"ח.

טריסידר מגאן, שפת הסתרים של האהבה, ספרית מעריב (מאנגלית: יואל שבתאי), 2003.  

מוריס דסמונד, המינים האנושיים – ההיסטוריה הטבעית של הגבר והאישה, מודן הוצאה לאור (מאנגלית: עדי גינצבורג-הירש), 1998. 

מלאך-פיינס איילה, התאהבות – איך אנו בוחרים במי להתאהב, מודן הוצאה לאור, 2002.  

מרינוף לו, אפלטון במקום פרוזק – שימוש בפילוסופיה לפתרון בעיות היום-יום, הוצאת כתר (תרגום: אורית כהנא), 2004. 

סלסטון ג'ון ופרי ג'ורג'ינה, "החוט המשותף – גנום האדם: סיפור של מדע, פוליטיקה ומוסר", ספריית עליית הגג-ידיעות אחרונות-ספרי חמד (מאנגלית: דן תמיר), 2008. 

רייטי ג'ון, מדריך למשתמש במוח – תפיסה, קשב וארבע זירות המוח, הוצאת זמורה-ביתן (מאנגלית: עפרה אביגד), 2005. 

Mackenzi, D. and Wajcman, J., The Social Shaping of Technology, Open University Press – Mc-Graw-Hill, Second edition, 2005.
 

ביוגרפיה

ד"ר דנה אשכנזי, בעלת תואר דוקטור בהנדסה מכנית, עוסקת בהוראה ובמחקר בתחום המדע והנדסת חומרים ובכתיבת מאמרי מדע פופולרי. 


   

 * המאמר פורסם לראשונה אימגו – כתב-עת דיגיטלי בנושאי תרבות ותוכן, דצמבר 2008.  קישור:




בין האדם לבין החומרים שמסביבו קיים הקשר הדוק מראשיתה של האנושית. כבר מתקופת האבן סיתת האדם הקדמון אבנים להכנת כלים לשימושו. מאוחר יותר, בתקופת הברונזה, יצקו חרשים  נתכי נחושת לתבניות לייצור כלים וחפצי אמנות, ובתקופת הברזל חישל האדם כלי ברזל חזקים מהם ייצר כלי נשק. אולם, למרות חשיבותם של החומרים בתולדות האנושות, ועל-אף פריצות הדרך המדעיות המתרחשות כיום בתחום החומרים, קיים ניגוד מהותי בין האופן שבו נתפס העולם החומרי-גשמי לבין האופן שבו נתפס העולם הרוחני-תרבותי. דבר המוביל לידי הרהור, האומנם חומר ורוח הינם דבר והיפוכו או שמא מדובר באותה הגברת בשינוי אדרת? 

 

על הקשר המשולש שבין חומר-טכנולוגיה-תרבות

חשיבותם של חומרים בפענוח תרבויות קדומות הינה משמעותית במיוחד לתקופות שקדמו להמצאת הכתב. זאת מאחר ומאותן תקופות שלא תועדו בכתב, ידוע לנו מעט בלבד על חיי התרבות, החברה והרוח שהתנהלו באותה העת. ולכן האינפורמציה העיקרית אותה ניתן לקבל מאותן תקופות קדומות היא מאותם חומרים שנשתמרו. ככל שהתרבות קדומה יותר, כך המידע עליה הינו מועט יותר, ולכן מה שנשאר ממנה זה החומר (המעטפת) ולא הרוח. מאז המצאת הכתב והיכולת לתאר דברים בצורה מופשטת, הפכה חשיבות החומרים לפחות מרכזית בפענוח תרבויות, מפני שניתן ללמוד על מאפייני התרבות מתוך הכתבים עצמם. למרות זאת, גם לאחר המצאת הכתב החומרים המנוצלים על ידי בני האדם  הם עדיין מאפיינים חשובים בתרבות האנושות: אנחנו לובשים חומרים, בונים את בתינו מחומרים, יוצרים אמנות באמצעות חומרים, והם המאפשרים לנו ביצוע מהפכות טכנולוגיות אשר מביאות לידי מהפכות חברתיות.
 

 

תמונה: הקשר המשולש שבין חומרים, טכנולוגיה (אופן ההפקה והשימוש הטכנולוגי בחומרים) לבין התרבות שבה הם משמשים.

 
 
על הקשר שבין חומר לחברה ולתרבות ניתן ללמוד מתוך ההיבט החומרי-כלכלי. הכסף, שהינו בין היתר סמל למעמד ולרכוש,  התפתח בחברות קדומות של מלקטים וציידים כאמצעי סחר והמרת סחורות ורכוש, כך שכסף הינו למעשה כלי חברתי.  המושג כסף עבר במהלך השנים תהליך של הפשטה: מסחר חילופין, דרך משקולות אבן, מטבעות מתכת כדוגמת זהב, כסף, נחושת וברזל, דרך שטרות הנייר ועד לכרטיסי אשראי וקניות דרך רשת האינטרנט.  ביגוד ואביזרי לבוש, גם הם סממן תרבותי, הנעזר בעולם החומרים. לדוגמה, לאורך ההיסטוריה האנושית מהווה הכתר את סמל המלכות העיקרי והידוע ביותר - כעדות לכך נקראת המלכתו של מלך חדש לתפקיד בשם הכתרה (Coronation). אלמנטים מלכותיים קישוטיים כדוגמת כתר, שרביט, גלימת מלכות ותכשיטים, מיוצרים מחומרים יקרי ערך כדוגמת זהב, הבאים לשדר יוקרה, ומסמלים השתייכות למעמד רם.  ככל שהחפץ ייחודי, נדיר יותר, שימושי פחות, ועשוי מחומרים יקרים יותר, כך הוא מסמל מעמד נאצל ומכובד יותר. 
 
 

תמונה: על הקשר שבין תרבות, מעמד חברתי, חומר וטכנולוגיה.

 
 

על הקשר המשולש שבין חומרים, טכנולוגיה ותרבות ניתן ללמוד מהתנהגותן של חברות קדומות ושל חברות מסורתיות. בחברות מסורתיות באפריקה המטלורג (מי שעיסוקו במתכות)  הוא גם איש הדת, והטקסים הנלווים להפקת ברזל הם טקסים פולחניים, שבאים "לגרש רוחות רעות" העשויות לקלקל את תהליך ייצור המתכת. בשבטים הללו התעשייה המטלורגית נעשית בידי קבוצה מצומצמת של גברים, כך שהפקת המתכת נמצאת באזור מבודד מחוץ לשבט. במהלך הטקס המטלורגי, הנחשב לעיתים קרובות כסודי, משתמשים המשתתפים בעולם דימויים הקשור לפריון ויצירת חיים: המפוח הינו בעל צורה פאלית, ואילו לכבשנים צורה נקבית כדוגמת אישה הרה,  לתוכם נכנס המפוח בעל הצורה הזכרית. בחברות מסורתיות אילו מתואר תהליך יצירת המתכת מתוך המינרלים כתהליך של כישוף בו מתערבבים אלמנטים של רוח, אש, ואדמה (המינרל) ליצירת יסוד חדש (מתכת) – ישנו כאן תהליך של בריאה. 

תקופת ימי הביניים מזוהה עם אגדות המלך ארתור ועם חרבו האגדתית "אקסקליבר", שלה יוחסו כוחות מאגיים, זאת בדומה לתהליך הפקת מתכות בחברות מסורתיות. כמו כן נקשרים ימי הביניים עם סיפורי אבירים בשריון מתכתי כבד, הרכובים על סוסים כשהם אוחזים בחרבות מתכת נוצצות, ויוצאים למסעות רחוקים. מסעי הצלב משכו אבירים שחיפשו קרבות שיביאו להם ממון, רכוש, הרפתקאות ותהילה. תדמיתם הזוהרת של אותם אבירים קשורה לשריונם הנוצץ והמתכתי ולחרב הברזל המחושלת שלהם, ועקב כך לאותם חרשי מתכות שעסקו בימי הביניים במלאכת המטלורגיה, שאפשרה את אבזור האבירים במסעותיהם.
 
 

תמונה: ימי הביניים – תקופתם של נסיכים, אבירים וחרבות קסומות.

 

 
חומרים ורישות כדור הארץ

משחר האנושות מרשת האדם ועוטף את כדור הארץ כעכביש הטווה קורים:  גידול אוכלוסיה, נדודים והגירה, כבישים, פסי רכבת, גשרים, חוטי חשמל, קווי טלפון, סיבים אופטיים ועוד. הטלפון הסלולרי והתקשורת הסלולרית, שהומצאו באמצע שנות ה-80, גרמו לאחת המהפכות המשמעותיות בתולדות התקשורת – מהפכה שבעיצומה אנו נמצאים גם כיום. כתוצאה ממהפכה זו נגרמו שינויים חברתיים-תרבותיים מרחיקי לכת ביחסים שבין האדם לסביבתו - כמעט כולנו נגישים וזמינים כל הזמן.  הגבול שבין האני הפרטי לבין הסביבה הולך ומטשטש,  וזהו צעד נוסף בתהליך רישות כדור הארץ ובהפיכת עולמנו לכפר גלובלי. הגבולות המטשטשים שבין האדם לסביבתו הם תולדת פיתוחם של חומרים מוליכים למחצה ושל תעשיית המיקראלקטרוניקה - פיתוח חומרים ותהליכים הביא לידי פיתוח טכנולוגיות שאפשרו ייצורם של מוצרים חדשים. 

הרישות החל כשבני האדם הראשונים נדדו מאפריקה, בחיפושם אחר מזון, והתפזרו על פני אסיה ואירופה. כיום ישנן ראיות גנטיות לכך שהמזרח התיכון היה נקודת ההתחלה להתיישבותם של בני האדם אל מחוץ ליבשת אפריקה, דרך חצי האי. דרכים שנסללו אפשרו מעבר סחורות ואינטראקציה בין התרבויות. בשנת 1492 חצה כריסטופר קולומבוס את האוקיינוס האטלנטי והגיע ליבשת אמריקה, ובכך נפתחה תקופה חדשה של "גילוי" יבשת אמריקה, חקירתה והתיישבות בני ה"עולם הישן" ב"יבשת החדשה".  בסוף המאה ה-19 הביאה  בנייתן של ספינות ורכבות קיטור להרחבת המסחר הבינלאומי, ולהגדלת תהליך הרישות.  כיום אנו  נמצאים בתהליך מואץ של גלובליזציה ותרבות צריכה חומרית - מרוץ אחר גימיקים טכנולוגיים המסמלים את המעמד החברתי שלנו כפרט בחברה צרכנית. בני-האדם רוכשים טלפונים סלולריים זעירים, מחשבים ניידים משוכללים, מסכי פלזמה ענקיים, מכוניות מאובזרות, ושעונים מתוחכמים, כל זאת בכדי לזכות בסטאטוס הנכסף הבא בצמוד למוצרים החומריים הללו. בתרבות הצריכה נמדד האדם קודם כל על פי רכושו, כך שבעל המאה הוא בעל הדעה והכסף הוא האידיאל. תאגידי ענק הינם בעלי עוצמה כלכלית אדירה כשל מדינות וממשלות. אחת הבעיות בכך היא, שתרבות הצריכה מביאה עימה נזקים סביבתיים עצומים, ולעיתים אף בלתי הפיכים. בני האדם מחסלים את משאבי כדור הארץ ומייצרים כמויות אדירות של זבל וזיהום סביבתי. האם עקב כך אנו צפויים לחזור בסופו של דבר אחורה לתקופת האבן?

 
 

על  הפיכת בני האדם לסייבורגים

בין הנושאים בהם עוסק תחום המדע והנדסת החומרים נמצאים התחומים של ביו-חומרים  והתקנים רפואיים. בשל היותנו בני תמותה, המוות שזור בחיינו, וההתמודדות עימו משפיעה עלינו הן במישור האישי כפרטים והן כחברה. אחת השאלות המעסיקות את בני האדם מימי קדם היא השאלה: מה קורה אחרי המוות? האם החיים מסתיימים במוות או שקיימים חיים לאחר המוות. בעת העתיקה האמינו בני האדם בקיומם של חיים שלאחר המוות, ולכן נטו לקבור בעלי יחוס וממון כשלצידם או לגופם חפצים ותכשיטים שונים כסמל למעמד, ביניהם: קמעות, טבעות חותם, עגילים, צמידים, כדים המכילים בשמים, נרות שמן וקערות אוכל, אשר נועדו לשמש את הנפטר בחייו העתידניים בעולם הבא. כדוגמה להרגלי קבורה מהעת העתיקה ניתן להביא את השלד המעוטר בתכשיטי זהב, שהתגלה בשנת 1971 בבית קברות עתיק בוארנה שבבולגריה. מדובר באתר קבורה מתקופת האבן החדשה (מתוארך לתקופה שבין 4,600 לפנה"ס ל-4,100 לפנה"ס) שהכיל כמויות אדירות של זהב. המת נקבר כשחפצי הזהב מעטרים את גופתו. המקור לזהב היה ניפוי חול מאזור הנחלים בבולגריה. הזהב הטהור הזה עובד באמצעות ריקוע, ללא מעורבות של פירו-טכנולוגיה (שימוש באש).

 

 

תמונה: מראשית המטלורגיה ועד להתקנים רפואיים. מימין: שלד מעוטר בתכשיטי זהב, שהתגלה בשנת 1971 בבית קברות עתיק בוארנה שבבולגריה. 

משמאל: שתלים והתקנים רפואיים בעידן המודרני: מפרקים לירכיים, שתלים דנטלים, שתלי סיליקון, שסתומים וסטנטים ללב, עדשות מגע, מכשירי שמיעה ועוד...

 

 

יתכן שאותם הרגלי קבורה עתיקים הם שהובילו את בני האדם במהלך השנים לידי המחשבה על הכנסת שתלים אל תוך גוף האדם והחלפת חלקי גוף אורגנים בסינטטיים. גופנו זקוק לחלקי חילוף: אברים שונים מתבלים עקב השימוש בהם, אחרים נפגמים ונקטעים כתוצאה ממחלות ותאונות, השנים מביאות איתן את הזקנה והעיפות, והגוף האנושי הולך ונשחק עם השנים. כיום מוכנסים מגוון חלקים סינטטיים אל תוך גוף האדם, ויוצרים אדם חלקו אורגני וחלקו סינטטי-טכנולוגי, כך שהגבול שבין אדם לבין הסייבורג הולך ומטשטש. מבחר החלפים המוכנסים אל תוך גוף האדם הינו עצום, וכולל: מפרקים, שתלים אורתופדיים, שתלים דנטלים, פלטות וברגים בעמוד השדרה ובעצמות, רקמות סינטטיות, שתלים על רשתית העין, ביו-סנסורים (חיישנים), סטנטים ללב (קפיצים להרחבת עורקים), מסתמי לב, כלי דם מלאכותיים, שתלי סיליקון לחזה ולישבן ושחרור מבוקר של תרופות. כך שניתן לומר שמסתובבים בינינו בני אדם שהם למעשה סייבורגים. סביר להניח שבעתיד יכלול גופנו זיכרונות ניידים, טלפונים סלולריים, אמצעי ניווט, רובוטים שיטילו בדם ועוד כיד הדימיון.