מה מסתתר מאחורי סרטי הפולחן

קולנוע מסוג אחר

אין ספק שאמנות הקולנוע היא מצרך תרבותי פופולארי ביותר. רבים מאיתנו אוהבים ללכת לקולנוע, לצפות בחשכה במסך הגדול, להאזין לקולות ולצלילים הנלווים, להזדהות עם הדמויות, ליהנות מחבית הפופקורן הצמודה, ובקיצור לשכוח מצרות היום-יום. אולם, בחשכת הלילה, בסינמטקים ובקולנועים שכונתיים קיים גם קולנוע מזן אחר. קולנוע המלווה בקבוצת חסידים אובססיבית אשר לה קודים חברתיים והתנהגותיים שונים, כדוגמת השלכת אורז על המסך, או שירה לאור נרות דולקים. מעריצים "שרופים" אילו אף נוהגים לעיתים להתחפש לגיבורי הסרט. ברשימת סרטי הפולחן ניתן למצוא סרטים כדוגמת: "מופע הקולנוע של רוקי", "חנות קטנה ומטריפה", "בריאן כוכב עליון", "הנסיכה הקסומה", "מטריקס" ו"ספרות זולה". למעשה, מומלץ לכל צופה סרטים "מורעל" שיהיו לו מספר סרטים שכאילו, אותם הוא מכיר בעל-פה. ובכן, מה מבדיל את סרטי הפולחן מסרט הוליוודי שיגרתי, והופך אותם לייחודים כל-כך?

סרטי הפולחן, המכונים גם סרטי קאלט, החלו לשגשג בעולם בתחילת שנות ה- 70, כאשר אוסף קטן של סרטים, החל להיות מוקרן בהקרנות לילה מאוחרות, ולמשוך אליו קהל מעריצים נאמן. בתחילה, היו אילו סטודנטים שהיוו את קהל היעד של סרטי הפולחן, אולם עד מהרה החלה התופעה להתרחב ולמשוך אליה ציפורי לילה מכל הסוגים, כולל תלמידי תיכון מרדנים, אומנים, חובבי מוסיקה, וחובבי ז'אנר הפנטזיה והמדע הבדיוני. מקור המשיכה הראשוני לסרטים הללו היה השוני שלהם מהסרטים ההוליוודיים השגרתיים, וכן העובדה שמדובר בחוויה קבוצתית, המזכירה הערצה לזמרי רוק. אין כללים ברורים מהם המאפיינים ההופכים סרט לפולחני, אולם ברבים מן הסרטים הללו ישנה שבירה של כללים מוסכמים, והמצאת חוקים חדשים. לדעת מבקרי הקולנוע נחשב "מופע הקולנוע של רוקי" (The Rocky Horror Picture Show) לגדול סרטי הפולחן של כל הזמנים.

מופע הקולנוע של רוקי

הסרט, שהינו פרודיה מוסיקלית על סרטי אימה, הוקרן לראשונה בבריטניה באוגוסט 1975. "מופע הקולנוע של רוקי" בבימויו של ג'ים שרמן, מבוסס על מחזה משנת 1973. בסרט מככבים סוזן סרנדון, ברי בוסטוויק, וטים קרי. התסריט נכתב על ידי ג'ים שרמן וריצ'רד אובריין, שהלחין את השירים, וגם משחק בסרט את אחת מדמויות המשנה (המשרת הגיבן ריפרף). הסיפור מתחיל כאשר ג'נט ובראד, זוג "חנונים" מאוהבים, מחליטים לנסוע בלילה סוער לביתו של ד"ר סקוט - האיש שהפגיש ביניהם. בדרך נתקעת מכוניתם של ג'נט ובראד ביער החשוך, והם נאלצים לבלות את הלילה בטירתו ההזויה של הממציא המטרף ד"ר פרנק נ. פורטר מכוכב הלכת "טרנסקסואל", שבגלקסיית "טרנסילבניה". בדיוק באותו הערב עורך פרנק מסיבה לרגל יצירתו של רוקי – גבר מעשה ידיו. המפגש עם הדמויות הביזאריות שבטירה מובילות את בראד וג'נט לאובדן עידן התמימות ולגילויים בלתי צפויים על מיניותם.

הסרט נחשב בראשית דרכו לכישלון קולנועי. אולם, זמן קצר לאחר מכן, החל בית קולנוע קטן בניו יורק, שזהה את הפוטנציאל הטמון בסרט, להקרין אותו בשעות לילה מאוחרות. קהל הצופים בקולנוע הלך וגדל. הצופים שהגיעו להקרנות החלו לדקלם קטעי טקסט מתוך הסרט, לשיר את השירים, לטפס עם סולמות לעבר המסך, ואף לבוא מחופשים בדומה לגיבורי הסרט. ככל שעבר הזמן, נהיו הצופים פעילים יותר במהלך הקרנת סרט: הם החלו לשוחח עם הדמויות שעל המסך, להשליך אורז בסצנת החתונה ולשלב במופע אביזרים שונים. במהרה התפשטה תופעת הפולחן ל"מופע הקולנע של רוקי" לבתי קולנוע שונים ברחבי העולם. הסרט נחשב פורץ דרך ומהפכני בשל התייחסותו לתופעות חברתיות כדוגמת הטרנסווסטיזם, הביסקסואליות ואף הקניבליזם. המופעים הנלווים לסרט הם לעתים כה ססגוניים ומושקעים עד שהם מהווים למעשה יצירה בפני עצמה.

בריאן כוכב עליון

הסרט "בריאן כוכב עליון" (Life of Brian), פרי בית היוצר של "חבורת מונטי פייתון" הבריטית, יצא לאקרנים בשנת 1979. הסרט, בבימויו של טרי ג'ונס, הינו פרודיה שנונה ומצחיקה עד דמעות על חייו ומותו של ישו. זהו סיפורו של בראיין היהודי, המתגורר ביהודה הכבושה תחת שלטונם של הרומאים.

העלילה מתגלגלת כך שבראיין, טיפוס ילדותי, משועמם וחסר אמביציות, מצטרף למחתרת יהודית אנטי-רומאית. בשל קומדיה של טעויות הוא נחשב בשגגה למשיח, ועקב כך מסתבך בצרות צרורות, שמביאות בסופו של דבר לצליבתו. סאטירה תנכית זו מלגלגת על התנהגותם הקנאית של אנשי דת קיצוניים ומעריציהם הצייתנים, המביאה לידי אלימות והרס. בסרט אנו נתקלים באמו המוזרה של המשיח, במחתרות יהודיות מפולגות ומסוכסכות, בנשים מחופשות לגברים הסוקלות אנשים לשם השעשוע, מצורעים, נביאי שקר, הערצה עיוורת, ואפילו חטיפה על ידי חייזרים.

התסריט עמוס בהומור בריטי מפולפל, וחלק ניכר מקסמו נובע מהניגודיות שבין התרבות הבריטית המנומסת ומאופקת לבין המנטאליות הלבנטינית של המזרח התיכון. בסצנת הסיום לסרט, שרים הצלובים הממתינים למותם שיר עליז וקליל המספר על כך ש"החיים הם בזבל", אך תמיד כדאי להיות אופטימי, להסתכל על הצד החיובי של החיים ולצחוק על הכל.

זוהי למעשה פרודיה על הטירוף, הטמטום והאיוולת הנלווים לעיתים למין האנושי. בראשית דרכו של הסרט איימו נוצרים קיצוניים להחרימו, אולם האיומים הללו רק עלו את הפופולאריות של הסרט, ותרמו לא מעט להפיכתו להצלחה מסחררת.

חנות קטנה ומטריפה

קומדיה מוסיקלית, ססגונית ומטורפת משנת 1986, בבימויו של פרנק אוז. גיבור הסרט "חנות קטנה ומטריפה" (Little Shop of Horrors) הוא בחור צעיר בשם סימור. מדובר ב"שלומיאל" עני העובד למחייתו בחנות פרחים שכונתית, עלובה וקטנה. בעל החנות הוא מעביד רגזן, קמצן, ותאב בצע, המנצל את סימור האומלל.חייו של סימור נראים חסרי עתיד. הוא מעביר את ימיו בניקוי החנות ובחלומות חסרי סיכוי על אודרי היפה והמתוקה, שיוצאת עם רופא שיניים מטורף וסדיסט (אותו מגלם בכישרון רב סטיב מרטין), המתעלל בה ללא רחם. אנשים אומללים הגרים בשכונת עוני מרגישים שאין להם מה להפסיד, ולכן הם נוטים לקחת סיכונים. כך גם סימור חובב הבוטניקה מפתח לו תחביב מוזר של איסוף זני צמחים טורפים ונדירים. העלילה נשמעת כלקוחה מתוך סרט הודי מדכא וסוחט דמעות. אולם, אם נתבל את העלילה בצמח קניבל היודע לדבר ולשיר, שירים קצביים, שלישיית זמרות נשמה, ובגדים מוחצנים הנראים כלקוחים מחוברת קומיקס, נקבל סרט פולחן קלאסי, עם ניחוח וטעם של עוד.

באחד הימים מוצא סימור צמח נדיר שהגיע מן החלל החיצון, בעל מראה תמים ומתוק, אותו הוא מכנה אודרי 2, על שם נערת חלומותיו. בכדי למשוך לחנות קונים פוטנציאלים, מחליט סימור לשים את הצמח האקזוטי על עדן חלון הראווה שבחזית החנות. בזכות הצמח זוכה סימור בתהילה ובפרסום. אולם, העלילה הולכת ומסתבכת מאחר ואודרי 2 ניזון אך ורק מדם טרי של אנשים - "האכל אותי סימור", מה שגורם לו לגדול לממדי ענק, ובנוסף לכל הצרות להיות גם מפלצתי ומרושע. הסרט מסתיים בניצחונם של הטובים על הרעים, ובניצחונה של האהבה.

הנסיכה הקסומה

קומדיה רומנטית ומשעשעת משנת 1987, בבימויו של רוב ריינר, המיועדת לכל המשפחה. "הנסיכה הקסומה" (The Princess Bride), מבוסס על ספרו של ויליאם גולדמן, שכתב גם את התסריט לסרט. לעלילה ישנו סיפור מסגרת, בו מקריא הסב לנכדו החולה סיפור אגדה על נערה אומללה ומאוהבת שליבה נשבר, ועל נסיך מרושע הרוצה להינשא לה. נורית או בטרקאפ (Buttercup) היא עלמה צעירה המתגוררת בחווה רחוקה. בטרקאפ מעבירה את ימיה ברכיבה על סוסים, ונהנית להעביד את וסטלי, נער החווה שלה, במשימות שונות. וסטלי מבצע בצייתנות את כל הוראותיה ובקשותיה של בטרקאפ, באומרו: "כרצונך". עם הזמן מבינה בטרקאפ, שבאומרו "כרצונך", כוונתו לומר לה "אני אוהב אותך". לבסוף היא מגלה שגם היא נשבתה בקסם האהבה. לצערה של בטרקאפ נאלץ וסטלי לעזוב את החווה. הוא עושה זאת על-מנת לחסוך כסף בכדי שיוכל לשאתה לאישה. לרוע המזל, מותקפת ספינתו של וסטלי על ידי שודד הים "רוברטס האכזר", ובטרקאפ משוכנעת שוסטלי שלה כבר אינו בין החיים. כעבור חמש שנים של יאוש מסכימה בטרקאפ להינשא ללא אהבה לנסיך המפרדינק. לקראת החתונה נחטפת בטרקאפ על ידי שלישית פושעים, בראשה עומד הסיציליאני ויזיני החכם. מכאן ואילך רצופה העלילה בהרפתקאות ובקרבות, עד כמובן לסופו הטוב והרומנטי של הסיפור.

הצופה נשבה בקסמי הסרט לא רק בזכות העלילה והדמויות המרכזיות, אלא גם בזכות דמויות המשנה הססגוניות שלו: איניגו מונטויה, הסייף הספרדי, שחלומו לנקום את מות אביו, פזיק גדול הממדים והעדין, וויזיני המפולפל והשחצן. עם השנים קיבל הסרט מעמד של סרט פולחן, ונחשב לאחד מסרטי האהבה הגדולים של כל הזמנים.

מטריקס

סרט משנת 1999, המתאר עולם בו חיים בני האדם במציאות מלאכותית אותה יצרה רשת מחשבים מתוחכמת. המטריקס (Matrix), בכיכובו של קיאנו ריבס, נכתב ובוים על ידי האחים היהודים, אנדי ולארי ואשובסקי. הסרט עוסק במתכנת צעיר בשם תומס אנדרסון, המכונה "ניאו". אנדרסון מרגיש שמשהו לא בסדר בעולם שבו הוא חי. הוא מחליט להצטרף לקבוצת מורדים, בראשה עומד מורפיוס, ומגלה שהמציאות שבה הוא חי שונה ממה שחשב עד כה. ניאו מגלה שכל חייו הם אשליה אחת גדולה, ושהעולם אותו חשב ל"מציאות" הוא בסך הכל תוכנית מחשב מתוחכמת, הקרויה "המטריקס". תוכנית המטריקס נוצרה בידי מכונות אינטליגנטיות, המשתמשות בגלי מוח אנושי כמקור להפקת אנרגיה. מורפיוס וחבורתו מאמינים כי ניאו הוא "האחד" המסוגל לשלוט במטריקס, וייעודו הוא לשחרר את המין האנושי מהעבדות למכונות. אחת הדמויות הבולטות בסרט היא דמותו של ה"סוכן" סמית'. מדובר בתוכנה מתוחכמת שתפקידה להשליט סדר במערכת. לכן עליו לחסל אנשים ותוכנות שמפריעים לסדר הטוב ועשויים לשבש את פעולת ה"מטריקס".

עם הזמן לומד ניאו כיצד ניתן להתמודד עם הסוכנים באמצעות כיפוף החוקים והכללים בעולם המדומה של המטריקס. מבחינת הקצב המהיר, האפקטים המרשימים והקפיצה בין סצנות האקשן, הסרט היווה קפיצת מדרגה לסרטי הפעולה שהיו מקובלים עד אז. התסריט מצויד בפילוסופיות זן בודהיזם מהמזרח הרחוק. מתווספים לסרט אפקטים של צילום איטי וכוריאוגרפיה מטורפת המזכירה את סרטי אומניות הלחימה היפנים. הקרבות במטריקס נראים בהחלט כמו ריקודים מתוכננים ומסוגננים היטב, המשלבים בתוכם מצבים בלתי אפשריים, הנובעים מעצם היותו של המטריקס עולם דמיוני, וכידוע לממלכת הדמיון אין גבולות. ברמה הפילוסופית הסרט מעלה שאלות שונות, ביניהן: האם ניתנה לנו זכות הבחירה החופשית? האם קיים מצב הקרוי חופש? והאם ניתן להבדיל בין עולם הדמיון למציאות? מה שמיחד את ה"מטריקס" זה הרעיון הפילוסופי עתיק, שבעצם אין לנו דרך להבדיל בין העולם הממשי לעולם הדמיון. רעיון זה חובר לו לשאלה פילוסופית נוספת, האם ניתן לבנות מכונות שיהיו חכמות יותר מן האדם (רעיון עליו כתב המתמטיקאי אלן טיורינג מאמר בשם "מכונות חישוב ואינטליגנציה", בשנת 1950). לתוך רשת הרעיונות הפילוסופים הללו נרקמת לה העלילה על הנבואה שרק ה"אחד" בעל הכוחות יוצאי הדופן הוא זה שיוכל לשחרר את האנושות משלטון הרוע של המכונות. הסיפור מתובל כמובן בסיפור אהבה בין ניאו ה"אחד" לבין המורדת טריניטי, סגניתו של מורפיוס, העוזרת לניאו במאבקו. הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר על: העריכה, פס הקול, האפקטים הקוליים, והאפקטים הויזואליים. לאור ההצלחה של הסרט, נוספו לו שני סרטי המשך, היוצרים יחדיו את טרילוגית המטריקס. הצלחתם של סרטי ההמשך, היתה פחותה מזו בה זכה הסרט הראשון.

ספרות זולה

סרט משנת 1994 בבימויו של קוונטין טרנטינו. המונח "ספרות זולה" (Pulp Fiction) מתייחס למגזינים עמוסים בתיאורי מין ואלימות, שהיו נפוצים בארצות הברית בראשיתה של המאה ה-20. השם "ספרות זולה" מעיד על תוכנו של הסרט. זהו סרט העוסק בעולם הפשע של לוס אנג'לס בתחילת שנות ה-90.

בחירת השחקנים לסרט נעשתה בקפידה והרשימה כוללת כוכבים רבים, ביניהם: ג'ון טרבולטה, ברוס ויליס, אומה תורמן וסמואל ל. ג'קסון. הקריירה של חלקם היתה בשקיעה לפני הסרט, וזכתה לזינוק מחודש בזכות הצלחת סרט. עלילת הסרט מוצגת לצופה מזוויות התבוננות שונות, תוך כדי צילום בזויות לא שגרתיות, ונעה באופן מקוטע ולא כרונולוגי סביב התרחשותו של שוד חובבני במסעדה.

הסרט מתחיל בזוג שודדים מאוהב ולא ממש מקצועי המבצע שוד בבית קפה, משם פונה העלילה אל הרוצחים השכירים וינסנט וגה (ג'ון טרבולטה) וג'וליוס וינפילד (סמואל ל. ג'קסון) הגובים חובות עבור המפיונר האכזר מרסלוס וואלס. וינסנט וג'וליוס נשלחים לסגור חשבונות עם המתאגרף בוץ' קולידג' (ברוס ויליס) המסרב ל"הצעה שאי אפשר לסרב לה" למכור את הקרב האחרון שלו למרסלוס וואלס.

בנוסף לכל מסתבך וינסנט בצרות עם מייה ואלאס (אומה תורמן), אשתו של הבוס, עליה הוא מופקד לשמור לערב אחד. מייה מזכירה בהתנהגותה וסגנון לבושה כוכבת משנות ה-20. הסרט מכיל דיאלוגים שנונים, וציטוטים מספר יחזקאל, אותם מדקלם וינפילד בצורה מכנית בכל פעם שהוא עומד לבצע רצח נוסף. סצנות מחדרי שירותים מסמלות נקודות מפנה בעלילה. במהלך הסרט נחשף בפנינו כל הזמן מידע נוסף אשר משנה את התמונה ועוזר להבין את העלילה. הסרט זכה בפרסים רבים ביניהם: בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, ובפרס גלובוס הזהב לסרט הקומי הטוב ביותר. בנוסף זכו קוונטין טרנטינו ורוג'ר אברי בפרס האוסקר על כתיבת התסריט. פס הקול של הסרט, המורכב ברובו מלהיטים משנות ה-70, זכה אף הוא להצלחה אדירה.

אז מה יש לנו פה?

האם ניתן ליצור סרט פולחן בכוונת תחילה? כנראה שלא. היו סרטים שלמראית עין היו להם את כל הסיכויים להיהפך לסרטי פולחן, אך זה לא קרה. סרטים אחרים, כדוגמת "מופע הקולנוע של רוקי", שהתחילו את ראשית דרכם בהצלחה בינונית, דווקא כן הפכו לסרטי פולחן. מסתבר שעל מנת לקבוע האם מדובר בסרט פולחן צריך קודם כל לעמוד במבחן הזמן.

אז מה בכל זאת משותף לסרטי הפולחן והופך אותם למה שהינם? קודם כל מדובר בסרטים שיש בהם אלמנט של חדשנות. רבים מן הסרטים הללו, כדוגמת "מופע הקולנוע של רוקי", "בריאן כוכב עליון", "חנות קטנה ומטריפה", וה"מטריקס" מכילים אלמנטים סוריאליסטיים ואלמנטים של מדע בדיוני, כגון יצורים מהחלל החיצון או מעולם לא ממשי. להומור השנון, כדוגמת זה הקיים ב"בריאן כוכב עליון", "חנות קטנה ומטריפה", "הנסיכה הקסומה" ו"ספרות זולה" קיים גם כן תפקיד חשוב בהפיכתם של סרטים לסרטי פולחן. בתסריטים של הסרטים ישנה הקפדה על דמויות משנה מעניינות וייחודיות כדוגמת איניגו מונטויה הסייף החביב מ"הנסיכה הקסומה", שחלומו הגדול ביותר הוא להרוג את רוצחו של אביו, ולנקום את נקמתו. לעיתים מצורפים לסט של סרטי הפולחן כוכבי קולנוע בתפקידי אורח בעלי אופי. לדוגמה, סטיב מרטין, המשחק את רופא השיניים הסדיסט ב"חנות קטנה ומטריפה", בילי קריסטל, המשחק את המכשף החביב, המנסה להשיב את וסטלי ה"כמעט מת לגמרי" אל בין החיים ב"הנסיכה הקסומה", וברוס ויליס, המשחק את האופנוען המתאגרף ב"ספרות זולה". תוספת של רומנטיקה, כדוגמת זו הקיימת ב"חנות קטנה ונטריפה" וב"הנסיכה הקסומה", מעלה גם היא את סיכויי הפיכת הסרט לקלט. ומה עוד מתובל לתבשיל ההופך סרט לסרט פולחן? המוסיקה כמובן. רבים מהסרטים הללו הם למעשה מחזמר, אך גם באילו שאינם, המוסיקה נבחרה בקפידה וזכתה להצלחה מסחררת. לפסקול הסרט ישנה בהחלט השפעה מרכזית על הפיכתו של סרט לסרט פולחן.

מהיכן בא הצורך בסרטי פולחן? מה גורם לאנשים לצאת מביתם בשעות המאוחרות של הלילה, להתקבץ יחדיו עם עוד מעריצים, לשנן יחדיו את פסקול הסרט, ולשיר לאור נרות את השירים? בעידן המודרני, שבו רבים מאיתנו עסוקים במרוץ המטורף של רדיפה אחר קריירה וכסף, ישנה לא מעט בדידות וגם לא מעט שעמום. יתכן וההתנהגות הפולחנית סביב סרטי הקלט נובעת בדיוק מאותו הצורך למצוא דרכים להפיג את הבדידות ואת השעמום. ישנה תחושה מאוד חמה ונעימה של שייכות וקרבה מעצם התקבצות של קבוצת אנשים בעלי עניין משותף, כל זאת בחשכה לאור נרות. תחושה זו מאפשרת לשבור את שיגרת היום-יום, ולפרוץ את הגבולות המקובלים, תוך כדי אווירה מקבלת ומגוננת. האם מדובר בגעגוע עתיק יומין לתקופה הקדומה בה ישבו אבות אבותינו סביב מדורת השבט וספרו סיפורים?

אז מי שסובל מדי פעם מנדודי שינה, או מחפש ריגושים, מוזמן לגשת לאחד מבתי הקולנוע השכונתיים באזור מגוריו, ולברר האם גם שם מקרינים מדי פעם סרטי פולחן. מה שבטוח, מדובר בחוויה מסוג אחר, ששווה להתנסות בה.

• ד"ר דנה אשכנזי, בעלת תואר דוקטור בהנדסה מכנית, ותואר ראשון ושני בהנדסת חומרים, העוסקת במחקר, כתיבה וחינוך.

• המאמר פורסם לראשונה בכתב העת טי-וי-ישראל: דנה אשכנזי, "מה מסתתר מאחורי סרטי הפולחן?", טי-וי ישראל – מגזין דיגיטלי בנושאי טלוויזיה וקולנוע, ספטמבר 2007.