זנב ודבש \ יוסי אבולפיה ואפריים סידון

זנב ודבש הינו סיפור ומשל על דב ושועל.

בסיפור זה השועל הערמומי בדרכי מרמה לוקח מחיות רבות את מזונם.

על הדוב לועג כי אין לו זנב ומציע את זנבו בתמורה לצנצנת דבש, מן העורב מבקש שישיר עבורו כך שהגבינה שבמקורו תיפול ישר לידי השועל, לארנבת אמר כי הרופאים טוענים כי ענבים חמוצים טובים ממתוקים ובכך נתנה לשועל את הענבים המתוקים ועל החמור שאסף ערמונים הערים בכך שנתן לו שק של אבנים. החיות התאגדו כדי לנקום בשועל הערמומי וכך היה.

הדוב דרש לטפל בזנבו לסרקו, לטפחו, לעשות לו תספורת... השועל המפוחד אמר שייתן לו הכל רק שיעזוב את הזנב, הדוב דרש את כל מה שלקח השועל מחבריו החיות או את הזנב, ושוב כהרגלו ניסה השועל הערמומי להערים על הדוב ואמר "אני צריך כמה דקות לעשות לי ניתוח כדי לכרות את הזנב" הדוב המתין בחוץ עד שיצא אליו השועל ונתן לו את ה"זנב" שהיה לא אחר מאשר מטאטא. הדוב התרגז והשועל נכנע. קשר הדוב את השועל לגבו (כך שקיבל את זנבו) ובא להראות לחבריו את הזנב כשבידיו סל מלא ענבים מתוקים, ערמונים, גבינה צהובה וצנצנת דבש. הדוב שחרר את השועל הרמאי שיותר לא נראה בסביבה מאז אותו מקרה משפיל.

 
ללא מסר גלוי הילדים חשופים לתכונות אנושיות שמיוצגות על ידי בעלי החיים באופן סטריאוטיפי (השועל הערמומי, הדוב האמיץ) ואופן פעולתן של החיות השונות כך שמקריאת שם המשל "זנב ודבש סיפור ומשל על דב ושועל" היה ניתן לצפות כי השועל יהיה הערמומי מבין השניים והוא זה שבסופו של דבר ישלם על ערמומיותו.
 
                                                                         ציור: מיכל זכאי
 
 
Comments