Home

הספר "ירח מילניום" - Luna Millennium -  יצא לאור - כתבה: ליאורה ברנשטיין
.The novel is looking for an English publisher/agent. See excerpts in English  in above link

 

ירח מילניום הוא רומן ישראלי מקורי, 367 עמודים. הרומן, אשר נפתח בחודש ינואר 2006 בישראל, מביא את סיפורה של מגדה, נערה שנקראה על שם מג"ד אלמוני שהציל את חיי אביה. מגדה לוקה לפתע במחלה מסתורית ויוקרתית אשר מעוררת את קנאת האליטות הישראליות.

סיפורה של מגדה והסוד הכמוס עמה, שזור בסיפוריהם של חברתה הבדואית נעימה, של גיבורי ארגון ים וארץ ושל הלווייתנית תרועה. למרות הימנעותה ממעורבות רגשית לאחר הטרגדיה שעברה בנעוריה היא פוגשת שוב באהבה. הרומן נפרש על קשת רחבה של רבדים, החל במציאות עממית וכלה בפנטזיה ובמיסטיקה טהורה. תמונת ישראל והעולם ברקע הסיפור מתוארת באופן נוקב.

קטעים מהנובלה ניתן לראות למטה בהמשך כאן.

* * *

ליאורה שרה ברנשטיין היא צברית וישראלית. כתבה את "אדון הנהרות" (הוצאת צ'ציק), "סוד החרפוש", והתסכית "ילדי האבוקדו" (בתוכנית לאם ולילד ברדיו).

ליאורה בתו של נפתלי אברהמוף אשר כתב את יומן המסע "שנתיים באפגניסטן" (פורסם בעתון הירדן) ונכדתה של יוהנה האריס ברנדס אשר כתבה את Fröhliche Kindheit im Dorf, ביוגרפיה.מצוטטת. היא חיה בתל אביב.


http://www.youtube.com/watch?v=WM9Tk4lqfKA&feature=youtu.be

*

Liora S. Bernstein is an Israeli Sabra. Among her works are Master of the Rivers, Harpush Secret, Avocado Children (Hebrew). Her father, Naftaly Abrahamoff, wrote the travel log “Two Years in Afghanistan 1928-30” published in Hayarden, and her maternal grandmother, Johanna Harris Brandes wrote Fröhliche Kindheit im Dorf. Liora lives in Tel Aviv.

Excerpts (Hebrew) from the novel may be seen below.

מילים 135.000. עמודים 367. ניתן להזמין ישירות אצל:

Liorabs@netvision.net.il.

.

קטעים מהספר "ירח מילניום" מאת ליאורה ברנשטיין
עמוד 207. אוויר הים המלוח הסתנן מבעד ציפויי הטיח של הבתים וצבע השמן שעל מעקות הברזל, והיה מפצל ומחליד אותם. היא חלצה סנדלים וירדה במדרגות השטוחות אל החול, ומשם למשטח הרטוב. לימינה נח החוף עם רוחצי הקיץ הרבים, מהם משוטחים על מגבות ומהם שרועים בכיסאות נוח. לשמאלה השתרע הים הנינוח, מצויר בפסי גלים לבנים. אי שם במעמקים נחו קבורים שרידי הספינה המיתולוגית אלטלנה, שאין לה מצבה, כשלד של הלווייתן הלבן שגרר עמו את אחאב רוצחו אל התהום וכעת רק הדגים ממרקים את עצמותיו. על פני המים שטו סירות מפרש של נופשים ומעליהן חגו השחפים...."

עמוד 166. הוא היה קונה לחם אחיד וחותך אותו לאורכו למספר פרוסות ארוכות ואז מניח על כל שכבה מטעם אחר. אוהב היה להניח על הפרוסה הראשונה דג טונה מקופסא, על השנייה גבינת קוטג´, על השלישית סלט כלשהו מעורב עם רסק עגבניות, ועל הרביעית, אם היה בבית, סלט ביצים קשות מעוכות עם בצלים קצוצים ושמן זית ועשבי תבלין. ואת זה היה מכסה בפרוסה החמישית, עוטף הכל בניילון דק ובוצע באמצע לשני חלקים. מגדה הייתה מסתכלת המומה ביצירתו, נפלאה ממנה שמישהו יוכל לאכול כמות כה גדולה של מזון בפעם אחת ואיך יפער את פיו?

"למה אתה מכין את הכריך בשכבות?" היא התווכחה עמו."תכין שתי פרוסות עם טונה, שתי פרוסות עם קוטג´, לא לערבב."

"אני אוהב ככה," אמר, "כמו החיים. החיים הם כמו כריך בשכבות. יש אנשים שמסתובבים עם כריך משתי פרוסות ואני מסתובב עם כריך של חמש פרוסות. ולוואי שהיה לי כריך של שבע שכבות."
"למה?" שאלה מגדה, שסקרנותה התעוררה. וממילא אף אחד לא יכול לדחוס לפיו כריך של שבע פרוסות.

"שבע פרוסות לשבע ספירות," הואיל יעקב להסביר לה. "זה אפילו נשמע קרוב, פרוסות – ספירות. עשר ספירות יש בעולם, לא רואים אבל הן כאן."

עמודים 91-93 

דבר אינו נסתר מירח טבת. הירח שהשקיף לפני 2592 שנה על תבערת בית המקדש הראשון והיו לו כימים אחדים חולף כעת בדרכו לים הצפוני על פני מדינת היהודים הזעירה והמתחדשת ומציץ בין קרעי העננים גם בחבורת אנשים עבדקנים, לבושים מעילים ארוכים שחורים, שהתכנסו בחוץ לדון בתוצאותיה של קללת הפולסא דנורא שהטילו בקיץ שעבר על המנהיג. על פי מנוע החיפוש של גוגל, ספק אם איש ציבור ישראלי יכול להיחשב באותה עת לבכיר באמת מבלי שהוטלה עליו פולסא דנורא אחת לפחות, קללת אימים איכותית למיוחסים המוטלת בסתר ואין יודעים את בואה או צאתה. הקללה עלתה בידה של חבורה זו, שהחליטה להסתייע בכוחה של מסורת עתיקה, בידע אזוטרי שנתגלה מחדש בדור תקשורתי שלא נותרו בו סודות. כבר קרוב לחצי שנה הם מצפים לתוצאות וסוף סוף מתחילים הפירות להופיע. המנהיג נתקף באירוע מוחי. הוא אושפז, ולוואי שימות.

מדוע אינו מתפגר? מה מגן עליו? שוכב כעת על ערש דווי ומקבל טיפול מלכותי בבית חולים, ועיני כל המדינה וכל התבל נשואות אליו ללא הרף דרך מסכי הטלוויזיה. כי מה לעשות שישנם יהודים טובים וגם אחרים לא יהודים, החרדים וחוששים לגורלו, ולבם מלא רחמים ואהבה אליו ולכל אשר הוא מסמל, וכבר הכריזו וערכו היום תפילות בבתי כנסת בכל העולם וברחבי ישראל כדי לעתור בפני הקדוש ברוך הוא שיחוס עליו ויביא להחלמתו המלאה? ומה יעשו שכך מתעקש המנהיג להתנדנד בין החיים ובין המוות ולא ללכת לעולמו למרות הקללה? כוחו של מי רב יותר, של מקל האש, או של התפילה?

הגברים העבדקנים, חלקם יושבים וחלקם עומדים או נעים לאטם כה וכה על הקרקע, מדמים באלם את עתידם בחודשים הבאים. הם אינם פוחדים. הם בטוחים בצדקתם והלומי סיפוק ועוצמה. הם יודעים שאינם היחידים שפנו לשימוש בפולסא דנורא, וכי קבוצות נוספות השתמשו בה. הם ממצים את נקמתם ובלבד שימות תוך שנה כדי שלא תשוב הקללה אליהם כלהט החרב המתהפכת. אמנם לא קל המעשה. הוא מתעקש. בין אם עקב נפלאות המדע או הודות לתפילות הנישאות ברחבי תבל להחלמתו ולבריאותו הוא מסרב למות. אך לפניהם עוד כמחצית השנה. ומה יעלה בגורל כל החברים שהשתתפו בטקסים כאלה? האם לא ילכו גם הם לעולמם תוך שנה מהיום בו השתתפו בטקס הטלת הפולסא אש? רוב הקללות הוטלו בשנת 2005 לקראת הקיץ. הַתִּמָּלֵא הארץ הרוגים ופצצות ותאונות ומיתות משונות ומלחמות בעוד שנה אם תשוב אליהם הקללה כמו יונה אל השובך? האם יגררו אתם המקללים לגורלם את בני ביתם החפים מפשע או אנשים חפים אחרים שֶׁיִּמָּצְאוּ אתם במקרה בעת ביצוע פסק דין המוות שיחול עליהם באם ייכשלו ? הרי כתוב שכל ישראל ערבין זה לזה? אולי הם לא יינזקו כלל? הרי המקולל עצמו דרש בנאומו, כשדיבר על תוכניתו לצמצום גבולות ארץ הקודש, "אל תפגעו בהם, זו החלטה שלי." ואם אמר כך, אֵין נַפְקָא מִנַּה? הוא עצמו ביקש והביא על עצמו את הפגיעה. אלא שהוא, המצביא, השוכב בתרדמת בבית החולים, מתעקש. מסרב למות. הוא מתנקם בהם עד שתשוב הפולסא לאחרון המקללים. כל משאבי המדינה מופנים לטיפול במצביא החולה שכעת, לאחר שעלה שלב במציאות הקוסמית, הוא מפעיל נגד שונאיו טקטיקות ואסטרטגיות מעולמות מֶטָפִיזִיים.

ראש הקבוצה אומר, "נלך," והם קמים ומתחילים לשוב לבתיהם, צועדים בשקט בסמטה הלילית כשהם מלווים בלי דעת בצללי שדים סמויים הממתינים בסבלנות לטרפם. אלה אינם שדים מיובאים, שבני הנוער מביאים מהמזרח הרחוק בשובם ממסעותיהם משם - ישויות מצוירות בעלות עשרות ידיים ורגליים ופני דלעת מחוטבים; אלה שדים יהודיים וערביים חדשים למהדרין, מלאכי חבלה בעלי צללית אנושית חמדנית שנולדו כאן בארץ הקודש.

הירח נפרד מהגברים המזוקנים וממשיך להחליק במים עליונים שלו מעל אירופה. עוד מעט ויוכל להשקיף על הים הצפוני. הוא סקרן לדעת מה עלה בגורל נקבת הלווייתן האמיצה, הגוססת ברעב במים מרוקנים מדגים, ומתי תסתיים תְּלָאָתָהּ. היא נקראת תרועה בשפת הלווייתנים, אך בעולם האנשים היא נקבה ללא שם, וגם אם היה שמה נגלה לבני אדם הם לא היו מסוגלים לבטאו, כי היה כנשיפה ארוכה עמומה במי הצפון, נובעת מריאות ענק, הפורצת עמוסה בקצף ואדים מִנֶּקֶב הקודקוד, כמתוך עוגב בכנסיית המשברים הקפואים.

עמוד 71<הירח האמיתי שלמעלה המשיך לצוף, סוקר בדרכו את ההרים והאוקיינוסים. בים הצפוני המשיכה הלווייתנית לשוט דרומה. היא הייתה רעבה וכוחה הולך ופוחת. מעטפת השומן שעל גופה הידלדלה ולראשונה בחייה חשה בקור המים שעדיין נשאו אותה ברוך על פניהם. יותר ויותר התקשתה לצוף ולנום על הים. היא ידעה שסופה קרב אך המוות היה כאב שכולם הצטרכו לשאת בלבם, כשליוו לווייתן זקן ומצולק, שְׂבַע-ירחים וסערות אל בור המים הכחולים במרכז העולם ותמכו בו כל עוד לבו פועם. הם חבטו במים בזנבותיהם עד שהעלו קצף לבן וגרשו משם את הטורפים שניסו להתקרב אל בעל החיים הגוסס. הקרובים אליו, בת זוגו, צאצאיו, שרו לו ועודדו אותו וכשנשף את נשימתו האחרונה ושחרר את חייו אל הכוכבים, הניחו לגווייתו לשקוע מטה עד לתהומות העולם, שם תישא את גופתו האדמה הקדושה, ממנה באו ואליה ישובו בתחיית המתים בגן העדן שלהם. הם צפרו את קינת האבל ומארבע רוחות המים נזעקו ובאו לקריאה הבהמות הגדולות. היא עצמה זכרה את אחד הטקסים האחרונים, כשליוותה את אימה שלה. גורה הייתה אז, כבת 30 ירחים בלבד. האם הביטה בה בעין גדולה ורחומה, "שמרי על עצמך," אמרה לה אז העין.

כיום היא עצמה בת למעלה מ-230 ירחים, ולא תגיע אל בור המים הכחולים. המים היו מלוכלכים וריקים ממזון ובכל מקום נרדפו בני עמה על ידי שדי הברזל. עמה היה שנוא ומבוזה על לא עוול בכפו, השבט שלה כמעט ונכחד. מי יבנה לה שער לבן במים לעבור דרכו לגן עדן? בימים ההם חיו הלווייתנים אלף ירחים ויותר, אך היום, גם לאחר כ-230 ירחים כבר הייתה שבעה מחייה. היא שמחה שלא תגיע לגיל זקנה ולא הצטערה על הפרידה ממקום זה. משאלתה הייתה להגיע לאהוביה והקרובים לה, שהתקיימו לנצח נצחים בגן העדן של אדמת הלווייתנים הקדושה, על כוכב אחר, אצל אל אחר. אם תצליח להניח את גווייתה על האדמה, ייתכן שנשמתה תמצא את הדרך לשם גם אם לא תעבור בשער המים. היא נשפה נשיפה רכה והירח האיר לה נתיב, בפס כסף זוהר וישר בים הצפוני עד מעבר לאופק, אל הים הקטן הבלטי, בו תוכל לעלות על היבשה בקלות.

מילים 135.000. עמודים 367. ניתן להזמין ישירות אצל:

Liorabs@netvision.net.il.

 

“Luna Millennium” by Liora  S .Bernstein (Hebrew)

 

“Luna Millenium: - Millennium Moon - is an original Israeli Novel, 367 pages (Hebrew). The novel, which opens in January 2006 in Israel, tells the story of Magda, a girl named after an anonymous battalion commander (a “Ma`Gad” in Hebrew) who saved her father's life. On January 1st, 2006, Magda is suddenly struck by a mysterious and prestigious illness that arouses the envy of the Israeli elites.

 

The story of Magda and of her innermost secret is interwoven with the story of her best friend the Bedouin Naeema, of the heroes of Land and Sea Organization, and of the she-whale Truah. Though she avoids emotional involvement following a secret tragedy in her youth, she meets again with love. The novel unfolds on a wide range of levels, from grassroots reality to fantasy and pure mysticism. Israel and the world in the background are keenly described.

 

Choice excerpts (translated by the author) :.

 

Page 207.   The salty sea air penetrated the plaster coating on the houses and infiltrated the oil painted iron railings, peeling them off and begetting inevitable rust. She took off her sandals and walked down the flat stairs to the sand, continuing on to the wet surface. The beach stretched to her right, displaying multitudinous spots of basking people, some flattened on towels and others sprawled on deck chairs.  To her left the sea spread out all calm and serene, it was painted over with strips of white waves. Somewhere in its depths lay the remains of the mythological ship, Altalena, without a tombstone, like the forlorn skeleton of the white whale that dragged its stalker, Ahab, to the abyss, and now only fish were polishing its bones. Sail boats moved on the water and screeching seagulls circled above …..

 

Page 166 He would buy a loaf of bread and cut it lengthwise into several long slices and then put different spreads on each layer. He loved putting canned tuna on the first slice, cottage cheese on the second slice, salad mixed with tomato paste on the third, and a mashed eggs salad with chopped onions and olive oil and herbs (if they had any at home), on the fourth. Then he topped it off with a fifth slice, wrapped everything tight with nylon food wrap and cut it in the middle into two parts. Magda would be watching with mesmerized eyes, being awed by the idea that anyone could eat such a huge bulk of food in one time; and how would he open his mouth wide enough?

“Why do you make it with layers”? She argued. “Get two slices with tuna, two slices with cottage cheese, don`t mix.”

“That`s how I like it,” he replied, “like life. Life is like a sandwich in layers. Some people eat two layer sandwiches and I have a five layer sandwich; I wish I had a seven layer sandwich.”

"What for?"  She asked, her curiosity now being aroused.  And anyhow, how could anyone stuff his mouth with a sandwich of seven slices?

."Seven slices for the seven Sephiroth," Jacob deigned to explain to her. "It even sounds close, slice - Sephira. Ten Sephirot control the world, no one can see them but they`re there.”


Pages 91-93


Nothing is hidden from the Moon of Tevet. The moon that gazed on the conflagration of the First Temple 2592 years ago, which to him seemed only like a few days, is now passing over the revived tiny Jewish State, while on its way to the North sea, watching through the shreds of clouds a group of thick-bearded men below, wearing long black coats, who have come together in a field to discuss the outcomes of the Pulsa deNura curse they invoked the previous month against the Leader.  According to the Google Search Machine, it is doubtful whether any Israeli public figure, could be considered a true man of authority  at that time, without having had at least one Pulsa deNura curse invoked against him, - it being a high quality horror curse secretly imposed against high ranking officials and nobody knows its comings and goings. The curse imposed by this group was effective. They decided to use the power of an ancient tradition, an esoteric knowledge rediscovered in this new age of communications  that had no secrets left. It is now close to a half a year since and they are waiting for the results, which are now, finally, beginning  to show: the leader has suffered a stroke and is hospitalized. They wish him dead.


Why doesn`t he croak? What is protecting him? There he is, lying on his death bed, receiving royal treatment at the hospital and the eyes of the whole country and the entire world are constantly on him through the media and the television. What can be done when there are also good Jews, and others who are non-Jews, who fear and worry about his condition, and their hearts are filled with love and compassion for him and for everything that he represents, and they have already announced and called for prayers today in synagogues all over the world and all over Israel to beseech the Holy One Blessed be He to have mercy on the Leader and bring about his fullest recovery? What can they do that now the Leader thus persists on hanging between life and death and refuses to pass away despite the Curse?  Which power is greater, the power of the Lashes of Fire, or the power of prayer?
 

The bearded men, some sitting and some standing or moving slowly here and there on the ground, are silently contemplating their future in the months ahead. They are not afraid. They are certain of their righteousness and are smitten with power and satisfaction. They know they are not the only ones who turned to using the Pulsa deNura and that it was used by other groups. They exhaust their vengeance to the fullest, so long as he dies within a year, otherwise the curse will revert on them like the flaming sword that turned every way. Indeed, it is not easy, he persists. Whether because of the wonders of science, or thanks to the prayers carried all over the world for his recovery and health, he refuses to die. But they still have  before them about a half a year.  And what will happen to all the people who participated in such ceremonies? Won`t they too depart from this world within a year, from the day they participated in an invocation of the Pulsa fires? Most of the Pulsa curses were made in 2005, towards summer. Is the earth to be filled with fatalities and bombs and accidents and strange deaths and wars within a year if the curse reverts to its senders like a dove to its cote?  Would those who cursed drag with them to their fate innocent members of their families or other blameless people who would accidentally be in their company at the time the death verdict reverts to them in case the original Pulsa failed? Still, is it not written that all of Israel vouch for each other? Could it be that nothing will befall them? Didn`t the accursed himself say in his speech, when he talked about his plan to narrow down the borders of the Holy Land, “Do not harm them, this is my decision”? So, if he said so, doesn`t it mean that it makes no difference? Doesn`t it mean that he himself asked and brought upon himself the harm? Except that even so, he, the military leader, who is lying in a coma at the hospital, is obstinate. He refuses to die. He is having his revenge on them, waiting for the Pulsa to revert to the last person that made it. All the resources of the country are provided to take care of the sick military leader who is now, after having ascended a level in cosmic reality, wielding tactics and strategies  from the metaphysical worlds against his adversaries.


 

The head of the group says: “let`s go.” They get up and start going back to their homes, walking silently at night while being followed, unbeknown to them, by shadows of invisible devils waiting patiently for their prey. These are not imported devils, such as young people import from the Far East on returning home from their travels there – painted beings with scores of hands and legs and carved pumpkin faces; these are strictly new and legitimate Jewish and Arab devils. They are angels of destruction with a greedy human silhouette born here, in the Holy Land.


 

The moon departs from the bearded men and continues to glide in his upper waters above Europe. Soon he will be able to look at the North Sea. He is curious to know what has happened to the brave female whale, who was starving in the sea empty of fish, and when her suffering would end. Her name was Truah, in the language of the whales, but in the world of humankind she was just a nameless female, and even if her name was revealed to the children of man, they would be incapable of  pronouncing it, because it was like a long dim exhalation sound passing through  the north waters, emanating from gigantic lungs, bursting from an opening in the head, heavy with foam and vapor, as if from an invisible organ in the Church of the Frozen Swells.



 

.Page 71.  The real moon above continued to drift, surveying the mountains and oceans on his way. The she whale in the North Sea continued to move south. She was hungry and her strength was decreasing. The blubber coating on her body dwindled, and for the first time in her life she felt the coldness of the water that still carried her gently on its surface. She was finding it more and more difficult to continue to float and take a nap on the surface.  She knew that the end was nearing, but death was a pain that everyone had to carry in their hearts, when they accompanied a scarred old whale who had been through countless storms and moons to the blue water hole in the center of the world and supported him for as long as his heart would beat. They crunched the water with their tails raising white foam and drove away the predators that tried to approach the dying beast. His kin, his mate and descendants, sang to him and encouraged him and when he exhaled his last breath and released his life to the stars they allowed the body to sink down to earth in the depths of the world, to the Holy Earth from which they had come and on which they will resurrect in their Paradise.  They called the mourning lament and the great animals rallied from the four corners of the water. She remembered one of the last rites, when she accompanied her own mother. She was almost a cub then, only about 30 moons old. The mother looked at her with a great compassionate eye; `You take care of yourself,` the eye said to her then.

 

Today she herself was more than 230 moons old, and she will not reach the blue water hole. The water was unclean and without food and the iron demons hunted her people everywhere. Her people was hated and unjustly despised, her clan almost extinct. Who will build her a white opening in the water to pass through to heaven? In days of old the whales lived for a thousand or more moons, but nowadays, even after 230 moons she was tired of life. She was glad she would not reach full old age and did not regret parting from this place.  Her only wish was to reach her beloved ones, who dwelt forever in the whales` Holy Earth Paradise, on another planet, with another god. And if she could lay her corpse on the seashore and touch this earth, her soul might find a way to get there, even if she did not pass through the water gate. She blew a soft breath and the moon irradiated a path for her over the water,  a straight and glowing silver path in the North Sea for as far and beyond the horizon, to the small Baltic Sea, where she could beach ashore easily."

 

* * *

Keywords: Ariel Sharon,  Green s Angeles Israel UK London Fiction Australia New York, whales, Green Peace, Gurdjieff, fantasy, moon, adoption, redemption, Google, Roman, Love Affair, Facebook, Johanna Harris-Brandes, fiction, science fiction, metaphysics, religion, Israel, Palestine, Bedouin, immigration, sex, Judaism, Jewish Folklore, Literary Agents, NYC, Book Publishers NYC, good reading segmentation, whaling, extinct and endangered species, suspense, Angels, Pulsa diNura, Pulsa deNura satire , Jews,

Fröhliche Kindheit im Dorf, Durch Zwei Weltkriege, Eine Familie in Sturmzeiten, Megillat Johanna, Johanna Harris Brandes, Liora Sara Bernstein, Two Years in Afghanistan Original Travel Log (1928-9) English, Leopold Harris, Naftaly Abrahamoff,

, the future of Jews and Judaism