המיקוד:‏ > ‏

פרק א: היישוב היהודי בארץ ישראל והתנועה הציונית

חלק 2: נושאים נבחרים בתולדות עם ישראל בין מלחמות העולם (תרע"ח- תרצ"ט, 1918- 1939)

פרק א: היישוב היהודי בארץ ישראל והתנועה הציונית

הקדמה
עם הפיכת השלטון הבריטי בא"י לשלטון אזרחי החל היישוב להתארגן בצעדים ראשוניים לארגון מוסדות שלטון עצמאיים כדי לממש את החזון של מדינה יהודית בא"י. המערכת המוסדית שייצגה את היישוב היהודי בא"י הייתה מסגרת אוטונומית ונהנתה מהכרת השלטון המנדטורי, כונתה כנסת ישראל. מסגרת זו כללה את רוב בני העדה היהודית פרט לחרדים. החברים בכנסת ישראל היו זכאים לבחור את אספת הנבחרים. מוסדות המדינה בדרך כללו מוסדות פוליטיים (אסיפת הנבחרים והוועד הלאומי) מוסד דתי (הרבנות הראשית) מוסדות כלכליים (הסתדרות העובדים) וארגון צבאי (ההגנה). הדרך להשגת הכרה במוסדות היישוב לא הייתה קלה. ההכרה הרשמית בכנסת ישראל הייתה רק ב-1927 (בתקופת הנציב השני הלורד פלומר).


3 ) ארגון היישוב ומוסדותיו
 המוסדות לאומיים:

אסיפת הנבחרים 
הגוף המייצג רחב ההיקף ביותר של היישוב זרמים ומפלגות. מקביל לכנסת כיום. נבחרה אחת לארבע שנים בבחירות כלליות יחסיות ישירות וארציות. זכות הבחירה ניתנה לכל התושבים היהודים בארץ חוץ מאלה שפרשו מרצונם מכנסת ישראל. 
תפקידיו
1. רשות מחוקקת, לדון ולהחליט בכל ענייני הפנים של היישוב היהודי בא"י העומדים על הפרק. ,

2. הטלת מסים לצורך מימון פעולות לענייני פנים.

3. בחירת הוועד הלאומי.

וועד לאומי 
נבחר ע"י אסיפת הנבחרים, ושימש מעין ממשלה "למדינה בדרך" בשנות השלושים מעמדו התחזק משום שאויש ע"י המחנה הפועלי, חלק מסמכויות הסוכנות הועברו אליו. 
תפקידיו
מעין רשות מבצעת המנהלת את ענייניו השוטפים של היישוב ומוציאה לפועל את החלטות אסיפת הנבחרים. תפקידיו היו:
1. לתווך בין השלטון הבריטי למוסדות הציוניים.
2. לקדם ולנהל את העלייה ואת המדיניות השוטפת של היישוב בענייני חינוך, בריאות, סעד, דת…
3. ייצג את היישוב בפני השלטון הבריטי.

הסוכנות היהודית 
הוקמה ב1929, הוכרה ע"י הבריטים כגוף ביצועי שיקדם את הקמת הבית הלאומי. היו לה שני מרכזים בלונדון ובירושלים. משנות השלושים ראשי המחנה הפועלי איישו תפקידים מרכזיים במוסדותיה. הסוכנות הפכה להיות המוסד החשוב ביותר בהנהגת היישוב בשנות ה-30 וה-40 היא עסקה ב: 
1. בבניין הבית הלאומי - בארגון העלייה, בקליטת עולים, ברכישת קרקעות, בפיתוח ההתיישבות. 
2. ביחסים עם הבריטים. פעילות מדינית במרכז בלונדון. 
3. הסוכנות ראתה עצמה אחראית גם לגורלם של יהודי התפוצות.

רבנות ראשית
הגדרה: מוסד ראשון שהוכר ע"י הבריטים הוקמה ב1921. זכה להערכה רבה מצד היישוב הודות לאישיותם של הרבנים הראשים (הרב קוק, הרב מאיר) מוסד יחיד לכל ענייני הדת והמשפט העברי ביישוב היהודי בא"י.
תפקידיו:
1. פיקוח על ענייני הדת.
1. 2.פיקוח על מוסדות דת לדוג' על הרבנות המקומיות.
2. אחראית על בתי הדין הרבניים.
3. 4. בית דין דתי עליון (בעיקר במעמד אישי).

הרקע להקמת הרבנות הראשית 
לקראת סיום השלטון העותומאני בא"י נחלש מעמדו של ה"חכם באשי בעיקר בגלל העובדה שבני העדה האשכנזית היו לרוב בירושלים ובא"י כולה וסרבו לקבל את סמכותו. בנוסף, עקב חילוקי דעות בתוך העדה הספרדית מונה ממלא מקום בלבד. כאשר נכנס אלנבי במצעד הניצחון בשערי העיר העתיקה לא היה רב או גוף ציבורי מוסמך שקיבל את פניו בשם יהודי העיר. עם מינויו של הרברט סמואל הוא נתן עדיפות עליונה להסדרת המשפט הדתי והעניינים הדתיים של העדות השונות. הוא ביקש לקבוע כיצד לנהוג ולשם כך הקים וועדת חקירה.
מסקנות ועדת החקירה: מסקנתה להקים רבנות ראשית לא"י שתורכב מששה רבנים גדולי תורה בעלי סמכות, שלושה אשכנזים ושלושה ספרדים. אליהם יצטרפו שלושה שאינם רבנים , כדי לסייע לה בעניינים ארגוניים.בראשה יעמדו שני רבנים ראשים האחד אשכנזי והשני ספרדי, שישא את התואר "ראשון לציון."הגוף הבוחר יורכב משני שליש רבנים ושליש נציגי הקהילות.
קשיים ראשוניים:
1. ממשלת המנדט מקצצת בסמכויות הרבנות הראשית 
2. ההנהגה הציונית ביקשה למנוע אפשרות שהרבנות הראשית תתערב בנושאים שאינם קשורים ישירות לענייני דת והלכה. 
3. העדה החרדית ו"אגודת ישראל" ביקשו לנהל בית דין ושחיטה נפרדת בירושלים.

מנהיגותו של הרב קוק 
הרב קוק אשר כיהן ברבנות הראשית בשנים 1921-1935 פעל רבות לביסוסה של הרבנות הראשית . הוא התגלה כמנהיג לאומי בעת מאורעות תרפ"ט וסכסוך הכותל. ידועה פעילותו הנחרצת לזיכוי מוחלט של הנאשמים ברצח ארלוזורוב(1934). פועלו האחרון היה בהחלטה להקמת מועצות דתיות., שהפיקוח על שירותי דת יינתן בידיהם. 


חשיבות המוסדות הלאומיים 
הכנת התשתית הארגונית אשר תאפשר ליישוב להתפתח בהדרגה לקראת שלטון עצמי, מדינה. (לא רק אוטונומיה תרבותית). 
המוסדות הלאומיים יצרו בסיס משותף ליישוב למרות הפיצול האידיאולוגי. הם קבעו את התרבות הפוליטית ואת דפוסי הפעולה של מוסדות המדינה שבדרך. רבים מחברי הכנסת הראשונה היו חברי אסיפת הנבחרים. 



מוסדות כלכליים ביטחוניים:

ההגנה 
הוקם ערב נפילת תל חי ומאורעות תר"פ, מטרתו להגן על היישוב מפני התקפות ערביות. הקמתו ע"י אנשי העלייה השנייה והשלישית ולא החלטה של המוסדות הלאומיים. לאחר מאורעות תרפ"ט הורחבה המסגרת מארגון מקומי לארגון ארצי הפיקוח עליו הורחב והועבר לוועד הלאומי. 

תפקידו המרכזי הוא הגנה על היישוב היהודי בארץ מפני התקפות של ערבים.

עם שינוי מדיניותה של בריטניה הוא פעל רבות בתחום העלייה, העפלה, והתיישבות, כמו כן התארגן צבאית לפגוע בכנופיות שפגעו בישובים יהודים.

לאחר השואה פעל במשך תקופה קצרה בשיתוף פעולה עם שני המחתרות אצ"ל ולח"י כנגד הבריטים אולם עיקר התארגנותו בתקופה זו הייתה הכנה לקראת מלחמה עם ערביי ישראל להשגת עצמאות יהודית.

הסתדרות העובדים 
הוקמה בחנוכה תרפ"א (דצמבר 1920) הקמת הסתדרות פועלים על מפלגתית שמאחדת את כל מחנה הפועלים.

מטרותיה:
1. גיבוש וחיזוק מעמד הפועלים בארץ. לשם חיזוק מעמדו של הפועל העברי בא"י ושיפור תנאי המחייה בארץ המתפתחת. 
2. להפוך את המחנה הפועלי בארץ לכוח מרכזי בהגשמת הציונות ובהקמת הבית הלאומי. 

פעולות של ההסתדרות:
1. הקמת קואופרטיבים לשיווק ולייצור (סולל בונה).
2. שירותי רווחה: קופת חולים, לשכות תעסוקה, קופות תגמולים.
3. הקמת "זרם העובדים" בחינוך.
4. הקמת הסתדרויות מקצועיות בענפי המשק השונים למען הפועל.
5. הקמת שכונות פועלים ליד הערים (לדוג' שכונת בורוכוב).
6. הוצאת ספרים עיתונים (ספריית הפועלים, עיתון דבר)
7. קליטת עולים ויישובם בעיר ובכפר.
8. פעולות תרבות.

חשיבותה:

1. גיבוש אידיאולוגי וחברתי של המחנה הפועלי.
2. גיבוש מסגרות ליצירה לאומית של היישוב בתרבות עברית, בקליטת עולים, בהגנה (ארגון ההגנה היה כפוף להסתדרות) ודאגה מקצועית לעובדים.



4 ) הגושים הפוליטיים ביישוב- השקפות אידאולוגיות ומוסדות


הישוב העברי בארץ ישראל גדל משמעותית בשנות העשרים ומנה לאחר העלייה הרביעית כ-170,000 נפש. במסגרת האוטונומיה הפנימית של הישוב היהודי הוקמו בארץ מפלגות פוליטיות רבות יחסית. ההמונים השתתפו בבחירות לאסיפת הנבחרים ולמוסדות ההסתדרות הציונית.

מאפייני המפלגות ביישוב היהודי: ריבוי מפלגות, להט אידאולוגי-מפלגתי חזק מאוד, המפלגה עסקה במגוון רחב של פעילות (כגון: איוש משרות שירותי בריאות וכדו'), לכל מפלגה היה קשר חזק לתנועת נוער.

המפלגות התגבשו סביב שלושה גושי מפלגות/מחנות פוליטיים: המחנה הפועלי (השמאל), המחנה "האזרחי" (הימין) והמחנה הדתי.


הגוש הפועלי (השמאל)

היה זרם סוציאליסטי (אידיאולוגיה הדוגלת בחלוקה שוויונית של השכר והרכוש). הפועלים שאפו כי הפועלים הם שינהיגו את הישוב היהודי. בגוש זה תמכו רוב אנשי הישוב העברי, דויד בן גוריון היה ממנהיגי גוש הפועלים.

הגוש הפועלי כלל את המפלגות הבאות: "הפועל הצעיר", "פועלי ציון", "אחדות העבודה", "מפלגת פועלי ארץ ישראל" (מפא"י), "השומר הצעיר" ו"ברית שלום".

כוחו ועוצמתו של המחנה הפועלי נבעה ממספר סיבות: מנהיגי המפלגות הפועליות איישו את המשרות החשובות בכל התחומים ביישוב, התארגנו היטב לבחירות, הקים הרבה תנועות נוער והקימו קיבוצים וישובים רבים מה שבא לידי ביטוי בבחירות.


עיקרי תפיסת גוש הפועלים:

  • מרכז ההתיישבות בארץ ישראל צריכה להיות ההתיישבות חקלאית חלוצית.

  • על הכלכלה בישוב העברי להיות בעלת אופי סוציאליסטי-שיתופי ושוויוני ולהתבסס על הון לאומי.

  • דגש מעשי: שיתוף הפעולה עם הבריטים חשוב, אך העיקר הוא בפעילות העלייה וההתיישבות.

  • יש לנסות להגיע להבנה עם הערבים ולפתח את הארץ לטובת כל התושבים.


תרומת המחנה הפועלי לבניין הארץ: הקמת ישובים רבים, הקמת מערכת חינוך מיוחדת לפועלים העברים, מפעלי תרבות, ביסוס הכלכלה ע"י הקמת גופים חברתיים-כלכליים-קואופרטיביים כגון: סולל בונה, קופת חולים כללית, תנובה ועוד. הקמת אגודות שמירה עבריות ("בר גיורא" ו"השומר") הקמת ארגון ה"הגנה" והקמת "תנועת המרי העברי" (תנועה שאיחדה של שלושת המחתרות לקראת הקמת המדינה).


הגוש האזרחי

הגוש האזרחי: הגוש הורכב מזרמים שונים שהתנגדו לתפיסות תנועות הפועלים וראה בהון הפרטי את עיקר עוצמתו של היישוב היהודי. הגוש האזרחי הורכב בעיקר מהאוכלוסייה העירונית.

הגוש האזרחי כלל את המפלגות הבאות: "התאחדות האיכרים", "הציונים הכלליים", " הציונים הרביזיוניסטים (הזרם בולט בגוש האזרחי נוסדה ע"י זאב ז'בוטינסקי) " ו"ברית הבריונים".

חולשתו של המחנה האזרחי נבעה ממספר סיבות: מנהגים מהמחנה "האזרחי" כמו דיזנגוף, מוסינזון, בוגרשוב אוסישקין ועוד, לא  נטלו חלק בהנהגת היישוב (או שלא רצו לשתפם או שהם לא רצו). וגם המחנה "האזרחי" היה מפוצל להרבה מפלגות וסיבה נוספת היא שהמחנה "האזרחי" היה רחוק מפעילות פוליטית ולא נרתם למשימות לאומיות כמו, עלייה וקליטה, בטחון והתיישבות (הסיבה הייתה שאנשי המחנה "האזרחי" דגלו בגישה של שרווחת הפרט היא העיקר ולא רווחת הציבור כולו).


עיקרי תפיסת הגוש האזרחי:

  • יש להעדיף את המגזר העירוני על פני ההתיישבות החקלאית.

  • על הכלכלה בארץ ישראל להיות כלכלה חופשית קפיטליסטית ולהתבסס על הון פרטי.

  • דגש מדיני: יש להגיע להסכם עם בריטניה על הקמה מהירה של מדינה יהודית.

  • לא ניתן להגיע להסכמה עם הערבים – יש לשתף עם הבריטים פעולה כדי לכפות על הערבים את הקמת הבית הלאומי היהודי.


תרומת "המחנה האזרחי" לבניין הארץ: הקמת ישובים עירוניים רבים, הקמת מערכת חינוך לכלל הציבור, מפעלי תרבות, ביסוס הכלכלה ע"י מפעלים (מה שגרם לביטול התלות של היישוב היהודי בחקלאות), הקמת גופים חברתיים-כלכליים, הקמת האצ"ל ולח"י שחבריהן באו מהמושבות ומהערים והקמת "תנועת המרי העברי" (תנועה שאיחדה של שלושת המחתרות לקראת הקמת המדינה).


הגוש הדתי הציוני

הגוש הדתי הציוני כלל מפלגות דתיות שהשתתפו בבחירות ל"אסיפת הנבחרים".

הגוש הדתי הציוני כלל את המפלגות הבאות: "המזרחי", "הפועל המזרחי" (הפוהמ"ז), "אגודת ישראל", ו"פועלי אגודת ישראל".

תרומת "המחנה הדתי הציוני" לבניין הארץ: הקמת שכונות דתיות, הקמת קיבוצים ומושבים והעליות לארץ ישראל, הקמת מערכת חינוך לציבור הציוני דתי, עיתונות, אגודות ספורט ותנועות נוער, חקלאות מפעלים, הקמת יחידות צבאיות דתיות.


עיקרי תפיסת הגוש הדתי ציוני:

  • הקמת חברה יהודית דתית-לאומית בארץ ישראל ברוח התורה והמסורת.

  • תנועה "המזרחי" הכירה בערך היישוב החקלאי אך הדגישה יותר את ההתיישבות העירונית לעומת זאת תנועת "הפועל המזרחי" ראתה בהתיישבות החקלאית השיתופית ברוח התורה, את הדרך הטובה להגשמת האידיאל "תורה ועבודה".

  • היחס לפועל העברי ולעבודה עברית- יחס הוגן לעובד והעדפת עבודה עברית

  • היחס לשלטון המנדט הבריטי- המחנה הדתי נקט בדרך כלל עמדות פוליטיות בדומה למחנה הפועלי.

  • היחס לערביי ישראל – גם בנושא זה המחנה הדתי נקט בדרך כלל עמדות פוליטיות בדומה למחנה הפועלי.


הגוש הדתי הלא הציוני

הגוש הדתי הלא ציוני כלל מפלגות דתיות שלא השתתפו בבחירות ל"אסיפת הנבחרים". וטען שמעשי התנועה ציונית נוגדים את דרך התורה שהיא לא לעשות פעולות מעשיות לקירוב הגאולה.


הגוש העדתי

מחנה זה כלל את הספרדים ויוצאי עדות מזרח. בבחירות ל"אסיפת הנבחרים" הראשונה (1920)היה הייצוג העדתי בשיאו (25% אליו לא הגיעו יותר) ומכאן כוחם ירד בשנת 1944 אחוז המצביעים לגוש העדתי הגיעה ל-3% עד שנעלם לגמרי, כוחם ירד מהסיבה שרוב העולים היו אשכנזים.

הגוש העדתי כלל את המפלגות הבאות: "הסתדרות הספרדים", "התאחדות התימנים", "עדת הגורג'ים" (תנועה שייצגה את הגרוזינים) ו"עדת הבוכרים".





Comments