ציפורים בחצר

המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית ו-ynet מזמינים אתכם להתנתק לרגע מהמחשב והטלוויזיה כדי לצפות בציפורים בסביבתכם - בגינה, בחצר, בכיכר וברחוב, לזהות את הציפורים השונות ולספור אותן. פרויקט ספירת הציפורים מתקיים זו השנה השמינית ברחבי הארץ. כל אחד יכול לספור

מחכות לכם בחוץ: בואו להכיר כל ציפור מקרוב

קישור לפרוייקט ציפורים בחצר. מומלץ!
  • לאתר "המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית"

  • בולבול צהוב שת. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: ליאור כסלו
    בולבול צהוב שת  


    צילום: יהודה כץ
    דרור הבית  


    ירגזי מצוי. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: נדב גופר
    ירגזי מצוי  


    עורבני שחור כיפה. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: ארז אביב
    עורבני שחור כיפה  

    צוצלת. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: יהודה כץ
    צוצלת  


    פשוש מצוי. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: יהודה כץ
    פשוש מצוי  


    חוחית מצויה. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: מטמון צחי
    חוחית מצויה  


    נקר סורי. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: יהודה כץ
    נקר סורי  

    מאינה הודית. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: יהודה כץ
    מאינה הודית  


    בז מצוי. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: ארז סולימני
    בז מצוי  


    צופית בוהקת. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום:  אבי בלומן
    צופית בוהקת  


    דוכיפת. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: יהודה כץ
    דוכיפת  

    ירקון. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: דובי קלעי
    ירקון  


    עלווית חורף. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: דובי קלעי
    עלווית חורף  


    אדום חזה. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: דובי קלעי
    אדום חזה  


    נחליאלי לבן. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: דובי קלעי
    נחליאלי לבן  

    עורב אפור. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: ארז אביב
    עורב אפור  


    צילום: אריק קנה
    קיכלי השחרור  


    סנונית רפתות. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: יהודה כץ
    סנונית הרפתות  


    דררה מצויה. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: ארז אביב
    דררה מצויה  

    זרזיר מצוי. לחצו כאן לכתבה המלאה.צילום: דובי קלעי
    זרזיר מצוי  


    שלדג לבן חזה. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: אריק קנה
    שלדג לבן חזה  


    אנפית בקר. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: דובי קלעי
    אנפית בקר  


    פרוש מצוי. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: הלגה פריד
    פרוש מצוי  

    יונת הבית. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: יהודה כץ
    יונת הבית  


    חכלילית הסלעים. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: דובי קלעי
    חכלילית הסלעים  


    סיקסק. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: דובי קלעי
    סיקסק  


    כרוון מצוי. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: הרי קרויטרו
    כרוון מצוי  



    סבכי שחור כיפה. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: דובי קלעי
    סבכי שחור כיפה  


    קאק. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: לביא לילו
    קאק  


    תור הצווארון. לחצו כאן לכתבה המלאה. צילום: דני לרדו
    תור צווארון  



    לוחמים על ארבע

    שלוש שנים אחרי מבצע "עופרת יצוקה" בו נהרגו שלושה כלבי תקיפה של יחידת עוקץ, מספרים שני לוחמים מהיחידה על הקשר החזק עם כלביהם, קרלוס וסטיל, שהצילו את חיי החיילים בלחימה מול המחבלים. "בלעדיהם לא היינו פה", הם אומרים

    ארז ארליכמן

    פורסם: 31.12.11, 10:14

    קישור לסרטון על יחידת הכלבנים "עוקץ"

    הכלב קרלוס והלוחם יאיר

    קרלוס היה בן שנתיים כשנכנסו לעזה. אני איתו מאז תחילת הקורס שעברנו ביחד ביחידה. הוא היה כלב מצחיק וגור לא ממושמע. רק אחרי סוף מסלול ההכשרה הוא קיבל אופי של לוחם והיה מוכן לפעילות. יש לו מוטיבציה בשמיים וכוח נשיכה חזק שמפיל כל מחבל.

    לעזה נכנסנו ביחד עם יחידת אגוז ואחרי מספר שעות, כבר היינו בפנים והתחלנו לטהר את השכונות ממחבלים. קרלוס היה ראשון בכל סריקה, לפני שהכוח היה נכנס פנימה. הוא בדק עשרות בתים ביום הראשון. זה לא קל לשלוח אותו למקום בו שאתה יודע שהוא יכול לחטוף אש ממחבל, אבל זה חלק מההכשרה של שנינו.

    ביום השני לפעילות, כוח אחר של אגוז נתקל בהתנגדות וספג אבידות. אחד המחבלים אותר מתבצר בבית וירה עלינו. היינו חייבים לאתר את המיקום המדוייק שלו לפני שניכנס פנימה.

    קרלוס חשף את המחבל ונורה

    קרלוס נשלח לבית, חיפש והפך אותו בפעם הראשונה אבל לא מצא את המחבל. בפעם השנייה, הוא הצליח למצוא את המחבל באחד החדרים, אבל המחבל התחבא וירה בו איך שנכנס לחדר.

    היה לי ברור שקרלוס נפגע מהאש. הזיהוי שלו חשף את מיקום המחבל והחיילים הצליחו להרוג אותו. בהתחלה אתה לא מבין מה קרה ולא מעכל שאולי הוא מת. היו כמה שניות שחיכיתי שקרלוס יצא החוצה. קיוויתי שאולי המחבל החטיא וקרלוס סובל מפציעות שאפשר לטפל בהן בשטח.

    מפקד הכוח הסתכל עלי בשתיקה. הבנו מה קרה ולקחתי כמה צעדים לאחור. אני לא יודע איזה מחשבות עברו באותו הרגע בראש. כל הכוח היה שבור מזה שקרלוס נהרג והאווירה היתה קשה, אבל אנחנו חייבים להמשיך הלאה. לי כבר היה ברור שאני לא יכול להישאר בעזה, כי בלי הכלב שלי, אני לא יכול לעזור לחיילים.

    רצינו להיכנס פנימה כדי להוציא את הגופה של קרלוס, אבל היה חשש שהמחבל ממולכד. כל הבניין עלה באש רבע שעה אחרי התקרית. יצאתי מעזה באותו הלילה, אבל רק למחרת, הראש כבר התחיל להבין שקרלוס לא פה.

    הוא היה איתי בכל האימונים, צמוד אלי בכל מקום. טיילתי איתו, ניקיתי לו את התא אין ספור פעמים בכלבייה, טיפלתי בו והייתי איתו כל כך הרבה שעות. הוא הפך לחלק ממני. 

    סְטִיל הכלב והלוחם רועי

    רק ממבט אחד הוא היה מבין מה אני רוצה ממנו. היינו מתואמים ביחד בכל צעד והיה לי איתו קשר טוב מאוד. עברנו מסלול הכשרה קשה ביחד וכשמחברים לוחם עם כלב, מנסים להתאים את האופי של החייל לצרכים ולאופי של הכלב, כדי שיהיו ביחד זוג מושלם.

    נכנסנו לעזה עם הלוחמים של אגוז במוצאי שבת, דצמבר 2008. הגענו לפאתי עזה בסביבות שמונה בבוקר וכבר בכניסה לעיר חטפנו מבול של טילי לאו וטילים נגד טנקים. במשך שעה וחצי שכבנו על הקרקע עד שנגמרה להם התחמושת והתחלנו להתקדם מפאתי העיר אל שכונת סג'עייה.

    סטיל מאומן להתמודד עם קולות פיצוצים ותפקוד תחת אש. אנחנו הולכים עם הכוח קדימה וחוטפים ירי בלי הפסקה. פיצוצים סביבנו ברחוב. הטנק שמוביל אותנו חוטף פגז ומשיב אש לבית ריק ממנו נורתה אלינו האש.

    המטרה שלנו היתה לטהר את המחבלים באזור. הנוכחות של סטיל נותנת הרבה כוח וביטחון ללוחמים. בערב מוצאים מחסה בבית נטוש. בשמירות על הבית בלילה אנחנו מתחלפים כל שעה וחצי. סטיל ישן לידי, אני מעיר אותו לשמירה, הוא היה שבוז מעייפות והרגשתי שאני מעיר חבר לשמירה שרוצה לגנוב עוד כמה דקות שינה.



    למחרת בבוקר, ממשיכים בסריקות. אני שולח את סטיל לסריקה בבתים. הוא מסמן לי שהכל כשורה והבית ריק ממחבלים. אנחנו עוברים מבנים רבים.

    בכניסה לאחד הבתים, הכוח נכנס להתארגנות ומנוחה קצרה. רגע לפני שאנחנו מתקדמים לבית הבא, סטיל נשלח לבדוק את הכניסה. הוא מזהה מטען חבלה. אם היינו פותחים את הדלת כנראה שכולנו היינו מתפוצצים לחתיכות.

    אנחנו עוקפים את הבית ונכנסים למבנה הבא דרך חור ששברנו בקיר. סטיל נכנס ראשון, מוודא שהבית נקי. אנחנו יוצאים החוצה לרחוב ומתקדמים לעיקול הבא. עשר בבוקר, הבלגן מתחיל.

    פיצוץ אדיר נשמע סביבנו. יורים עלינו מכל עבר בצורה אינטנסיבית, מפקד הכוח חוטף רסיס ברגל ואנחנו משיבים באש למקורות הירי. לוקח זמן להתאפס מה קרה ובהתחלה יש אפילו חשש לאש כוחותינו. יש לנו שלושה פצועים שמפונים לאחור וזוכים לטיפול רפואי. סטיל צמוד אלי, כולו באדרנלין מטורף.

    בבית לידינו מתבצרים ארבעה חמושים. סגרנו עליהם מכמה נקודות ובמשך שעות ארוכות אנחנו נלחמים איתם, גם בשעות הלילה, טילים, נשק קל, רימונים. אנחנו מבינים שחייבים להיכנס פנימה.


    צילום: באדיבות דובר צה"ל

    בקו האש (צילום: דובר צה"ל)

    המחבל זרק רימון, סטיל זינק לעברו

    חלק מהמבנה כבר הרוס מאש. למקום מגיע D9 ומתחיל לקרוע אותו. הבית התמוטט על כל שלושה המפלסים שלו. מפקד הכוח רוצה להיכנס פנימה. סטיל ואני נכנסים לפעולה בכל הכוח. אני מאתר נקודה מתאימה לשלוח אותו אל הבניין. הוא רץ כמו טיל פנימה, סורק את הקומה התחתונה ואין שם מחבל בחיים. אנחנו מתכווננים לקומה השנייה שהתמוטטה, אבל הוא לא מצליח.

    דלת ברזל מפריעה לו להיכנס והוא מחליק עליה. מפקד הפלוגה מעיף את הדלת אחורה וסטיל טס למעלה. אני שומע אותו רץ בין ההריסות והחדרים ומסוגל לזהות משמיעה מה הוא עושה. יש בפנים מחבל שעדיין שרד את הירי. אני שומע זעקת כאב עמומה מבפנים ומבין שסטיל נושך אותו.

    אנחנו מתארגנים לתזוזה פנימה כדי לראות מה קורה מקרוב. אנחנו לא מספיקים לעלות שתי מדרגות ומפקד הכוח מושך אותי אחורה. רעש של סיכת רימון נשמע ברקע ואז פיצוץ חזק.

    באותו הרגע אני מבין שהמחבל ניסה לזרוק עלינו רימון לכיוון גרם המדרגות, סטיל שמאומן לזהות תנועות חשודות מצד אויב, ראה את היד שלו ונשך אותו. הרימון התפוצץ עליהם.

    אלוהים ישמור, אני אומר לעצמי. סטיל הציל את ארבענו ממוות ודאי. לא היה סיכוי שהיינו יודעים שיש למחבל רימון. אנחנו בחיים רק בגלל סטיל.

    אש חזקה שוב נפתחת עלינו. מכינים אותך בקורס ובאימונים על הרגע בו אתה מאבד את הכלב שלך, אבל באותו רגע זה עוד לא נתפס שהכלב שלך מת. כמה שעות מאוחר יותר, הצלחנו להוציא את סטיל מהבית וחזרנו איתו בחזרה לישראל. הוא איתי במחשבות שלי עד היום.

    תגלית: נמצאה צפרדע שנכחדה בשנות ה-50

    לראשונה מאז סוף שנות ה-50, התגלה מחדש עֲגֻלָּשׁוֹן שְׁחוֹר-גָּחוֹן - צפרדע שנחשבה כי נכחדה לחלוטין מישראל בישראל עם ייבוש החולה. הצפרדע נמצאה אתמול בשמורת החולה ע"י פקח רשות הטבע והגנים. מדענים אישרו כי אכן מדובר בפרט של המין הנדיר

    ארז ארליכמן

    פורסם: 16.11.11, 15:04

    יורם מלכה, פקח רשות הטבע והגנים יצא אתמול בבוקר לעקוב אחרי שקנאים מצויים בשמורת החולה. במהלך נסיעתו עם רכב השטח, באזור שאינו נגיש למבקרים, הוא הבחין לפתע בחיה קטנה שקפצה אל השביל.

    "הצבע הכהה שלה משך את תשומת ליבי. זה לא משהו שאני רואה כל יום ואני מכיר את מיני הדו-חיים שיש כאן בשמורה", הוא מספר בהתרגשות ל-ynet. "החזקתי אותה בעדינות ביד והפכתי אותה על הבטן. ראיתי שיש נקודות לבנות רבות ואז הבנתי שיש לי כאן משהו נדיר ביותר".

    מלכה ניגש עם הצפרדע אל מגדיר הדו-חיים כדי לברר במדוייק את מין האוצר שנקרה בדרכו. "התמונה הראשונה שראיתי כשפתחתי את המגדיר, היתה של  העגלשון שחור-גחון. אותן נקודות בבטן, אותם סימנים. זו תחושה של להחזיק את ההסטוריה בכף היד".

    מלכה הזעיק למקום את מנהל ואקולוגית שמורת החולה כדי לבחון את התגלית המפתיעה. השניים נדהמו לגלות כי מדובר באחד מדו-חיים הנדירים ביותר בעולם, שנכחד מהטבע הישראלי בסוף שנות ה-50.

    עֲגֻלָּשׁוֹן שְׁחוֹר-גָּחוֹן (Discoglossus nigriventer) התגלה על ידי פרופ' היינריך מנדלסון  ופרופ' היינץ שטייניץ ב-1940 והמידע עליו מועט ביותר. הוא משתייך לסדרת חסרי הזנב במשפחת העגולשוניים ולמעשה מדובר בצפרדע בגודל בינוני שהיתה מצויה אך ורק באזור ביצת החולה. גורמי ההכחדה העיקריים של הצפרדע היו בעקבות ייבוש החולה והרס אזורי המחייה. 

    התגלתה ב-1940 ונעלמה בשנות ה-50

    ד"ר שריג גפני, מהמרכז האקדמי רופין, הוזעק מאזור המרכז כדי לבדוק מקרוב את הצפרדע. יחד עם ד"ר דנה מילשטיין, אקולוגית בתי גידול לחים ברשות הטבע והגנים, השניים עמלו בשעות האחרונות כדי לזהות בוודאות, אם אכן מדובר בצפרדע הנדירה.

    "יש מעט מאוד מידע על הצפרדע, מאחר שמדובר במין שרק התגלה בשנת 1940 ע"י פרופ' היינריך מנדלסון ז"ל. עד לאמצע שנות ה-50 נמצאו רק ארבעה פרטים בחוף המזרחי של ביצת החולה - שניים בוגרים ושני ראשנים. למרבה הצער, שמו אותם באקווריום אחד והגדולים טרפו את הקטנים, כך שעולם המדע נשאר רק עם פרט בוגר אחד", אומרת ל-ynet ד"ר דנה מילשטיין, מרשות הטבע והגנים.




    כדי לזהות כי מדובר באותו מין, היו צריכים החוקרים לאתר את המסמך המקורי שנכתב על ידי פרופ' מנדלסון משנת 1943. "אחד המאפיינים הבולטים של העגלשון הוא הבטן השחורה עם נקודות לבנות. אחרי שערכנו מדידות, ממרחק בין העיניים ועד לגודל ומשקל, הבנו שאנחנו מסתכלים על חיה היסטורית, שפשוט קמה לתחייה מחדש", היא אומרת.

    שמורת החולה עוברת בשנים האחרונות תהליך שיקומי נרחב. לדברי ברנשטיין, איכות המים בשמורה שונה לאין שיעור מהשנים הקודמות. "במקום מי קולחין ומי בריכות דגים מתועשות, זורמים כאן מי ירדן באיכות גבוהה וממעיינות סמוכים בכמות משולשת מבעבר, כך שעם שיקום המערכת האקולוגית, יתכן שגם שרדו כאן אוכלוסיות קטנות של הצפרדעים הנדירות הללו".

    סטילס: אביהו שפירא

    קישור לסרטון

    צפו בעגלשון שחור-גחון באקווריום המוגן בשמורה. עריכה: גלי גץ

    האם מסתתרים עוד עגלשונים בשמורה?

    המטרה  המרכזית של החוקרים ורשות הטבע והגנים היא לנסות ולאתר עוד פרטים באזור. הצפרדע נמצאה באזור שאינו נגיש למבקרים. החוקרים מעריכים כי מדובר בנקבה שאורכה כ-6.3 ס"מ. הדו-חיים ניזונים בעיקר מחרקים ופרוקי רגליים ומינים רבים בישראל ובעולם, מצויים בסכנת הכחדה עקב אובדן בתי גידול וזיהומים. באיגוד השימור העולמי (IUCN) הכריזו באמצע שנות ה-90 על הכחדתה המוחלטת מהטבע

     "זה מדהים שחיפשו את העגלון שחור-גרון באזור החולה, בגולן ואפילו גם במדינות שכנות, אבל ללא הצלחה", היא מסכמת. "אני מסתכלת עליו ולא מאמינה שהוא חזר לטבע הישראלי. הוא רק דוגמא אחת לכך שכל מיני הדו-חיים שיש לנו בארץ עדיין בסיכון ואם לא נשמור על הטבע, גם הם עלולים להיעלם".

     ד"ר שריג גפני מצטרף להתרגשות בגילוי. "לא רצינו לתת אישור סופי עד שלא בדקנו את כל הפרטים הקטנים. זו אחת התגליות החשובות בשנים האחרונות ואני מקווה שיצליחו למצוא עוד עגלשונים בסביבה", הוא אומר ל-ynet.

     השמועה על התגלית כבר התפשטה ברחבי העולם. ד"ר רובין מור, חוקר בקרן השימור העולמית (CI), סיפר ל-ynet כי "מדובר בחדשות פנטסטיות. זו תגלית מדהימה במסע לאתר צפרדעים אבודות".