תרבות נאה ~ ליקוט ~ בר ~ חָרבּוּת

"בעיית החַרבּות מקורה קודם כל באמונה ששליטה והתעללות בעולם הטבע הינה מוצדקת."‬ - דרק ג'נסן‬
צעד ראשון בגן עדן מאת אופק און-בר
אני לא מתיימר לדעת / אני לא מתיימר לחשוב שיש לי שליטה / ואני לא מפחד מהמוות /כי אני חלק שווה ובלתי נפרד מכלל קהילת החיים.

יופיו של הטבע מול הקיבעון האנושי מאת ג'אן לאנדברג
אנחנו נמצאים במצור של תדרים מעשה ידי אדם, תרופות רעילות, מזון ומים שאינם טהורים, ואויר באיכות ירודה. כך אנו מוסטים בעדינות מאפילו לרצות טבע, ומתוכנתים לקבל עוד מוצרי תאגידים מפורסמים. אנו נותרים עם הניסיון לרכוש אושר, מבלי להבין או שיהיה לנו אכפת, שזה באופן טרגי ומסוכן מכלה את הטבע. לעומת זאת, כשאנו מבלים בטבע, זה מעלה שמחה, ורבים מהקבעונות האנשיים שלנו פוחתים.

החיים כפיקניק - על קדושת הפנאי מאת ליאת טאוב
"אני תוהה מה קורה לנו כשאנחנו מפנימים מגבלות וסייגים. איפה עובר הגבול בין החיברות (סוציאליזציה) שלנו לבין הכפפת הראש, קיצוץ כנפי הדמיון ותיחום גס של הרוח המרדנית שלנו בכלאה. אם לא היינו מוכרות כל בוקר את כוח עבודתנו, אם היינו נהנות מחופש בניצול הזמן שלנו – האם עדיין יכלו לכרות את יערות הגשם מתחת לאף שלנו? האם עדיין יכלו להעסיק נערות וילדים בסדנאות יזע ולמכור לנו בזול את המוצרים שלהם? אולי, אם רוחנו לא היתה מדוכאת כך, היינו רואות ברירה."

מפלצת הלימודים או: למה אנשים חוזרים לבית הספר? מאת תוםא
"רבים מהא/נשים איתם דיברתי על כך, לא אהבו את בית הספר. למעשה, רבים מהם רק חיכו ליום המיוחל, שבו סוף סוף הם ישתחררו מכבלי המערכת החינוכית הממוסדת. ליום שבו הם שוב, לאחר שנים של כליאה, ישובו להיות יצורים חופשיים... בהתאם למידע זה שברשותי, עד לא מזמן היה משהו שלא הצלחתי להבין, משהו שהיה נראה לי סתום ולא הגיוני. אם מרבית האנשים שדיברתי על כך לא אהבו את בית ספר, איך זה שמרביתן חוזרות, אחת אחרי השניה, למסגרת לימודית ממוסדת וכובלת, זמן מועט לאחר החופש המיוחל שהן כה חיכו לו?"

תריסר הנחות יסוד למען חברה ללא אלימות מאת דיטר דוהם האלימות הגלובלית כלפי חיות, ילדים, ואומות דורשת הגדרה חדשה של תרבות אנושית. המשברים הפנימיים והחיצוניים הם שני היבטים של אותה הבעיה -- בעייה אותה נוכל להביא או לפתור רק אם ניקח בחשבון את שני ההיבטים.

מתחברים מחדש לשורשים לעלים ולגבעולים שלנו מאת אריקה>בּוּרוּת (Rewilding) זהו תהליך הפוך לביות וחירבות. חזרה לטבע, גילוי השורשים שלנו, פינוי הנתיב שלנו מפסולת כך שנוכל להתחבר באמת עם מה שמתרחש בתוכינו. זהו כיוון מחדש של גופינו, החיים שלנו – גמילה מהתמכרויות ישנות והרגלים ישנים. זוהי התייצבות אמיצה מול חיים חדשים ולא-נודעים.

המלחמה בחיים מאת תום כהןאנחנו נלחמים בחיים, מבפנים ומבחוץ. יש לנו דחף הרסני להשמיד את מה שחי בנו ומחוצה לנו. "..." אנחנו מסרבים שדבר מה יחיה בקרבתנו. זעזוע מכה בנו למראה נמלים, חיפושיות, יונים, רחמנא ליצלן - עכברים, לעיתים אף עלים וחול, בסביבת מחייתנו.

מדיכוי לריפוי - למען גוף חופשי יותר מאת מוריה אמוריה  אני שואלת את עצמי למה ההתבגרות המינית שלי הייתה מלווה בבושה והסתרה ושנאה עצמית? ויש לי שתי תשובות עיקריות. הראשונה קשורה לזה שאנו חיים בחברה שנמצאת תחת דיכוי והסיבה השנייה היא התרבות הפופולרית (ושתי הסיבות גם קשורות אחת לשנייה).

התמכרות למסכים מסיחים - התרחקות מעצמי ומסביבתי מאת מוריה אמוריה
הקטע בכל המכשירים הטכנולוגיים למיניהם הוא שהם מעמידים פנים שהם רוצים לעזור לנו, להקל על חיינו, למצוא מקומות, חברים, מוצרים, לחסוך לנו זמן, לשמור על קשר, הכל נמצא במרחק לחיצת כפתור, אבל התרמית היא, שבמקום לחסוך זמן אני מבזבזת זמן וגם מתרחקת מעצמי ומהסביבה שלי. אני אומרת לעצמי כל מיני תירוצים, שאני מנסה לעשות דברים חיוביים במחשב, שאינטרנט זה כלי משמעותי להעברת מידע וזה נכון אבל זה גם תירוצים להמשיך לעשות את מה שעושים, את מה שמכורים אליו.

המעשה בעץ ובקוף - טל מזרחי


דפוסי התעללות מאת תום כהןהתעללות דורשת את הכחשת האנושיות באותו או אותה בת אדם בה מתעללים. דרך נוספת לנסח משפט זה תהיה: התעללות דורשת את הכחשת היכולת לחוש כאב, או את הכחשת המשמעות של הכאב, הרגשות, הרצונות, של מושא ההתעללות. דרך אחרת תהיה: המתעלל מוכרח לוותר על קשר עם מושא ההתעללות, כלומר, הוא מוותר על קשר שמבוסס על הדדיות, הקשבה, אהבה, ובמקום נופל לדפוסי התעללות.

עקרונות ליקוט מאת הפיות הלקטיות

הגוף שלנו יודע מה טוב לו, אנחנו צריכים להקשיב לגוף שלנו ולהימנע משליטה של ההגיון על הבטן. אם הראש אומר תוכל אגוזים כי זה נורא בריא, אבל זה לא טעים אז לא צריך לאכול. ואם לא נאכל יומיים כי שום דבר לא טעים אז זה אומר שהבטן רוצה לנוח.

מעבר לבית ספר (פשוט טוב) מאת תום כהן

אני זוכר שבכל פעם שהיינו מסיימים שיעורים היינו פותחים ברינה משותפת. היה לנו לחן עממי, למילים עממיות, שבלי תיאום מיוחד כולנו הכרנו. "סיימתי שיעורים וסיימתי שיעורים!"ובעצם זאת הייתה התחושה הכללית, המהות, של כל מה שהלך שם: לסיים שיעורים. לא רק לסיים את שיעורי הבית, אלא בכלל – לחכות שהשיעורים יסתיימו.

טרמפים - משמעות גדולה ומשמעות נעלה מאת תמר פרקש

טרמפים, בשבילי, מסמלים אמונה בסיסית בעולם ובאנשים. אמונה בסיסית שאני אגיע לאן שאני רוצה להגיע כי מישהו יעצור וייקח אותי. מישהו מאלפי הנהגים הבודדים יתגבר על הפחד/ האדישות, ייזכר בטוב ליבו וייקח אותי, בדרך שלו. אני מאמינה שאנשים הם במהותם טובים, ואני מאמינה בעצמי ובחוזק שלי ובהגנה שלי ועל כן אגיע לכל מקום שארצה בשלום.

בחשיבה על העתיד מאת קית' פרניש

העתיד הוא כל מה שנדע אי פעם, וכל מה שמעולם לא ידענו... אנחנו כנראה נמצאים בשלביה הנוראיים והסופיים של הכחשה קולקטיבית שנוצרה על ידי מערכת שאינה מעיזה לומר את האמת לגבי העתיד: החַרְבּוּת התעשייתית קרובה לקיצה, והיא תיקח איתה חלק גדול מהמערכת האקולוגית בזמן שהמכונות יאחזו עם ציפורניהם באוויר, בזמן שהאדמה והים ינסו פעם אחת אחרונה להילחם על חייהם.

בחזרה לטבע וצמחונות - מחזונו של א.ד. גורדון מאת נועה ישראלי

גורדון מאמין כי יש ליצור יחס חדש אל החיים ואל הטבע, שיבוא לידי ביטוי באופן מוחלט בכל תחומי החיים ובפרט בפן המעשי שלהם. בכתיבתו הנושאת לעתים אופי נבואי, הוא מתאר בדרמטיות את היום בו יחודשו החיים, ויחודש עמם היחס אל הטבע : "ופקחת ביום ההוא את עיניך , בן אדם, והצצת ישר לתוך עיני הטבע וראית בהן את תמונתך. וידעת כי אל עצמך שבת, כי בהתעלמך מהטבע התעלמת מעצמך. ושבת וראית, והנה מעליך, מעל ידיך ורגלייך מעל כל גוך ונפשך נפרכים ונושרים, נפרכים ונושרים שברים, שברים כבדים, קשים, מעיקים, ואתה מתיישר, מזדקף, גדל. וידעת כי אלה הם שברי קליפתך, אשר התכווצת בתוכה בתמהון לבך, כצב בתוך שריונו, ואשר לאחרונה גדלת מתוכה..."

סומכות על הגוף ולא מגלחות מאת phoenix floe
לתת לשיער הגוף לצמוח - מה היתרונות?..גילוח שיער הגוף מביא לחתכים, שריטות ושערות שצומחות לתוך העור. הגוף משתמש באנרגיה באופן תדיר על- מנת להחלים מהפגיעות הקטנות, למנוע זיהומים ולהצמיח את השערות מחדש. אנרגיה שהייתה יכולה לשמש בידי המערכת החיסונית במניעת מחלות...


כמה פשוט - על ליקוט ומגילת רות מאת ענת הר-לב אור

רות, כדמות עצמאית, מלמדת אותנו שיעור במידתיות,(לא הפרזה ולא החסרה) דרך האופן בו היא מלקטת. צניעותה, נועם הליכותיה והשקט שלה-יחד עם אומץ ליבה, נועזותה והמוכנות לנקוט פעולה ויוזמה דווקא מתוך המקום הכי חלש וחריג בו היא נמצאת ושייכת אליו, הם אלו שיוצרים בה את השילוב המנצח מעניקים לה את חייה בזמן הווה.
Comments