מושגים מעורפלים

מתוך A4 - דף עת עצמאי חודשי, ינואר 2012,
מאת: תום כהן

בחוץ אנחנו ביחד, אבל בפנים אני לבד

בשנים האחרונות אני נמצא בכל מיני "מערכות יחסים"[מושג מעורפל] ומתעסק בשאלות סביב הנושא הזה. המחקר האישי שלי התחיל בהרבה מאוד שאלות וערעור על תחושות ומחשבות פופולאריות; כמו שעלייך לאהוב רק בן אדם אחד, שאם אתה אוהב כמה אנשים בו-זמנית בצורה רומנטית[מושג מעורפל #2] אז אתה לא "באמת" אוהב, שקנאה זה רגש הכרחי להרגיש ושאולי הוא אפילו מעיד על אהבה "אמיתית".
האם יש מישהו שנוכח בחיים שלי שאני לא במערכת יחסים איתו? מתי אני "ביחד" עם מישהי או מישהו? במציאות זה נראה שלעיתים אנחנו ביחד ולעיתים אנחנו לחוד ודבר זה נשמע מדויק לגבי המון אנשים בחיי, הן בבחינת להיות באותו מרחב פיזי ביחד והן על דרך המשל – שאנחנו יחד בבחינת תחושות של קרבה.

מושג מעורפל #2

הגדרה מסוימת שניתנה לי על ידי כמה אנשים למערכת יחסים רומנטים מוגדרת באמצעות מין. זאת אומרת, שישנן תחושות של אהבה(?), של משיכה מינית, והוצאה לפועל של התחושות הללו. המודל הזה בתרבות שלנו מבוסס כמובן על מודל של גבר-אישה והוא נמצא גם בפסגת סולם מערכות היחסים שלנו, כלומר הוא נחשב לקשר החשוב ביותר. המסלימים של דרך זו אף עשויים לאסור על בת או על בן הזוג להתיידד עם בני המין השני[מושג מעורפל #3] בשם תחושות הקנאה.

כמה דברים שנובעים מהמודל הזה:
* קרבה מוגדרת באמצעות מין ומיניות. זאת אומרת שאנשים עשויים לחוש שהם מוכרחים לעשות סקס בשביל להתקרב. הדבר מעודד אונס סמוי – שהרי עם מישהו או מישהי מרגישים שהם לא רוצים לשכב עם מישהי או מישהו שהם נמצאים במערכת יחסים רומנטית איתם, משהו לא בסדר והם עשויים לשכב עם אותו האדם למרות חוסר רצונם. תופעה זו אינה רק בבחינת רעיון תיאורטי אצלי, כי אם משהו שחוויתי, הן שלא רציתי ואף אמרתי אחרת והן שמישהי לא רצתה ואף אמרה אחרת.

* חוסר אפשרות להתקרב לבני אותו המין אצל אנשים שמגדירים עצמם כסטרייטים. הדבר עשוי למנוע קרבה בכלל, וניתן לראות את זה בדוגמא שבה ישנו איסור להתידד אף עם המין השני, אך דבר זה באופן מובנה יוצר הומופוביה, לסבופוביה וביפוביה. שהרי, אם על מנת להתקרב אני צריך לעשות סקס, ונניח שאני גבר ושבתפיסתי אין לי משיכה לגברים, או שאני לא בטוח אם כן או לא, או מאיזה שהיא סיבה לא מעוניין לשכב עם גברים, איך אוכל להתקרב אליהם אם בהגדרה קרבה=מין? המודל הזה מדיר כמובן לגמרי אנשים שמגדירים עצמם כא-מיניים.

* ריכוזיות. מאחר שמודל זה מעודד בידוד, הדבר באופן בלתי נמנע יוצר תלות גבוהה באדם אחד. דבר זה כמובן עשוי לקרות במודלים אחרים, אך במודל זה הוא מקבל הצדקה כמעט טוטאלית. אם אסור להתקרב לאחרים, זאת אומרת שאת כל הצורך בקרבה שלי אני תולה באותו אדם, שאני תלוי אך ורק באפשרות וברצון שלו לכך, ושאם מאיזה שהיא סיבה אני מחליט להפסיק איתו את הקשר או שהוא איתי, אני נותר לבדי.





חיים מעורפלים

אין בזאת לומר שאני מבין איזה מודל "צריך" ליישם. הטקסט לא שולל או מעודד מערכת יחסים מרכזית(מונגמיה), כמו שהוא לא אומר שדרך החיים הנכונה היא ריבוי מערכות יחסים רומנטיות(פוליאמוריה), איך שלא נגדיר מושג זה. לאנשים שונים יש שיקולים שונים וקטונתי מלדעת מה נכון בעבור כולם. על עצמי אני יכול להעיד שאני נוטה להעדיף מערכות יחסים פתוחות, בעיקר ברמה של אפשרות להתקרב מאוד ליותר מאדם אחד בחיי. זאת לאו דווקא בחירה קלה יותר מכל מיני סיבות, אבל היא מרגישה לי הגיונית יותר. אני כן נוטה לחשוב שיש בעיה בריכוזיות, אך מאמין שיכולות להיות גם מערכות יחסים מונוגמיות שהן לא "בלעדיות" במובן הזה(אם כי צריך להודות שזאת הנטייה במקרים רבים), שמתאפשר שם להתקרב לאחרים ולאחרות. כן נראה לי שכדאי לבדוק מה אנחנו רוצים באמת, מה מתאים לנו, גם אם זה אומר להעז ולעשות טעויות.



ציור: לריסה מילר

Comments