מאת: שיר!

הגיע יום ההזמנה מהקואופרטיב האורגני! אני מזמינה בננות, שוב. חושבת לעצמי- מתי כבר יתחילו הפירות של הקיץ? אין מה לאכול, רק בננות ותמרים? והנה ברשימת הפירות, הפפאיות שוב תופסות מקום של פרי טעים. "עיקר התזונא שלנו"...חוצפה! נמאס לי לראות אותן שם. מותר רק לפירות עסיסיים, בשלים וטעימים להופיע שם. לא פרי שהוא בזבוז של זמן. למה מנגו לא בשל כמו פפאיה, רוב השנה?

לפני מספר שנים התחלתי מסע של קשב לגוף שלי, לסביבה ולא~נשים סביבי. הרבה שנים סבלתי מחוסר איזון ביני לבין חברתי התומכת הקנדידה, עד שהחלטתי לקחת חלק במהפכה שתחזיר לידיי את עצמאותי הבריאותית מידי רופאים, משפחה, תקשורת, חבריםות ועוד.

האתגר הראשון שנתקלתי בו היה ה**כוסברה** (הד מאיים). אמא שלי לא אוהבת כוסברה, וגם לא שמיר, אז הם לא נכנסו לבית שלנו ולא לפה שלי קרוב ל...אף פעם. לאכול סלט עם צרור כוסברה נחשב עבורי אתגר רציני. מי שם כוסברה בסלט? מי שמה את זה ברשק? ובכלל- בשביל מה זה טוב?? אחרי שבוע שאכלתי את הכוסברה כמו תרופה בתוך הסלט, היא נהייתה המעדן שחייב להיות בסלט יחד עם הפטרוזיליה! אז לא ידעתי להסביר איך זה יכול להיות, אבל זה פשוט קרה. אחריה עברו ובאו ימי הגזר, פלפל (גם-בה!), האשכולית האדומה והשמיר- כולם פוצחו במקרה, בדרך כלל באותה צורת הגשה כמו בעבר, אך עם תמיכה פנימית טובה יותר שלי ("יאללה, תני לו עוד צ'אנס...חבל על היחסים העכורים שלכן..."). לעיתים בצורת הגשה מעט שונה ועדיין נאה (מגורד, חתוך לפרוסות ועוד).

אבל מאויבת אחת לא הצלחתי להתחמק- הפפאיה! כל משב רוח שנשא את הניחוח האופייני הזכיר לי גרביים שנשכחו במכונת כביסה (סליחה על הביטוי) וכל טעימונת הזכירה לפה שלי שיש לו רפלקס הקאה מובנה (אפילו אם ניתן להדחקה). אבל אחרי הצטרפותי למועדון הירקות, הפירות והעלים האחרים, החלטתי שזה אפשרי. ירקות ששנאתי והוצאתי בנחישות פיסה-פיסה מכל סלט שברך אותי לשלום, נכנסים עכשיו לסלט בצורה יזומה!

חבר שלח לי מאמר שעזר לי להאמין שאימון שריר טעימת הפפאיה ימוסס בסוף את האיכס הטיפוסי.

אבל מתי? כמה אפשר כבר לסבול? אני מודה שקרה כבר שקיללתי את עצי הפפאיות באשר הן שיקפצו לים, ובמקומם יישתלו עוד עצי מנגו, ליצ'י או אנונה… הרי חוש הטעם נועד לתת לנו אינדיקציה על ההזנה שבמזוננו- מתוק=אנרגיה (פרי), מלוח=ויטמינים (עלים ירוקים) חמוץ=מקולקל, חריף ומר=רעיל.