מתוך A4 - דף עת עצמאי חודשי, אפריל 2012,
מאת: תום כהן

מיניות מפחידה אותי. קרבה מפחידה אותי. הייתי רוצה לפתוח במשהו מלבב יותר, לומר שמיניות היא כמו פריחה בשיאה, שמיניות היא מפעימה, מרגשת, וזה באמת, בעבורי, גם הדברים האלה. כמו גם קרבה, אך עדיין – היא מפחידה אותי. אני פוחד להגיד שאני נמשך למישהי, פוחד שזה יתפרש בצורה שלילית, מטרידה, מציקה. מרגיש שזה משהו שאני צריך להסתיר, להישאר לבד איתו. אחת ההתנסויות המיניות הראשונות שלי הייתה מפחידה. הדבר המפחיד בה הוא שלא רציתי לעשות דברים שעשיתי בכל זאת. מישהי עלתה מעליי, כיבתה את האור; השתתקתי במקום מבלי לדעת מה לעשות. לא יכולתי לדבר, להגיד, להביע: "אני לא רוצה." אני פוחד שיעשו לי אותו דבר, אני פוחד להיות בצד השני, וגם אני פוחד להשתתק ופתאום לא להביע את מה שאני רוצה או לא רוצה. אני פוחד שינצלו אותי, אבל בעיקר פוחד להיות מנצל. פוחד אפילו לחשוב מחשבות מנצלות. פוחד לחשוב משהו שישמע סקסיסטי. פוחד לחשוב את הביטוי "לזיין מישהי". פוחד לרצות סקס ואף מבלבל לפעמים סקס עם סקסיזם.

הייתה תקופה של כמה חודשים בה התנזרתי, מתוך מחשבה שמין זה בהכרח דבר נצלני; או שאתה מנוצל שאתה מנצל. בראייה כזאת, היה נראה לי שמין הוא רע, שיש בו משהו, בהגדרה, חולה. אני כבר לא מתנזר ולא נמנע ממין ואפילו ממש לא מזדהה כבר עם הפרספקטיבה הזאת, אבל עדיין פוחד -
פוחד לרצות לגעת, וכל שכן ממש לגעת, רק שלא יתפרש כמשהו מיני, בין אם יש לי כוונה כזאת או לא. פוחד מימים שאני נמשך כמעט לכולן, שאני מדמיין אותנו מזדיינות, או סתם מתגפפות בעירום; פוחד להודות כמה זה מהנה בעבורי שהפין שלי נמצא בתוך פה או בתוך פות שעוטף אותו; פוחד לבקש שילקקו לי את הפטמות או שישימו אותן בפה. פוחד מנשיקות מצמררות בצוואר, מלשון באוזן, מאצבעות שעוברות על הגב בעדינות, מגופים ערומים צמודים צמודים. פוחד שנותנים לי, פוחד לקחת, פוחד לקבל, פוחד לתת.

מישהו לא מזמן אמר לי שזאת רוח התקופה, שעד לא מזמן גברים היו "פשוט לוקחים", ועכשיו, לפחות במעגלים מסוימים, יש שינוי בפרדיגמה. עכשיו, כשחושבים על זה מחדש, יש בלבול. האשמה והפחד, הוא אמר, הם חלק ממנגנון שליטה חברתי. הוא שירת איזה שהיא מטרה מסוימת, אבל לא תמיד הדברים האלה משרתים אותנו. חבר אחר שלי אמר, שכשמתחילים להתעמק בנושא כלשהו, צצים שאלות ופתאום מבחינים שההגדרות המקובלות לא ברורות, שאולי אפילו אין מספיק מילים בשביל לתאר דקויות מסוימות באותה תופעה. מה זה מגע, ומה זה מיניות? ומתי מגע הוא מיני? או שאולי הכל מיני? ואם נגיד שהכל מיני, איך זה שיש אנרגיות שונות של מגע ושל יחסים? אולי גוונים שונים של מיניות?

פריחה בשיאה

ולפעמים נראה שהכל פשוט כל כך, שמיניות היא באמת פריחה בשיאה. שמיניות היא אכילת תאנים בשלות ישר מהעץ, שהיא ההשתוקקות למנגו בשל, התשוקה לעשות אהבה עם פירות ועלים, הצורך להכניס אברי מין של צמחים פנימה, לתוכך. שמיניות היא להיות במגע ישיר, בעירום, עם מים חיים. שמיניות היא חיים. ושיש לה צבעים שונים ומשונים, שהיא לא רק חדירה, לא רק גמירה, לא רק מיניות; שהיא גם א-מיניות, שהיא ליטוף, שהיא ריחוק, שהיא דיון אינטלקטואלי, שהיא שיחה קרובה, שהיא משיכה מכל מיני סוגים; שהיא לא רעה, שהיא נפלאה. והיא גם לא טובה. והיא פגיעה והיא העצמה. היא הכל והיא כלום. היא לא טובה ולא רעה, היא מורכבת. פשוטה, ובו-זמנית, מורכבת, בדרך מסתורית כזאת.