"אתה סתם רוצה להתפרפר"

אכן מאד כיף לי להתפרפר, לפלרטט, לעשות סקס, להתידד ולהתיזז עם מי שבא לי. זה בהחלט חלק מחיי ואני שמחה על כך. עם זאת, הקשרים שאני יוצר הם כנים, ויש בהם מחויבות. המחויבות נובעת מהקירבה ומהשותפות ומהאהבה. אני לא אנטוש מערכת יחסים אוהבת בקלות דעת, בלי לנסות לתקן, לשוחח, לשתף. יש לי מחויבות לשתף, ויש לי מחויבות לרצינות והשקעה במערכות היחסים שלי. זה קורה גם בקשרים קצרים, או לא רצופים. וגם בסטוצים יש כבוד הדדי.

"אבל יש מערכת יחסים אחת שהיא יותר חשובה, לא?"

כן ולא. כל מערכת יחסים היא מיוחדת ויש לה את החשיבות שלה בלי קשר לאחרות. המקום של א/נשים בחיים שלי הוא תמיד רק שלהןם, ובהיבט הזה מערכות היחסים שלי לא ניתנות להשואה זו לזו בציר של חשיבות.

אפשר בכל זאת לנסות ולמדוד התרגשות (בהצלחה עם זה, אני התיאשתי), השקעת זמן, השקעת מחשבה, תכיפות תקשורת ועוד דברים. כל המדדים האלה חלקיים ובעיתיים ואולי צירוף שלהם עשוי לשקף לעיתים כמה מקום יש למישהו/י בחיים שלי.

צריך לזכור שהמקום שמישהי תופס בחיים שלי גם מישתנה מדי פעם.

"פוליאמוריה? זה קשור רק לסקס, נכון?"

אין דבר כזה "רק סקס". טוב, כמעט. לפעמים יש. אבל לרוב אם עושים סקס באופן קבוע זה מלווה ברגשות והיקשרות. אז פוליאמוריה בהחלט לא קשורה רק לסקס, למרות שהיא מאד קשורה גם לסקס. וסוזן וגה צודקת כשהיא שרה:

If you lie on the ground in somebody's arms, you'll probably swallow some of their history

קירבה נוטה להיות, ובכן… קירבה.

"האם פוליאמוריה היא בחירה או זהות?"

בשבילי זו בחירה. אני פוליאמורית למרות שלפעמים היתי רוצה להיות מונוגמי. אני פוליאמורית למרות שזה יותר מסובך לי לפעמים. אני פוליאמורי למרות שאני חשה קנאה לפעמים. אני בוחר בפוליאמוריה כדרך חיים, לא כזהות (אני חשדןית כלפי זהויות).

"אז איך מגדירים את היחסים?"

לא מגדירות. זה חלק מהיופי. עם כל אחתד יש לי הזדמנות להמציא מחדש, במקום להשתמש בתבניות מוכרות. אנחנו לא "זוג" ולא "חבר/ה וחבר/ה". את המלה חBר המצאתי לצורך הענין, ואפשר להשתמש בה כדי לתאר חלק ממערכות היחסים שלי. אחרות צריכות מילים אחרות. אחד הדברים שאני הכי אוהבת בפוליאמוריה הוא שהשטח עדיין לא ממוסד וממופה ועדיין אין הגדרות. זה מחיב אותי ליצור עם כל אחתד את ההרגלים והציפיות מחדש, באופן שמתאים לה/ו ולי. 

"סנוב! אתה חושב שאת יותר טובה ממונוגמים?"

במובן מסוים כן. זו בחירה שהיא אישית-פוליטית. בחירה להתמודד עם חוסר ביטחון וקנאה בדרך חדשה, שלא הופכת את הרגשות האלה לחוקים מגבילים.

ובמובן אחר לא. א/נשים במונוגמיה שיודעות מה הן רוצות מעצמןם ומהשותףה שלהןם, פשוט ממלאות צרכים אחרים שיש להןם. בעולם מגוון יש מקום גם למונוגמיה וגם לפוליאמוריה.

"האם יש דיכוי נגד פוליאמוריות/ים?"

כן. מדי פעם מערכות היחסים שלי נתפסות על-ידי הסביבה כלא רציניות, או לא מחיבות מספיק. יש מקומות שבהם אני אפילו בארון, לא מגלה עד כמה אני פוליאמורי. בטפסים אפשר תמיד לרשום רק שותףה אחתד. להופיע עם כמה א/נשים לאירוע שהוזמנתי אליו עם "בן/בת-זוגך" יחשב לחוסר נימוס. ויש גם קשיים שלא נובעים ישירות מדיכוי אלא מכך שיש מעט פוליאמורים/ות בסביבה שלי. אני פוגשת בעיקר מונוגמיות/ים, ולפעמים מתאהב בהןם. ולפעמים מתפתחת אהבה גדולה ביננו. ולפעמים הן מוצאים בן-זוג שרוצה מונוגמיה, כמוהןם, ואז נמעך הלב…

"אז למה להיות פוליאמורי/ת?"

כי הכנות שהכרחית כדי לחיות כפוליאמורי מלמדת שיעורים כה חשובים, כי לותר על אהבה בגלל אהבה אחרת זה כואב ולא הכרחי, כי לנסות לבנות אמון וביטחון (עצמי, ובשותףה) ללא התמיכה של חוקים ותבניות זה מרגש, כי ליצור מערכת יחסים יחודית ולא מוגדרת עם כל שותףה מחדש זה כה מספק, כי יש הרבה סקס, כי יש הרבה אהבה.