עתיד המשפחה וגורל ילדינו

 תרגום: אופק און-בר, באישור של המחברת דר' דבורה טאג' אנאפול, .Ph.D.
"בעולמנו עוברים כמעט כל תחומי החברה מהפכים גדולים. מול שינויים משמעותיים כל כך, זה טירוף לחשוב שבדרך נס יישאר הבית ללא שינוי" -F.M. 2030

רוב המבוגרים בימינו גדלו במשפחות גרעיניות שם 'אבא' היה המפרנס ו'אמא' היתה עקרת הבית. זה אולי לא מושלם, אבל לפחות לרוב הילדים הייתה מטפלת אישית ונאמנה, במשרה מלאה. היום פחות משבעה אחוזים מהילדים של היום גדלים במשפחות כאלה; מי אמור למלא את התפקידים של עקרת בית ואמא?

התנאים הסוציו-אקונמיים בימינו לא מיטיבים עם המשפחה. הם גם לא מועילים לילדים, שמהווים כיום את הקבוצה הגדולה ביותר של אנשים שחיים מתחת לקו העוני. בימינו זמן זה כסף, ודי נדיר ששהות במחיצת ילדים תפיק שפע מספק בדרך המזומן.

המשפחה הגרעינית היא אורגניזם שברירי. היא נבראה עבור העידן התעשייתי, וראו אותה במושגים כלכליים כמנגנון שבו שכר הבעל מסבסד את השירותים התומכים שמספקת אשתו ללא שכר. היום הסבסוד הזה בוטל. המשפחה הגרעינית נתונה ללחצים של עידן המידע והיא כבר לא מחזיקה את עצמה כלכלית. המשפחה שבה הורה אחד/שני הורים מפרנס/ים - אבד עליה הכלח. מה יחליף אותה? מה צריך להחליף אותה?

תשאלו קבוצה של הורים מודעים מה הם תנאים אופטימאליים לגידול ילדים כיום. ללא עוררין הם יציינו הרבה שפע של זמן רגוע עם א מבוגרים שנותנים מכל הלב, המון אהבה ומגע, חופש ומרחב פעולה, ונוכחות של משפחה מורחבת או מבוגרים אחרים שאכפת להם. כל אדם הגיוני שיקדיש מספיק מחשבה לנושא יסכים שאלו צריכים להיות התנאים לתכנון המשפחה של המאה ה-21.

למעשה, ייתכן שהתנאים המצוינים לעיל הם יותר ממשאלת לב, ייתכן שהם הכרחיים. לפי מחקרים של פסיכולוגים כגון דר' ג'ימס פריסקוט (Prescott), ילדים שלא נגעו, ליטפו, ונשאו אותם מספיק בתחילת חייהם, עלולים לחוות פגיעות מוחיות שיובילו לדיכאון, אלימות, והתמכרויות בגיל הבגרות.

אילו תנאים אופייניים לימינו? משפחות עם שתי קריירות, משפחות חד הוריות, משפחות מעורבבות, הפלות, פעוטונים לתינוקות, ו'ילדי-מפתח'. אכן המשפחה הגרעינית של פעם הייתה לעיתים אלימה, רודנית, ומתעללת, כפי שלעיתים היתה שלווה ותומכת, אך המצב היום רחוק מלהשביע רצון.

כפי שמדגימה הסוציולוגית ארלי הוצ'שילד בספרה האחרון, The Second Shift ("המשמרת השניה"), נשים עדיין עושות את חלק הארי של עבודות הבית והטיפול בילדים, אבל עכשיו הם גם מנסות לדחוס בנוסף עבודה מחוץ לבית במשרה מלאה. כמובן, זה לא מצב בריא. הזמן הפנוי נדיר כל כך, שקשה לסבול את ההתבטלויות של הילד. העצבים נשחקים, והמתח והעייפות הם עובדות חיים יום יומיות עבור הילדים וההורים כאחד. ובו בזמן, מעונות יום איכותיים לילדים הם מצרך נדיר ויקר, המטפלות במעונות יום מקבלות שכר מינימום, מה שגורם לתחלופה מתמדת ולחוסר סינון של המועמדות לעבודה. אך גם במעונות הטובים ביותר, טיפול מוסדי מלא לא יכול להעניק את תשומת הלב האישית, הקירבה, הגמישות, וההזדמנות להתבודד שילדים צריכים בשביל לממש את היכולת שלהם.

רבים מהניסויים התרבותיים לעיל התחילו על ידי נשים שניסו להיחלץ ממעמד נחות בתרבות הנשלטת על ידי גברים. בעניין זה הצלחנו לא רע. נשים כבר אינן תופעה נדירה בעולם העסקים, בפוליטיקה, ובמקצועות השונים. חקיקה ואכיפה בנושא הטרדה מינית השפיעו על מקומות העבודה. יש עוד דרך ארוכה, אבל הפער בין משכורת של גבר לזו של אישה הולך ומצטמצם.

מאבקן של נשים לשיוויון נעשה תוך יישור קו עם סדר העדיפויות והאסטרטגיות של התרבות הרודנית השלטת, והילדים נשארו בצל. אין כאן כוונה לבקר נשים על שהזניחו את חובתן כאמהות. במקרים רבים נשים חיפשו את כוחן מחוץ לבית דווקא מתוך דאגה לגורל ילדיהן, והגברים אחראים באופן שווה לדור הבא. הנקודה שלי היא שהניסויים הכושלים הללו, אינם תוצאה של ניסיון לתכנן משפחה שתהיה טובה לכולם, אלא הם תוצר לוואי ולא מכוון של המלחמה בין המינים. אנחנו יכולים, ומוכרחים למצוא פתרון טוב יותר.

איזה סוגים של מצבים משפחתיים יהיו אופטמיאליים לגידול ילדים? איזה אלטרנטיבות קיימות? אילו סוגים של מבני משפחה עומדים בתנאים שלנו? כמה יצירתיים אנחנו יכולים להיות במציאת תשובות?

יש אפשרויות רבות, אך אני מודה שאני מעדיפה פתרון רדיקלי למראית עין. פתרון זה מאגד בתוכו ערכי משפחה מסורתיים לצורה תרבותית חדשה שלא רק טומנת בחובה תקווה גדולה לילדים, אלא גם יכולה לענות על הצרכים של הגברים והנשים של היום, וגם של כדור הארץ. אני מכנה את הצורה הזאת בשם "משפחה תאית", "משפחה מורחבת", ולאחרונה "משפחה משולבת" או פשוט, [כאן המתרגם מציע מושג - "שבשבט" - או במשפט - אנו חיים בשבשבט]. רעיון השבשבט מוביל אותנו לפתרונות רבים לבעיות של זמננו.

ראשית כל, אתאר מהי שבשבט ואיך היא מתפקדת. שלושה עד שמונה מבוגרים, מכל גיל ומין שהוסכמו מראש על ידי כולם, יוצרים ביחד שותפות בסגנון נישואין. אפשרי שיקימו קרן משפחתית, מכיוון שאין אפשרות חוקית לנישואין של יותר משני אנשים בארה"ב [וגם כאן]. הם חיים ביחד עם ילדיהם (כל המבוגרים עם כל הילדים) בבית אחד גדול או בכמה בתים סמוכים. הם מתחלקים באחריויות של כלכלת הבית ואחזקתו, בדיוק כמו משפחה בסגנון המוכר, אבל יותר ידיים משתתפות במלאכה, ובכיף! בלתי אפשרי? מסובך מדי? לא יכול לעבוד? לא יותר מהסידור הנוכחי! כמובן, שפשוט נוכל לקצר את שבוע העבודה ל-20 שעות בשבוע כך ששני הורים יעבדו בחצי משרה (במשכורת מלאה) ויהיו הורים במשרה מלאה, אולם פתרון זה יהיה יותר קשה למימוש! ולשבשבט יש את הפוטנציאל להשתמש בסינרגיה שאינה בנמצא במשפחות חד או דו-הוריות. ויתר על כן, היא הופכת את טבעו הפוליגמי של האדם מבעייה לפתרון. משפחות משולבות אולי נראות כמו צעד ענק בנתיב האבולוציוני, אבל קחו בחשבון את היתרונות בגידול ילדים.

מתוך שלושה עד שמונה מבוגרים למשק-בית, סביר שאחד או שניים ירצו ויוכלו להשאר בבית ולטפל במשפחה. זה יכול להיות אדם צעיר יותר שעוד לא החליט על מסלול מקצועי, או אדם מבוגר יותר שמוכן לפסק זמן. או טיפוס של אמא/אבא אדמה שמעדיף משרה מלאה במשק הבית. לחילופין, כל מבוגר יכול לתת יום או יומיים בשבוע, או כמה שעות ביום, ל'תורנות אם הבית'. יתרה מכך, כפי שכל הורה יוכל להעיד, גידול ילדים היא אחת העבודות הקשות ביותר. אתם בתפקיד שלוש מאות שישים וחמישה ימים בשנה, עשרים וארבע שעות ביממה, ללא חופשות וללא ימי מחלה. חלוקה במשימות הכרוכות בגידול הילדים עם מספר אנשים פירושה פחות לחץ ופחות שחיקה, מבלי לאבד אף אחד מהיתרונות. פירושה גם יותר אהבה, חיבוקים, ופינוקים, והורות טובה יותר עבור הילדים.

שבשבט יכולה גם לספק אחים לכאלו שאחרת היו ילדים יחידים לזוג. והיא תספק גם פתרון בטוח ולא יקר לזוגות לא פוריים. משפחות משולבות יאפשרו לנשים ללדת בשיא שנות הפוריות שלהן, בלי להקריב לימודים או קריירה, ובלי לשלול מהילד את היתרון של הורה בשל יותר. הורים מרובים יכולים גם להפחית מקרים של הפלות על ידי עזרה ליותר נשים ללדת בלי להעמיס עליהן עול כלכלי בלתי אפשרי או אחריות בלעדית לצאצאיהן. משפחות משולבות ייטיבו עם הילדים מבחינה כלכלית. עם משכורות מרובות והורים במשרה מלאה, משפחות משולבות ירוויחו יותר ויוציאו פחות, מה שיביא לרמת חיים גבוהה יותר לכל הקבוצה. מוצרי צריכה רבים יוכלו להיות משותפים, ואחרים להרכש בהנחות כמות. חשבונות בנק קבוצתיים יאפשרו תנאים טובים יותר להלוואות וגם לחסכונות. אם אחד ההורים נפטר, או מאבד את כושר העבודה, חברים אחרים של המשפחה המשולבת יוכלו לפרנס את הילדים.

חיים בשיתוף הם גם אקולוגיים יותר, כאשר יותר אנשים חיים טוב יותר, תוך צריכה של פחות משאבים, ושמירה על כדור הארץ למען הדורות הבאים. החיים בקבוצה יעניקו לילדים (ולמבוגרים) את החינוך המעשי המוצלח ביותר על שיתוף פעולה, סובלנות ושיתוף ברכוש. בנוסף, השבשבט יכולה שוב לאפשר למשפחות להשתקע בקהילה ולהעמיק שורשים. ריבוי המפרנסים יאפשר לחברי השבשבט לסרב למעבר דירה לפי רצון המעביד ('רילוקיישן'). יחידים שבוחרים באופן זמני לעבור למקום אחר בעקבות הזדמנויות מקצועיות יוכלו לעזוב מבלי לשבש את חיי כולם ועדיין לחזור הביתה.

כמו כן, ילדים יוכלו לקבל חינוך טוב בהרבה בשבשבט. עם מספר גדול יותר של מבוגרים המחברים את משאביהם ואת תחומי המומחיות שלהם, יקבלו הילדים גישה ישירה לקבוצה מגוונת של "מורים" וגם תוכנות חינוכיות, סרטונים, ומאגרי מידע. המשאבים הגדולים יותר של השבשבט יהפכו חינוך ביתי או בתי ספר פרטיים לזמינים ואפשריים יותר, וגם יעזרו לאסוף את הסכומים הדרושים לתשלום שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה. ההתפתחות הרגשית של הילד תשתפר אף היא בזכות חשיפת הילדים למגוון רחב של אישיויות ושל דרכי התמודדות. ריבוי של הורים ואחים יוכלו לשחרר את האינטנסיביות הלעיתים-לא-בריאה הקיימת בקשר אחד-על-אחד של הורה וילד, ולצמצם את השכיחות של תופעות כגון תלות-יתר, התעללות ומרד-נעורים.

עד כה, התמקדנו ביתרונות של שבשבט בעבור הילדים, אולם לסוג זה של משפחה יש גם גורמי משיכה רבים בעבור המבוגרים. כבר ציינו רמת חיים גבוהה יותר בעלות נמוכה יותר, התמיכה של מספר הורים, ויותר גמישות בתפקידים השונים. מה בנוגע להסדרים הקשורים למין?

השבשבט מאפשרת ליצור מבנה משפחתי שמעצים לא רק את היתרונות בגידול ילדים, אלא גם את יתרונותיה של האהבה המינית בין מבוגרים. מונוגמיה היא צורת-האהבה הלגיטימית היחידה בתרבות שלנו, למרות שהראיות מראות בברור שבני האדם הם אינם מונוגמיים מטבעם. המציאות היא שרוב האנשים הנשואים מקיימים מערכות יחסים מחוץ לנישואין ולעיתים קרובות מתגרשים כתוצאה מכך. למעשה, סוג מסוים של פוליגמיה, הנקרא מונוגמיה סדרתית, הוא כרגע הצורה המצויה ביותר של מערכות יחסים בתרבות שלנו. אולם גירושין ונישואין מחדש גורמים ללחצים ומתחים קיצוניים אצל ילדים כמו גם אצל הוריהם. האם אין דרך אחרת טובה יותר?

מונוגמיה לא תמיד היתה צורת הנישואין היחידה המותרת. נישואי קבוצה היו מועדפים בתרבויות אליליות עתיקות. בתקופות מקראיות, הסדרים פוליגמיים הותרו רק לגברים במעמד גבוה, אך במאה ה-19 עודדו גברים בני הכת המורמונית לקחת כמה שרק יוכלו לפרנס. עד לא מזמן היה המנהג נפוץ גם בסין ובדרום מזרח אסיה, והוא עדיין מתקיים בעולם המוסלמי. בטיבט, למשל, יכולות הנשים להחזיק מספר בני זוג, אבל פוליגיניה [ריבוי נשים לגבר] הייתה נפוצה הרבה יותר מפוליאנדריה [ריבוי גברים לאישה] בתרבויות שבשליטה גברית. ניאוף הורס מערכות יחסים על ידי שקרים והונאה, בעוד פוליגמיה לגברים בלבד מפלה נגד נשים. מה יקרה אם נאפשר מודל של מערכת יחסים שיציע לגברים וגם לנשים כאחד מידה נאה של בטחון ושל חופש, של בחירה ושל מחויבות, של יציבות ושל ריגוש, של עומק ושל מגוון? מה יקרה אם נשלב מיניות כנה ביחד עם שיוויון הזדמנויות?

מודל אחד כזה נקרא פוליפידליה [polyfidelity]. במבנה זה של מערכות יחסים, קבוצה קטנה של אנשים, בוגרים מבחינה רגשית, מסכימים להגביל את ביטוי המיניות לקבוצתם זו, של שותפי-חיים עיקריים [ primary partners]. אין שום תת-קבוצות או איחודים מיוחדים, כגון זוגות, בתוך הקבוצה. שותפים חדשים יכולים להצטרף רק בהסכמת כולם. האופי של פוליפידליה משמר ומכפיל את האנרגיות המיניות העוצמתיות של הקבוצה. את השפע של אנרגיית האהבה אפשר להפנות לטיפול בילדי המשפחה או החוצה לעולם. התעללות, במיוחד התעללות מינית בילדים תהיה בסבירות נמוכה במשפחה פוליפידלית.

האם קנאה מינית לא תהווה בעיה? מניסיוני האישי והמקצועי, קנאה במשפחות פוליפידליות בדרך כלל גורמת להרבה פחות בעיות מאשר בזוג מונוגמי לכאורה, או במערכות יחסים פתוחות. בחיים בקומונה נוצרים לעתים קרובות קונפליקטים בעקבות גבולות של זוגות, והם עוצרים את זרם האנרגיה בתוך הקבוצה. המודל של "מערכת יחסים פתוחה", בו מקובל על בני הזוג ליצור מערכות יחסים מיניות מחוץ למערכת היחסים העיקרית, נותן יותר חופש אך לעתים קרובות האנרגיה של התא המשפחתי 'דולפת' החוצה. כתוצאה מכך, לעיתים יוצרות "מערכות יחסים פתוחות" קנאה במקום ליצור סינרגיה. הסגנון הפוליפידלי, לעומת זאת, מספק אווירה בטוחה ותומכת בה ניתן להתגבר על פחדים בנוגע לשיתוף מאהבים. מספר שותפים מחויבים מאפשר מגוון עשיר של חוויות ארוטיות איכותיות ללא צורך בהפקרות. במיוחד עכשיו, תחת האיום של האיידס, שבשבט פוליפידלית מספקת אלטרנטיבה בטוחה ובריאה לרומנים סודיים מהצד ולהתנסויות מיניות ארעיות. מודל זה של אהבה הוא אידיאלי לביסקסואלים, אבל אפשר גם להגביל אותו להטרוסקסואליות או להומוסקסואליות בלבד. כמו כן, אפשר שיסתבר שמודל זה מתאים יותר מאשר המשפחה הגרעינית לרוב הגברים והנשים אשר התנהגותם מראה שהם פוליאמוריים בליבם.

עדיין לא השתכנעתם? ובכן, נכון שהמבחן החד משמעי היחיד של רעיון השבשבט יהיה שילובו בתוך התרבות שלנו בהיקף נרחב ובחינת התוצאות לאורך מספר עשורים. ניסוי מהולל שכזה טרם יצא לדרך, אולם ישנם מספר חלוצים שהתחילו לצעוד בנתיב. נוכל לקבל בברכה את השלב הזה בהתפתחות המשפחה, או שנוכל להתנגד לו, אך עלינו להתחיל לבחור בצורה מודעת מבנים משפחתיים בני-קיימא שדואגים לרווחת הילדים, שאם לא כן, אנו מסכנים למעשה את השרדותה של האנושות.
Comments